המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הסיוע הערבי לאינתיפאדה
6/2/2001


הסיוע הערבי לאינתיפאדה

 

במסגרת תוכניתו השבועית "הכיוון הנגדי" עסק ערוץ הלווין "אל-ג'זירה" ב-23.1.2001 בסיוע הערבי לאינתיפאדה לנוכח העיכוב המתמשך בהעברת הכספים שהובטחו לרש"פ. להלן קטעים מן התוכנית:

 

המנחה ד"ר פיצל אל-קאסם: "על מי ניתן להטיל את האשמה [למצבם הקשה של הפלסטינים]?.. אין ספק כי ישראל פועלת להרעבת הפלסטינים, להחמרת הסגר המוטל עליהם וכיוצא בזה [אך] היכן האחריות הערבית?"

 

חבר הועד הפועל של אש"ף, אסעד עבד אל-רחמן: "...האשמה מוטלת על מי שלא תרם. איננו יכולים לגנות את העמים משום שהם נתנו הרבה; איננו יכולים לגנות את האגודות משום שהן נתנו הרבה; גם את הבנקים איננו יכולים לגנות משום שהם נתנו הרבה... באשר למדינות ערב שלא לקחו חלק [בתרומות] אנו קובלים עליהן בפני אללה ובפני עמיהן ובאשר למדינות שתרמו ולא שילמו אנו מגנים גם אותן בפני אללה ובפני עמיהן..."

 

עת'מאן אל-עת'מאן, חוקר לעניינים פלסטיניים: "המצב הפוך ממה שמסר ד"ר אסעד עבד אל-רחמן. לאמיתו של דבר, סיוע רב הגיע למשפחות ולעם הפלסטיני... בניגוד לדברי עבד אל-רחמן שהוא קובל על השליטים ועמיהם בפני אללה... הרי שמאז 1948 לא היתה סולידריות לאומית עם העם הפלסטיני ועם האינתיפאדה שלו כפי שיש כיום. הסולידריות היא ברמת הרחוב וההנהגה; הבעיה היא שלמדינות ערב, לעמים הערבים ולרשויות המעניקות, שתרמו והם עדיין מוכנים להעניק, אין אמון ברש"פ בשל השחיתות שכרסמה בה. למען האמת, לראשונה מאז שהוקמו הארגונים הפלסטינים, מאז 1967 ועד עתה שמדינות ערב פועלות... [לטובת] העם באדמות הכבושות באופן ישיר ולא דרך הרש"פ ומוסדותיה, אשר התפרסמו בשחיתות שפשטה בהם... הכסף הופקד והוא נמצא בקרן הבנק האסלאמי לפיתוח... הבעיה היא חוסר אמון ברש"פ...

 

700 מליון דולר נמצאים בבנק האסלאמי לפיתוח, אולם... הבנק לא נתן לרשות ולו דולר אחד שלא דרך מנגנונים השומרים עליו... לראשונה מנהיג הבנק מדיניות אמיצה... לרשות הגיעו מיליארדי דולרים בעבר... משנת 1967 ועד היום נאספו מיליארדי דולרים. כל פלסטיני במדינות ערב בתפוצות משלם 5% ממשכורתו לרש"פ ומדינות ערב העבירו לארגון [לשחרור פלסטין] מזה 35 שנה כל שנה כ-200 מליון דולר... [אולם, הכספים] אף פעם לא הגיעו  לאנשים העומדים איתן [במאבק בישראל] וללוחמים.

 

לראשונה בהיסטוריה של תנועה, אשר עדיין לא השיגה עצמאות, הורכבה ממשלה מ29- שרים. כיצד יכולה קרן הפיתוח לתת [כספים] לשרים שגילוי דעת של המועצה המחוקקת בעצמה האשים אותם בשחיתות?...

 

מי שמתח ביקורת על השחיתות נמצא [בסכנת] התנקשות וכלא. איפה חידר עבד אל-שאפי? איפה אל-שכעה? איפה חנאן עשראוי? מדוע היא התפטרה? מדוע היא עזבה?...

 

הבנק רוצה ערבויות שהכספים לא ייגזלו; בהתאם להוראות מנהיגי ערב הבנק האסלאמי רוצה כי הכספים יופנו לתשתיות של העם הפלסטיני ולפיתוח..."

