יאסר ערפאת בתוניס: "מפל הדם הפלסטיני הממשיך [לזרום] זה שנים רבות ימשיך [לזרום] כנגד שרון ודומיו פעם נוספת משום שהוא ניסה לטמא את מסגד אל-אקצא'. עמנו ימשיך להקיז את דמו כדי להגן על ירושלים ועל המקומות האסלאמיים והנוצרים...

נביל שעת': עמים רבים נלחמו וניהלו מו"מ בעת ובעונה אחת... יש לכך דוגמאות רבות... וייטנאם... אלג'יריה. בתנאים מסוימים שנוצרו נכפה עלינו שהמו"מ יהפוך לחלופה ללחימה. אלא שגם לזה יש גבול. אתה יכול לנהל מו"מ מבלי להלחם; אתה יכול להלחם מבלי לנהל מו"מ; ואתה יכול לנהל מו"מ ולהלחם בעת ובעונה אחת

להלן נקודות עיקריות מתוך נאומו של ערפאת:  הסיבה הישירה לפסגת החירום היא גל התוקפנות הקשה שהעם הפלסטיני נתון בו ואשר החל כאשר "רגלי שרון טימאו את אדמת אל-חרם אל-שריף ואל-אקצא'"... בתיאום עם ממשלת ישראל.  ביקור שרון הכניס ממד חדש לסכסוך הערבי – ישראלי: הממד הדתי המסוכן

יאסר ערפאת: "...עמנו יגן על ירושלים. אנו נשמור עליה בדמנו ובגופנו מפני סכנת הסיפוח, ההרס והייהוד." יועצו של ערפאת לעניינים אסטרטגיים וחבר הועד המרכזי של ה'פתח', האני אל-חסן: "האינתיפאדה הנוכחית אפשרה לפלסטינים לשנות את כללי המשחק הישנים..."

כרוז שפרסמה "תנועת ה'פתח' בפלסטין' ב- 8 באוקטובר קרא "לתקוף את ההתנחלויות והמתנחלים, בתגובה על הפשעים שהם מבצעים נגד העם הפלסטיני. עוד נאמר, כי "התגובה היחידה לאיומי ברק ... מגולמת בהסלמת האינתיפאדה המבורכת, שהיא האופציה האסטרטגית לשחרור האדמה והעם הפלסטיניים מהכיבוש."

העיתון "אל-קדס אל-ערבי" דיווח כי בפגישה שנערכה בתחילת ספטמבר בין יו"ר הרש"פ, ערפאת, לבין שרת החוץ האמריקאית, מדלן אולברייט, בניו יורק, ערפאת קטע את דבריה, כאשר אולברייט השתמשה במינוח "הר הבית" (Temple Mount) כדי לתאר את "אל-חרם אל-קדסי", הוא המתחם הכולל את המקומות הקדושים למוסלמים

מראשית תהליך אוסלו הבהירו דובריו כי אש"ף יצעד במסלול המדיני כל עוד הוא יביא להישגים, אולם כאשר יגיע למבוי סתום, יפנה אש"ף לאופציה הצבאית על מנת להמשיך ולקדם את מטרותיו הבסיסיות: נסיגה ישראלית לגבולות 67', הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ומימוש זכות השיבה

מבחינת הפלסטינים, נראה כי האופציה העומדת על הפרק כחלופה להסכם אוסלו, היא הכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית לאחר שיזכו במידה רבה ככל שניתן מאהדת העולם. בכל מקרה, האינתיפאדה הפלסטינית תמשך לפחות עד שהיא תיצור שינוי כלשהו במציאות המדינית

העיתונאית הלבנונית, הודא אל-חסיני, המתגוררת בלונדון, כותבת ביומון "אל-שרק אל-אוסט": בשעה שהארגונים הבינ"ל פועלים להצלת הילדים-החיילים מפניהם של מנהיגי מיליציות המשליכים אותם לכור מלחמת הכנופיות, בעיקר באפריקה, באים כמה מנהיגים פלסטינים ומחליטים לחסל את הילדים עד האחרון שבהם

: להלן קטעים מדרשת יום השישי (13.10.2000) ששודרה בטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית בשידור ישיר ממסגד בעזה: "…היהודים, כולם כאחד, אינם פוסחים על הזדמנות כלשהי לעשות מעשה נבלה. אם מפלגת העבודה עושה את הפשע והנבלה, מפלגת הליכוד מתייצבת מאחוריה ..."

 אינתיפאדה בשטחים הציבה את מצרים בפני מציאות מדינית וביטחונית חדשה ואילצה אותה לקבל הכרעות חשובות. הנשיא מבארכ נאלץ לשרטט את גבולותיה של הסולידאריות הערבית, בשעה שהאינטרסים המצריים הגיעו לכלל סתירה עם אלו של הפלסטינים בנוגע לעימות עם ישראל

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג  אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ:"נסיגת הצבא הישראלי מאזור הערים, הכפרים והריכוזים [האזרחיים] הפלסטינים ... הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ...מציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

המחלוקת שהתעוררה בפסגת קמפ-דיוויד בסוגיית ירושלים נסבה סביב הריבונות על העיר העתיקה. האמריקאים הציגו הצעה לחלוקת הריבונות בעיר העתיקה ובעוד שישראל הסכימה לדון בהצעה במידה והפלסטינים יקבלו אותה - ערפאת דחה את ההצעה מכל וכל ותבע ריבונות פלסטינית על מזרח ירושלים בשלמותה

