זוהייר אל-ואסיני, איש תקשורת מרוקאי המתגורר באיטליה, פרסם ב-2.12.23 מאמר בעיתון הדיגיטלי www.hespress.com בו גינה את "המתקפה הפרועה" מצד גורמים המזוהים עם האסלאם הפוליטי במרוקו, כנגד כל מי שמעז למתוח ביקורת על תנועת חמאס ועל שיטות מאבקה. לדבריו, מרוקו יכלה לתווך בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אלמלא התנהלותם האלימה של תומכי חמאס והאסלאם הפוליטי בשטחה ...

ב-24.10.23,  פרסמו אנשי רוח ערבים "מכתב פתוח", בו תקפו את עמיתיהם במערב שגינו את מתקפת חמאס ב-7 לאוקטובר והביעו תמיכה בישראל. חמיד זנאז, סופר וחוקר אלג'ירי שחי בצרפת, הגיב בטורו ביומון הלונדוני אל-ערב למכתב הפתוח בהאשמת מחבריו בהתעלמות מן הזוועות שביצעה חמאס במתקפתה על יישובי הנגב ומאחריותה לאומללות של תושבי עזה ...

אמין אל-זאוי, סופר ואינטלקטואל אלג'יראי, פרסם ב-26.10 מאמר ביומון הסעודי independent arabia בו יצא נגד השאיפה הנוסטלגית, "החולנית" ו"האימפריאליסטית", של המוסלמים כיום לשוב אל "אנדלוסיה האבודה" וטען השגשוג באנדלוסיה התאפשר משום שהמוסלמים חיו שם בשלום ובדו קיום עם השונה מהם, עם יהודים, נוצרים ולא דתיים, "בלי להאשים בכפירה או בבגידה" ...

על רקע המהומות בצרפת בעקבות הריגת נער ממוצא אלג'ירי בידי שוטר צרפתי, פרסם העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד ב-3.7.23, מאמר ביומון אל-שרק אל-אוסט, בו טען כי הסיבה העיקרית למהומות היא חולשת השלטון המרכזי בצרפת, ואין להן קשר לגזענות, לשנאת מהגרים או להתנכלות למוסלמים. לדבריו הראיה לכך היא שהמחאות נמשכו חרף מעצרו של השוטר באשמת רצח בכוונה תחילה ...

העיתונאי הלבנוני, ח'יראללה ח'יראללה, פרסם ב-3.3.23 בטורו ביומון האמירתי אל-ערב, היוצא לאור בלונדון, מאמר בו הזהיר כי המל"טים האיראנים הנמצאים באזורים שונים בעולם, נמצאים כיום גם בידי חזית הפוליסריו, הנתמכת על ידי אלג'יריה, ובכך מאיימים על מרוקו. הוא טען כי הדבר מעמיד את ארה"ב ואת אירופה בפני מבחן חשוב ומטיל עליהן אחריות גדולה בהתמודדות מול איום זה ...

הכותב, הסעודי חמאד בן חאמד אל-סאלמי, הזהיר במאמר שפרסם ביומון הסעודי אל-ג'זירה, כי איראן מנצלת את העיסוק בתוכנית הגרעין שלה כדי להסיח את הדעת בעולם ממזימות ההתפשטות שלה  אשר אינן מסתכמות רק בגבולות עיראק, סוריה, לבנון, תימן ועזה.לדבריו, תהליך שיעיזציה קורה במלוא המרץ באינדונזיה, אתיופיה, בניגריה ובמדינות נוספות, תוך מתן תגמול כספי למי שמאמץ את האסכולה השיעית ...

העיתון האלקטרוני המרוקאי hespress.com פרסם ב-17.9.21, מאמר מאת ד"ר זוהיר אל-ואסיני, אנליסט מרוקאי המתגורר באיטליה, בו טען כי תבוסת מפלגת הצדק והפיתוח המזוהה עם האחים המוסלמים - מלמדת על כללי המשחק הפוליטי של מרוקו הרשמית. לדבריו, יהא אשר יהא הגורם שעלה לשלטון במרוקו, באופן דמוקרטי, מי שבאמת מושך בחוטים, היא האליטה הפוליטית, המקורבת לבית המלוכה ...

