תחת הכותרת "מה קורה לתרבות הערבית כיום?", מתייחס המשורר הסורי, אדוניס, החי בצרפת, לפולמוס שהתנהל לאחרונה בעולם הערבי, ובעיקר במצרים בשאלה האם מותר לתרגם ספרות עברית לשפה הערבית. אדוניס מרחיב במאמרו את היריעה ומבכה את המצב אליו הגיעו התרבות הערבית והשפה הערבית, על רקע רדיפת האינטלקטואלים הליברלים בעולם הערבי

מחמוד דרויש, שר התרבות באש"ף לשעבר, הנחשב ל"משורר הלאומי הפלסטיני", התראיין ליומון הלבנוני הפרו-סורי, אל-ספיר. בראיון, הציג דרויש כמה אבחנות לגבי החברה הישראלית על רקע מצב האלימות המתמשך

העיתונות המצרית הממסדית התעלמה כמעט לחלוטין ממאמרו של הסנטור מיץ' מק'קונל בוושינגטון פוסט בו מתח ביקורת על הסיוע האמריקאי למצרים. העיתון הממסדי היחידי, שהתייחס למאמר, היה אח'באר אל-יום, שסקר את עקרי מאמרו של מקקונל במאמר המערכת שלו והוסיף: "...ברור שהסנטור מקבל את כל המידע שלו ממקורות ישראלים ומן הלובי הישראלי החזק בארה"ב.."

 וחיד עבד אל-מגיד, עורכו של  "הדו"ח האסטרטגי הערבי", המפורסם מדי שנה על ידי "מוסד אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים", התייחס במאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, לחלקם של ערביי ישראל בסכסוך הישראלי-ערב. לדבריו, ערביי 1948 הם חלק מן החברה הפלסטינית, הם אלו הנמצאים בזירת המערכה הסופית, והם אלו שיהפכו לרוב בישראל תוך פחות ממחצית המאה

בדרשת יום השישי ה- 6 ביולי 2001, ששודרה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית ממסגד שיח' עג'לין שבעזה, קרא הדרשן, שיח' מחמד אבראהים מאצ'י, לחינוך לג'יהאד וקבע כי יש לאפשר ליהודים ולנוצרים לחיות בארץ רק כבני חסות תחת שלטון מוסלמי

בראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי, אל-ספיר, חשף מזכ"ל חזבאללה, השיח' חסן נאסרללה, בפעם הראשונה את פרטי המו"מ שהתנהל בחודשים האחרונים לשחרור ארבעת הישראלים המוחזקים בידי חזבאללה. בראיון התייחס השיח' נאסרללה גם להסלמה בגבול ישראל- לבנון

היומון המצרי הממסדי אל אהראם פרסם את מאמרו של בעל הטור המצרי, מצטפא מחמוד, "ישראל... מחלת הדבר של התקופה ומדינת הטרור", המכפיש את היהודים ומייחס להם מעשי זוועה נגד אוכלוסיית העולם. המאמר מבוסס על הפרוטוקולים של זקני ציון

בתקופה האחרונה התקיימו כמה פגישות בין ישראלים לפלסטינים במסגרות בלתי רשמיות ורשמיות למחצה, שעוררו ביקורת בתקשורת הפלסטינית: פגישת נציגי השומר הצעיר עם ארגונים פלסטינים בבריסל; פגישת ישראלים ופלסטינים ליד מחסום אל-רם ופגישת עיתונאים פלסטינים עם הנשיא קצב

כתב השבועון המצרי הנאצריסטי, אל-ערבי, שפיק אחמד עלי, ערך ראיון שהפך להיות הראיון העיתונאי האחרון של מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פייצל חוסיני. הראיון התקיים בביירות ערב יציאתו של חוסיני לכווית, בה מצא את מותו מהתקף לב. אל חוסייני הגדיר באריון את הסכם אוסלו - סוס טרויאני

צאלח נעאמי, המשמש כפרשן פוליטי בכיר בביטאון ה'חמאס', אל-רסאלה, התייחס בגיליונו האחרון של השבועון לטענות ה-BBC בדבר אחריותו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לטבח צברא ושאתילא. בניגוד לקונצנזוס הערבי, קבע נעאמי כי מדובר בצביעות וכי האשמים האמיתיים הם סוריה וראשי הפלנגות

בראיון ליומון הלונדוני אל-חיאת התייחס חבר 'המועצה לשמירת האינטרס של החוקה', ונשיא איראן לשעבר איתאללה האשמי רפסנג'אני, לנושאים פנים-איראניים, אזוריים ובינלאומיים. רפסנג'אני מקורב ל'מנהיג העליון', עלי ח'אמנאי, ומשקף את דעת הממסד השמרני באיראן. לדבריו, איראן אינה מבחינה בין ממשל רפובליקני לדמוקרטי בארה"ב וקבע כי "חידוש היחסים מותנה בשינוי מדיניותה כלפי איראן"

נמשך הפולמוס בעיתונות הערבית בעקבות פסיקות המופתי הסעודי ושיח' אל-אזהר המצרי בדבר תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות תוך התמקדות שאלות: שיח' אל-אזהר ערער על תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות בשל הפגיעה באזרחים, ואילו המופתי הסעודי התייחס למחבל עצמו, אשר בשעת הפיגוע קיים חשש כי הוא מבצע התאבדות האסורה באיסלאם

בלילה של השנים עשר ביוני 2001 הסכים יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, באופן "מותנה" להצעתו של ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, ל"תוכנית עבודה" לביסוס הפסקת האש. האמריקאים נמנעו עד כה מלחשוף באופן רשמי פרטים על תוכן המסמך, אך היומונים הפלסטינים שפעו אינפורמציה אודות פרטי המסמך והמו"מ שקדם לו

