בכירים פלסטינים על תהליך השלום ואפשרות חידוש המאבק
יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', הזהיר את ישראל כי הפלסטינים יבצעו באופן חד צדדי את ההסכמים שנחתמו אם יימשך הכישלון הנוכחי במשא ומתן. לדברי 'אבו עלאא', "אם ישראל לא תבצע את הסכמי שלב המעבר, אנו ניישם אותם חד צדדית כדי להפוך את אזור B [הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית] לאזור A [הנתון גם לשליטה בטחונית פלסטינית]. כמו כן אנו נציב כוחות פלסטינים לאורך אזור A ." הוא הוסיף כי הרשות הפלסטינית תורה לפלסטינים לבנות בתים באזור C הכפוף לשליטה ישראלית מלאה.[1]
אחמד קריע הטיל על ישראל את האחריות המלאה לתוצאות ביצועו של מהלך חד צדדי שכזה: "אם יהיו בעיות, ישראל היא אשר תהיה אחראית לכך משום שהיא סרבה ליישם את ההסכמים שנחתמו. איננו יכולים לחכות ליישום ההסכמים כאשר שיתחשק לשליטים בישראל לבצעם. אנו טוענים שההסכמים האלו חייבים להתבצע... איננו רוצים הסכמים חדשים."[2]
אבו עלאא' הסביר כי הצהרותיו בדבר פיזור כוחות משטרה פלסטינים באזורי B "עולות בקנה אחד עם תוכן הסכם המעבר הקובע בסעיף משנה 8 של סעיף 13 כי פריסה מחדש נוספת מאזור C והעברת סמכויות ביטחון הפנים למשטרה הפלסטינית באזורי B ו – C יתבצעו בשלושה שלבים. כל שלב יתבצע לאחר שישה חודשים והם יושלמו תוך שמונה עשר חודשים..." הוא הוסיף כי "היה צריך לקיים סעיף זה כבר מזמן והרשות הלאומית הפלסטינית לא יכולה לחכות עד אין קץ."[3]
מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס 'אבו מאזן', דרש כי "ישראל תשלם פיצויים על כך שהשתמשה באדמות הפלסטיניות במשך שנות הכיבוש וזאת בהתאם להסכם ג'נבה הרביעי והסכם האג שקובע כי אם האויב משתמש באדמה ובמקורות המים, עליו לשלם על כך פיצויים."[4]
איומים באלימות:
יו"ר ההכוונה הלאומית ברשות הפלסטינית, מאזן עז אל-דין, התייחס להכרזתו החוזרת ונישנית של ערפאת כי "האופציות העומדות בפני העם הפלסטיני ישארו פתוחות כדי להגשים את חלומו ועקרונותיו בדבר שלום האמיצים". לדבריו, "הצד הישראלי והצד האמריקני, המפקח על תהליך השלום, צריכים להבין כי הרשות הלאומית הפלסטינית היא אשר אחראית לביטחון ושולטת בו, משום שהיא רואה בו אחד מעמודי התווך של תהליך השלום. אולם, אם היא תחפוץ בדבר אחר, ישראל כולה תיוכח לדעת כי ארבעה מליון פלסטינים על אדמת המולדת, ביניהם המנהיגים ההיסטוריים של המאבק המזויין וכן כוחות הבטחון הכללי והמשטרה המאומנים באימונים מיוחדים וכך [גם] 'הגנרלים של האבנים' [כלומר, פעילי האינתיפאדה] אשר הסבו לכוחות הכיבוש אבדות כבדות והם בעלי ניסיון רב במאבק, ימשיכו להוות את הנפץ אשר יפוצץ את הר חומר הנפץ."[5]
חבר הועדה המרכזית של הפת"ח, האני אל-חסן, התייחס גם הוא לכוח הצבאי הפלסטיני ואמר בטקס סיום קורס סמלים בעזה כי "הכוח הצבאי הפלסטיני מסוגל כעת להגשים את המשימות הבלתי אפשריות [עד כה], משום שהוא ניצב על אדמת המולדת." הוא ציין כי "צבא פירושו ריבונות משום שהוא כולל אנשים משכילים ובעלי מודעות המסוגלים לשאת באחריותם ההיסטורית כלפי המולדת והאזרחים."[6]
