תגובות בקרב ערביי ישראל לנסיגה מלבנון
חבר הכנסת טלב אל-צאנע: "תמיד אמרתי, כי ישנן שתי נקודות בוערות במזרח התיכון – דרום לבנון והציבור הערבי בנגב. עכשיו, לאחר ההקרבה והמאבק מעורר ההתפעלות של חזבאללה שהצליח לשים קץ לכיבוש, נשארה הנקודה השניה – הנגב. מדוע לא המשולש או הגליל? משום שבאזורים אלו לא נותרו אדמות ערביות שישראל [יכולה] להפקיע, אך יש להם תוכניות להפקעות בנגב. אם הם יבצעו [מעשה] טיפשות כזה, תהיה תגובה אלימה ורועשת בקרב הציבור הערבי...
למרות מיעוט אפשרויותיו הצבאיות, כפה חזבאללה על ישראל את השלום בכוח ואילץ אותה לברוח מן האדמות הלבנוניות. לכן אני סבור, כי השיח' חסן נאסרללה ראוי לפרס נובל לשלום, ואני אשלח איגרת בעניין זה למארגני הפרס. הוא כפה את השלום על ישראל, אשר קיבלה אותו בעל כורחה ולא מרצונה [החופשי]."[1]
'האיחוד הלאומי הדמוקרטי' [בל"ד] ארגן באום אל-פחם את 'פסטיבל החרות והכבוד' לציון ניצחון המאבק הלבנוני. החגיגה נפתחה בדקת דומיה לזכרם של "חללי המאבק שנפלו בלבנון במהלך מלחמתם עם האויב הציוני". כמה מחברי המפלגה הבליטו נקודות שונות המהוות, לדעתם, את המסר החשוב ביותר של הניצחון בלבנון:
חבר הועדה המרכזית של 'האיחוד הלאומי', עו"ד ריאצ' אניס: "ישראל נסוגה, ודרום לבנון שוחרר ללא תנאים, בלי להיכנע לשום תכתיב ישראלי, בלי הסכם כלשהו ובלי ויתורים. זהו הדבר החשוב ביותר שהשיגה ההתנגדות הלבנונית...
את השמחה הזו [על נסיגת ישראל] הביאה "ההתנגדות", ולא ניתן לרשום אותה לזכות הבטחותיו של ברק [לפני הבחירות] או לזכות התחייבותו למלא את החלטת האו"ם 425. יש לרשום אותה כבריחה של ישראל מן הביצה הלבנונית."
חבר הועדה המרכזית של 'האיחוד הלאומי', ד"ר ג'מאל זחאלקה: "הדבר החשוב ביותר בניצחון המאבק [הלבנוני] הוא שהוא חל באותו זמן בו מתקיים המשא ומתן לפתרון הקבע של הבעיה הפלסטינית... ישראל נכנסה ללבנון [ב1982-] כדי לרדוף את המאבק הפלסטיני ולחסלו. [אך מתברר כי] בכל עת שישראל תנסה לכפות את החלטותיה ופתרונותיה בנוגע לבעיה זו, היא לא תצליח..."
חבר הכנסת עזמי בשארה: "הדבר החשוב הוא הדוגמא שהעניק המאבק [הלבנוני] לאחר הניצחון והעקרונות שהוא מביא עמו, של ריבונות החוק וכיבוד המדינה - [עקרונות] שלא היו בנמצא בעולם הערבי... יש הבדל בין עקרונות המשחק נגד הכיבוש לבין עקרונות אחדות העם תחת ריבונות החוק – לאחר שהמערכה הסתיימה. יתכן שחלק מן האזרחים פשעו או בגדו [הכוונה לאנשי צד"ל] אך הם צריכים להישפט על כך על פי חוק..."[2]
בפגישה של מזכירות 'ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל' שנערכה בעיריית סח'נין, בירך ראש עירית רהט, השיח' ג'מעה אל-קצאצי, את "העם הלבנוני על עמידתו האיתנה מול ההתגרות הציונית ובמיוחד את האחים בחזבאללה... משום שמדינה זו [ישראל] מבינה רק את שפת הכוח... היא הפקיעה מיליון דונם מתושבי הנגב ולמעשה הכריזה עלינו מלחמה... אמרתי ואני חוזר ואומר כי האינתיפאדה תפרוץ מהנגב... אנו רוצים להיות אזרחים, לקבל את זכויותינו ולחיות בכבוד... אם לא נתאחד בפני השד הזה [ישראל], הוא יבלע אותנו. כל המדינה צריכה לדעת, כי אם ייהרס בית בסח'נין, תפרוץ אינתיפאדה בכל פלסטין מהנגב ועד לבנון..."[3]