מאז פרצה האינתיפאדה הפלסטינית השניה, בסוף ספטמבר 2000, הובילו מצרים וסעודיה את הזרם המתון בעולם הערבי. ואולם לאחרונה, הוחרפו ההתבטאויות מצד אישים רשמיים גם במחנה המתון בעולם הערבי. בולט במיוחד היה מאמר שפרסם לאחרונה השגריר הסעודי בבריטניה, ע'אזי אל-קוציבי, ביומון הלונדוני, אל-חיאת, שקרא לערבים שלא להוריד מהפרק את האפשרות של מלחמה נגד ישראל

גיליונותיהם השבועיים של ביטאוני תנועות ה'חמאס' (אל-רסאלה), וה'ג'יהאד האסלאמי', (אל-אסתקלאל), שיצאו לאור ביום חמישי ה7- ביוני, 2001, עסקו בעיקר בפיגוע ההתאבדות שבוצע ביום שישי שעבר בדולפינריום בתל אביב ובעתיד פיגועי ההתאבדות על רקע הכרזתו של ערפאת על הפסקת אש

ב-24 ביוני 2001 שידרה רשת הטלוויזיה הגרמנית (WDR) במגזין החדשות השבועי שלה, כתבה מיוחדת על המחבל בדולפינריום,חייו ובני משפחתו. באחד הקטעים בכתבה, מציגה אחותו של המחבל אלבום זיכרון שהכינה לאחיה ובו קטעי עיתונות על הפיגוע, תמונות וכן מכתבי תנחומים שהמשפחה קיבלה, בהם מכתב מיאסר ערפאת ובו דברי הלל לגבורתו של המחבל

ראש המחלקה המדינית של אש"פ, פארוק אל-קדומי קרא לפגוע באינטרסים אמריקאיים ואירופיים במזה"ת. לדבריו, אין מנוס מכך שהמדינות המערביות תרגשנה שנגרם נזק לאינטרסים שלהן בין אם הם קשורים בנפט ובין אם אינם קשורים בו. מדינות אירופה וארה"ב הן האחראיות באופן ישיר ללחוץ על ישראל כדי [להשיג] שלום באזור לאחר שנים ארוכות של כיבוש ושיחות סרק...

תוכנית האירוח של ד"ר פיצל אל-קאסם, "הכיוון הנגדי", בערוץ אל-ג'זירה, עסקה ב- 23 במאי ביחסם של המשטרים הערביים לאינתיפאדה הפלסטינית וביחסן של תנועות האופוזיציה לשליטים הערביים. ברקע התוכנית עמדו הודעות הסיכום החריפות של ועידות הפסגה הערביות והאסלאמיות האחרונות מחד גיסא, ופסק ההלכה של המופתי הסעודי בגנות פיגועי ההתאבדות מאידך גיסא

בעקבות הריגתו של חייל ישראלי בפיגוע שביצע חזבאללה בהר דב, הפציצה ישראל תחנת רדאר סורית בלבנון. סוריה נמנעה מתגובה צבאית ישירה, אך בשורה של הצהרות והדלפות לעיתונות, ניסתה לייצר מדיניות הרתעה מול ישראל, באמצעות חשיפת תסריטי הסלמה אפשריים

תוכנית האירוח השבועית של ד"ר פיצל אל-קאסם בערוץ הטלוויזיה של קטר, אל-ג'זירה, עסקה בשאלה: "האם הציונות גרועה מן הנאציזם?" ברקע התוכנית עמדו הצהרותיו האנטישמיות של נשיא סוריה, בשאר אסד וגילוי הדעת עליו חתמו 14 אינטלקטואלים ערביים שגינה את הכוונה לכנס ועידה בינלאומית של מכחישי שואה בביירות

הצהרתו של המופתי הסעודי, שהטיל ספק בכשרותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות, ממשיכה לעורר תגובות בעולם הערבי. כזכור, שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, אמר בתגובה לפסק ההלכה של המופתי הסעודי כי פעולות התאבדות מותרות רק אם הן אינן מכוונות לנשים וילדים. ואולם, עמדה זו איננה מקובלת על הכל

ההסלמה בפעילות הצבאית באינתיפאדה, מחד גיסא, והיוזמה המדינית המצרית-ירדנית, מאידך גיסא, מעוררות בימים אלו ויכוח בקרב הנהגת האינתיפאדה והפעילים בשטח לגבי הדרך המתאימה לניהול המשך המאבק בישראל

כתב היומון המצרי אל-אהראם בבירת לוב, טריפולי, חסין פתח אללה, מדווח: האח הקולונל, מעמר קד'אפי, חשף כי ילדים לובים בעיר בנגאזי סבלו לפני שנתיים מן הפשע המתועב ביותר בהיסטוריה של האנושות, כאשר אחיות זרות הזריקו להם וירוסים של איידס, בעת שחיסנו אותם. קד'אפי אמר שלוב תניח את כל המידע בנוגע לפשע שפל זה על שולחנו של ארגון הבריאות העולמי

המחזאי המצרי הידוע עלי סאלם, פרסם בטורו הקבוע בשבועון המצרי, אח'באר אל-יום, מאמר חריף בזכות השלום עםישראל: המלחמה בין מצרים לישראל בלתי אפשרית בעידן הנשיא חסני מבארכ, גם בישראל יעלה לשלטון עובדיה יוסף, על כל שנאתו לערבים. אלא שהמלחמה אפשרית, ואולי אפילו ודאית, בעידן אחר שבו תגיע לשלטון, באופן מקרי או ביד מכוונת, קבוצה של קיצוניים והרפתקנים פוליטיים

בישיבת חירום של המועצה הצבאית העליונה לביטחון לאומי  שהתכנסה ב-28.4.2001 הוחלט על נקיטת שורה של צעדים ליישום ההוראה של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, להפסיק את ירי פצצות המרגמה. במסגרת צעדים אלו הוחלט על פירוק ועדות ההתנגדות העממית אשר הוקמו במהלך האינתיפאדה

במאמר שכותרתו "הנאציזם החדש ומשמעות הכוח האבסולוטי מבחינת שרון", כותב אבראהים אל-קאעוד, בשבועון המצרי הממסדי אח'ר סאעה: "אין הבדלים מהותיים בין שרון להיטלר, או בין הנאציזם - על האבדות שגרם לעולם ושהיו הגדולות ביותר בהיסטוריה של האנושות - לבין הציונות ומעשי הטבח והאסונות שגרמה מהרגע בו דרכו רגליהם של מאמיניה על אדמת פלסטין..."