שר התקשורת ברש"פ, עמאד אל-פאלוג'י, תקף את מדיניות השלום של אהוד ברק ואמר כי "מדיניותו של ברק... תוביל את העם הפלסטיני לנהל אינתיפאדה חדשה ושונה מן האינתיפאדה הראשונה". הוא הדגיש כי "העם הפלסטיני מוכן להקריב כל שברשותו על מנת להקים את מדינתו העצמאית שבירתה ירושלים".[7]
גם יועצו של ערפאת, בסאם אבו שריף, הזהיר את ישראל מפני אינתיפאדה חדשה ואמר כי "אם תימשך המדיניות הישראלית [של חוסר יישום הסכמים]... עשוי להיווצר מצב מסוכן והפלסטינים עשויים לפנות לאינתיפאדה פעם נוספת כדי להיאבק בהתנחלות..."[8]
חבר הועדה המרכזית של הפת"ח, צח'ר חבש, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" לרגל יום השנה השלושים וחמש לייסוד הפת"ח, ואמר כי "... לא ניתן לחשוב כי המאבק המזוין כבר הסתיים. אדרבה, עלינו לעורר את כוחותנו העצמיים כדי להגן על נפשנו וכדי להשלים את משימתנו הלאומית. לפיכך, פת"ח עדיין רואה במאבק המזוין אסטרטגיה, אך בשלב כלשהו ניתן להשתמש בטקטיקה אחרת... כל זמן שהאידיאולוגיה הציונית, אשר הולידה את ישראל, תמשיך לשלוט בשרירות על החברה היהודית, הסכסוך לא יסתיים."[9]
גילוי דעת שהתפרסם ב23-2-2000- ואשר עליו חתמו עשרות אנשי רוח ופוליטיקאים פלסטינים מהגדה המערבית, מעזה ומן הפזורה הפלסטינית, כגון: ג'ורג' חבש, חידר עבד אל-שאפי, בסאם אל-שכעה ורבים מחברי המועצה המחוקקת ומנהיגי המפלגות והתנועות הלאומיות הפלסטיניות, תבע מן הרשות הלאומית הפלסטינית "לסגת באופן מעשי מן המשא ומתן". גילוי הדעת שיבח את תמיכתו של העם הלבנוני במאבק בדרום והדגיש כי "הדרך לפלסטין ולשחרור דרום לבנון והגולן היא דרכו של חזבאללה... דרך המאבק... דרך השבת היחסים עם הכובש למסלולם הטבעי."[10]
גם ראש מנגנון המודיעין הצבאי, מוסא ערפאת, התייחס בראיון מיוחד ליומון "אל-קדס" למאבק בלבנון ואמר כי "כל האופציות עדין פתוחות בפני העם הפלסטיני וכי מדיניות הסחבת שנוקט ברק לא תצליח וההוכחה לכך היא כישלון הכיבוש הישראלי בדרום לבנון. ממשלת ישראל נמצאת במצוקה גדולה בלבנון ורק הרחוב הישראלי הכריח אותה לסגת, משום שהיא לא יכולה להתעלם מרצונו. הממשלה והמאבק העממי בלבנון הצליחו, באמצעות התיאום ביניהם, להציב את ישראל בפני אופציה אחת בלבד – נסיגה... הכיבוש הישראלי הוא המכנה המשותף ביננו לבין לבנון אולם המאבק שונה בתפקידו ובמטרותיו."[11]
[1] אל-קדס, 3.3.2000.
[2] אל-איאם, 3.3.2000.
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה, 7.3.2000.
[4] אל-קדס, 4.3.2000. אל-חיאת אל-ג'דידה, 4.3.2000.
[5] אל-חיאת אל-ג'דידה, 16.1.2000.
[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, 14.2.2000.
[7] אל-חיאת אל-ג'דידה, 22.2.2000.
[8] אל-קדס, 13.2.2000.
[9] אל-חיאת אל-ג'דידה, 1.1.2000.
[10] אל-רסאלה, 24.2.2000. אל-חיאת (לונדון), 24.2.2000.
[11] אל-קדס, 7.3.2000