המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יחסי נוצרים-מוסלמים ברש"פ על רקע האינתיפאדה
1/12/2000


יחסי נוצרים-מוסלמים ברש"פ על רקע האינתיפאדה

 

ערוץ הטלוויזיה של קטר, "אל-ג'זירה", הקדיש לאחרונה את אחת מתוכניות האירוח השבועיות שלו, לנושא היחסים בין פלסטינים נוצרים ומוסלמים על רקע האינתיפאדה[1]. אורח התוכנית, היה האב דר' עטאללה חנא, דובר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית בירושלים והמראיין היה אחמד מנצור, הידוע בהזדהותו ובקשריו עם גורמי אסלאם פונדמנטליסטים.

 

היחסים בין נוצרים ומוסלמים על רקע האינתיפאדה עלו בתקשורת הפלסטינית במרומז, בעקבות התקפות של תומכי 'חמאס' לפני כמה שבועות על בתי עסק נוצריים בעזה המוכרים אלכוהול. במקביל, נפוצו האשמות לפיהן הנוצרים אינם משתתפים באופן פעיל באינתיפאדה ואין להם חלק בחלליה. כמו כן נטען שהנוצרים אינם פועלים דיים כדי להשפיע על דעת הקהל במדינות המערב. אף שהתוכנית ב"אל-ג'זירה" נמנעה מלעסוק בכל הנושאים הרגישים הללו, כמה מהם עלו, בכל זאת, בדיון.

 

"ברית עמר" כמודל היסטורי ליחסי נוצרים-מוסלמים

מנחה התוכנית, אחמד מנצור, פתח בהקדמה קצרה שהתמקדה בהיסטוריה של היחסים בין נוצרים ומוסלמים בירושלים. הוא הרחיב בנושא "ברית עמר" משנת 636, בין כובש ירושלים המוסלמי, הח'ליפה עמר אבן אל-ח'טאב, לפטריארך הנוצרי של העיר, סופרוניוס: "עמר אבן אל-ח'טאב כתב מסמך המעניק לנוצרים חירות דתית בירושלים, שנודע בשם "ברית עמר".

 מסמך זה ביטא את דרך החיים, דו-הקיום וההבנה ההדדית בין הנוצרים למוסלמים. הסעיף החשוב ביותר במסמך זה היה שאיש מבין היהודים לא יחיה עם הנוצרים והמוסלמים [בירושלים]... בתמורה, נדרשו תושבי ירושלים הנוצרים לשלם ג'יזיה [מס גולגולת], כנהוג בכל הערים [שנכבשו על ידי המוסלמים]... מסמך זה נמסר לסופרוניוס, הפטריארך הנוצרי, והוא הגדיר את היחסים בין המוסלמים לנוצרים מאותו היום ואילך. כיום, בעבור 14 מאות מאז [מסירת] המסמך, סובלים המוסלמים והנוצרים בירושלים מידי היהודים, אשר הח'ליפה עמר אבן אל-ח'טאב הזהיר מפניהם במסמך שחיבר לפני 14 מאות."

 

אישים מוסלמים מרבים להציג את "ברית עמר" כמודל ליחסים בין מוסלמים לנוצרים בירושלים בעבר, וכדגם ראוי לחיקוי בהווה ובעתיד. קביעות מסוג זה הפכו גם למסר קבוע בנאומיו של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת. על אף שהנוצרים נמנעים בדרך כלל מלמתוח ביקורת על התבטאויות אלה, הם אינם רואים אותן בעין יפה, משום ש"ברית עמר", למרות שנחשבה לסובלנית לתקופתה, קבעה את אי-השוויון בין מוסלמים לנוצרים כעקרון בסיסי ואף הטילה על הלא-מוסלמים מס גולגולת. זכורה במיוחד התפרצותו של הארכיבישוף הקתולי של הגליל, בוטרוס מועלם, לפני כשנה וחצי, כלפי ראשי התנועה האסלאמית בישראל.

 מועלם התייחס אז לאזכור "ברית עומר" ואירועים דומים אחרים מראשית האסלאם: "מוזר שעוד קיימת נחשלות כזו בחברתנו. בשעה שבני אדם הגיעו לחלל, לכוכבים, ולירח... ישנם עדיין מי שמשעשעים את עצמם במושגים מאובנים שכאלה." הארכיבישוף מועלם ביקש להדגיש כי הנוצרים אינם פולשים בלתי קוראים לארץ הקודש. "אנו היינו ערבים עוד לפני הופעת האסלאם". מועלם ביקש ממנהיגי המוסלמים להפיק לאזכר את בני נג'ראן, נוצרים שעל פי המסורת האסלאמית פרצו בבכי כשנחשפו לפסוקי הקוראן, את אל-נג'אשי, מלך חבש הנוצרי שהתאסלם, או את [פרשת] הח'ליפה עמר וסופרוניוס.[2]

 

אלא שעל רקע המצב המשברי שנוצר באזור, בחרו ראשי הקהילות הנוצריות בישראל וברש"פ לנצור את לשונם ושלל ההתבטאויות בנושא "ברית עומר" עבר ללא תגובה כלשהי. גם במקרה זה, האב עטאללה חנא בחר להתעלם מהנושא בדבריו.

