ביטויים אנטישמיים בתקשורת הסורית
ביטויים אנטישמיים אינם זרים לתקשורת הסורית. בסוף נובמבר 1999, התפרסם בבטאון 'התאחדות הסופרים הערביים' בסוריה מאמרו של ג'בארה ברע'ות'י, "שיילוק הניו יורקי ותעשיית המוות". במאמר זה חזר המחבר לעלילת הדם הידועה לפיה היהודים משתמשים בדם של נוצרים ומוסלמים לאפיית מצות של פסח והעלה טענות אנטישמיות נוספות.[1]
אלא שהביטויים האנטישמיים והכחשת השואה בעתונות הסורית התרבו לאחרונה, כנראה על רקע כמה גורמים: משפט הדיבה שמנהל מכחיש השואה הבריטי, דיווויד אירווינג, נגד ההיסטוריונית דבורה ליבשטט, ההתגייסות הבינלאומית נגד שיתופה של "מפלגת החירות" של יורג היידר בממשלת אוסטריה, וכינוס הועידה הבינלאומית בנושא השואה בשטוקהולם.
יצויין שבין הכותבים נמנים עורכי עתוני המשטר וצמרת הפובליציסטיקה הסורית.
כך למשל, הכחיש עורך היומון "תשרין", מחמד ח'יר אל-ואדי, במאמר מערכת את התרחשותה של השואה והשווה בין הציונות לנאציזם. לדברי אל-ואדי, "מנהיגי הציונות שיתפו פעולה עם הנאצים.." ואילו ישראל, "המציגה עצמה, כיורשת קורבנות השואה, ביצעה ועודנה מבצעת פשעים נוראים בהרבה מאלו שביצעו הנאצים."[2]
ההשוואה בין השואה לבין 'מעשי הטבח הציוניים' עוברת כחוט השני במאמריהם של הכותבים הסורים כולם. כמה כותבים הגיבו על האמירות שיוחסו לשר הישראלי לשתוף פעולה אזורי, שמעון פרס בכינוס הבינלאומי בדאבוס. בתקשורת הערבית התפרסמה הטענה שפרס הכריז שם כי ישראל היא אי של נקיון ועושר בתוך אוקיינוס של לכלוך ועוני. חבר צוות המו"מ הסורי לשיחות שפרדסטאון ויו"ר סוכנות הידיעות הסורית, פאיז אל-צאיע' כתב בעניין זה: "על איזה לכלוך ועל איזה עושר מדבר פרס…? האם הוא מדבר על נקיוון המוחות ששלטו בישראל, שקמה על אדמה ערבית לאחר הגליית תושבייה המקוריים, גירושם, ורציחתם בשורה של מעשי טבח נוראים. איפה השואה בהשוואה לשורת מעשי הטבח האלו? ועידת דאבוס יצרה מהשואה חומר לתוכניות הלימוד לדורות הבאים של [משתתפי הכינוס] וקבעה אזכרה שנתית שבה יכרעו ברך מול יד הזכרון לשואה. זאת למרות הבעיתיות ההיסטורית שיש בשואה, שמוראותיה והשקרים אודות היקפה הוכחשו על ידי סופרים והיסטוריונים [רבים] ובהם ישראלים.
או שמא מדובר על העושר של הישות [הציונית] הניזונה ממנות של סיוע. די לציין את הסיוע שמקבלת ישראל מארה"ב, ממדינות אירופה, ומהמדינות העשירות האחרות, באופן ישיר או עקיף, כדי להבין את אופיו של העושר הזה, שבלעדיו היתה ישראל – לו היתה ממשיכה להתקיים בכלל—אחת המדינות העניות ביותר באזור, וזאת על אף שליהודי העולם יש מונופול על הכסף העולמי ולמרות שהם סוחטים את החברות הרב-לאומיות.