ב-15.12.20 פרסם אחמד עציד, אינטלקטואל חילוני ופעיל פוליטי מרוקאי בן המיעוט האמאזיגי (ברברי), מאמר התומך בהסכם חידוש היחסים בין מרוקו לישראל שהוכרז ב-10.12.20, במקביל להכרזת ארה"ב על הכרה בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית ו דחה בתוקף את עמדת הלאומנים הערבים והאסלאמיסטים, שמתנגדים לנורמליזציה עם ישראל בטענה כי הסכם עמה יגרום להרס, לחורבן ולמלחמת אחים במרוקו...

על רקע הסכמי הנורמליזציה שחתמו ישראל וכמה ממדינות ערב, פרסם הפובליציסט הלבנוני חאזם צאר'יה, ב-13.12.20, מאמר בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, בו יצא להגנת המדינות שנירמלו את יחסיהן עם ישראל, לאחרונה. במאמרו טען צאר'יה כי למדינות אלה יש דאגות קיומיות וצרכים לאומיים חשובים ולא ניתן לצפות מהן להקריבם למען העניין הפלסטיני, שלדבריו "איש אינו מייחס לו עוד חשיבות רבה"...

העיתונאי המרוקאי אוסי מוח לחסן פרסם ב-12.12.20 מאמר בו שיבח את החלטת ארצו לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל וכינה אותה "יוזמה היסטורית", "הכרחית" ו"נבונה" שתקדם את השלום באזורן. הוא הסביר כי הקשרים בין מרוקו לישראל נרקמו עוד לפני שנים רבות וכי  מרוקו מאז ומתמיד תמכה בשלום ובמתינות ואף היתה זו שעודדה את תהליכי השלום בין ישראל ומצרים ובין ישראל והפלסטינים ...

מלך מרוקו ואישים רמי דרג בממשל המרוקאי מבטאים בשנים האחרונות עמדות מובהקות נגד אנטישמיות ואודות חשיבות לימוד לקחי השואה והחינוך לערכי הסובלנות והדו קיום במדינה. במקביל, ארגונים פרו פלסטינים במרוקו, מגנים את העיסוק בנושא השואה במדינה ורואים זאת כנורמליזציה עם ישראל ...

רבות מן הקריקטורות בעולם הערבי שעוסקות במונדיאל, נותנות ביטוי לכישלונן של נבחרות ערב - שדווקא זכו בו לייצוג רחב השנה; קריקטורות במדינות המפרץ, שם מתנגדים למשטר אסד, מחו על הפער בין הסיקור האוהד לרוסיה כמארחת המשחקים, להתעלמות ממעשיה הברוטליים בסוריה. כמה קריקטורות ביכו על כך שהמונדיאל דוחק מן התודעה את משברי העולם הערבי, במרכזם - הטבח בדרעא.

ח'יראללה ח'יראללה, בעל טור ביומון הלבנוני אל-מסתקבל פרסם ביומון מאמר שבו עסק בפעילותו של חזבאללה במרוקו וטען כי איראן פועלת להתפשט אל המפרץ הערבי ואל המזה"ת עד צפון אפריקה וכי חזבאללה בהיותו "מיליציה עדתית", "חטיבה במשמרות המהפכה האיראניים" ו"כלי שרת איראני" הפועל על פי האינטרסים של איראן ובהנחיותיה תוך התעלמות מוחלטת מהאינטרסים של לבנון ושל עמה

הכותב האלג'יראי סולטאן ברכאני, פרסם ב-10.8.2017 מאמר ביומון האלג'יראי אל-שורוק בו טען כי המחלוקת עם היהודים היא דתית ואינה פוליטית וכי עוד מימי הנביא מוחמד ועד היום זממו היהודים לפגוע במוסלמים. לדבריו, היהודים שולטים בעולם התקשורת, הקולנוע האופנה והאומנות ובכך למעשה שולטים בשכלם ובתחומי העניין של המוסלמים

הפיגועים שמבצעים ארגוני טרור כדוגמת דאעש ואל-קאעידה במדינות ערב ובעולם כולו בשם האסלאם מעוררים שוב ושוב את הדיון בנוגע לחלקן של תכניות הלימוד בעולם הערבי בעיצוב תודעתם של הצעירים שמצטרפים לארגונים אלה. ואכן, לקראת שנת הלימודים 2016-17  ניתן היה לראות ניצנים של ניסיון ממשי בכמה מדינות לבצע שינויים מהותיים יותר בתכניות הלימוד