נושא השואה והנאציזם שב ועולה בתקשורת המצרית הממסדית לעתים קרובות. בהקשר זה, לאחרונה החלה אופנה חדשה בעיתונות המצרית הממסדית, ובעיקר ביומון אל-אח'באר: בעלי טורים מודים בהתרחשותה של השואה, מברכים עליה, ואף מייחלים לחזרתו של היטלר

העיתונאי הפלסטיני הותיק, תופיק אבו בכר, פרסם מאמר ביומון הפלסטיני אל-איאם, תחת הכותרת "לארגן מחדש את האינתיפאדה", בו הוא מותח ביקורת על השימוש שעושים הפלסטינים בנשק חם במאבקם עם ישראל

היומון הלונדוני "אל-חיאת" מפרסם מכתבו של קורא, סעוד בן מחמד אל-עקילי , מ"הספרייה הלאומית ע"ש המלך פהד", התוקף את השימוש שעושה הרשות הפלסטינית בילדים וקורא להפסיק את התופעה

במאמר בשם "האחריות על ההזדמנויות האבודות" אשר פורסם ביומון הירדני "אל-ראי" שב בעל הטור, ד"ר פהד אל-פאנכ, למתוח ביקורת על ערפאת ומדיניותו: הצד הפלסטיני החמיץ הזדמנות נדירה שאולי לא תשוב. כעת הוא החל לתבוע, ללא הועיל, לחזור לשולחן המו"מ על יסוד הצעותיהם של קלינטון וברק שאותן ערפאת דחה בזמנו

לפני כמה שבועות מת שחאתה הארון, יהודי מצרי אנטי-ציוני, חבר המפלגה הקומוניסטית המצרית. בעבר היה כלוא כמה פעמים עקב היותו קומוניסט, וכיתר יהודי מצרים, נעצר גם בכל פעם שפרצה מלחמה בין מצרים לישראל. חבריו של שחאתה מימי הכלא ועיתונאים נוספים פרסמו לאחר מותו שורה של מאמרים בהם העלו על נס את פועלו וזכרו

ערפאת בפסגת עמאן: אנו רוצים הרבה  מהפסגה, זוהי תקוותנו וזכותנו. אנו אומרים זאת מאחר וממשלת ישראל וצבאה אינם חוששים להפר את כל ההסכמים וההתחייבויות ומנסים לראות מה תהיה התגובה הערבית והבינלאומית כלפי התנהגותם הברברית נגד עמנו וכלפי עמדתם המדינית המתנכרת לעקרונות ולכללים של תהליך השלום

בנאומו בפסגת עמאן מתח בשאר אל-אסד ביקורת על הגישה הערבית המבחינה בין אישים וממשלות בישראל לבין הרחוב הישראלי בכללותו. הוא הביע תמיכה באינתיפאדה, קרא להידוק הקשרים בין סוריה לפלסטינים, הציע לחדש את החרם הערבי על ישראל ולהקים בית דין בינלאומי שישפוט את "פושעי המלחמה הישראליים"

הביקורת שספגה העיתונות המצרית הממסדית בעקבות הערות גזעניות בגנותו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, כמו גם על רקע פרסומי התועבה האנטישמיים והאנטי-ישראליים הבלתי פוסקים, השפיעה באופן חלקי בלבד. בעוד שהביקורת נגד פאול מותנה באופן דראסטי, הטון האנטישמי ממשיך לאפיין את מאמריהם של כמה מבעלי הטורים בעיתונות הממסדית

כשהוא עוטה כאפייה, נשא מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פיצל חוסיני, הרצאה בפני פורום של עורכי דין ערביים בביירות; בהרצאתו, סקר חוסיני את ההיסטוריה של העיר ירושלים במאה העשרים והתייחס לעתיד לבוא. לשבריו, "עינינו ימשיכו להיות נשואות אל המטרה האסטרטגית, כלומר אל פלסטין מהים עד לנהר. מה שניקח היום, אינו יכול לגרום לנו לשכוח את האמת העליונה הזו."

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, התייחס בטורו השבועי ב"אל-אהארם" להיבטים השליליים של התמוטטות תהליך השלום והתוכניות ל"מזרח תיכון חדש": "מיותר לציין שבחירתו של אריאל שרון לראשות ממשלת ישראל עלולה להוות תפנית שלילית במזרח התיכון....".

בתקשורת הישראלית דווח כי בעת ששר הביטחון הישראלי, בנימין בן אליעזר, ביקר במוצב צה"ל ברצועת עזה, נורו יריות אל עבר המוצב והמשך הסיור בוטל. העיתונאי המצרי, אחמד חסן, התייחס למקרה במאמר שכותרתו "מוראו של הגנרל": "כדור תועה רמס את יראתם של הגנרלים של בני ישראל עד עפר, למראה ומשמע העולם כולו..."