הנקיון והעושר הם שני גורמים חשובים במבנה האנושי, אך עליהם להתקיים קודם כל במוח האנושי ובנפש האנושית. כדי שהם התקיימו בתנאים הללו, הם חייבים להיות [מבוססים על] מורשת [תרבותית], ציוויליזציה, ועומק אנושי, אשר אלה המטיפים לנקיון ועושר בדאבוס [הכוונה לשר פרס] חסרים אותו, בעוד שהערבים מחזיקים בו משחר ההיסטוריה ועד היום…"[3]
עורך היומון "אל-ת'ורה", עמיד אל-ח'ולי, התייחס אף הוא לדברים שיוחסו לשמעון פרס: "[איומי ישראל לתקוף בלבנון והתבטאויותיו של השר שמעון פרס בדאבוס] הן שתי תופעות שהעולם חשב שהוא כבר קבר אותן בבברלין כאשר קבר את היטלר. העולם חשב ששתי הגישות האלה כבר נפלו בנפול הנאציזם ומנהיגיו, אך נראה שהן עדיין חיות בדרך זו או אחרת בחבל הארץ הזה "ישראל"…"
אל-ח'ולי נחלץ לעזרתה של אוסטריה ומותח ביקורת על ההתערבות בענינייה הפנימיים בעקבות צרופה של "מפלגת החירות" לקואליציה: "זהו תקדים מסוכן של התערבות גלויה ובלתי שגרתית בעניניה הפנימיים של מדינה אירופאית... [ישראל התערבה] משום שהיידר משתייך למפלגת החירות שאינה מוצאת חן בעיניה וגם משום שיתכן שיש לו מטרות שאינן פרו-ישראליות וראיה חברתית לגבי אוסטריה שאינה תואמת את הגזענות הישראלית..."[4]
כותבים סורים נוספים נחלצו להגן על אוסטריה מפני ישראל. עז אל-דין אל-דרויש, בעל טור ביומון "תשרין", כותב: "ישראל נהנית לשחק במשחק התערבות בעניניהן הפנימיים של מדינות אחרות בכיסוי של מה שהיא מכנה אנטישמיות... התערבות ישראלית זו שקבלה מימדים של סחטנות חומרית, כפי שקרה לגרמניה, ולאחריה לשוויץ, תחת הכותרת של המשרפות הנאציות, נמשכת בימים אלה לגבי אוסטריה...
אין זו הפעם הראשונה שבה נתונה אוסטריה לסחטנות ישראלית שכזו. בעבר כבר הופנתה סחטנות זו כנגד נשיא אוסטריה לשעבר קורט וולדהיים על בסיס אותן טענות שווא. אלא שהעם האוסטרי עמד על המשמר, תמך בוולדהיים והכשיל את התערבות הציונים..."[5]
ביטויים אנטישמים קלאסיים הופיעו גם במאמרו של יו"ר 'התאחדות הסופרים הערבית' בסוריה, ד"ר עלי עקלה ערסאן: שיילוק היהודי החמדן, הגזעני והשנוא אשר חתך את [ליטרת] בשר מחזהו של אנטוניו באמצעות סכין השנאה, פולש אליכם באמצעות כספו, באמצעות מטוסיו החדישים, טיליו, ופצצות הגרעין שלו. עליכם להתמודד עם שאלה קשה: "האם אתם – נוצרים ומוסלמים - חפצים בחיים, בהשרדות ובהגשמת אמונתכם... או שאתם שיותיו הפועות של אברהם על מפתן המזבח היהודי, המובלות מידי לילה או מדי בוקר כדי להשלח, כולכם או חלקכם, לעולם הבא. אתם תהיו תמיד "הגויים", אלו אשר בני הנחשים [הכוונה ליהודים] בזים להם ומתירים את דמם, את רכושם, את כבודם ואת אדמתם..."[6]
עורך יומון מפלגת השלטון הסורית "אל-בעת'", תרכי צקר השווה בין הציונות לנאציזם: "...הם מדברים גבוהה גבוהה על המאבק בכיבוש הנאצי באירופה ומתגאים בקשר כלשהו למי מן הלוחמים [נגד הנאצים], אם יש להם קרבת משפחה כלשהי אליו אפילו לפני מאה דורות, כדי לסחוט את ממשלות אירופה במאות מליוני דולרים. הם כבר סחטו והם תובעים עוד. בה בשעה הם רוצים להפוך את הכובשים הישראלים, שידיהם מגואלות בדם ערבי, לקורבנות..."[7]
השוואה דומה ערך בעל טור נוסף ביומון "תשרין", נדים חאתם: "...בשעה שאנו קוראים ידיעה זו [בדבר כינוס ועידת שטוקהולם], איננו יכולים שלא לשאול על מעשי ההשמדה הקולקטיבית שבצעו ישראל והציונות בפלסטין ובאדמות הערביות הכבושות במשך יותר ממאה שנה... למרות זאת, העולם -- שעודנו משלם מחיר גבוה כפיצוי על מעשי הטבח הנאצים נגד היהודים במלחמת העולם השניה -- מתעלם מהמעשים הברבריים של ישראל ושל הציונות נגד התושבים הערביים באדמות הערביות הכבושות..."[8]
עאצם אל-ח'צ'ר, בעל טור ביומון המפלגה הסורית, "אל-בעת'", כותב תחת הכותרת "האגדות הציוניות והאשליה הגדולה ביותר המשווקת מחדש": "די היה בתואר "שקר גדול" שהעניק ההיסטוריון האנגלי, דיוויד אירווינג, למה שמכונה שואת היהודים מידי הנאצים בתאי גאז כדי לזעזע את יסודותיה של אירופה ולהפוך את אירווינג למטרה במסע של השמצות...