בחירתו של אל גור בסנטור ג'וזף ליברמן  כמועמד לסגן הנשיא עוררה הדים שונים בעולם הערבי. אמנם ברמה הפורמלית קבעו אישים רשמיים בעולם הערבי כי מדובר ב"עניין אמריקני פנימי",  אולם בעלי טורים ופרשנים רבים התקשו להתייחס אל המינוי בשוויון נפש ואף נחלקו בתגובות עליו

השיח' יאסין בריאיון:"אנו חולקים על הרש"פ אשר רואה [רק] את הגדה והרצועה כאדמה פלסטינית, ואנו רואים את כל פלסטין [ככזו]. הפלסטינים לא יסכימו לקבל שום אדמה מלבד אדמתם. הפלסטינים בפזורה, למשל, לא יסכימו לחזור לגדה ולרצועה, שכן מולדתם המקורית אינה הגדה או הרצועה אלא מה שנקרא היום ישראל

אבו מאזן, סגנו של ערפאת ומראשי הצוות הפלסטיני למו"מ, העניק ראיון מקיף בנוגע לתהליך השלום לשבועון הישראלי-ערבי כל אל-ערב: "כל מדינות ערב שלחמו בישראל קבלו [חזרה] את אדמותיהן, ולכן זכותנו היא לקבל לידינו את אדמותינו ... הפתרון לבעיית הפליטים מופיע בהחלטה 194: פיצוי למי שאינו רוצה בשיבה..."

יחסי מצרים-ארה"ב נקלעו בתקופה האחרונה למשבר. הרקע: מורת הרוח האמריקאית מהתפקיד שמלאה מצרים בפסגת קמפ-דיוויד; הכעס המצרי על הכרזתו של הנשיא קלינטון כי בכוונתו לבחון מחדש את העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים, ופרשת מעצרו של פעיל זכויות האדם המצרי, פרופ' סעד אל-דין אבראהים

בכתב העת המצרי "אל-קאהרה" הוצג על ידי הבה רביע מחקר לגבי התמיכה בשלום: "ההנחה היא כי ככל שעולה רמת הלימוד גדלה האמונה בשלום. אולם ביחס לישראל ובאזורנו המצב שונה: מדי רגע מוכח כי מה שמכונה השלום עם ישראל הוא ניסיון להכתיב את מציאות הכוח והגזלה ולכן טבעי שהמלומדים מתנגדים יותר לשלום

אל-טיב עבד אל-רחים, מזכיר הנשיאות הפלסטינית, בעצרת ברמאללה: "הנטייה האמריקאית לכיוון ישראל עלולה להגביר את האלימות ואת המתיחות באזור. ארה"ב צריכה להיות אובייקטיבית ולא לנקוט שיטות של לחץ כמו העברת השגרירות לירושלים. זה יביא רק להגברת הקיצוניות והאלימות באזור"

סגן יו"ר 'אגודת הצדקה למען האדמות הקדושות' בארה"ב ומזכיר 'מרכז בית אל-מקדס' (ירושלים) בניו יורק, עצאם מעלא, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" בנוגע לפזורה הפלסטינית בארה"ב. הפזורה הפלסטינית נחשבת לאחת מן הפזורות הערביות הגדולות ביותר בארה"ב. היא מונה כ-350,000

סוגיית ירושלים עמדה במוקד הדיונים בפסגת קמפ-דיוויד. חילוקי הדעות העמוקים בין ישראל לפלסטינים נסבו סביב שני נושאים עיקריים: הריבונות על המקומות הקדושים למוסלמים, לנוצרים וליהודים והריבונות על ירושלים המזרחית. בעמדות שהביעו שני הצדדים שמשו בערבוביה טיעונים דתיים, היסטוריים, משפטיים, פוליטיים ומעשיים

אחד משני נושאי הסדר הקבע שבגנם לא הושגה התקדמות משמעותית בקמפ-דיויד הוא נושא הריבונות על ירושלים המזרחית. עמדת הפלסטינים היא, כי ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב- 1967 וחלה עליהם הלגיטימיות הבינלאומית, כלומר החלטה 242

בתוכנית "עימותים", המשודרת בערוץ הלווין "אקרא" בעריכתו ובהגשתו של הסופר והעיתונאי מחמד ברכאת, התארח לאחרונה המשורר הפלסטיני הנודע, סמיח אל-קאסם. חלקים מן הראיון פורסמו בשבועון המצרי "אל-קאהרה". אל קאסם: כל עוד יש זכויות אבודות, המאבק באמצעות השיר והאבן יימשך..