תחת הכותרת "אין מקום לדמעות!", כותב העיתונאי כמאל עבד אל-ראוף: "בכנות, אינני יכול לומר שהצטערתי על מותם של שלושת הישראלים בידי הצעיר הפלסטיני שפוצץ עצמו בשוק של נתניה. לא הצטערתי גם כאשר פלסטיני אחר דרס שמונה חיילים ישראלים באמצעות אוטובוס. אחראים לכך תושבי ישראל שבאו מאירופה, מאמריקה, ומרוסיה וקראו להשליך את הערבים לים

שר התקשורת ברש"פ, עמאד פאלוג'י, נשא דברים במחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חלוה בלבנון, ואמר: שוגה מי שחושב שהאינתיפאדה פרצה בשל ביקורו של שרון הבזוי במסגד אל-אקצא, גם אם ביקור זה היה הקש ששבר את גבו של העם הפלסטיני; האינתיפאדה הזו הייתה מתוכננת מאז חזרתו של הנשיא ערפאת מהמו"מ בקמפ-דיוויד, שם הוא הפך את השולחן בפניו של הנשיא שהסתלק, קלינטון

הפובליציסט הפלסטיני, זכריא מחמד, מתח ביקורת על הימנעותם של אנשי רוח פלסטינים מלגנות מעשי רצח נגד אזרחים ישראליים: "...אנשי הרוח הפלסטינים השאירו את הגינוי על מעשי הרצח לרשות הפלסטינית ולדוברים בשמה ובכך פטרו את עצמם בצביעות [מלנקוט עמדה]. הם הסתתרו מאחורי הרש"פ ונפטרו בקלות מן המבוכה הכרוכה בעימות הציבור שלהם עם האמת..."

ר' פהד אל-פאנכ, הכותב ביומון הירדני  אל-ראי, ממשיך למתוח ביקורת נוקשותה של ההנהגה הפלסטינית במו"מ עם ישראל. במאמר שכותרתו "הכל או לא כלום", כותב דר' פאנ: "הכל או לא כלום" הפך לאחד מעקרונות היסוד של המדיניות הפלסטינית. בכל פעם הייתה התעקשות [פלסטינית] על הכל, מבלי שהיו להם אמצעים לכפות דבר כלשהו, והתוצאה היא אחת: לא כלום!"

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, הוציא לאור ב-1983 את ספרו "המצה של ציון" בו הוא מתאר את עלילת הדם של דמשק (1840). הקהילה היהודית של דמשק הואשמה באותה שנה כי ראשיה רצחו את הכומר תומא ואת משרתו כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות של פסח. טלאס טען כיכי ספרו הוא "מחקר היסטורי... המבוסס על מסמכים מצרפת, וינה, והאוניברסיטה האמריקאית בביירות"

ב-14 בפברואר, ביצע נהג אוטובוס פלסטיני, עלאא' ח'ליל אבו עלבה, פיגוע טרור כשדרס קבוצה של חיילים ואזרחים בטרמפיאדה באזור. בפיגוע נהרגו שבעה חיילים וחיילות ואזרחית אחת ורבים נפצעו. האינטלקטואלית המצרית, נואל אל-סעדאוי, הידועה כאחת ממנהיגות המאבק למען זכויות האישה במצרים ובעולם הערבי, פרסמה מאמר בו בירכה, בסגנונה הספרותי, על המעשה

ד"ר פהד אל-פאנכ, פרשן בכיר ביומון הירדני  אל-ראי, פרסם מאמר בו הוא קורא להפסקת האינתיפאדה. מאמר, שכותרתו "האינתיפאדה ודברים שהגיע זמנם להיאמר", יכול ללמד על החששות הירדניים מפני השלכותיה האפשריות של האינתיפאדה על ירדן

 הראיון המקיף שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט היה הראשון מאז נבחר. ראיון זה חשף בפעם הראשונה, באופן רשמי, את עמדתו בנושאים, כגון עתיד נוכחות הצבא הסורי בלבנון, האפשרות לשיפור יחסים בין דמשק לאש"ף, יחסיה של סוריה עם עיראק, ועמדתו של הנשיא לגבי פעילותם של אינטלקטואלים סוריים לקידום רפורמות אזרחיות

בעקבות הראיון שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני –אל-שרק אל-אוסט, שבו סתם את הגולל על האפשרות לשינוי חיובי ביחסים בין סוריה ללבנון, התגברה הביקורת המושמעת מעל דפי היומון הלבנוני אל-נהאר, לנוכחות הצבא הסורי בלבנון ולגישתה הכנועה של ממשלת לבנון כלפי תכתיביה של דמשק

השאם דג'אני, סופר ואינטלקטואל סורי, המרבה לנקוט גישה ריאליסטית בניתוחיו המדיניים, פרסם ביומון הלונדוני אל-חיאת מאמר בשם "ההשפעה ה'ציונית' בארה"ב: האמת בנוגע לאינטרסים המשותפים והמיתוסים בדבר ההגמוניה הכלכלית והפוליטית"

האינטלקטואל המצרי, אניס מנצור, כתב בערבית בטורו ביומון  אל-אהראם: אין דבר הממרר את החיים של יהודי העולם כמו הגידול במספר ההרוגים בישראל מדי יום ביומו, שאם לא כן, יתקשו יהודי ארה"ב לתרץ לאמריקאים ולעולם את הברבריות היהודית בישראל. כמו כן, [ללא הרוגים ישראלים], יתברר לעולם כולו שהיו סיבות המצדיקות את מה שקרה ליהודי גרמניה, פולין, ורוסיה

עורך שבועון האופוזיציה המצרי אל-אסבוע, מצטפא בכרי, תאר "חלום" שבו הוא נשלח על ידי ממשלת מצרים לאבטח את אריאל שרון בעת ביקורו במצרים. בחלומו, הולך בכרי לקבל את פניו של שרון בנמל התעופה והוא מספר: "לאחר זמן מה, נחת החזיר; פניו פני שטן, רוצח, ידיו מגואלות בדם ילדים ונשים, פושע שראוי להוציאו להורג בכיכר העיר..."