אין זו הפעם הראשונה שבה נתון אינטלקטואל במערב למתקפה קשה המבוססת על טרור אידיאולוגי כשהוא מנסה לפגוע בסיפורים הציוניים על השואה. נסיונו של הפילוסוף הצרפתי המפורסם, רוז'ה גארודי, ומתקפות ההשמצה הציוניות נגדו בשל הספקות שהעלה בנוגע לסיפורי השואה השקריים, העסיקו את הזירה האירופאית רק לאחרונה...
איש באירופה אינו מעז למתוח ביקורת ולו מבויישת על התוכנית הנפשעת הזו הכוונה ל'תוכנית הקמתה של מדינת ישראל על ידי הקולוניאליזם'] ולהצביע על תוקפנותה נגד הערבים ואדמתם. מי שחושב לעמוד נגד תוכנית זו, [מגלה ש]ה"אנטישמיות" ו"הכחשת השואה" הן עמוד התלייה שלו. לכן, שתק המערב על מעשי הטבח הברבריים שהציונים בצעו על האדמה הערבית... הדם הרב שנשפך לא הצליח לשחרר את חרצובות הלשון של אירופה, ששותקו על ידי הפחד מפני השקר [של השואה. שקר זה] הפך לסיוט המטיל את אימתו על אירופה. זאת מבלי שתהיה לו כל הוכחה או בסיס הגיוני, פרט לספורים בלתי הגיוניים שאיש אינו רשאי לערער עליהם.
יתרה מכך, זהו פרדוקס כיצד יכול המוח האירופאי, המתואר כמדעי, פתוח ואובייקטיבי... לאבד את האומץ ואת האובייקטיביות ברגע שמתקרבים לאשליות בדבר "השואה". דבר מגונה הוא שבית משפט בבולוניה, אחד ממעוזי הקאתוליות, גזר קנס ומאסר לאיש דת קאתולי שהציב 300 צלבים סמוך למחנה אושוויץ, הידוע לזכרם של קורבנות מלחמת העולם השניה מבני עדתו, משום שהציונות ראתה בכך פגיעה בקורבנות היהודים. לא ניתן לפרש זאת אלא כפגיעה בפולין שהקריבה שישה מליון מבניה. אותם מליונים אינם ראויים לאזכור, על פי ההשקפה הציונית, בהשוואה לקורבנות היהודים שאיש לא ידע עליהם במהלך המלחמה ושמתברר, אם מכפיפים אותם לבחינה מדעית אובייקטיבית, כפי שעשה אירווינג, שהם לא היו אלא האשליה הגדולה ביותר בהיסטוריה. אשליה זו משווקת ונמכרת כבר יותר ממחצית המאה, מבלי שאיש יתנגד לכך. היא נופחה והפכה לטאבו מקודש שאין לגעת בו...
היבט נוסף שיש להזכירו הוא המתקפה הגדולה במערב השואפת לערוך ריוויזיה בכתיבת ההיסטוריה, מתוך כוונה... להפוך את היהודים לציר שסביבו נכתבת ההיסטוריה. הדבר נעשה תוך שימוש בטרור אידיאולוגי וסחטנות באמצעות הפצתה המחודשת של השואה... אין מנוס מלומר: שקר השואה משווק מחדש במטרה לסחוט את אירופה... וכדי להשתמש בו להכפפת הערבים להגמוניה הציונית, ואולם לא ניתן לעצב את ההיסטוריה ואת העתיד באמצעות שקרים, גם אם אלו שקרים בסדר גודל של שקר ה"שואה", שהוא השקר הגדול בהיסטוריה."[9]
[1] ראה: MEMRI’s Special Dispatch No. 66 (Dec. 22, 1999)
[2] תשרין (סוריה), 31-1-2000. ראה: MEMRI’s Special Dispatch No. 71 (Feb. 2, 2000)
[3] אל-ת'ורה (סוריה), 2/2/2000.
[4] אל-ת'ורה (סוריה), 5.2.2000.
[5] תשרין (סוריה), 26.1.2000.
[6] אל-אסבוע אל-אדבי (סוריה), 5.2.2000.
[7] אל-בעת' (סוריה), 3.2.2000.
[9] אל-בעת' (סוריה), 7.2.2000.