האינתיפאדה

עטאללה חנא נשאל על עמדתו ביחס לאינתיפאדה והאם הפיגוע באוטובוס בחדרה שהתרחש ביום בו נערך הראיון הוא "תגובה לגיטימית על סבלם של הפלסטינים". בתשובתו, קבע האב חנא כי אין המדובר בטרור. "מי שעוקב אחר אמצעי התקשורת במערב", הוא הסביר "יכול לשים לב שחלק מהם נתונים להשפעתם של שופרות התעמולה הציוניים. הם אלה המכנים את הפלסטינים תמיד "טרוריסטים". ואילו אני אומר לך שמי שמגן על מולדתו, נאבק בכיבוש, ופועל לשחרור אדמתו הכבושה איננו טרוריסט כלל."

 

האב חנא המשיך וסיפר על שיחה שהיתה לו עם חבר בה נשאל "האם בתור איש דת אתה מאמין באלימות ובהתקפות נגד אנשים". "השבתי לו: אנו איננו מתייחסים אל האינתיפאדה כאל אלימות, ואיננו מכנים אותה הרג. אנו רואים בה מאבק בכיבוש ומימוש זכותו של כל עם להיאבק בכיבוש. לכן, יש להמשיך את האינתיפאדה. לאינתיפאדה יש מטרה... המטרה הזו היא להגשים את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. לפיכך, עמדת הכנסייה והעמדה שלי היא שאנו תומכים באינתיפאדה ועומדים לצידה בלב שלם."

 

חלקם של הנוצרים באינתיפאדה

המנחה, אחמד מנצור, העלה את הטענה שהנוצרים לא הקריבו חללים עד כה ומי מהם שנהרג - נהרג בביתו בהפצצות הישראליות ולא השתתף בהפגנות נגד ישראל." יתרה מכך, צופה מסעודיה, הכריז בשיחת טלפון לתוכניות כי "הנוצרים אינם נוטלים חלק אמיתי [באינתיפאדה] בפלסטין" והוסיף אזהרה לפיה "גם אם תיווצר אחדות [בין הנוצרים והמוסלמים] וכתוצאה מכך ננצח את היהודים, הנוצרים ישובו ויצאו נגד המוסלמים", תוך שהוא מצטט פסוק קוראני להוכחת דבריו.

 

האב חנא קבע באיפוק כי הוא "מוכן לקבל במלוא האהבה כל ביקורת קונסטרוקטיבית." אך לעצם העניין, השיב ש"באינתיפאדה הקודמת [אנו הנוצרים] הקרבנו כמה 'שהידים', באינתיפאדה הזו יש לנו פצועים. יש פצועים שנפגעו ברחובות במהלך ההתנגשויות ולא רק בבתיהם. אך אין לשכוח שמספר הנוצרים בארץ הקודש אינו עולה על 2-2.5%." הוא שב וקבע כי לנוצרים חלק מלא באינתיפאדה "עוד מיומה הראשון ואף לפני כן" מאז 1948.

 

נוצרים במערב מול נוצרים במזרח

אחד הנושאים שנידונו בהרחבה בתוכנית הוא אחריותו של "המערב הנוצרי" לסבלם של הפלסטינים. האב חנא התנגד לשימוש במונח "מערב נוצרי" והטיל ספק בכך שבכלל קיים דבר שניתן לכנותו כך: יש עולם מוסלמי ויש מדינות מוסלמיות המחילות את ההלכה האסלאמית, אבל אין מדינות נוצריות במשמעות זו. יש מדינות במערב שרבים מתושביהן הם נוצרים, אבל אינני יכול לומר שהן מדינות נוצריות."

 

המנחה, אחמד מנצור, לא דחה טיעון זה וקבע כי למרות הכל, "הכנסייה מהווה מקור סמכות במדינות אלה. כידוע, ברית נאט"ו והקהילה האירופית הוקמו ב1957- על פי בקשתם של האפיפיור והכנסייה. הכנסייה נחשבת מקור סמכות גם אם איבדה את תפקידה המוביל."