"..לנוכחותם של הכוחות הסוריים בלבנון יש שני היבטים: ההיבט שלשמו נכנסה סוריה והוא נושא השלום האזרחי, שהגדרתו נתונה בידי המדינה הלבנונית; ההיבט השני נוגע לאינטרס הסורי-לבנוני המשותף והוא קשור לנושא המלחמה והשלום עם ישראל...". ראיון עם בשאר אסד, חלק שני

"..אנו אומרים תמיד שהמטרה היא שלום צודק וכולל. הכוונה במילה 'כולל' היא לכל האדמות הכבושות. [החזרת] הגולן ולבנון [בלבד] איננה שלום כולל ולכן אין מנוס מפעולה סימולטאנית במסלול הסורי-לבנוני ובמסלול הפלסטיני...". ראיון עם בשאר אסד, חלק א'

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מה- 2.2.2001,  דיווח כי יו"ר המל"פ, סלים אל-זענון, הכריז על הקמת "רשות לעצמאות לאומית". זענון מסר, כי עפ"י החלטת כינוס בקהיר, בהשתתפות 100 אישים פלסטיניים משטחי הרש"פ ומן הפזורה הפלסטינית, ומטרתה "להביא להגשמת עצמאות מוחלטת ומלאה של מדינת פלסטין בהסתמך על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית"

בראיונות שהתפרסמו בימים האחרונים התייחס חבר צוות המו"מ הפלסטיני והשר לפיתוח ושת"פ בינלאומי ברש"פ, נביל שעת' בהרחבה למו"מ שהתנהל בטאבה בנושא הפליטים. תמונת המצב שהציג היא המפורטת ביותר עד כה בנוגע לעמדה הפלסטינית בנושא הפליטים

במסגרת תוכניתו השבועית "הכיוון הנגדי" עסק ערוץ הלווין "אל-ג'זירה" ב-23.1.2001 בסיוע הערבי לאינתיפאדה לנוכח העיכוב המתמשך בהעברת הכספים שהובטחו לרש"פ. המנחה ד"ר פיצל אל-קאסם: "על מי ניתן להטיל את האשמה?.. אין ספק כי ישראל פועלת להרעבת הפלסטינים, להחמרת הסגר המוטל עליהם וכיוצא בזה [אך] היכן האחריות הערבית?"

יועצו של ערפאת ועורכו הראשי של היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, פרסם מאמר מערכת לרגל השבעתו של הנשיא בוש: "...מדיניות אמריקאית המרסנת את הקיצוניות וההתפשטות הישראלית, משרתת את יציבות המערכת הערבית, שלמרבית המדינות הנכללות בה יש קשרים טובים עם וושינגטון.."

במאמר ביומון הירושלמי אל-קדס, טוען אמיר טאהרי כי אין צורך לפחד מממשלה ישראלית בראשות אריאל שרון נוכח השינויים המהותיים שחלו בחברה ישראלית ובדעת הקהל הבינלאומית ביחס לסוגייה הפלסטינית

המופתי של הרשות הפלסטינית, עכרמה צברי, התראיין ל-Die Welt הגרמני בנושאי ירושלים, היהודים והסכסוך הישראלי-ערבי: "...עבור היהודים שחיו פה בעבר יהיה, כמובן, מקום. אבל כל היהודים האלה שבאו לכאן מכל קצוות העולם צריכים לחזור למקומות מהם באו. היהודים מגרמניה צריכים לחזור לגרמניה..."

נושא הפליטים הפלסטינים היה אחת הסיבות המרכזיות לכישלון המו"מ  בקמפ-דיוויד ולהתנגדותם של הפלסטינים להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. בעוד שהמו"מ בקמפ-דיוויד והצעותיו של קלינטון התמקדו באפשרות שלפליטים תהיה זכות לשוב למדינה הפלסטינית העתידית, תבעו הפלסטינים הכרה בזכותם של הפלסטינים לשוב "לבתיהם", כפי שנקבע בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם

"אינתיפאדת אל-אקצא" החריפה את המשבר החמור הפוקד את "אגודת השלום של קאהיר" מאז מות מייסדה, לוטפי אל-ח'ולי, בשנת 1998. זאת בשל חילוקי דעות פנימיים, שינוי המדיניות המצרית כלפי ישראל בעקבות האינתיפאדה וכן "הזעזוע מעמדת כוחות השלום הישראלים" הנתפשת כ"קרובה יותר לעמדות ממשלת ברק מאשר להחלטות הבינלאומיות ולרצון אמיתי להשיג שלום"

במפגשים עם נשיאה החדש של פקיסטן (לאחר ההפיכה), ברויז משרף, ועם סגן נשיא סין השמיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, דברים נגד ישראל והציונות: "אנו, בסוריה, זוכרים בהערכה רבה את עמדתה של פקיסטן כלפי סוריה והאומה הערבית במהלך הסכסוך הערבי - ציוני הנובע מתוקפנותה של ישראל על האדמה הערבית. אנו מעריכים במיוחד את פקיסטן על הימנעותה מהכרה בישראל או מכינון יחסים עמה

יומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם מסמך שגיבשה היחידה המשפטית במחלקת המו"מ הפלסטינית בנוגע להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. המסמך הוגש לרש"פ ומרביתו תואמת את התשובה הפלסטינית המפורטת להצעותיו של קלינטון. נראה, אם כן, כי מסמך זה היווה בסיס לאותה תשובה. בחלקים מסוימים, מרחיב מסמך זה מעבר לעמדה שהוצגה לקלינטון ולעתים מייעץ לרש"פ אילו ניסוחים עליה לתבוע