עמדת ערפאת שלא להסכים להסכמי הפשרה שהציעה ארה"ב בפסגת קמפ דיוויד, ובמיוחד סירובו העיקש לכל וויתור בירושלים שהרי "עדיין לא נולד המנהיג הערבי אשר יוותר על ירושלים" - כדבריו לנשיא ארה"ב – התקבלו בברכה ובהקלה בקרב הציבור הפלסטיני הרואה בתוצאות הפסגה הצלחה פלסטינית

לקראת ועידת הפסגה הישראלית-פלסטינית שנפתחה השבוע בקמפ דיויד, חזרו בכירים פלסטינים והדגישו את עקרונות היסוד המדיניים שלהם: נסיגה ישראלית לגבולות הארבעה ביוני 1967, כולל מזרח ירושלים --  והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 - המחייבת, לטענתם, שיבה של פליטי 1948 לבתיהם בישראל ופִצּויָם

הם רואים בפסגת קמפ דיוויד תחנה אחת במסלול הויתורים שעל ברק עדיין לעשות, במסגרת סדרת פסגות עליה חשבו מלכתחילה. אבו עלאא' הבהיר כי "לשם כינוס פסגה נוספת דרושה התקרבות של העמדה הישראלית לעמדה הפלסטינית ולא להפך כי הפלסטינים אינם הצד שנכנע ללחצים

בחודשים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות ביחסים בין מצרים לאיראן, שהגיעו לשיאם בשיחת טלפון ראשונה מזה 22 שנה בין נשיאי שתי המדינות. לשיחת הטלפון, שהוגדרה על ידי שר התרבות האיראני כ"היסטורית", קדמה שורה ארוכה של מפגשים בדרג מיניסטריאלי ופרלמנטרי ומחוות הדדיות

העיתון הלבנוני, "אל-ספיר", מסר כי האינטלקטואל הפלסטיני המתגורר בארה"ב, פרופסור אדוארד סעיד, הגיע לדרום לבנון לראשונה מאז שנת 1982 והשתתף בהשלכת אבנים על כוחות הכיבוש הישראליים במעבר "שער פאטמה". תמונתו של סעיד, כשהוא מיידה אבן, הופצה באמצעי התקשורת בעולם

"פילדמרשל" עבד אל-חלים אבו ר'זאלה שימש במשך שנים רבות כשר ההגנה המצרי ונחשב במשך תקופה ארוכה לאיש מספר 2 במצרים ולמועמד העיקרי לרשת את הנשיא מובארכ. לאחרונה התראיין אבו ר'זאלה לשבועון הנאצריסטי אל-ערבי, והציג עמדות נוקשות בנוגע ליחסיה של מצרים עם ישראל

חבר הכנסת טלב אל-צאנע:  "תמיד אמרתי, כי ישנן שתי נקודות בוערות במזרח התיכון – דרום לבנון והציבור הערבי בנגב. עכשיו, לאחר ההקרבה והמאבק מעורר ההתפעלות של חזבאללה שהצליח לשים קץ לכיבוש, נשארה הנקודה השניה – הנגב. מדוע לא המשולש או הגליל? משום שבאזורים אלו לא נותרו אדמות ערביות שישראל [יכולה] להפקיע

תחת הכותרת "שער פאטמה: פארק למשפחות הבאות לחזות בישראלים וליידות בהם אבנים" כותבת נדא עבד אל-צמד ביומון הבינערבי אל-קדס אל-ערבי:"...'שער פאטמה', שהיה שונה באופיו משאר [נקודות הגבול בין ישראל ללבנון] עוד לפני הנסיגה הישראלית, נותר מיוחד ושונה מכל נקודות הגבול האחרות גם כיום...

העיתון אל-שרק אל-אוסט פרסם ראיון נרחב עם בשאר אל-אסד זמן קצר לפני מות אביו. חלק מן התשובות ניתנו בציטוט ישיר, וחלק אחר היה שלא לייחוס ונרשם ע"י המראיינים תחת התואר "המקור הסורי". את הראיון העתיק היומון הירושלמי אל-קדס מתאריך 13 ו- 14 ביוני

יומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם מסמך שגיבשה היחידה המשפטית במחלקת המו"מ הפלסטינית בנוגע להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. המסמך הוגש לרש"פ ומרביתו תואמת את התשובה הפלסטינית המפורטת להצעותיו של קלינטון. נראה, אם כן, כי מסמך זה היווה בסיס לאותה תשובה. בחלקים מסוימים, מרחיב מסמך זה מעבר לעמדה שהוצגה לקלינטון ולעתים מייעץ לרש"פ אילו ניסוחים עליה לתבוע

המועצה המרכזית הפלסטינית הכריזה בעזה כי השלושה עשר בספטמבר 2000 – תאריך סיום תקופת המעבר שהוסכם עליה - הוא המועד הרשמי ליישום הכרזת המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים בגבולות הארבעה ביוני 1967. אולם, הצהרותיהם של בכירים פלסטינים מצביעות על נחישות להכריז על המדינה לפני סוף השנה

בעקבות נסיגת ישראל מדרום לבנון נאלצת ההנהגה הפלסטינית להתמודד עם הפער הבולט בין הצלחתו של חזבאללה להביא באמצעות מאבק אלים לנסיגה ישראלית לבין מה שנתפס בעיני הציבור הפלסטיני ככישלון ודאי של הרשות הפלסטינית בדרך המו"מ בה היא נוקטת

חבר הוועד הפועל של אש"ף, מחמד עבאס (המכונה "אבו אל-עבאס"), עומד מזה שנים בראש 'החזית לשחרור פלסטין', שביצעה בשנת 1985 את חטיפת האונייה האיטלקית 'אקילה לאורו' ורצח הנוסע היהודי הנכה ליאון קלינגהופר. בשנת 1996 התירה ישראל את כניסתו לעזה ואישרה לו לנוע בין עזה לגדה. כניסתו לתחומי ישראל – כולל לירושלים – נאסרה

