המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לקט ידיעות בנושא הישראלי פלסטיני
5/8/1999

לקט ידיעות בנושא הישראלי פלסטיני

 

היחסים עם ישראל לקראת הסדר הקבע

בנאום ברמאללה בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב. 'והם [כוונתו לפלסטינים] יכנסו למסגד [אל-אקצא] כפי שנכנסו אליו בפעם הראשונה' [ציטוט קוראני 17:7].[1] 

 

בסימפוזיון בעזה קבע יו"ר הועדה המדינית במועצה המחוקקת, זיאד אבו עמרו, מהם הקווים האדומים שאין לחרוג מהם [במשא ומתן על הסדר הקבע]: "נסיגת ישראל מאדמות 67' [צריכה] להיות עמדה עקרונית וכך גם [נסיגת ישראל] מירושלים הערבית ופתרון בעיית הפליטים על יסוד החלטה 194. זה הפתרון המדיני שיספק אותנו ויחד עם זאת לא יהווה נטל על הפתרון ההיסטורי ועל האפשרויות [שיהיו] לדורות הבאים, ולא [ימנע] מציאת דרכים לקיום הפתרון ההיסטורי [על ידי הדורות הבאים]."[2]

 

בסימפוזיון ברמאללה התייחס חבר הועדה המרכזית של הפת"ח, צח'ר חבש, לצורך לנקוט בדרכים אלימות: "'סערת אל-אקצא' [הכוונה לאירועי מנהרת הכותל בספטמבר 96'] אילצה את נתניהו לקבל את פרוטוקול [הסכם] חברון. עלינו להכין את הבסיס העממי [למאבק] כדי לחולל את השינוי הדרוש במדיניות ברק - אשר אינה שונה ממדיניות נתניהו - במיוחד בסוגיות הסדר הקבע."[3]

 

בהזדמנות אחרת אמר חבש כי "יש להציב מקור סמכות חדש [לתהליך המדיני], שאינו מקור הסמכות של אוסלו המצטמצם להחלטות 242 ו338- בלבד... מקור הסמכות החדש חייב לקחת [בחשבון] את החלטה 194 אשר מדגישה את [זכות] השיבה של הפליטים הפלסטינים אל בתיהם וכן את החלטה 252 של מועצת הביטחון, אשר קובעת כי ירושלים שנכבשה בשנת 67' היא אדמה כבושה והסיפוח שלה בטל ומבוטל."[4]

 

עוזר האחראי על ענייני ההכוונה המדינית והלאומית, עת'מאן אבו ע'רביה, איים גם הוא באלימות: "כל גרגר אדמה שנוציא בכוח מציפורני הכיבוש יהיה תוצאה של מאבק בלתי רגיל. עמנו נדיב בתרומות דם. על הישראלים לדעת שלסבלנותנו יש גבול וכי לא ניתן לחסל את עמנו."[5] 

 

מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, התייחס לטענה כי אם ישראל תחתום על הסכם שלום עם סוריה, יכולת המיקוח שלה במשא ומתן על הסדר הקבע עם הפלסטינים תגדל, ואמר: "על ישראל והעולם [כולו] להבין כי אם ישראל לא תענה לדרישותינו הלגיטימיות בדרכי שלום, אופציית המאבק שרירה וקיימת."[6]

 

שר התרבות והתקשורת, יאסר עבד רבה, התייחס לשיטות שיש לנקוט במשא ומתן על הסדר הקבע: "אם הצד הפלסטיני ישתמש בקלפיו בצורה טובה, יגביר את הלחץ וימריץ את גורמי הכוח שברשותו, באפשרותו להשפיע ולהשיג תוצאות חיוביות לטובתו... התעקשותנו לדבוק בהסכמים ולסרב לכל שינוי בהם היא הדרך שעלינו ללכת בה - בתנאי שזה ילווה בהתעוררות המאבק הציבורי ובשיפור מצבנו הפנימי במוסדות הארגון [אש"ף], הרשות הפלסטינית והכוחות הלאומיים. וזאת לשם השבת מאזן [הכוחות] עם הצד האחר [הכוונה לישראל]."[7]

 

התייחסות דומה לדרך הפעולה הנדרשת מן הפלסטינים הביע מנכ"ל משרד ההסברה, חסן אל-כאשף: "פגישות הועדה המרכזית של הפת"ח ותחילת הדיאלוג עם החזית העממית ועם החזית הדמוקרטית הם תחילת הדרך, אשר צריכה לכלול את כל הצדדים הפלסטינים, כדי שנפנה לערבים, לבירות העולם ולשדה הקרב כדי להיאבק בברק ולקחת בכוח את זכויותינו."[8]