מקורות פלסטינים יודעי דבר מסרו כי בפגישתם ערפאת אמר לקלינטון שהפלסטינים לא יחתמו על הסכם "שיסיים את הסכסוך" לפני הביצוע המעשי של הסכם השלום הסופי. היומון "אל-איאם" מסר כי ערפאת אמר לקלינטון כי "סיום הסכסוך מותנה במימושו של ההסכם"

הפרסום השבועי של תנועת הפת"ח, "עמדתנו", כלל רשימה של "44 סיבות לדחיית הצעותיו של הנשיא קלינטון". "מתוך קבלה של מקור הסמכות וההסכמים, וזאת על אף העוולות הרבות הנכללות בהם", נכתב, "וללא קשר לקריטריון של הזכויות ההיסטוריות והטבעיות המבוטאות בעקרונותיה, מטרותיה, ונקודות המוצא של תנועת הפת"ח, איננו רואים אפילו סיבה בודדת לקבל ולו באופן עקרוני את ההצעות האלה

לאחר שובו מפגישה עם הנשיא מבארכ הבהיר יאסר ערפאת כי "ישנם מכשולים רבים בנוגע להסכם הקבע הפלסטיני-ישראלי" והדגיש: "איננו רוצים הסכם [בכל מחיר] אלא הסכם שיתאים לעקרונות שהצבנו ושעל פיהם אנו נוהגים". לדברי ערפאת, "לא ניתן לקנות או למכור את מאבקנו"

היומון הפלסטיני "אל-איאם" פרסם את המכתב ששיגר ערפאת לנשיא קלינטון ובו הוא פורש את הסתייגויותיו מהצעותיו של הנשיא האמריקאי ותובע הבהרות לפני שיתן את תשובתו. לפרסום המסמך בפומבי דווקא ביום בו נוסע ערפאת להיפגש עם הנשיא האמריקאי יש חשיבות מיוחדת, כך נראה

ביום השנה לייסודה הודיעה תנועת פת"ח על המשך האינתיפאדה, על הסלמתה ועל הגברת פעילויותיה להשגת מטרותיה. כמו כן הודיעה כי היא לא תניח את נשקה עד שהכיבוש יסתלק מהאדמה הפלסטינית כולה. בחגיגה לרגל יום השנה לייסודה של תנועת פת"ח שנערכה באולם המועצה המחוקקת בעזה, הדגיש זכריה אלאע'א, חבר הוועה"פ של אש"פ, את חשיבות המשך האינתיפאדה כדי לשים קץ לכיבוש הישראלי

יועצו של ערפאת ועורך היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, שהיה חבר צוות המו"מ הפלסטיני בשיחות קמפ-דיוויד, מקדיש לאחרונה את מאמרי המערכת להצגת העמדה הפלסטינית ביחס להצעות קלינטון. מאמרו "מזון מהיר אמריקאי" (27/12) היה הביטוי הראשון להתנגדות הפלסטינית להצעות אלה. במאמר נוסף, שכותרתו "אודות אמנות השיווק האמריקאית", הוא הבהיר התנגדות זאת

בעל הטור ביומון "אל-איאם", האני אל-מצרי, דוחה מכל וכל את ההצעות האמריקניות, אך מסביר את יתרונותיה של המדיניות  הנוקטת בגישה של קבלה ודחייה של ההצעות בו זמנית:  ... ההנהגה הפלסטינית ראתה לנכון שלא לקבל הצעות אלו ו[גם] לא לדחות אותן בצורה נחרצת והיא נקטה עמדה המחברת בין דחייה לבין קבלה, כדי לא להתנגש עם הממשל

יועצו של ערפאת ועורך היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, אשר גם השתתף בועידת קמפ-דייוויד, פרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "מזון מהיר אמריקאי", שבו הוא דוחה, למעשה, את הצעות קלינטון

במאמר בן שני חלקים בנוגע לתביעה הפלסטינית לפיצויים על נזקי הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים מאז 1967, מדגיש אל-כרד כי תביעה זו היא "נפרדת לחלוטין מן הזכויות והתביעות הקשורות לפליטי 1948: בעוד שהחלטה 194 עסקה בתוצאות המפלה של 1948, הביאה מלחמת 1967 להיווצרותן של זכויות ותביעות פלסטיניות נוספות

חה"כ עזמי בשארה פרסם בירחון המצרי "וג'האת נט'ר" מאמר, בו טען כי: ההיבטים הדתיים של מלחמת שחרור כלשהי אינם צריכים לבטל את אופיו של השחרור הלאומי כשחרור מכיבוש, מקולוניאליזם או מאפרטהייד. המערכה של הפלסטינים היא המערכה של אנשי הקולוניה בקולוניאליסטים.

ראע'דה דרע'אם, הפרשנית המדינית הבכירה של "אל-חיאת" וכתבת היומון בניו-יורק, מותחת ביקורת על המדיניות הפלסטינית והערבית באו"ם בעקבות כשלון יוזמתם להצבת כוח משקיפים בינלאומי בשטחי הרש"פ: "על מקבלי ההחלטות בפורומים הערביים הקולקטיבים ועל הזרוע המבצעת בכל אחת מן המדינות לחדול מ"לפנות לעזרת האו"ם"

ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדמ"ע, תופיק טיראוי בטקס סיום קורס למלחמה פסיכולוגית לקצינים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים: "ישראל לא תיתן לנו שום דבר בשל מספרם [הרב] של השהידים שלנו, אלא רק בשל מספר ההרוגים הישראלים. יש לצמצם את מספר השהידים הפלסטינים להגדיל את מספר ההרוגים הישראלים

מאז התחדשות האלימות הישראלית-פלסטינית, התמעטו הקולות בזכות המו"מ עם ישראל בקרב תנועת השלום המצרית. על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות שהלכו והחריפו בתקשורת המצרית, בולטים מאמריו והופעותיו בטלוויזיה של איש תנועת השלום המצרית, אמין אל-מהדי, שדבק בעמדותיו בזכות המו"מ עם ישראל