 

אסעד עבד אל-רחמן: "אבו עמאר, שר האוצר ברש"פ, מחמד זהדי אל-נשאשיבי, ומזכ"ל הליגה הערבית הציעו הצעה ספציפית: להקים גוף של הליגה הערבית, אם, כפי שנטען,  הרש"פ מושחתת במידה כזו שאין בה אמון. אדרבה, חלקו [את הכספים] דרך הליגה הערבית... אני משתוקק כמו כל אזרח ערבי בעל כבוד שהכספים יגיעו למי שהם צריכים להגיע. אם [הקהילה] האירופית שילמה את הכספים לרשות והעמידה מנגנונים [לפיקוח] [וקיבלה] ערבויות כדי שהם יגיעו למקומות הראויים, [האם] אנו - הערבים - לא יכולים למצוא כלים [לפיקוח]?

 

עת'מאן אל-עת'מאן: "האיחוד האירופי שילם לרשות בהתאם לתכתיבים אמריקניים ואירופאים..."

 

אסעד עבד אל-רחמן: "איננו אומרים: 'תנו כסף ואל תשאלו לאן הוא הלך'. ראשית כל שלמו ואחר כך התחשבנו עמנו לאן הלך כל גרוש... עמנו הפלסטיני אחראי לתקן כל שחיתות בחברתנו... יש לנו כלים לתקן את השחיתות. תיקון השחיתות יבוא מתוך החברה הפלסטינית ולא מערוצי הלווין, מכוחות חיצוניים, מחוקרים כאלו ואחרים, או ממרצים פה ושם. ישנם כלים [לתיקון] השחיתות. אתה הזכרת את המועצה המחוקקת ועליך להזכיר גם את כל הפלגים של אש"ף. שלשום היתה ישיבה של הועד הפועל שנושאה המרכזי לא היה המשא ומתן [המדיני] אלא תיקון המצב הפנימי. ישנם כוחות נאמנים וחיים בתוך אש"ף ומחוץ לאש"ף, אשר שואפים לשחרר את פלסטין ושואפים שתקום מדינה פלסטינית נקייה [משחיתות] ומכובדת. איננו חפצים במדינה כלשהי."

 

צופה בשיחת טלפון מדמשק: "כיצד אנו מפקידים בידי אש"ף את הדאגה הלאומית ואת המשא ומתן הפוליטי ואיננו מפקידים בידו את הכסף?!"

 

עת'מאן אל-עת'מאן: "במשך 35 שנה הלכנו מן הפח אל הפחת. ב1967- [מצבנו] היה טוב יותר. הגדה המערבית, הגולן וסיני היו בידנו... מה הצליח אש"ף לעשות? הוא חיסל את הכספים הערביים וחיסל את העם הפלסטיני. הגדה אבדה, ירושלים אבדה ועזה אבדה..."


פיצל אל-קאסם: "יש אומרים כי האיטיות, או ההרתעות הערבית מלהושיט סיוע כספי לאינתיפאדה הפלסטינית נובעת למעשה מלחצים אמריקנים המופעלים על מדינות ערב,  ובמיוחד על המדינות הערביות העשירות, שלא להגיש סיוע כספי לאינתיפאדה, משום שבסופו של דבר יש לקטוע את האינתיפאדה על ידי ייבוש מקורותיה..."

 

עת'מאן אל-עת'מאן: "אני מתנגד לדעה זו מכל וכל. ארה"ב לא יכולה להפעיל לחצים. קח לדוגמא את עמדת הנסיכויות וסעודיה. המשלחות מהסהר האדום של הנסיכויות הגיעו והשתתפו בהלוויות השהידים בגדה המערבית ובעזה וביקרו באל-אקצא. הם נפגשו עם המצוקה [הפלסטינית] והגישו סיוע בעצמם. הם לא הסתפקו בשליחת הסיוע אלא פעלו בשטח. [כמו כן]  הוקמו ועדות עממיות אליהן הגיע סיוע מהנסיכויות ומסעודיה..."

 

פיצל אל-קאסם: "אומרים שרבים מאנשי הרשות הלאומיים הפכו בסופו של דבר לנהנתנים שעוסקים בסרסרות..."