הסופר המרוקאי, סעיד נאשיד, פרסם מאמר ביומון אל-ערב היו"ל בלונדון, בו יצא נגד מדיניות הוותרנות והפייסנות בה נקטו המשטרים הערביים לאורך השנים כלפי הטרור והקיצוניים, בניסיון להימנע ממלחמות פנימיות. לדבריו, מדיניות זו שיתקה את יכולתו של העולם הערבי להיאבק בטרור והובילה לתבוסתו במלחמה נגדו

הפסגה ערבית שהתכנסה לאחרונה במאוריטניה וננעלה לאחר זמן קצר, המחישה שוב את המחלוקות והעדר האחדות בין המדינות החברות בליגה הערבית. בעקבותיה התעורר דיון אודות עצם כינוס הליגה הערבית בעת הזו, כמו גם על שאלת יעילותו של מוסד זה. בעיתונות הערבית נמתחה ביקורת חריפה על הליגה ועל חולשתה הרבה לאורך השנים

ביקורו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו באפריקה, עורר תגובות רבות בתקשורת המצרית: רוב המגיבים הביעו הסתייגות מן הביקור וחשש מפני השלכותיו ובפרט על הנושא הרגיש של מכסת המים של מצרים במי הנילוס. מאידך,  בעלי היומון אל-מצרי אל-יום, צלאח דיאב, טען כי תגובות כאלה משקפות "הגיון ילדותי" וקרא למצרים לשתף פעולה עם ישראל בהשקעות באפריקה

 למחרת פיגועי הטרור שביצע דאעש בפריז, פרסמה מועצת חכמי הדת העליונה במרוקו, שבראשות המלך מוחמד השישי, פתוא המדגישה כי יש להבחין בין "טרור" שהוא אסור בתכלית באסלאם, לבין ג'יהאד למען אללה. בפתוא נאמר כי הג'יהאד בנשק הוא המוצא האחרון שיש להשתמש בו, כאשר המוסלמים מותקפים בידי אויביהם וגם אז סמכות זו נתונה בידי השליט בלבד

ד"ר מוחי אל-דין עמימור, סופר ופוליטיקאי אלג'ירי, פרסם ב-17.12.14 מאמר בו חלק שבחים למנהיג הנאצי, אדולף היטלר. הוא הגדיר כנס את הפיכתו של היטלר מסמל פשוט למנהיג גרמניה ושיבח את הצלחתו להפכה למעצמה שכמעט שלטה בכל העולם

בתגובה לפרסום גיליון חדש של השבועון הסאטירי הצרפתי שארלי הבדו, שכלל קריקטורה נוספת של הנביא מוחמד מתחו עיתונאים אלג'יראים ביקורת חריפהעל צרפת שהתירה את פרסום הקריקטורות הפוגעות בנביא ובמוסלמים

מוסד אל-אזהר נבהל מדיווחים בתקשורת לפיהם בוועידה שהוא ארגן בקהיר נגד הקיצוניות והאלימות, יצא פסק הלכה הקובע שדאעש כופר ומיהר להכחישם. עמדת אל-אזהר שלא להאשים את ארגון דאעש בכפירה היא ביטוי לזהירותו של האסלאם הסוני בנושא התכפיר

לפני כחודש חטף ארגון הג'יהאד העולמי "בוקו חראם", הפועל בניגריה, קרוב ל-300 תלמידות, רובן נוצריות. המעשה עורר תגובות סוערות בכל העולם, כולל העולם הערבי, שם עיקר הגינויים לחטיפה בעולם הערבי באו מצד גורמים דתיים וארגונים כמו מוסד אל-אזהרהיר

בסוף מאי 2013 הכריזה אתיופיה על הטיית מי הנילוס הכחול לצורך הפקת אנרגיה חשמלית, שפירושה פגיעה במכסת מי הנילוס של מצרים. השלטון המצרי נכשל עד כה בניסיונו לפתור את המחלוקת בדרכים דיפלומטיות ובמצרים יש קריאות לנקוט צעדים נגד אתיופיה כולל שימוש בכוח

האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, בראשות יוסף אל-קרדאוי, פרסם ב-15 בינואר גילוי דעת ובו מתח ביקורת על ההתערבות הצבאית במאלי וקרא במקביל לקבוצות החמושות לנהוג בחוכמה ולנהל דיאלוג, במטרה להגיע לפתרון צודק ולפיוס לאומי בדרכי שלום