נראה, כי הפרשנים הפלסטינים הגיעו לכלל תמימות דעים שממשלה בראשות ברק איננה עדיפה על ממשלה בראשות נתניהו, ואפילו להפך. הפרשן, בלאל אל-חסן, הזהיר מפני חזרה על "השגיאה" של 1996. "כעת", הוא כתב, "יעלו הקולות האמריקאים והמערביים שיאמרו לנו שעלינום לוותר כדי לאפשר לברק להצליח, משום שהאלטרנטיבה היא אריאל שרון

עוץ' ח'ליל כותב ביומון  "אל-קדס" על הסכנות בשינוי אפיה של האינתיפאדה למאבק צבאי: הצביון המזוין משתלט בהדרגה על האינתיפאדה… בעוד [הפעולות בעלות] הצביון העממי של אינתיפאדה בדרכי שלום פוחתות. נוכח קולו של הנשק ההפגנות, התהלוכות וכל צורות המאבק העממי בדרכי שלום אינם יכולים להשפיע באותה מידה.

במאמר שהתפרסם בביטאון תנועת חד"ש בשפה הערבית, "אל-אתחאד", היוצא לאור בישראל, תחת הכותרת "האינתיפאדה המפוארת והעמדות הבלתי אחראיות", יוצא הממונה על הקשרים הבין ערביים והבינלאומיים באש"ף, ד"ר מרעי עבד אל-רחמן, נגד הקצנת העמדה המדינית הפלסטינית מעבר לתוכנית שהתקבלה באלג'יריה ב-1988

החלטתו של הנשיא מבארכ להחזיר את שגריר מצרים בישראל, מחמד בסיוני, מתל אביב לקהיר היוותה נקודת מפנה במדיניות המצרית. הנשיא המצרי ממשיך אמנם לקבוע באופן חד משמעי כי פניו אינם למלחמה וכי השלום הוא האופציה האסטרטגית מבחינתה של מצרים, אבל במקביל, ההנהגה המצרית הקצינה את יחסה לישראל

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ: " ...הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ותטיל את האחריות על התוקפן, תשלום פיצויים על כל הנזקים ומציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

ערוץ הטלוויזיה של קטר, "אל-ג'זירה", הקדיש לאחרונה את אחת מתוכניות האירוח השבועיות שלו, לנושא היחסים בין פלסטינים נוצרים ומוסלמים על רקע האינתיפאדה. אורח התוכנית, היה האב דר' עטאללה חנא, דובר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית בירושלים

במספר מאמרים שהתפרסמו בעיתונים פלסטינים מאז התחדשה האלימות, מובעת אכזבה רבה מחוגי השמאל ומתנועות השלום בישראל. מעניינים במיוחד היו שני מאמרים, האחד ביומון פלסטיני והשני ביומון ערבי ישראלי, המותחים ביקורת על "שתיקת השמאל הישראלי"

בכירים פלסטינים ממשיכים להכריז כי האינתיפאדה תימשך. יאסר ערפאת בעצמו אמר בעמאן: "הגחלת של האינתיפאדה תמשיך [לבעור] עד לעצמאות הפלסטינית, להחזרת ירושלים ואל-אקצא לריבונות פלסטינית ולהקמת מדינה עצמאית ריבונית שבירתה ירושלים. ההחלטה בנוגע לאינתיפאדה נתונה בידי העם הפלסטיני האמיץ

במאמר ביומון אל-חיאת, חשף מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, "אבו מאזן", פרטים על המו"מ שהתנהל בקמפ-דיוויד בנושאי ירושלים והפליטים:  "...בקמפ-דיוויד... החלו הישראלים והאמריקאים להפריח בלוני ניסוי ביחס לירושלים.בכל ההצעות הם דיברו על סיפוח יותר מרובע אחד בתוך החומות [לישראל],

כתבת היומון הלונדוני "אל-חיאת" בירושלים, סאידה חמד, בילתה יום שלם עם "אחת מקבוצות הלוחמים הפלסטינים של תנועת ה'פתח'". מן התחקיר שלה ניתן ללמוד על הלך הרוח השורר בקרב דרג השטח של תנועת ה'פתח' ועל תוכניותיו לעתיד

חה"כ עזמי בשארה, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר" שעסק במאבקם של ערביי ישראל. חה"כ בשארה מתואר כמי ש"פרץ לחיים הפוליטיים הערביים מנקודת מוצא מרקסיסטית, עד שהטיל עוגן בסופו של דבר באגף הליברלי של המחשבה הפאן-ערבית"

על רקע האינתיפאדה הפלסטינית והתביעה החד-משמעית שמעלים בכירי הרש"פ לנסיגה ישראלית לקווי הארבעה ביוני 1967, נשמעו גם קולות בעולם הערבי, הקוראים לגישה פשרנית יותר שתאפשר הסדר. יצוין כי במהלך פסגת קמפ-דיוויד, סרבו מנהיגי מדינות ערב המתונות לבקשת ארה"ב להפעיל לחץ על ערפאת להגמיש את עמדתו

בכירים ברש"פ ממשיכים לתבוע את המשך האינתיפאדה עד לשינוי מדיני מהותי. "האינתיפאדה העממית, הנמשכת על האדמות הפלסטיניות ... אם עמנו לא ישיג את כל זכויותיו הלאומיות המבוססות על ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית, לא תוכל להיות יציבות באזור", קבע השר לעניינים פרלמנטריים ברש"פ, נביל עמרו