במהלך שנות התשעים התפתח במצרים מערך רחב של קבוצות, אישים ומוסדות פעילים במגמות של פתיחות כלפי המערב ואימוץ ערכיו המסורתיים והמודרניים. גורמים אלה עומדים תחת לחצים כבדים בתקשורת מצד החוגים האינטלקטואליים הלאומנים והאסלאמיסטיים המסורתיים המייצגים את התפיסות הנאצריסטיות והמתנגדים לישראל ולנורמליזציה עמה

ב-25.5.2000 נערך באצטדיון האולימפי ברומא מופע התרמה מטעם מרכז פרס לשלום, במסגרתו האירוע התמודדו במשחק ראווה בכדורגל נבחרת כדורגלנים ואנשי תקשורת ישראלים ופלסטינים נגד נבחרת זמרים איטלקיים. התאחדות הכדורגל של הרש"פ ובעלי הטורים בביטאון הרשות, יצאו נגד הרעיון

 המסלול הסורי בתהליך השלום מת, , למרות שאיש אינו רוצה להודות בכך באופן רשמי, אומר העיתונאי פטריק סיל המקורב לנשיא סוריה. לדבריו, רק נס יכול להשיבו לחיים. התעניינותו של העולם הוסטה לנסיגה הישראלית החד-צדדית מלבנון, שאמרוה להתבצע תוך חודשיים, ולהשלכות האלימות שהיא עלולה לגרום

במסגרת תוכנית האקטואליה של אל-ג'זירה, "הכיוון הנגדי", התעמתו מזכ"ל 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני', דר' רמצ'אן עבדאללה שלח, והאינטלקטואל התוניסאי התומך בתהליך השלום, אל-עפיף אל-אח'צ'ר בשאלה האם האלימות המזוינת צריכה להמשיך ולשמש את הערבים במאבקם נגד ישראל

היומון הלבנוני אל-נהאר פרסם שלושה ראיונות עם אנשי רוח סוריים בנושא התהליך המדיני והנורמליזציה עם ישראל: ריאד אל-תרכ, ששהה שנים בכלא הסורי; טיב אל-זיתיני, אינטלקטואל סורי, החי בגרמניה; וברהאן  ע'ליון, אינטלקטואל סורי החי בפאריס. הם נשאלו על עתיד המזה"ת בעקבות חתימת הסכם שלום ישראלי-סורי

אבו עלי מצטפא, סגנו של ג'ורג' חבש בהנהגת 'החזית העממית לשחרור פלסטין', נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לפני כשבעה חודשים בהסכמת ישראל, לאחר שנפגש בקהיר עם יאסר ערפאת. לאחרונה, פרש חבש מהנהגת הארגון, ואבו עלי מצטפא הפך למועמד הודאי להחליפו.ערוץ הלווין הקטרי, אל-ג'זירה, ערך עימו ראיון מקיף

מאמרו של א. ב יהושע בעיתון "הארץ" (31.3.2000)תורגם ופורסם בעיתונות הפלסטינית וזכה לביקורת ואף ללעג. בעל טור ביומון "אל-איאם", פארוק ואדי, כתב תחת הכותרת "האחר - שמו יהושע": "הפולשים אינם אמונים על שפת הדיאלוג מאז יהושע בן נון במאה הארבע-עשרה לפני הספירה ועד א. ב יהושע במאה שלנו - המאה העשרים ואחת 

ד"ר מחמד אל-סעיד אל-כרדי כותב תחת הכותרת "נירון של המזרח התיכון":האימפרטור הרומאי נירון שתקופת [שלטונו] התאפיינה בעריצות ובאכזריות, העלה את רומא באש בשנת 64 לספירה הנוצרית. האימפרטור הישראלי, אהוד ברק, ששלטונו מאופיין ברמאות ובקלות ראש, החל להבעיר את לבנון והוא מתכנן להבעיר את המזרח התיכון כולו...

מזה שנים שימשה נוכחות ישראל בדרום לבנון כהצדקה להיותו של החזבאללה הארגון החמוש היחיד בלבנון, בהיותו הגורם הנלחם להסגתה. עם נסיגת ישראל יחדל גם הקונצנזוס הפנימי בלבנון לגבי מעמד חזבאללה. השינויים, שינבעו מן המצב החדש,  יהיו משמעותיים יותר, אם הנסיגה תהיה בהסכם, אך עשויים להתרחש, גם אם הנסיגה תהיה בלא הסכם

בכנס של ארגון ה'שביבה' של הפת"ח באזור רמאללה ואל-בירה אמר יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת: "השנה היא שנת הקמת מדינתנו העצמאית... העם הפלסטיני ניצב בפני מערכה קשה.. המטרה היא אחת - שילדה או ילד שלנו יניפו את הדגל הפלסטיני מעל החומות, המסגדים והכנסיות של ירושלים... העם הפלסטיני מוכן להתחיל אינתיפאדה שוב מן ההתחלה

תחת הכותרת "דברים אל בני הדוד", מפנה בעל הטור דר' מצטפא מחמוד ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם פנייה ליהודים לשנות את דרכיהם, כדי לחסוך מעצמם את הסבל הצפוי להם בגיהנום."הכנופיה הציונית שהשתלטה על העניינים ברוסיה לאחר סילוקו של ילצין החולה, הפכה את המולדת הסובייטית למאורת זנות, ולביצת רעב, עוני, וסמים