עבד אל-בארי אל-זמזמי, איש דת מרוקאי, חידש פתוא שלו, ממאי 2011, המתירה נקרופיליה עד שש שעות לאחר המוות בין בני זוג, וחולל סערה במצרים

שבעה חודשים לאחר פרוץ ההתקוממות העממית בסוריה, משטרו של בשאר אל-אסד עדיין טוען לשליטה על המצב במדינה. את השליטה הזו מאפשרים: מנגנוני הביטחון, המפעילים יד קשה נגד המפגינים; הצבא, שעודו נאמן למשטר, למרות דיווחים על עריקת כעשרת אלפים קצינים וחיילים משורותיו

כניסת כוחות הצבא הסעודיים והמפרציים לבחריין במחצית מרץ 2011, כדי לבלום את ההתקוממות העממית-השיעית, שנתמכה ע"י איראן, היא אירוע מכונן בעימות הסוני-שיעי, המעצב מחדש את הגבולות בין השיעים לסונים. לתבוסתה של איראן במשבר יש השלכות מרחיקות לכת על עיצובם מחדש של יחסי הכוחות באזור

לאחרונה חלה הסלמה בעימות בין מדינות המפרץ לאיראן, שהגיעה לשיאה כאשר מדינות המפרץ טענו כי איראן עומדת מאחורי הפגנות של השיעים בבחריין שדרשו להפיל את השלטון הבחריני וכי היא מעודדת את הפגנות השיעים בסעודיה. השיא היה כאשר ב-14.3.11 החליטו מדינות המפרץ לשגר אלפי חיילים לבחריין כדי לסייע לה בדיכוי המפגינים השיעים

במאמר ביומון אל-ביאן, כתב בעל הטור מוחמד בן הוידאן כי עמדותיו הבלתי עקביות של ראש ממשלת תורכיה, רג'ב טיב ארדואן, כלפי המחאה בעולם הערבי - תמיכה במחאה במצרים והתעלמות מן המחאה באיראן לאחר בחירתו של אחמדי-נז'אד לנשיא, ומן המחאות הקיימות בלוב – נובעות מרצונו להגדיל את ההשפעה התורכית באזור

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, תקף בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט את אנשי התקשורת והמשכילים הערבים, שנהגו לשבח את מועמר אל-קד'אפי, למרות הכרתם את אישיותו ומעשיו הרעים, ועל כך שרק לאחר ארבעים שנות שלטון אכזרי – הם נזכרו לקללו, ובכך חשפו את צביעותם

חרף האיסור שהטיל המשטר באיראן (12.2.11) על קיום הפגנות התמיכה בהתקוממויות העממיות במצרים ובתוניס (ב-14.2.11), עליהן החליטו ראשי תנועת המחאה מיר חוסין מוסוי ומהדי כרובי, קראה מועצת התיאום של תנועת המחאה לתומכיה לצאת ולהשתתף בהן. בימים האחרונים הגביר המשטר את היערכותו לקראתן

ערב חגיגות המשטר לציון ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן  (1-11.2), העלו ראשי המשטר ודובריו על נס את המחאה העממית במצרים ובתוניס, וגרסו כי היא מהווה המשך ישיר למהפכה האסלאמית באיראן של שנת 1979, ששימשה השראה עבורם

מידע מהתקשורת הערבית על כמה ממשתתפי המשט לעזה חושף שרבים מהם משתייכים לתנועת האחים המוסלמים. מטעם ועדת המעקב של ערביי ישראל נשלחו ארבעה חברים ביניהם את השיח' ראיד צלאח, אשר בהתבטאויותיו תומך צלאח בתנועת החמאס ויוצא נגד הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית

במאמר ביומון הבחריני אח'בר אל-ח'ליג' קורא הכותב והעיתונאי הסעודי עבדאללה ח'ליפה לעם הערבי בכלל, ולארגוני הטרור בפרט, לשנות כיוון, ממאבק בדרכים אלימות למאבק בדרכי שלום. לדבריו, המאבק האלים מביא להרס ולחורבן העם והמדינה. מנגד, המאבק בדרכי שלום מקדם את העם והמדינה ומחסן אותה