 

שר האספקה, עבד אל-עזיז שאהין, הביע את התנגדות הפלסטינים לחלוקת הגדה המערבית ורצועת עזה ולאי יישום הסכם ווי. לדבריו, "על ברק להיות מודע [לעובדה] שהמחיר לכך לא יהיה פשוט ולא יהיה על חשבוננו בלבד, אלא על חשבון האזור כולו. ברק זקוק לכמה עשרות שנים על מנת להבין את אשר הבין רבין לגבי משמעות הביטחון ומידת נחיצותו לישראל..."[9]

 

התייחסות לארה"ב

במאמר מערכת שכותרתו "גייס חמישי" דן עורך יומון הרשות פלסטינית, חאפט' אל-ברע'ות'י, בפעילות הקונסוליה האמריקנית בירושלים. לדבריו, בקשה הקונסוליה לשגר עיתונאי לארה"ב לפעילות משותפת ישראלית-פלסטינית בחסות אמריקנית. אולם, הוסיף אל-ברע'ות'י, הקונסוליה התנגדה למועמד שהציע העיתון וביקשה לבחור במי שהיא רוצה - "דבר שאינו מקובל בשום אופן". הוא הסביר את התנגדות העיתון ואמר: "אנו קוראים ויודעים כי ה C.I.A  מגייס עיתונאים אמריקנים ועיתונאים זרים. אנו רוצים שהאדם שנשלח [לארה"ב] יהיה מסוגל להתמודד עם הפיתויים ולנהל דיונים רציניים עם האחרים. שמנו לב כי המשתתפים בועידת קופנהאגן, בועידת רודוס ולבסוף בועידת קאהיר [לקידום השלום ולנירמול היחסים בין הערבים לישראל] כולם פתחו 'חנות' או 'N.G.O' להפצת הנורמליזציה והתגלו בהם סימני עושר [לאחר שובם מהכנס] וכל אחד מהם הפך להיות מאיש עני לאדם דגול, בעוד הוא ראוי ליחס הקודם."

 

אל-ברע'ות'י מסכם כי בסופו של דבר לא שלח העיתון איש לאירוע זה, אך "איננו סבורים כי הפסדנו מכך שלא השתתפנו. אדרבא, הדבר מדגיש כי ביקורים מעין אלו הם חשודים ומטרותיהם חשודות. איננו אומרים כי המשתתפים בביקורים אלו חשודים, אלא שבמהלכם הם צפויים [לניסיון] ניצול. לפיכך, אנו מזהירים מנסיעות אלו ואנו משתדלים לשמור על טוהר העיתונות שלנו מן 'הגיס החמישי'."[10]

 

במאמר מערכת של יומון הרשות הפלסטינית 'אל-חיאת אל-ג'דידה' נמתחה ביקורת חריפה על ארה"ב ובמיוחד על הקונגרס האמריקאי בעקבות הלחץ האמריקני שלא לקיים כינוס שעמד לקבל החלטות נגד ישראל ביולי 99': "פעם נוספת תוחב הקונגרס את אפו בעניין פלסטיני שאין לו כל קשר אליו - כינוס ועידת ג'נבה שנועדה לדון בהפרות הישראליות באדמות הפלסטיניות ובהבטחת יישום אמנת ג'נבה הרביעית.

 

בהתנגדותו לכינוס הועידה נראה הקונגרס כמגן על הפרות זכויות האדם הפלסטיני וכתומך בחבורת המתנחלים הרוצחים שודדי האדמה... [התנגדות זו] מציבה את חברי הקונגרס בעימות עם הרצון הבינלאומי ו[באותה] המשבצת עם תלמידי מילושוביץ ושרון [ועם אלו] הקוראים להשמדה ולטיהור אתני...

 

כפלסטינים אנו עדיין רואים בקונגרס אויב שאינו מחמיץ שום הזדמנות להדגשת איבתו ושנאתו לאדם הפלסטיני ללא הצדקה ומבלי שיש לעמדתו הבלתי אנושית הזו הסבר כלשהו..."[11]

 

בעל טור ביומון 'אל-איאם', ח'ליל אל-סואחרי, מביע הזדהות עמוקה עם אסאמה בן לאדן המבוקש על ידי ארה"ב:
 
"לא רק אתה נרדף, הו אסאמה בן לאדן. לא רק אליך נטפל  הטרור האמריקני, לאחר שהקאבוי [האמריקני] השתלט על העולם בעשור האחרון של מאה אפילה זו, לא רק אחריך עוקבים מטוסי חמקן, ציי מלחמה ולווינים. כל אנשי הכבוד בעולם נרדפים בתקופת הגלובליזציה וההרס הקפיטליסטי של העולם. אולם, רק אתה, הו אסאמה בן לאדן, לא מוצא מקום תחת השמש שיתן לו מחסה!...

