מנכ"ל אל-ערביה: הצביעות של האליטה הערבית כלפי אל-קד'אפי
מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, תקף בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט את אנשי התקשורת והמשכילים הערבים, שנהגו לשבח את מועמר אל-קד'אפי, למרות הכרתם את אישיותו ומעשיו הרעים, ועל כך שרק לאחר ארבעים שנות שלטון אכזרי – הם נזכרו לקללו, ובכך חשפו את צביעותם.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"...היו כאלה שהגנו והיו כאלה שמתחו ביקורת על הנשיא התוניסאי המודח, זין אל-עאבדין בן עלי, [כך גם לגבי] הנשיא המצרי המודח חוסני מובארכ. אולם, באשר למועמר אל-קד'אפי - שבקרוב [יוגדר] כנשיאה לשעבר של לוב- קיים נגדו קונצנזוס שאין כדוגמתו בכל העולם.
על אף קונצנזוס זה לגבי אישיותו ומעשיו הרעים של אל-קד'אפי, [רק] מעט דברים נאמרו בגנותו [בעבר]. הוא הוצג כמנהיגם של הערבים, כמצפונם, כחכם וכאמיץ. כל פטפוטי ההבל האלה [התחלפו עתה] לשטף של קללות וגינויים לאיש ולמעשיו. לכולם יש הזכות לשאול היכן היו אותן הצהרות אמיצות נגד [אל-קד'אפי] בארבעים השנים בהן [הפגין] את פשעיו ושגעונו? מדוע ננצרו הלשונות בכל ה[חוגים] התקשורתיים והתרבותיים בעולם הערבי?
האמת היא שמעטים העזו למתוח עליו ביקורת ולו ברמז, שכן ידוע היה שאל-קד'אפי משוגע שלא יהסס לרדוף ולהרוג את כל מי שמבקר אותו. במשך עשרות שנים הוא יצר אווירה של טרור. [רק] מנהיגים מעטים באזור, ביניהם, נשיא עיראק המנוח, סדאם חוסיין, דמו לו בעריצותם ובאכזריותם כלפי אנשי תקשורת ומשכילים.
אם הפחד היה הגורם שמנע הבעת ביקורת על המנהיגים האכזריים, שכן הדבר סיכן את חייהם של אנשי התקשורת, המשוררים והאמנים, אזי יש לשאול, מה היה המניע של אלה אשר שיבחו אותם, כתבו עליהם קצידות {שירים], השתתפו בכנסים שדיברו בשבח שלטונם וכתבו דפים [שלמים] אודות מעשי גבורתם?
אין סיבה משכנעת ל[דברי] השבח שנאמרו על אדם זה [אל-קד'אפי] שבעולם כולו הוסכם על כך שהוא פושע, אשר שלט בעמו ביד ברזל... כעת ניתן לראות כיצד [משבחיו של אל-קד'אפי] ממהרים לקללו ולהביע עמדות אמיצות נגדו, כאשר ברור לכל שהוא סיים [את הקריירה] שלו ... איזה ערך יש לפתוא[1] [שהתירה] להרגו אם היא מתפרסמת כעת, לאחר ארבעים שנה של יחס חמים [אליו]? איזה ערך יש לעמדות תוקפניות כלפיו, מצד אותם אנשים ששיבחוהו [בעבר] והציגוהו ... כגיבור של הערבים וכסמל העמידה האיתנה?
זוהי צביעות. אין להתגאות במהפך הקיצוני בעמדות. נעיצת סכינים באנשים חיים המשולים למתים אינה נחשבת [למעשה] אמיץ. יש הבדל גדול בין [המקרה של אל-קד'אפי] לבין חילוקי דעות הקיימים בנוגע לשלטון או לאדם [אחר]. במקרה של הנשיא מובארכ- היינו חלוקים לגביו בתקופת שלטונו ובזמן עריצותו והיה מי שמתח עליו ביקורת בגלוי במרכז קהיר... [במקרה של אל-קד'אפי] כמה מהאנשים המרבים לקללו כיום, סעדו על שולחנו בתקופת שלטונו."[2]
[1] הכוונה לפתוא שפסק השיח' יוסף אל-קרדאוי. ר' קליפ של ממרי TV-
[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.2.2011