 

אלא שהאב חנא עמד על דעתו. "המערב איננו נוצרי", הוא קבע, "להיפך, לאור זרמי הכפירה והזרמים המטריאליסטים שאנו רואים כיום במערב, ובעיקר בארה"ב, אני יכול לתאר את המערב הזה כאויבה המושבע של הנצרות... במערב יש דיסאינטגרציה [פנימית] והתרחקות מהדת ומהערכים הרוחניים. המערב סובל מהתרופפות מוסרית. נכון שלותיקן, לאפיפיור ולכנסייה הקתולית יש מעמד מיוחד במערב, אבל קולה של הכנסייה אינו נשמע בכל הפורומים. זהו קול הקורא לצדק, לשלום, ולאהבה בכל מקום."

 

האב חנא ביקש להדגיש את ההבדלים בין הכנסיות המזרחיות לבין הכנסיות המערביות. את עיקר עוינותו הפנה כלפי הכנסיות הפרוטסטנטיות האמריקאיות בשל תמיכתן בישראל. "במערב, ובעיקר בארה"ב", הוא קבע, "ישנן קבוצות הטוענות שהן נוצריות, אך למעשה אין להן כל קשר לנצרות. אלו הן קבוצות ציוניות, המשרתות את הכיבוש הישראלי ואת השאיפות הציוניות. הן מצדיקות את הכיבוש הציוני של האדמות הערביות ומפרשות את כתבי הקודש בהתאם לרצונן... ראשי הכנסיות הנוצריות בירושלים כבר פרסמו גילויי דעת לפיהם אין לשתף פעולה עם הקבוצות האלה, המחזיקות שגרירות בירושלים - השגרירות הנוצרית הציונית בירושלים הכבושה - ואין להכיר בהן. הם אינם נוצרים. לא כל מי שמדבר בשם הנצרות הוא נוצרי. לא יתכן שיהיה נוצרי המאמין בישו, ומצד שני הוא תומך ברוצח ילדים, המתעלל בהם, ומפנה את גבו לעם חסר ישע."

 

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית ומכירת קרקעות ליהודים

האב חנא נשאל גם בנוגע למכירת קרקעות על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוכסית, שהוא דוברה, לישראל וליהודים. המאפיין את הכנסייה היוונית-אורתודוכסית הוא שעל אף שציבור המאמינים שלה הוא מקרב הפלסטינים, הכמורה הבכירה מורכבת מיוונים, שאינם רואים עצמם חלק מהעם הפלסטיני ולכן אינם רואים כל מניעה למכור אדמות השייכות לכנסייה ברחבי ישראל והרש"פ לישראל או לאנשים פרטיים. אלא שמבחינת ציבור המאמינים הפלסטיני, מעשה זה הינו בלתי לגיטימי, משום שהוא נתפס כפוגע במאבק הלאומי הפלסטיני.

 

האב חנא, שמצא עצמו בין הפטיש של הכנסיה אותה הוא מיצג, לסדן של הציבור אליו הוא משתייך, ניסה להתייחס אל בעיה זו מנקודת מבט תיאולוגית-פילוסופית. "לכנסייה האורתודוכסית יש היסטוריה של אלפיים שנה", הוא אמר, "לאורך היסטוריה כה ארוכה, יש לקחת בחשבון את הגורם האנושי, שהרי האדם מועד תמיד לשגות ולמעוד. אנו איננו טוענים שאנו חסינים משגיאות...

 

מה שקרה בכנסייה האורתודוכסית, [בהקשר של מכירת נכסים לישראל] קרה גם לאחרים. מאז נכבשו ירושלים והאדמות הפלסטיניות, ניסה הכיבוש הישראלי לחדור לרבים מן המוסדות, נוצריים ואחרים, כדי לזכות בהשפעה בהם. הוא הצליח להציב אנשים המשתפים עמו פעולה [במקומות אלה]. אבל אני אומר לך במלוא האחריות, שמי שמשתף פעולה עם הכיבוש הישראלי, ומי שמזלזל בחשיבות גרגר מאדמתנו הקדושה, חורג מאחדות השורה האורתודוכסית, הנוצרית, והלאומית... יבוא יום והאנשים שזלזלו באדמה, ובהקדשים הנוצרים ייענשו על מעשיהם ויהוו לקח לאחרים.



[1] אל-ג'זירה (קטר), 22.11.2000.

[2] צות אל-חק ואל-חריה (ישראל), 18.6.2000. לסקירה נרחבת של המחלוקת בין מועלם לראשי התנועה האסלאמית ראה MEMRI’s Special Dispatch #41, 2.8.1999.

תגיות