באוגוסט 2009 פרסם העיתונאי השוודי דונאלד בוסטרום בעיתון "אפטון בלאדט" כתבת תחקיר המאשימה את חיילי צה"ל בחטיפת פלסטינים ורציחתם במטרה לגנוב את איבריהם ולסחור בהם. הכתבה עוררה תגובות ברחבי העולם וברש"פ, ורה"מ הפלסטיני, סלאם פיאד, אף הורה להקים ועדה חקירה בנושא

בעקבות גזר דין מות בסקילה שפסקו אנשי מיליציה אסלאמית סומלית קיצונית לנואף ומאה מלקות לנואפת, פרסם ד"ר חמיד אל-האשמי, סוציולוג ממוצא עיראקי ופעיל זכויות אדם, מאמר באתר הליברלי אילאף, ובו הוא תובע מהקהילה הבינלאומית בכלל וממדינות ערב בפרט  להציל את העם הסומלי מידי מיליציה זו ומליציות אסלאמיסטיות אחרות

בחודשים האחרונים בולטת בעיתונות המצרית הטענה כי איראן חודרת לתקשורת המצרית ומנסה להשפיע על דעת הקהל במדינה באמצעות שורה של עיתונים ועיתונאים מצריים הפועלים לקידום האינטרסים של איראן ובעלי בריתה. לפי טענה זו, הדבר מתבטא בסיקור בלתי אובייקטיבי של אירועים הקשורים לאיראן וליחסיה עם מצרי

העימותים הנוכחיים בין כוחות הביטחון של סעודיה והמורדים החות'ים שהסתננו לשטחה, מהווים נדבך נוסף בעימות המחריף בין סעודיה ואיראן במסגרת המלחמה הקרה המתנהלת במזרח התיכון בין המחנה הפרו סעודי לבין זה הפרו איראני. סעודיה ותימן מאשימות את איראן בעידוד, אימון, מימון וחימוש של המורדים החות'ים במטרה לערער את הביטחון והיציבות של תימן וסעודיה

ב-31 באוקטובר פרסם היומון הסעודי אל-וטן כתבה בדבר משבר חסר תקדים ביחסים בין תימן לבין איראן, על רקע הימשכות המלחמה בחבל צעדה שבצפון תימן בין הממשלה למורדים החות'ים, וההאשמות התימניות בדבר תמיכת איראן במורדים. מן הכתבה עולה כי גובר החשש בסעודיה מהשלכות הפעילות האיראנית בתימן ובים האדום

לרגל יום השנה השמיני לפיגועי ה-11.9 כתב עורך היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הידוע באהדתו לאל-קאעדה, מאמר בשם "ארגון אל-קאעדה בשנתו העשרים", בו טען כי במלאת שמונה שנים להכרזת המערב על מלחמה בטרור, אל-קאעדה חזק היום מאי פעם והגם שהוא נפגע קשות באפגניסטן ובעיראק, הרי ההכרזה האמריקאית על חיסולו היתה מוקדמת

במדינות ערב נשמעו גינויים רבים בעקבות החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא צו מעצר נגד נשיא סודן, עומר חסן אל-בשיר. עם זאת, בעיתונות הערבית, הופיעו תגובות מגוונות להחלטה.במאמרים רבים נטען כי מדובר בהחלטה מפלה, העלולה לסכן את יציבותה של סודאן ושל האזור כולו

ב-13 באוקטובר 2008 הזמינה הספרייה הלאומית של אלג'יריה את המשורר והוגה הדעות הליברלי ממוצא סורי, החי כיום בפריס, ד"ר עלי אחמד סעיד אסבר, המכונה אדוניס, לשאת הרצאה. הרצאתו חוללה סערה בחוגים אסלאמיסטיים ובפרלמנט של אלג'יריה והובילה בין היתר, לשאילתא בפרלמנט, לפיטורי מנהל הספרייה ולמחאות ציבוריות

ב-14 באוגוסט 2008 פרסם האתר הליברלי אילאף ראיון עם אמין אל-מהדי, אינטלקטואל מצרי ליברלי ופעיל שלום. בראיון מביע אל-מהדי את דעתו על נושאים שונים: המאבק הערבי-ישראל, הפלישה האמריקאית לעיראק, האירועים בלבנון, הפונדמנטליזם המוסלמי, המשטרים הערביים וטוען כי דמוקרטיה ושלום קשורים זה בזה