היומון הבינערבי "אל-חיאת" דיווח על המאבק המתנהל מזה זמן מה מאחורי הקלעים בין הקהילה היהודית באוסטרליה לגורמים מדיניים ערביים על הנצחת זכרם של י"א הספורטאים הישראלים שנהרגו בעקבות בהתקפת הטרור הפלסטינית באולימפיאדת מינכן ב-1972. הערבים מתנגדים בנחרצות

החלטתו של שר החינוך, יוסי שריד, להכניס לתוכניות הלימודים בישראל שירי משוררים פלסטינים, ובראשם 'משורר המאבק', מחמוד דרוויש, הסעירה את הציבור הישראלי והגיעה לכלל הצעת אי אמון בממשלה. מנגד, המשוררים ואת הפוליטיקאים הפלסטינים,תהו, כיצד "מדינה בעלת מצבור גרעיני, פוחדת משיר, מנייר לבן שעליו רק מילים

ביומון המפלגה הליברלית (האסלאמית) המצרית, "אל-אחראר", מופיע מאמר תחת הכותרת "גרשו את שגריר ישראל" פרי עטו של עאדל אל-ג'וג'רי שהינו גם עורך השבועון "אל-ע'ד אל-ערבי". אל-ג'וג'רי תוקף בחריפות את ממשלת ישראל על מדיניותה בלבנון ומשתמש בביטויים אנטישמיים נגד מנהיגיה

 הויכוח הפנימי בקרב האינטיליגנציה הסורית בנוגע לתהליך השלום זוכה רק לעתים רחוקות לביטוי תקשורתי.  דיון פומבי נדיר בין אנשי רוח סורים התנהל לאחרונה מעל דפי היומון הערבי אל-חיאת והתמקד ביחסה של האינטיליגנציה הסורית לתהליך השלום עם ישראל ובקושי להביע עמדות בנושא זה בתקשורת הסורית הפנימית

העיתונאי הבריטי פטריק סיל, מקורבו של נשיא סוריה חאפט' אסד, פרסם שני ראיונות ביומון "אל-חיאת" שערך: עם בנו של הנשיא אסד, בשאר אסד, ועם ראש ממשלת לבנון, אמיל לחוד, שאמר: נסיגה ישראלית חד-צדדית לא תוכתר בהצלחה. היא תוביל למלחמה נוספת. בעיית הפלסטינים בלבנון קשורה באופן ישיר לסוגיית נסיגת ישראל

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', הזהיר את ישראל כי הפלסטינים יבצעו באופן חד צדדי את ההסכמים שנחתמו אם יימשך הכישלון הנוכחי במשא ומתן. לדבריו, אם ישראל לא תבצע את הסכמי שלב המעבר, אנו ניישם אותם חד צדדית כדי להפוך את אזור B, הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית, לאזור A הנתון גם לשליטתם הביטחונית

הוגה הדיעות הצרפתי שהתאסלם, רוז'ה גארודי, אשר הואשם באנטישמיות ובהכחשת השואה, היה אורח הכבוד של יריד הספרים הבינלאומי בקאהיר (26.1-3.6.2000). היומון המצרי הממסדי "אל-אהראם" ראיין את גארודי וביקש את התייחסותו לוועידה הבינלאומית בנושא השואה בשטוקהולם

ב- 27.1.2000 נשא פארוק אל-שרע דברים בפני הכנס השנתי של התאחדות הסופרים הערביים בסוריה. נוסח מילולי של נאומו פורסם בביטאונה של ההתאחדות, "אל-אסבוע אל-אדבי", ב- 12.2.2000. בעקבות ההרצאה השיב אל-שרע לשאלות. העיתון "אל-ספיר" פרסם ב- 12.2.2000 גם את החלק הזה של האירוע

ההחרפה האחרונה בעימות בדרום לבנון הבליטה מחדש את חלקה של סוריה הן בעידוד חזבאללה והן בריסונו. ע"פי מקורות סורים שצוטטו ב"אל-חיאת" המסר המדיני של פיגועי חזבאללה האחרונים הוא ש"ההתנגדות תימשך גם בצל המו"מ", וכי אין אמת בשמועות  כאילו הושגה שביתת נשק בלתי מוכרזת בדרום לבנון, בעת שיש המו"מ

יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם ב-12 בפברואר, 2000, כתבה על חישובי קץ שעורכים הוגי דיעות אסלאמיים בנוגע לעתיד מדינת ישראל ועל ההתנגדות שמביעים אנשי רוח לחישובי קץ אלו. כך, הוגה הדיעות האסלאמי, בסאם ג'ראר, פרסם לפני 3 שנים ספר בשם "העלמות ישראל בשנת 2022 – נבואה קוראנית או צרוף מקרים מספרי"

עורך היומון הסורי הממסדי "תשרין", מחמד ח'יר אל-ואדי, כתב מאמר (31.1.2000) המכחיש את השואה ומאשים את הציונות בנאציזם. המאמר, שכותרתו "המגיפה של האלף השלישי", התפרסם על רקע משפטו של מכחיש השואה, דיוויד אירוינג המתנהל בבריטניה, והכינוס הבינלאומי בנושא השואה שנערך בשטקהולם