 

אסעד עבד אל-רחמן: "ראשית, רוב מוחץ ומכריע של עמנו ושל כוחותינו הפוליטיים גם יחד מגנים שוב ושוב כל תופעה של שחיתות ברש"פ ובכל שלטון ערבי ולא ערבי. זהו עקרון יסוד. שנית, אי אפשר לפשט [את הדברים] ולדבר על אש"ף כאילו הוא איש אחד, או פלוגה אחת או יחידה אחת וכך גם לגבי הרש"פ או כל מישהו אחר. שלישית, נכון יש בקרבנו מושחתים שהם נטע שטני בחברתנו [הם היו] לפני כניסת הרש"פ ולאחר כניסת הרש"פ. אנו מנהלים נגדם מאבק בשטח כפלגים, ככוחות פוליטיים, כמנהיגים וכדומה. הם אינם [אפילו] רבע אלפית [מספרם]... אך כאשר מדברים על שחיתות מדוע מדברים רק על השחיתות בפלסטין?... מה לגבי שחיתות במקומות אחרים?... אנו מוכנים... להניח את כל סוגיות השחיתות במולדת הערבית על שולחן הניתוחים ואז נדבר...

 

[נאמר] שאנחנו כולנו כאן בשטח הכבוש מושחתים [ולעומת זאת] אלה שבחוץ, כגון מי שמפנים האשמות אלו, הם המנהיגים את האינתיפאדה; הם אלה שהפועלים שלהם הופכים לשהידים ולא אנחנו; הם הנכים ולא אנחנו. ברצוני לשאול: מדוע לא שלמו ללבנון? כמה פעמים הוקצבו סכומים ללבנון ולא שילמו לה? כלומר, הבעיה שורשית...

 

הכסף משמש כמנוף למטרות פוליטיות של כמה מדינות פה ושם, הוא משמש את ארה"ב כנשק לכופף אותנו ויש המשתמשים בו באמצעות עמדות סופר מהפכניות, מהפכניות כביכול ולאומיות כביכול כדי לא לשלם גרוש והם מבין הערבים העשירים ביותר. מדוע איננו רואים את התמונה בכללותה? העם [הפלסטיני]... אינו רוצה לצבור כסף... תנו לנו סיוע פוליטי ולא נרצה מכם פרוטה."

 

פיצל אל-קאסם: "מדוע אנו מנפחים את נושא השחיתות ומגזימים בתיאור השחיתות ברשות, בשעה שאמרנו שהיא [בסביבות] 5%?

 

עת'מאן אל-עת'מאן: "לא נכון... השחיתות הזו רצופה ומתמשכת והיא אבן הנגף בפני מדינות ערב לתת את הסכומים הנמצאים בבנק האסלאמי לפיתוח. אילולא שחיתות זו הכספים היו מגיעים לאוצר הרשות, אולם ישנן עובדות וניסיון מר."

 

שיחת טלפון מאחד הצופים, נאצר אל-אסעד: "בנו של נביל שעת'... בעל רשות המחשבים והטלפונים הסלולריים בפלסטין. הוא חתם על הסכם קאהיר, או על הסכם שרם אל-שיח'. הוא נשא את הניירות... לערפאת כדי שיחתום עליו..."

 

נביל שעת' בתגובה בטלפון: "האח נאצר אל-אסעד... אמר שלבני יש מונופול על המחשבים בפלסטין ושהוא מבעלי המיליונים וכדומה. ברצוני לנצל הזדמנות זו ולומר שיש שחיתות בכל מקום, אך ההגזמה, השקרים והעלילות פוגעים תמיד בעם הפלסטיני וברשות הפלסטינית. בני שנראה בתמונה בעת חתימת הסכם (עזה-יריחו) עבד ארבע שנים כסגן בביטחון הלאומי הפלסטיני והוא קיבל מ.א באסטרטגיה מאוניברסיטת לונדון. במשך ארבע השנים בהן עבד הוא הרוויח 300 דולר בחודש והוא נאלץ לעזוב את פלסטין תחת לחצם של מלעיזים מעין אלו ולחזור למצרים, אשר נולד וגדל בה. כך גם בני השני המבוגר ממנו אשר מתעסק במחשבים. לאחר ששהה שלוש שנים בפלסטין נאלץ לחזור לעבוד במצרים משום שהוא לא היה מסוגל לחיות בצלן של עלילות אלו.