העיתון המצרי אל-אהראם פרסם ב-1 במאי 2008 תחקיר על תופעת השיעיזציה באיחוד של איי קומורו, הנמצא באוקיאנוס ההודי, מזרחית ליבשת אפריקה, ועל ההתעניינות המוגברת שמגלה איראן באיים, התעניינות הזוכה לתמיכת נשיא איי קומורו, למול התנגדותם של גורמים שונים במדינה

בעקבות ניצחונו של רוברט מוגבה בבחירות לנשיאות זימבבואה שנערכו ב-27 ביוני 2008, פרסם היומון הסורי הממסדי, "אל-ת'ורה", מאמר המביע סיפוק מכך שלא עלה בידי מדינות המערב להסית את העם בזימבבואה נגד מוגבה ולהביא לסילוקו מהשלטון

בצהרי יום שבת (10.5.08), פשטו חברי ארגון המורדים הדארפורי 'התנועה לצדק ולשוויון' על העיר אם-דרמאן, הצמודה לבירה ח'רטום. לוחמי התנועה, שהגיעו ללב סודאן, תקפו בסיס של חיל האוויר בקרבת העיר וניסו לתקוף עוד מטרות צבאיות ומבני שלטון. בעוד התקשורת הערבית עסוקה במשבר בלבנון, תפסה ההתקפה על אם-דרמאן את כותרות העיתונים בסודאן במשך כמה שבועות והדיה נמשכים עד היום

האתר "אסלאם און ליין" אירח ב-26.4.2003 את ואצף מנצור, דיפלומט בשגרירות הפלסטינית במרוקו, לשיחה עם גולשי האתר בנושא "רווחי ישראל מכיבוש עיראק". הוא טען כי לישראל אחריות לשוד המוזיאונים והבנקים בעיראק, קרא לג'יהאד מעשי נגד הכובשים בעיראק, בפלסטין ואף במרוקו, שלל את הלגיטימיות של ישראל והציונות

 במאמר ביומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" טען האינטלקטואל הליברלי הטוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר כי הפגם היסודי במדינאות הערבית מצוי, לדעתו, בתהליך קבלת ההחלטות: "... המדינאות הערבית סובלת ממספר אנומליות, הן ברמת התיאוריה והן ברמת העשייה. אנומליות אלה עמדו ביסוד הכישלונות הרצופים במהלך מאתיים השנים האחרונות.."

בח'רטום, בירת סודאן, פרצה לאחרונה היסטרית המונים, בעקבות שמועות על זרים המסתובבים בעיר וגורמים לאובדן אברי המין של גברים באמצעות לחיצת יד. השמועות נפוצו במהירות באמצעות הודעות SMS בטלפונים הסלולאריים והסיטו את תשומת הלב הציבורית מפריצת הדרך במו"מ שהתנהל בקניה בין סגן נשיא סודאן לראש תנועת המורדים, ג'ון גרנג

שליט לוב, מועמר קד'אפי נאם בפני קבוצת נשים בעיר סבהא ב-4 באוקטובר, 2003. בנאומו אמר: הם [הערבים] מחכים שיבוא מישהו שישחט אותם, יבתר את בשרם, יקצץ אותם... הם מחכים שיבוא מישהו וידרוך עליהם .. הם מחכים לכך, מדינה אחר מדינה. הם מחכים להיות כמו בגדאד, כמו עזה, כמו ג'נין, כמו חברון. זה מה שהם מחכים לו וזה יגיע אליהם בוודאות 

בגילוי דעת שהתפרסם ביומון הלונדוני בשפה הערבית, אל-קדס אל-ערבי, הזהירו חכמי דת ואינטלקטואלים מוסלמים, בעיקר מסעודיה אך גם ממדינות ערביות נוספות, מפני שיתוף פעולה עם "התוקפנות האמריקנית", השוו בינה לבין מסעות הצלבנים והדגישו כי "לעמים המוסלמים יש זכות לג'יהאד נגד אויביהם"

בעל הטור התוניסאי הליברלי, אל-עפיף אל-אח'דר, כתב במאמרו השבועי ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת", תחת הכותרת "ניצני מהפך בחשיבה האסטרטגית הפלסטינית": "...להנהגה הפלסטינית חסרים כל המרכיבים הנחוצים להנהגה, החל בניתוח, דרך תכנון, וכלה באומץ מדיני