 

כאשר חיפש [עבדאללה] אוג'לאן אי קרוב להסתתר בו ארבו לו כלבי הריגול הבינלאומי ביישורת האחרונה ואילו ל'קרלוס' לא הועילו הדרכונים הרבים אשר החזיק ואחריתו - בעידן העסקאות הבינ"ל - תהיה לבלות את שארית ימיו במחשכי הכלא הצרפתי...

 

הנה ה'אדון' האמריקאי שב לאיים כי ירדוף אותך בהרי אפגניסטן או [בכל] מקום אחר ומנדב פרס של חמישה מליון דולר למי שיוביל את הצבאות החמושים מכף רגל ועד ראש לחסל אותך או לעצור אותך.

 

האם קצרה ידה של האנושות המודרנית מלתת מחסה לאדם אשר אומר 'לא' להגמוניה האמריקנית, אומר 'לא' להשתלטות הבינלאומית, אומר 'לא' לכל העושק הזה אשר הורס את העולם מקצה לקצה?

 

אחד המשוררים הקדיש לבן לאדן שיר בו אמר: 'אל [האיש] שאין יודעים היכן הוא, השוכן בליבי". אולם, לשליט האמריקני לא אכפת כלל לדעת כי אסאמה בן לאדן שוכן במיליוני לבבות. האיש אשר זנח את העושר, הכבוד ומנעמי החיים, גר במערות ובמצוקה [אך] לא רק זוכה בכבוד מן העולם אלא גם שוכן בליבם של אנשים הקורע תחת [עול] הצער ומפח הנפש.

 

הנה אסאמה בן לאדן הופך לסמל להתקוממות האנושית כנגד העושק, האכזריות, וההפליה. [התקוממות האנושות] כנגד שליט רומא המודרנית אשר מפזרת את טובותיה למי שהיא חפצה [ביקרו] ושולחת את המוות ואת כלי ההרס שלה על מי שהיא חפצה [לפגוע בו], אשר מכבדת את  מי שהיא רוצה בו ומשפילה את מי שהיא רוצה וממלאת את העולם פחד, מוות או התחננות והשפלה.

 

רק אתה, הו בן לאדן, בחרת לעמוד נגד הזרם, [רק אתה] בחרת לומר 'לא' במקום בו קצרה ידן של מדינות העולם - על מנהיגיהן וצבאותיהן - לומר 'לא' לשליט האמריקני...

 

שופך הדמים היוגוסלבי ,סלובודאן מילוסביץ, בחר [גם הוא] להגיד 'לא', אבל הוא לא מצא איש שיעמוד לצידו משום שידיו היו מגואלות בדם אלבנים חפים מפשע ועתה הוא עומד לגורלו המר כפושע מלחמה ואינו מוצא אדם שיזדהה איתו, כולל [בני] עמו...

 

רק לך, הו בן לאדן, מצדיעים העמים השבורים, אדם יחיד המתגרה באימפריית הפחד והעושק, אדם שבעוד זמן מה אפשר שלא ימצא [ולו] מערה לחסות בה ולמרות זאת הוא ממשיך ללחום בעושק ובאפילה, מבקש מות קדושים ומעניק חיים, נמצא במקום בלתי ידוע ולבבות האנושות כולה נפתחים לו."[12]



[1] הטלויזיה הישראלית, ערוץ 1, 4.8.1999. בכנס גם צעדו בני נוער נושאים שלטים שעליהם שמות ערים בתוך ישראל כגון חיפה, יפו ועכו.

[2] אל-רסאלה, 5.8.1999.

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה, 2.8.1999.

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה, 25.2.1999.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה, 3.6.1999.

[6] אל-רסאלה, 3.6.1999.

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה, 2.8.1999.

[8] אל-איאם, 2.8.19999.

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה, 22.7.1999.

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה, 4.8.1999.

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה, 14.7.1999.

[12] אל-איאם, 10.8.1999.

תגיות