בעל הטור, צלאח מנתצר, כתב באל-אהראם: יתכן וביקור סאדאת בירושלים והתערבותה של ארה"ב בשנת 77 נראו כקפיצה לוליינית ראוותנית, אך היום כל פרשן יכול להבין כי מה שעשה סאדאת ב77- היה מהלך מדיני מובהק שנשען על מספר עובדות שסאדאת צדק לגביהן

בתכנית שהקדיש ערוץ  "אל-ג'זירה" לנושא הפלסטיני, השתתפו שלושה אישים: שר ההסברה ברש"פ, יאסר עבד רבה, המייצג את עמדת הרש"פ; סגן ראש הלשכה המדינית של ה'חמאס', מוסא אבו מרזוק, המייצג את עמדת התנועה האסלאמית; והפרשן ביומון "אל-חיאת", בלאל אל-חסן, המייצג את עמדת השמאל הפלסטיני

בבוקר ה- 18.11 ביצע קצין במנגנון "הביטחון המסכל" ברצועת עזה וחבר "נצי הפתח" בשם בהאא' סעיד פיגוע ליד כפר דרום, במהלכו נהרג חייל צה"ל ונפצעו שניים. גורמים פלסטיניים ניסו להציג את הפיגוע כיוזמה פרטית שהרשות "מתכוונת לחקור אותה". מנגד, העיתון "אל-איאם" מסר כי לאחר מותו, סעיד הועלה מדרגת "מלאזם אול" (סגן) לדרגת "נקיב" (סרן)

העיתון "אל-קדס אל-ערבי" דיווח כי בפגישה שנערכה בתחילת ספטמבר בין יו"ר הרש"פ, ערפאת, לבין שרת החוץ האמריקאית, מדלן אולברייט, בניו יורק, ערפאת קטע את דבריה, כאשר אולברייט השתמשה במינוח "הר הבית" (Temple Mount) כדי לתאר את "אל-חרם אל-קדסי", הוא המתחם הכולל את המקומות הקדושים למוסלמים

נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפני ועידת מדינות האיסלאם שהתכנסה השבוע בקטר היה בעל אופי אסלאמי. הנשיא בשאר אל-אסד דחה את הטענות בדבר קיומו של טרור אסלאמי ותאר את מעשיה של ישראל כנאציזם-חדש

עם פרוץ המהומות, הסבירו אישים פלסטינים רבים את האלימות כתגובה עממית לביקורו של חבר הכנסת, אריאל שרון, בהר הבית.  מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, הוסיף כי לצד ביקור שרון קיימת "סיבה עקיפה" והיא העובדה שלמען פתרון הבעיה הפלסטינית העלו הישראלים "הצעות המתאימות להם"

ביום 6/11/2000, במסגרת תכנית הראיונות השבועית בערוץ אל-ג'זירה, של המגיש, אחמד מנצור, המקורב לחוגים פונדמנטליסטים "ללא גבולות", הועלה על קו הטלפון, הממונה על עניינים צבאיים במועצת השורא הצ'צ'נית, ח'טאב שאמר: רצוננו לעמוד לצד אחינו בירושלים ובאל-אקצא אל-שריף כמיטב יכולתנו

ירחון תנועת החמאס, "פלסטין אל-מסלמה", פרסם בגיליונות מרץ ואפריל 2000 מאמר בשני חלקים פרי עטו של ד"ר נואף אל-תכרורי השולל כל לגיטימציה להסכמי שלום עם ישראל, בהדגישו כי הסכם אל-חודיביה, שנחתם בין הנביא מחמד לבין הכופרים מתוך שבט קוריש, אינו יכול להעניק לגיטימציה לשליטים הערבים בדורנו לחתום על הסכמי שלום עם ישראל

 אינתיפאדה בשטחים הציבה את מצרים בפני מציאות מדינית וביטחונית חדשה ואילצה אותה לקבל הכרעות חשובות. הנשיא מבארכ נאלץ לשרטט את גבולותיה של הסולידאריות הערבית, בשעה שהאינטרסים המצריים הגיעו לכלל סתירה עם אלו של הפלסטינים בנוגע לעימות עם ישראל

בראיון לשבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי, הבהיר השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים ופלסטין מטעם הרשות הפלסטינית, את עמדותיו בנושאים שונים הנוגעים לסכסוך הישראלי-ערבי:  "אני חושב שאנו עדיין לא הקרבנו במידה הראויה למען שחרור אל-אקצא. עלינו להקריב עד שניצחון אללה יתגשם...

העיתונאית המצריה, סהאם ד'הני, מתארת במאמר תחת הכותרת "בני מחפש אקדח" את התלבטויותיה נוכח ההקצנה שאחזה בבנה על רקע האירועים בשטחים:  "החלטתי לקחת אקדח, להתגנב דרך גבול סיני, ולהשתתף יחד עם ילדי פלסטין בהגנה על ירושלים" בני גמאל, תלמיד בכיתה ט', הפתיע אותי במלים אלה.."

ראע'דה דוע'ראם, הכתבת והפרשנית הבכירה של היומון הבין-ערבי "אל-חיאת" היושבת בניו יורק (והידועה בקשריה הטובים עם יורש העצר הסעודי, עבד אללה), כותבת תחת הכותרת "יוזמת שלום מפתיעה של ערפאת עשויה למוטט את ההסלמה הישראלית" ... ולקבל את מה שדחה לפני ה- 28.9 במסגרת המו"מ

העיתונאית הלבנונית, הודא אל-חסיני, המתגוררת בלונדון, כותבת ביומון "אל-שרק אל-אוסט": בשעה שהארגונים הבינ"ל פועלים להצלת הילדים-החיילים מפניהם של מנהיגי מיליציות המשליכים אותם לכור מלחמת הכנופיות, בעיקר באפריקה, באים כמה מנהיגים פלסטינים ומחליטים לחסל את הילדים עד האחרון שבהם