ד"ר עבד אל-והאב אל-אפנדי, סופר וחוקר סודאני החי בלונדון, פרסם מאמר בנושא השחיתות בעולם הערבי ביומון, "אל-חיאת", תחת הכותרת: "המאבק בשחיתות [בעולם הערבי] משול למאבק בקתוליות בוותיקן". לדבריו, המשטרים הערביים הטוענים שהם נאבקים בשחיתות, נוהגים להרוס את מנגנוני הביקורת ולדכא את העיתונות המאולפת ממילא

במאמר שכותרתו "מבית הספר לג'יהאד לבית ספר לאג'תהאד", קרא בעל הטור התוניסאי הליברלי, אל-עפיף אל-אח'דר, להפוך את ביה"ס המסורתי מבי"ס לג'יהאד לבי"ס ל'אג'תהאד' ולבנות מחדש את תוכניות הלימוד המייצרות אלימות.  פרג'אללה אחמד יוסף, מריאד, סעודיה, כתב בתגובה כי דגל הג'יהאד ימשיך להתנוסס עד לשחרור אדמות המוסלמים מן הקולוניאליזם

תחת הכותרת "אסור ליישם את השריעה כיום" טענה ד"ר אקבאל אל-ע'רבי, מרצה באוניברסיטת אל-זיתונה בתוניס הכותבת באתר www.metransparent.com, כי בראשית האסלאם העדיפו הנביא וארבעת החליפים הראשונים את האינטרס של האומה המוסלמית על פני דבקות בטקסט של הקוראן וככך צריך לנהוג העולם המוסלמי גם כיום ...

היומון הפרו סדאמי היוצא לאור בלונדון, "אל-קדס אל-ערבי", פרסם גילוי דעת משותף של 34 ארגונים לא ממשלתיים ערביים אשר גינה את גילויי הדעת שפורסמו מטעם הליגה הערבית שהתכנסה לאחרונה בתוניס בטענה כי לא נעשה דבר למען כינון רפורמות בעולם הערבי וכי הדבר יכול להוות הצדקה למעורבות חיצונית בעניין ...

 היומון הבינערבי "אל-חיאת" פרסם ראיון עם נביל צחראוי, המכונה "אבו אבראהים מצטפא", מנהיג ארגון "הקבוצה הסלפית לדעוה וג'יהאד" באלג'יריה, המזוהה עם ארגון אל-קאעדה. לדבריו, הג'יהאד בזמן הזה הוא אחת המצוות האישיות הגדולות ביותר. כל מוסלמי צריך לדעת שההגנה על האסלאם ועל המוסלמים היא חובה החלה עליו בנפשו, בכספו, ובלשונו

ב-11-12.05 התקיים באל-מנאמה בירת בחריין, הכינוס השני של "הפורום למען העתיד" בהשתתפות שרי חוץ ונציגים בכירים מ-38 מדינות, כולל ממדינות ה- G8 וממדינות המזה"ת וצפון אפריקה והסתיים בכישלון פוליטי. הסיבה העיקרית: הסתייגויות של מצרים ומדינות ערביות נוספות מהצעת ארה"ב לגבי מימון ארגונים לא ממשלתיים, שאינם רשומים רשמית במדינותיהם

במאמר הנושא את השם "היכן הערבים והמוסלמים בעידן הסליחה והמחילה" מתייחסת הסופרת והחוקרת התוניסאית הליברלית, ד"ר אקבאל אל-ר'רבי, לתופעה של ריבוי ההתנצלויות הפומביות על חטאי העבר הנשמעות בעולם, בעוד מן האומה הערבית והמוסלמית הן נעדרות. לדבריה, על המוסלמים לשאת באחריות לעברם, להפסיק להאשים אחרים ולפתוח בביקורת עצמית

באפריל 2005 נערכו בסודאן הפגנות מחאה נגד ספר אנטי מוסלמי שהתפרסם באתר האינטרנט הנוצרי. בהמשך נרמז כי מחבר הספר הוא האינטלקטואל התוניסאי הליברל, אל-עפיף אל-אח'דר, וזה קרא להעמיד לדין את ראשד אל-ר'נושי - מנהיג התנועה האסלאמית בתוניסיה, הגולה בבריטניה - בטענה כי ר'אנושי קשור לפרסום נגדו