 

אנו נתונים למתקפה מרושעת שלא מניחה לאיש הזדמנות... להביע את עצמו או להגן על עצמו ועל אחת כמה וכמה על רשות שלמה הנתונה כולה לעלילות ומתקפות. אינני אומר שאין טעויות. יש טעויות וצריך לתבוע דין וחשבון עליהן, אך מה שקורה הוא שמשתמשים בכך כתירוץ להתקפה על הרשות וכתירוץ לשלול ממנה את הסיוע הפיננסי הערבי, אשר יכול להוות סיוע אמיתי לאינתיפאדה ולבניית פלסטין... יש אנשים שלמעשה אינם רוצים לתמוך באינתיפאדה. אינני אומר [שמדובר] בכל הערבים ואינני מאשים את כל האנשים..."

 

שר העבודה ברש"פ, רפיק אל-נתשה: "קיימת אצלנו שחיתות כמו בשאר המדינות אלא שאנו מטפלים בה בדרכים משפטיות".

 

חבר המועצה המחוקקת, עזמי אל-שעיבי: "[הסכמת הרש"פ למדינות ערב שונות ולארגונים לא ממשלתיים שונים לחלק סיוע ישירות לאזרחים] פוגעת בריבונות ויש לבטלה מיד. אין מדינה בעולם שתסכים שדבר כזה יתבצע בשטחה. יש להקים ועדה לאומית שתכלול נציגים של החברה האזרחית אשר תהיה אחראית לקבל את הכספים ולחלקם בתאום ובפיקוח המוסדות. צעד זה יסתום את הגולל על [האשמותיהם של] המטילים ספק באמינות הרש"פ".[1]

 

משלחת של ועדת הפיקוח העליונה של הכוחות הלאומיים והאסלאמיים בהשתתפות סגן יו"ר המועצה המחוקקת, אבראהים אבו אל-נג'א, חבר הלשכה המדינית של 'החזית העממית', ג'מיל מג'דלאוי, חבר הלשכה המדינית של 'החזית הדמוקרטית', צאלח זידאן,  חבר הלשכה המדינית של 'פדא', ג'מאל זקות ויו"ר הועדה המדינית במועצה המחוקקת, זיאד אבו עמר, מסרה לערפאת איגרת ובה בקשה "לקבל החלטות נחרצות לתיקון המצב הפנימי ולשים קץ לתופעות השחיתות הכספי והמנהלי". האיגרת קראה לערפאת "להלחם בכל תופעות נטילת החוק בידים ולתבוע דין וחשבון מן האחראים לכך במשפט פומבי וצודק על יסוד החוק, באופן שיבהיר כי הוא חל על כולם." הועדה דרשה עוד "לשים קץ לשימוש לרעה במשרות הציבוריות וברכוש הציבורי ולשים קץ לעושר הבלתי חוקי, להפרות החוק ולהפרות זכויות האזרח הציבוריות והאישיות".

 

ערפאת "הביע הבנה והתעניינות בדרישות הועדה". לדברי מקורות ועדת המעקב, "ערפאת הבטיח במהלך פגישתו עם המשלחת לנקוט את כל האמצעים ההכרחיים לתיקון המצב הפנימי".[2]

 

מאמר מערכת ב"אל-קדס אל-ערבי": "...למדינות התורמות יש כלים שמאפשרים להן לדעת איך הרש"פ ומנגנוניה השונים הוציאו את כספן. לא שמענו ולא קראנו שאגורה אחת שהמדינות התורמות נתנו לסייע לתוכניות פיתוח בגדה המערבית ובעזה הלכו לכיסיהם של  המושחתים וקרנותיהם. אין ספק שמדינות ערב יכולות להשתמש באותם מנגנוני פיקוח המבטיחים את הגעת כספי הסיוע למשפחות השהידים, הפצועים והניזוקים מפעולות הסגר... אולם הן לא רוצות לפנות לכלים אלו משום שהן פשוט לא רוצות להעניק סיוע כספי לאינתיפאדה. כל מטרתן בהקמת קרנות [הסיוע] היתה לספוג את הזעם של הרחוב הערבי ואת הביקורת הפנימית המתגברת על הימנעותן מלמלא את חובתן לשמור על המקומות הקדושים האסלאמיים בפלסטין. סביר להניח כי הממשל האמריקני דרש מסעודיה וממדינות אחרות במפרץ שלא לתת כסף לאינתיפאדה על מנת שהיא לא תימשך ותסלים ועל מנת שהעם הפלסטיני יאלץ להיכנע לתנאי השלום האמריקניים והישראליים..."[3]

 



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.1.2001

[2] אל-איאם (רש"פ), 29.1.2001

[3] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.1.2001.