ביטויים אנטישמיים אינם זרים לתקשורת הסורית. בסוף נובמבר 1999, התפרסם בבטאון 'התאחדות הסופרים הערביים' בסוריה מאמרו של ג'בארה ברע'ות'י, "שיילוק הניו יורקי ותעשיית המוות". במאמר זה חזר המחבר לעלילת הדם הידועה לפיה היהודים משתמשים בדם של נוצרים ומוסלמים לאפיית מצות של פסח והעלה טענות אנטישמיות נוספות

חסין חמוי כותב ב"אל-אסבוע אל-אדבי", ביטאון התאחדות הסופרים הערבים בדמשק: אינני חושב, שאני מפריז ביכולתה של הציונות להשפיע על השינויים וההחלטות בכוכב הלכת הזה, ואינני רואה את התנועה הזאת, בעלת האצבעות החודרות לכל מקום בעולם, דרך מראה מעוותת. כוחה השפעתה וסכנותיה אינן פוגעות רק בערבים אלא בעולם כולו

בביטאון החמאס, "אל-רסאלה", כותב בעל הטור, הידוע במאמריו הקיצוניים, ד"ר עטא אללה אבו אל-סבח, מכתב גלוי "אל עדת היהודים": "אין זה חדש עבורכם, עדת היהודים, לעסוק בגניבה, לאכול מאכלות אסורים ולבגוד. גנבתם את ארצנו ואת מיטב שנותינו, ואותנו הנחתם  בגלות

תחת הכותרת "השלום הציוני" כותב זביר סלטאן בשבועון "אל-אסבוע אל-אדבי", בטאון אגודת הסופרים הערביים בדמשק, באחד בינואר 2000:"...האירועים שהתרחשו בעקבות הסכמי קמפ-דיוויד הידועים לשמצה הוכיחו כי השלום של הציונים הוא אחת מצורות המלחמה שהם מנהלים כנגד הערבים והמוסלמים..."

יו"ר "התאחדות הסופרים הערביים" בסוריה, ד"ר עלי עקלה ערסאן, בוחן את שיקולי הרווח וההפסד במקרה של חתימת הסכם שלום עם ישראל, ומגיע למסקנה כי הסכם השלום אינו כדאי, בשל המחיר האידיאולוגי שסוריה נתבעת לשלם עבור הגולן

הנציג הפלסטיני באו"ם, נאצר אל-קדוה: הצד הישראלי פעל לבסס את השקר, שהסכסוך הישראלי-ערבי נסוב על הגדה המערבית, דבר שמחייב פתרון של פשרה בנוגע לשטח אדמה זה. מובן, שיש עובדות חדשות בשטח, אך העקרונות נותרים בעינם: זכויות לפליטים ואחריות ישראלית משפטית מוסרית ומעשית בנושא זה

העיתונאי אבראהים אל-חמידי, מקורבו של שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, מפרסם ביומון הערבי אל-חיאת  (9.1.2000) את מסמך הגישור האמריקאי בין ישראל לסוריה. אל-חמידי, מצטט מקור סורי שאומר ש"זוהי הפעם הראשונה שהמעורבות האמריקאית היא בדרג שכזה... כעת ניתן לקבוע בדיוק מי האחראי להכשלת [המו"מ]

עורך היומון הלבנוני "אל-ספיר", טלאל סלמאן, מפרסם את חלקה השני של סדרת ראיונות עם בכירים סוריים. בחלק זה, מתמקדים הבכירים הסוריים בתיווך האמריקאי במו"מ. בחלק ניכר מהכתבה מצוטטים דברי שר החוץ הסורי, אולם, בקטעים בהם נמתחת ביקורת על הממשל האמריקאי, מובאים הדברים בעילום שם

בראיון ל"אל-ספיר" אומר שר החוץ הסורי פארוק אל-שרע: "אנו המתנו שהאמריקאים ידווחו לנו שהצד הישראלי מוכן להיכנס לדיון בנושאי מהות, כלומר, בהסכמתם [של הישראלים]  לעקרון הנסיגה לקווי הארבעה ביוני 1967. ללא התחייבות זו, חזרתנו לשיחות תהיה לשווא. אנו איננו חובבי מו"מ לשם מו"מ

 בתגובה לדברי ראש הממשלה ברק כי נושאי הנורמליזציה, הסדרי הביטחון ולבנון יקדימו את הנסיגה מהגולן, אמר שר החוץ הסורי פארוק אל-שרע : "מרכיבי השלום ידועים, והם ביו היתר: נסיגה ישראלית מהגולן לקווי הארבעה ביוני 1967 ונסיגה מדרום לבנון ...  הסדרי ביטחון מאוזנים לשני הצדדים... לו"ז ליישום ההסכם..".

אבראהים חמידי כותב בעיתון "אלחיאת": סוריה אישרה כי "העדיפות הראשונה במעלה", אשר ידרוש שר החוץ פארוק אלשרע בסבב הבא של שיחות השלום עם ישראל ב"שפרדסטאון" שבמערב וירג'יניה, תהיה לנסיגה מהגולן הסורי הכבוש.

