המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פרשן ירדני ממשיך בביקורתו על ערפאת
8/4/2001


פרשן ירדני ממשיך בביקורתו על ערפאת

 

במאמר בשם "האחריות על ההזדמנויות האבודות" אשר פורסם ביומון הירדני "אל-ראי" שב בעל הטור, ד"ר פהד אל-פאנכ, למתוח ביקורת על יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת ומדיניותו:

 

"בחודשים האחרונים יכול היה יאסר ערפאת, במכה אחת, להציל את ממשלת ברק מנפילה, להציל את שמו הטוב של קלינטון ולהפוך אותו מנשיא מתהולל ל[נשיא] עושה שלום; בתמורה, יכול היה [ערפאת] להשיג מדינה פלסטינית עצמאית הנהנית מהכרה, שבירתה ירושלים והיא שולטת על מרבית שטחי הגדה המערבית והרצועה.

 

ואולם, למרבה הצער, היו"ר ערפאת לא התנה את הצלתם של ברק וקלינטון, אשר אינה עולה לעם הפלסטיני דבר, בהשגת חלק חשוב מזכויותיו של העם הפלסטיני, אשר למענו נשפך דם רב. כתוצאה מכך עליו להתמודד עתה עם עיקשותו של שרון, עם הפניית העורף של הנשיא האמריקאי ועם העתיד הבלתי נודע.

 

ברור לגמרי שהצד הפלסטיני שגה כאשר החמיץ הזדמנות נדירה שאולי לא תשוב פעם נוספת. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהוא החל כעת לתבוע, ללא הועיל, לחזור לשולחן המו"מ על יסוד הנקודה אליה הגיעו בקמפ-דיויד ובטאבה, כלומר על יסוד הצעותיהם של קלינטון וברק; את ההצעות האלה [ערפאת] דחה בזמנו וכיום הוא תובע אותן.

 

במאה הקודמת הייתה סדרה של הזדמנויות שמנהיגי העם הפלסטיני דחו כדי שלא יואשמו בוותרנות או בזלזול. עם הזמן הפכה ההצעה שנדחתה לתביעה לגיטימית. עם זאת, איש לא למד את הלקח מסדרה זו של החמצת הזדמנויות, [אע"פ] שלא היו אלטרנטיבות טובות יותר.

 

בשנה שעברה היה ברק נתון תחת לחץ להסכים לויתור אחר ויתור. לעומת זאת, כעת, אנו מוצאים שערפאת נתון תחת לחצים להפסיק את האינתיפאדה ללא תמורה למעט חידוש המו"מ מנקודת האפס. האם הוא מבקש משרון יותר ממה שהציע לו ברק?

 

מי שהחמיצו את ההזדמנויות האלה, בין אם המדובר בגופים או באנשים, נושאים באחריות לכישלון, בעיקר משום שקיבלו מבעוד מועד עצות נבונות ונאמנות ממי שטובת העם הפלסטיני בראש מעייניהם; הם בחרו שלא להקשיב לעצות אלה אלא לציית לעצותיהם של מי שמתעניינים רק בטובתם האישית ומתייחסים לבעיה הפלסטינית כאל קלף מיקוח."[1]  

 

במאמר קודם שפורסם ב"אל-ראי" תחת הכותרת "השלום האוטופי", מתח ד"ר אל-פאנכ, ביקורת על התביעה ל"שלום צודק, כולל ובר-קיימא" - טרמינולוגיה המשמשת את אש"ף וסוריה ובמידה פחותה את כלל העולם הערבי - המונעת את השגתו של הסדר כלשהו:

 

"כדי להעביר [בדעת הקהל] את השלום אשר עליו חותם או אליו שואף השליט הערבי, הוא מכנה אותו בכינויים ההופכים אותו לשלום אוטופי, שלא יעלה על הדעת לדחותו או להסתייג ממנו: שלום צודק, כולל ובר קיימא שיזכה לשביעות רצונם של דורות על גבי דורות.

 

האמת היא ששלום אוטופי מעין זה אינו קיים. יתרה מזאת, שלום כזה אינו בר-השגה בדרכי שלום. המו"מ, מעצם טבעו, מוביל לפתרונות של פשרה ולוויתורים הדדיים, כך שכל צד מגיע להישגים מהותיים, אך אינו משיג את כל מה שהוא רוצה.    

 

כאשר צד ערבי נושא ונותן עם ישראל כדי להגיע לשלום כלשהו, עליו להבין שהוא מעוניין להגיע להסכם עם ישראל ולזכות בתמיכה של מרבית העם הישראלי לכך; האפשרות האחרת היא שהוא יכפה את השלום בכוח, אם הוא מסוגל לכך.

 

מאז קמה לפני 53 שנה, ישראל הייתה ועודנה חזקה יותר מכל המדינות הערביות ביחד ולחוד. היא ניסתה כמה פעמים להשתמש בכוח לכפות את סוג השלום בו היא רוצה אך נכשלה. זאת מכיוון שהשלום מחייב את הסכמתם של הערבים לאחר שישיגו את הזכויות שיצדיקו את סיום הסכסוך.

 

ההתעקשות על שלום אוטופי, צודק, כולל ובר קיימא היא מרשם ודאי להריגת תהליך השלום, במיוחד מאחר שהקריטריונים הערביים לתיאור השלום כצודק, שונים ואפילו סותרים את הקריטריונים הישראליים.

 

ההתעקשות על השגת הזכות האבסולוטית בדרכי שלום ומו"מ מהווה סתירה עצמית. השלום הוא בלתי אפשרי בסכסוכים דתיים ואידיאולוגיים בהם אין הסדרים ופשרות; הוא אפשרי רק בסכסוכים פוליטיים, בהם [ניתן לקיים] מיקח וממכר והסכמים.

 

אחת הסיבות העיקריות לכישלון תהליך השלום הנוכחי היא מחד התעקשותה של ישראל על ביטחון מוחלט, דבר שהוא בלתי אפשרי מבלי להכניע את הערבים, ומאידך התעקשותם של הערבים להשיב את הזכויות במלואן לעם הפלסטיני על אדמתו ההיסטורית, דבר שהוא בלתי אפשרי מבלי להנחיל לישראל תבוסה צבאית.  

 

הערבים לא יסכימו לעולם להכנעתם והיהודים לא יסכימו לעולם לריסוקה של ישראל. מכאן, שהאידיאולוגים [משני המחנות] מתארים את הסכסוך כסכסוך קיומי, העתיד להסתיים במנצח ובמובס ולא כסכסוך על גבולות; בשעה שהפרגמטיסטים מתארים את הפתרון כוויתורים הדדיים מהם ירוויחו שני הצדדים ויחיו בדו-קיום.

 

השאלה היא, האם הסכסוך הערבי-ישראלי הוא סכסוך דתי, אידיאולוגי ותרבותי - ובמקרה זה אין לו פתרון - או שמדובר בסכסוך פוליטי, המצריך תבונה, גמישות ותיווך טוב?"[2] 

 

 

  



1] אל-ראי (ירדן), 2.4.2001.]

[2] אל-ראי (ירדן), 22.3.2001.