האתרים האסלאמיים פרסמו לאחרונה שתי קלטות אודיו ובהן שני נאומים  שנשא אוסאמה בן לאדן, בהפרש של שלושה ימים זה מזה. בנאום הראשון, מה- 29.6.06, הספיד בן לאדן את אבו מוצעב אל-זרקאוי. בנאום השני, מה - 2.7.06, הוא פנה לאומה האסלאמית בכלל, וללוחמי הג'יהאד בעיראק ובסומליה בפרט, וקרא להם להמשיך את הג'יהאד בהיותו הדרך היחידה

שני פיגועי הטרור שהתרחשו ב-10 באפריל 2007 בקזבלנקה במרוקו, וב-11 באפריל באלג'יר בירת אלג'יריה, זכו לתגובות גינוי חריפות ברחבי העולם הערבי. ביטוי נרחב למגמה זו נרשם במדורי הקריקטורות בעיתונות הערבית, אשר עסקו בנושא הטרור האסלאמי מהיבטים שונים

  רצח העם המתחולל בחבל דארפור שבמערב בסודאן מאז 2003, אינו זוכה לסיקור רב במרבית אמצעי התקשורת הערביים, וגם המאמרים המעטים הנכתבים בנושא מפחיתים בדרך כלל בערכם של הדיווחים על הטיהור האתני המתרחש בחבל. מרבית המאמרים מפגינים יחס חשדני כלפי המעורבות הזרה בסודאן, ומציגים אותה בתור מזימה מערבית

בניגוד לריבוי התגובות ולביקורת שנשמעה במערב על הוצאתו להורג של נשיא עיראק המודח, סדאם חוסיין, נשמעו בעולם הערבי תגובות דיפלומטיות מינוריות שהתמקדו בתזמון ההוצאה להורג ולא במעשה עצמו. השליטים הערביים המרכזיים התעלמו מן האירוע, למעט שליט לוב, מעמר אל-קד'אפי, שהתייחס לנושא בנאום במסגרת אחרת והכריז על שלושה ימי אבל. הליגה הערבית לא פרסמה שום תגובה בעניין

ב-12 לפברואר 2008 פרסם העיתון הקטרי "אל-ערב" ראיון עם אבו תוראב אל-ג'זאירי, מפקד אל-קאעדה בצפון עיראק. הראיון נערך במקום מסתור של אל-קאעדה בצפון עיראק, לפי מגבלות שהכתיב האירגון. בראיון הודה אל-ג'זאירי שמצבו של אל-קאעדה בעיראק קשה וגם הודה בטעויות, כמו הרג אזרחים ללא אבחנה, אשר גרמו לירידה חדה בפופולאריות של הארגון

ארגון אמנסטי מתח ביקורת על המשטר המצרי בשל מעצר ההומוסקסואלים והתייחס לכך כאל פגיעה בזכויות אדם. והתקשורת המצרית התגייסה להגיב לדו"ח אמנסטי וקבעה כי נושא ההומוסקסואליות, המכונה בתקשורת המצרית "הפרוורסיה", אינו נוגע לזכויות הפרט אלא לזכויות הכלל

במאמר שכותרתו "אין תחליף לשלום" פותח האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר, בציטוט דברי ג'ורג' קלימנסו: "קל לעשות מלחמה מלעשות שלום".לדבריו, "[המזרח התיכון] מסובך... משום שהוא עדיין נשלט על ידי יחידים ולא על ידי מוסדות ובשלטון היחיד עליך להיות פסיכולוג רב יכולת כדי לפרש את התקפי יצריו והתלהמותו

בתקציר: מחלוקת הגבול בין עיראק לאירן * חידוש יחסים בין עיראק לסעודיה * המיגרנה של מצבח יזדי * האמנה הערבית לזכויות אדם * המופתי של סוריה: אסור להרוג ילדים ישראלים *  מצב זכויות האדם בסוריה * יומון איראני: אסור להתפתות להצעות סרקוזי

המשורר התוניסאי, עבדאללה באסט בן חסן, יו"ר לשעבר של המכון הערבי לזכויות אדם בתוניס, פרסם מאמר באתר הליברלי הערבי www.alawan.com , בו הוא טוען כי החברות הערביות טרם הצליחו להבין את המושג "זכויות אדם" ומתייחסות לפעיליו בחשד. לדבריו, "השיח הרווח אצלנו התרגל להטיל את האחריות לצרותנו, לכיעור הסובב אותנו ולריק התרבותי שלנו על  'האחר' בשעה ש'אנחנו', הקורבן הטוב