העיתונאית הלבנונית, הודא אל-חסיני, המתגוררת בלונדון, כותבת ביומון "אל-שרק אל-אוסט": בשעה שהארגונים הבינ"ל פועלים להצלת הילדים-החיילים מפניהם של מנהיגי מיליציות המשליכים אותם לכור מלחמת הכנופיות, בעיקר באפריקה, באים כמה מנהיגים פלסטינים ומחליטים לחסל את הילדים עד האחרון שבהם

תחת הכותרת "סיסמאות תועות ומצפן אבוד" כותב חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אשרף אל-עג'רמי:: אין זה מקרי שהתהלוכות, ההפגנות והעימותים העממיים מוצפים במכלול סיסמאות, אשר רק מגבירות את אי הבהירות והבלבול ברחוב הפלסטיני ומעמידות את האזרח הפלסטיני במבוכה בנוגע למטרה האמיתית של האינתיפאדה

מבחינת הפלסטינים, נראה כי האופציה העומדת על הפרק כחלופה להסכם אוסלו, היא הכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית לאחר שיזכו במידה רבה ככל שניתן מאהדת העולם. בכל מקרה, האינתיפאדה הפלסטינית תמשך לפחות עד שהיא תיצור שינוי כלשהו במציאות המדינית

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג  אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ:"נסיגת הצבא הישראלי מאזור הערים, הכפרים והריכוזים [האזרחיים] הפלסטינים ... הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ...מציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

המזכיר הכללי של ה'פתח' וראש ה"תנזים" בגדמ"ע, מרואן אל-ברע'ות'י: "הפסגה [בשארם אל-שיח'] נכשלה בקריאה נכונה של המסר של האינתיפאדה. האינתיפאדה פרצה על מנת לשים קץ לכיבוש. היה צריך לטפל בנושא זה ולא בנושאים חלקיים כגון הסגת טנק מפה או משם

מאז פרצה האינתיפאדה הופיעו בתקשורת המצרית והערבית רק קומץ פעילי שלום מצרים. כמה מהם "חזרו בתשובה" בעקבות תמיכתם בשלום, ואחרים הצהירו כי השלום הוא ברירת המחדל לאור היתרון האסטרטגי של ישראל. יוצא דופן, עד כה, הוא המחזאי ותומך השלום המצרי עלי סאלם, שאמר בפומבי שהאירועים האחרונים לא שינו את אמונתו

להלן נקודות עיקריות מתוך נאומו של ערפאת:  הסיבה הישירה לפסגת החירום היא גל התוקפנות הקשה שהעם הפלסטיני נתון בו ואשר החל כאשר "רגלי שרון טימאו את אדמת אל-חרם אל-שריף ואל-אקצא'"... בתיאום עם ממשלת ישראל.  ביקור שרון הכניס ממד חדש לסכסוך הערבי – ישראלי: הממד הדתי המסוכן

במאמר שכותרתו "אין תחליף לשלום" פותח האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר, בציטוט דברי ג'ורג' קלימנסו: "קל לעשות מלחמה מלעשות שלום".לדבריו, "[המזרח התיכון] מסובך... משום שהוא עדיין נשלט על ידי יחידים ולא על ידי מוסדות ובשלטון היחיד עליך להיות פסיכולוג רב יכולת כדי לפרש את התקפי יצריו והתלהמותו

מראשית תהליך אוסלו הבהירו דובריו כי אש"ף יצעד במסלול המדיני כל עוד הוא יביא להישגים, אולם כאשר יגיע למבוי סתום, יפנה אש"ף לאופציה הצבאית על מנת להמשיך ולקדם את מטרותיו הבסיסיות: נסיגה ישראלית לגבולות 67', הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ומימוש זכות השיבה

: להלן קטעים מדרשת יום השישי (13.10.2000) ששודרה בטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית בשידור ישיר ממסגד בעזה: "…היהודים, כולם כאחד, אינם פוסחים על הזדמנות כלשהי לעשות מעשה נבלה. אם מפלגת העבודה עושה את הפשע והנבלה, מפלגת הליכוד מתייצבת מאחוריה ..."