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מציג בהרחבה את עבודותיהם של שני חוקרים פלסטינים, המהוות סיכום לכנס בנושא "הערבים וההתמודדות עם ישראל" שערך "המרכז לחקר האחדות הערבית". "...המאבק נגד הציונות וישראל הוא מסוג המאבקים ההיסטוריים-חברתיים המתמשכים .. אשר לא ניתן לקצר אותו דרך פתרונות שלביים

פטריק סיל, הביוגרף הרשמי של נשיא סוריה ומקורבו, פרסם באל-חיאת הלונדוני תאור מפורט של המו"מ שניהלה סוריה בשנים 93-96, בתיווכה של ארה"ב, עם ישראל. סיל מבסס את מאמריו על המסמכים והתכתובת המקורית בין ארה"ב לאסד, אותם ככל הנראה קיבל ממקורות סוריים

שר האוצר הפלסטיני, מחמד זהדי אל-נשאשיבי, אמר כי "המו"מ לא יוכל להשיב את ירושלים. עלינו להיאבק ולהלחם כדי להגן על כל שעל של ירושלים. אם לא נעשה כן, ההיסטוריה תמחק אותנו, משום שאנו שרנו בשבחה של ירושלים אך לא הגנו עליה

דר' עלי עקלה ערסאן, יו"ר 'התאחדות הסופרים הערביים' בסוריה מתח ביקורת יוצאת דופן על מה שהוא רואה כויתורים סוריים, שאפשרו את חידוש המו"מ עם ישראל. במקביל, חשף ערסאן פרטים על חילופי המסרים בין ארה"ב לסוריה, בחודשים האחרונים

להלן קטעים ממאמרו של ג'בארה אל-ברע'ות'י, "שיילוק הניו-יורקי ותעשיית המוות", שהתפרסם ב"אל-אסבוע אל-אדבי [27.11.1999]", בטאון "התאחדות הסופרים הערביים" בדמשק: "הוראות התלמוד הרוויות בשנאה ואיבה כלפי האנושות [טבועות] בנפש היהודית. לאורך ההיסטוריה ידע העולם יותר משיילוק אחד ..."

ההשערה הראשונית שהופיעה בתקשורת האמריקאית, לפיה התרסקות המטוס המצרי נגרמה מהתאבדות טייס המשנה, ג'מיל בטוטי, עוררה בתקשורת המצרית  תגובות נסערות. הטענה כי האמירות בעלות האופי הדתי, שהשמיע בטוטי ברגעי הטיסה האחרונים, הן ראיה לכוונת ההתאבדות, החריפה את אופי התגובות

השבועון "אל-משאהד אל-סיאסי" ערך ראיון מקיף עם נביל שעת', השר לתכנון ולשיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלסטינית, שאמר: "...צריך לעשות מאמץ ולהפעיל כל לחץ בינלאומי אפשרי על מנת להגיע לפתרון והוא שיוביל אותנו לעצמאות פלסטין ולשחרורה. זוהי שאיפתנו ותקוותנו."

בטורו השבועי בביטאון התנועה האסלאמית בישראל "צות אל-חק ואל-חריה" כותב סגן ראש התנועה האסלאמית, השיח' כמאל ח'טיב, כי "ארה"ב היתה בטוחה שהיא 'תנקה' את העולם מן הטרוריסטים, והנה היא מופתעת ממי שמכוון את החצים למותניה ואומר לה: 'את מגינת הטרור בעולם וכל הדיכוי, העושק והאלימות [נמצאים]  תחת חסותך'. 

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

תחת הכותרת "המציאות והמטרות האמיתיות של השגרירות הנוצרית בירושלים" מותח סאמר סלאמה ביומון "אל-איאם" ביקורת חריפה על השגרירות הנוצרית בירושלים  "...המנצלת כל אירוע דתי, ובמיוחד דתי-נוצרי, כדי לשרת את התעמולה למען ירושלים ישראלית-ציונית ומקבלת תמיכה מאגודות נוצריות ויהודיות..."

העיתון "אל-שרק אל-אוסט": "השמועות בדבר ניסיון ההתנקשות בשגריר ארה"ב בקאהיר, דניאל קרצר, באו בעקבות מתקפה מילולית תקשורתית שהתנהלה מעל דפי העיתונים במצרים בינו לבין כמה אנשי רוח מצריים..."

תחת הכותרת "הישראלים החדשים: עובדות ההיסטוריה.. כיוון הפתרון" קושר בעל טור ביומון "אל-איאם", רג'ב אבו סריה, בין הצהרות שהשמיעו אישים ישראליים, המביעות תמיכה, ולו חלקית, בזכות השיבה לפלסטינים, לבין גישת ה"היסטוריונים החדשים" הישראלים

כותבים ערבים מגגיבים להופעת "ההיסטוריונים החדשים" בישראל. בין היתר נטען כי הופעתם נובעת מקיומה של היסטוריה [ישראלית] רשמית, ישנה ומסולפת שיצרה המערכת הישראלית וכי הצורך בהיסטוריונים ישראלים חדשים הוכתב על ידי קיומה של היסטוריה שאיננה עומדת בפני ביקורת רצינית.

פיצל אל-חוסייני בראיון: ראש ממשלת ישראל יוצר חזות קודרת מאוד לתהליך השלום ולתקוות שנתלו בו [אישית] - שהוא יביא לשינוי במדיניות הישראלית. איננו חשים שחל שינוי במדיניות ישראל אלא [להיפך] שאנו ניצבים בפני חזרה של שלטון הליכוד ושל ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו.

