כללי

עיתונאי מרוקאי: חמאס איננה תנועה קדושה; השתקת הביקורת עליה במרוקו, היא דיכוי מחשבתי

זוהייר אל-ואסיני, איש תקשורת מרוקאי המתגורר באיטליה, פרסם ב-2.12.2023 מאמר בעיתון הדיגיטלי www.hespress.com בו גינה את "המתקפה הפרועה", כדבריו, שמנהלים גורמים המזוהים עם האסלאם הפוליטי במרוקו כנגד כל מי שמעז במדינה למתוח ביקורת על תנועת חמאס ועל שיטות המאבק שלה. אל-ואסיני התייחס במאמרו להתקפות החריפות  ולהכפשות שהיו לאחרונה במרוקו - במסגרת השיח הציבורי, בהפגנות וברשתות החברתיות  - נגד העיתונאים המרוקאים אחמד שרעי ורדואן אל-רמדאני[1] וכן נגד הסופר והאינטלקטואל המרוקאי טהאר בן ג'לון[2] שגינו את מתקפת הטרור שביצעה חמאס ב-7 באוקטובר 2023, עד כדי  האשמתם בבגידה ובכפירה. לדבריו, אסור שתמיכה בעם הפלסטיני ובסוגייתו תשתיק קולות אחרים, כיוון שהסוגייה הפלסטינית היא עניין מורכב המחייב שיח פתוח, אדיב וסובלני, שהרי פלסטין לא תשוחרר רק באמצעות גידופים והפגנות.

אל-ואסיני מתח ביקורת מרומזת על כך שתפקיד התיווך נמצא בידי קטר, ש"שוטפת את מוחם" של רבים מאזרחינו באמצעות ערוץ אל-ג'זירה שבבעלותה, וטען כי מרוקו הייתה יכולה לתווך בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, אלמלא התנהלותם האלימה של תומכי חמאס והאסלאם הפוליטי בשטחה.

 

 זוהייר אל-ואסיני[3]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של אל-ואסיני:

 

"כעת, לאחר שתנועת חמאס השיגה 'ניצחון מובהק', כשאילצה את נתניהו וחבורתו לנהל מו"מ ולבצע החלפת בני ערובה אזרחיים [ישראלים] באסירים [פלסטינים] בבתי הכלא של ישראל, האם נוכל לדבר ברוגע וברצינות על ההתקפה הפרועה שהייתה במהלך השבועות האחרונים במרוקו נגד כל מי שהרשה לעצמו להתווכח עם ההתנגדות הפלסטינית [קרי, חמאס] על שיטות המאבק שלה, או שניסה למתוח ביקורת על התנהגותם של מנהיגיה?

 

לאמיתו של דבר, לא ידעתי שחמאס הפכה להיות אחד הדברים המקודשים אצלנו, ולא עלה בדעתי שמי שמותח עליה ביקורת מצורף לאלתר לרשימה של אלה שמכרו את מצפונם והפכו לבוגדים, לכופרים ולתארים משמיצים דומים. [גישה זו] אופיינית במיוחד לרוב האסלאם הפוליטי, המתמחה בגידופים, בקללות ובהמצאת סיסמאות החולמות על סופה של ישראל, תוך קביעת תאריכים מוגדרים לכך.

 

לא עלה בדעתי שההשפעה של אידיאולוגיית האחים המוסלמים גברה כל כך, עד שראיתי כיצד תוקפים שני עיתונאים בהפגנה בטנג'יר רק בשל עמדתם המנוגדת ל[זו של] תנועת חמאס. עמדות אלו, אשר בין אם אנו מסכימים עִמן או חולקים עליהן, הן בסופו של דבר דעות שעשויות להיות שגויות או נכונות כמו כל העמדות המבטאות דעה מסוימת. לפיכך, לא ניתן  לקבל את תגובותיהם של מי שהחליטו לנקוט סוג חדש-ישן זה של דיכוי מחשבתי. אדמת פלסטין לא תשוחרר באמצעות גידוף מי שחולקים [על דעתנו] ולא בזכות עוצמת  הווֹליוּם של הקולות הקוראים סיסמאות יפות ביותר! אם נסכים בעניין זה נתקדם לעבר הבנה כי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי מורכב יותר מכפי שנדמה לנו וכי פתרונו לחלוטין לא יבוא מרחובות רבאט, או קזבלנקה, או כל עיר מרוקאית אחרת.

 

תמיכה בעם הפלסטיני בהגנה על זכותו היא דבר אחד, וגיוס של ההמונים כדי להשתיק כל קול שונה, הוא דבר אחר. אלף-בית של דמוקרטיה מחייב כיבוד החופש של כולם להביע את דעתם. כל המרוקאים תומכים בפלסטינים בעניין הקמת מדינתם, אך יש מחלוקת באשר לשיטות המיושמות [להשגתו]... מדוע סבורים כמה מ'לוחמי' ההפגנות ו['לוחמי] המקלדת כי בידיהם האמת המוחלטת? האם אכן יש מי שסבור כי שחרור פלסטין תלוי בגרונות [המפגינים] ובמידת יכולתם לצרוח?   

 

מצער לראות את הפניית האצבעות המאשימות כלפי סופר ידוע ונכבד כמו טאהר בן ג'לון [רק] משום שכתב מאמר על פעולתה של חמאס, שבה ראה פעולה ברברית. בלי קשר להסכמה או מחלוקת עם דעתו [של בן ג'לון], מן הראוי היה להשתמש בשפה הולמת יותר כדי להגיב לו, מזו שהשתמש בה למשל מנהיג פוליטי הידוע בסגנונו המתלהם. אי הבנת הדברים ו[אי] הכנסתם להקשר הכללי שלהם - הקשור לשיח הפונה לקהל מערבי - פירושם שמדובר בניצול של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי לצורך חיסול חשבונות עם כל מי שיש לו דעה שונה בנושא זה. לאל-טאהר בן ג'לון יש עמדות ודעות אמיצות שבאמצעותן הוא מגן על הסוגייה הפלסטינית בכלי התקשורת האירופים, דבר שאמור להניע כל פרשן הגון להיות סובלני יותר כלפי דעה כמו זו שהביע [בן ג'לון] במגזין הצרפתי 'לה-פוינט'. השיח עם דעת הקהל המערבית אינו קל כפי שיש מי שחושבים. האסלאם הפוליטי בהקשר זה הוא האחרון שיודע כיצד להתמודד עם הרציונל של החברות המערביות, אדרבא, מבלי לדעת על כך, הוא בעל הברית הגדול ביותר שלהן - בכל הנוגע לסילוף המתמשך של העמדות הערביות.

 

יש להתרחק מגיוס ההמונים [במדינתנו] ומיצירת אוירה של לחץ על כל מי שמנסה לחסוך מהמדינה ויכוחי סרק, שהיחיד שמפיק מהם תועלת הוא מי שרוצה ברעת המולדת הזו. לא יתכן שתמיכה בסוגייה הפלסטינית תגרום לנו לשכוח להגן על האינטרסים שלנו...

 

מרוקו יכולה הייתה לשמש מתווך מוצלח בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, בשל קשריה המצוינים עם כל הצדדים, אלא שהצבאות העצומים של לוחמי [ההפגנות והמקלדת] הגיבורים הצליחו לצמצם את התפקיד הזה ולחסלו, לטובת 'אימפריית קטר' שהשליטה את [ערוץ] אל-ג'זירה שלה כדי לשטוף את מוחם של חלק ניכר מאזרחינו. מן הראוי לציין זאת."[4]