תחת הכותרת "אסטרטגית הטבח" מותח פארוק ואדי, בעל טור ביומון "אל-איאם", ביקורת על יוזמתו של שר החינוך, יוסי שריד, ללמד בבתי הספר בישראל על הטבח שביצעו חיילי משמר הגבול בכפר קאסם בשנת 1956 ועל לקחיו

בנאום ברמאללה – בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב

בחירתו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל עוררה אופטימיות רבה בנוגע לאפשרות חידושו המהיר של המו"מ הישראלי-סורי. הסורים טענו, שראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין, התחייב כלפי האמריקאים בשנת 1995, לסגת לקווי הארבעה ביוני 1967, אך פרשנות זו אינה מקובלת על ישראל

בביקורו במחנה הפליטים דהיישה, אמר הפטריאך הקתולי בירושלים, כי הוא חש בסבל הפליטים זמן רב. הוא אמר כי הוא עצמו היה פליט לאחר 'האסון' של שנת 1948 וכי הוא עדיין נושא את "פנקס המצרכים" של הפליטים שמנפיקה סוכנות הסעד והתעסוקה הבינלאומית (UNRWA

התבטאותו של הנשיא קלינטון על שיבת לפליטים הפלסטינים במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם הנשיא מבארכ [2.7.99] – התבטאות שאותה סייג אחר כך בסייגים שונים – עוררה תגובות רבות מצד הפלסטינים

  לאחרונה חל שיפור ביחסים שבין כווית לבין כמה מדינות ערביות אשר תמכו בעיראק בזמן מלחמת המפרץ. גם הפלסטינים מעונינים לפתוח דף חדש עם כווית ולסתום את הגולל על העבר. לדברי מזכ"ל הפרלמנט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, "לא יתכן שנשאר אסירים של מאורעות מן העבר"

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

ביטויים פומביים של מתיחות ועימות בין מוסלמים לבין נוצרים הם נדירים ביותר בתקשורת הערבית. למרות זאת הופיעו לאחרונה בתקשורת הערבית ביטויים פומביים כאלה מפי אנשי הנהגה מקרב שתי העדות. במוקד העימות עמדה שאלת מעמדם של הנוצרים כעדה דתית וכאזרחים

בראיון מקיף שהעניק השיח' פצ'לאללה לשבועון ה-BBC בערבית אל-משאהד אל-סיאסי, הוא פורש את משנתו הפוליטית והתרבותית וקובע שבדומה לנשיא איראן ח'אתמי, הוא שם את הדגש על הסיסמא "אני וזולתי", או במילים אחרות פתיחות לעולם שמחוץ לאסלאם.

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברש"פ, יאסר עבד רבה

בעזה נערך סימפוזיון מדיני בהשתתפות כמה מבכירי תנועת  ה'פתח', מנגנוני הבטחון וההסברה ברשות הפלסטינית ואינטלקטואלים פלסטיניים. המשתתפים דנו בשלל בעיות הקשורות להיסטוריה של העם הפלסטיני ולמוצאו, במרכזיותה של התרבות הפלסטינית ובהבדל בין מאבק מדיני לצבאי.

יומון הרש"פ: "[דרישת ישראל] לאיסוף הנשק נועדה לחולל מלחמת אחים ['פתנה'], להסית ולגרום להתנגשויות פנימיות (בין הפלסטינים לבין עצמם). שרון אף הרחיק לכת ודרש לשלול מהמשטרה הפלסטינית את הרובים [המותרים לה] על פי ההסכם."

 במאמר פרוגרמטי שפרסם יושב ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר המשלחת הפלסטינית למשא ומתן, אחמד קריע 'אבו עלאא' ביומון הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה", הוא קובע באופן מפורש כי גבולות המדינה הפלסטינית העצמאית העתידה לקום הם הגבולות שנקבעו בהחלטת החלוקה.

יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת נשא נאום בפני אנשי תנועת ה'פתח' ברמאללה לרגל יום השנה העשירי ל'הכרזת העצמאות הפלסטינית', שצויין ב-15 בנובמבר: "...המהפכה הפלסטינית היא מהפכה אדירה ומוטב שידעו הרחוק והקרוב שהרובה הפלסטיני מוכן ואנו נכוון אותו, אם הם ינסו למנוע מאתנו מלהתפלל בירושלים..."

במהלך החודשים האחרונים עסוקים הפלסטינים בהכנות רבות ומגוונות לקראת "עימות עתידי [אפשרי] עם ישראל." במסגרת הכנות אלה, נערכים גם דיונים בנוגע לתגובה הישראלית הצפויה למהלך הפלסטיני ובנוגע למענה הפלסטיני הנדרש לכל תרחיש אפשרי

בעקבות הדיווחים על ניסוי שערכה ישראל בטיל 'יריחו 3', בעל טווח של 4,500 ק"מ, ב-17 בינואר 2008, קבע אתר האינטרנט האיראני תאבנאק, המזוהה עם מזכיר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, מוחסין רזאי, כי הכנסת הטיל אינו משנה את מאזן הכוחות בין ישראל לאיראן וכי במקרה של עימות עם ישראל, תשגר איראן טילים לעברה משטח סוריה