יאסר ערפאת: "...עמנו יגן על ירושלים. אנו נשמור עליה בדמנו ובגופנו מפני סכנת הסיפוח, ההרס והייהוד." יועצו של ערפאת לעניינים אסטרטגיים וחבר הועד המרכזי של ה'פתח', האני אל-חסן: "האינתיפאדה הנוכחית אפשרה לפלסטינים לשנות את כללי המשחק הישנים..."

נביל שעת': עמים רבים נלחמו וניהלו מו"מ בעת ובעונה אחת... יש לכך דוגמאות רבות... וייטנאם... אלג'יריה. בתנאים מסוימים שנוצרו נכפה עלינו שהמו"מ יהפוך לחלופה ללחימה. אלא שגם לזה יש גבול. אתה יכול לנהל מו"מ מבלי להלחם; אתה יכול להלחם מבלי לנהל מו"מ; ואתה יכול לנהל מו"מ ולהלחם בעת ובעונה אחת

יאסר ערפאת בתוניס: "מפל הדם הפלסטיני הממשיך [לזרום] זה שנים רבות ימשיך [לזרום] כנגד שרון ודומיו פעם נוספת משום שהוא ניסה לטמא את מסגד אל-אקצא'. עמנו ימשיך להקיז את דמו כדי להגן על ירושלים ועל המקומות האסלאמיים והנוצרים...

המחלוקת שהתעוררה בפסגת קמפ-דיוויד בסוגיית ירושלים נסבה סביב הריבונות על העיר העתיקה. האמריקאים הציגו הצעה לחלוקת הריבונות בעיר העתיקה ובעוד שישראל הסכימה לדון בהצעה במידה והפלסטינים יקבלו אותה - ערפאת דחה את ההצעה מכל וכל ותבע ריבונות פלסטינית על מזרח ירושלים בשלמותה

אל-טיב עבד אל-רחים, מזכיר הנשיאות הפלסטינית, בעצרת ברמאללה: "הנטייה האמריקאית לכיוון ישראל עלולה להגביר את האלימות ואת המתיחות באזור. ארה"ב צריכה להיות אובייקטיבית ולא לנקוט שיטות של לחץ כמו העברת השגרירות לירושלים. זה יביא רק להגברת הקיצוניות והאלימות באזור"

העיתונאי עדלי צאדק כותב: כאשר פרסם העיתונאי מייקל דובס ב"וושינגטון פוסט מגזין" מאמר שטען כי מדלן אולברייט אינה נוצריה קתולית אלא יהודיה, אמרה שרת החוץ האמריקאית כי מסקנות המאמר בנוגע למוצאה הפתיעו אותה. מאוחר יותר פרסם דובס ספר, בו הוא טוען כי אולברייט שקרנית, כי היא יודעת על מוצאה היהודי לפחות משנת 1976

תחת הכותרת "זהו כותל 'אל-בראק' ולא כותל 'הדמעות' [הכותל המערבי]" שולל יו"ר התנועה האסלאמית בישראל, השיח' ראיד צלאח, כל קשר יהודי לכותל ואף מאשים בבגידה כל מי שמכיר בזכות יהודית או בריבונות ישראלית כלשהי במקום

אבו מאזן, סגנו של ערפאת ומראשי הצוות הפלסטיני למו"מ, העניק ראיון מקיף בנוגע לתהליך השלום לשבועון הישראלי-ערבי כל אל-ערב: "כל מדינות ערב שלחמו בישראל קבלו [חזרה] את אדמותיהן, ולכן זכותנו היא לקבל לידינו את אדמותינו ... הפתרון לבעיית הפליטים מופיע בהחלטה 194: פיצוי למי שאינו רוצה בשיבה..."

סגן יו"ר 'אגודת הצדקה למען האדמות הקדושות' בארה"ב ומזכיר 'מרכז בית אל-מקדס' (ירושלים) בניו יורק, עצאם מעלא, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" בנוגע לפזורה הפלסטינית בארה"ב. הפזורה הפלסטינית נחשבת לאחת מן הפזורות הערביות הגדולות ביותר בארה"ב. היא מונה כ-350,000

אחד משני נושאי הסדר הקבע שבגנם לא הושגה התקדמות משמעותית בקמפ-דיויד הוא נושא הריבונות על ירושלים המזרחית. עמדת הפלסטינים היא, כי ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב- 1967 וחלה עליהם הלגיטימיות הבינלאומית, כלומר החלטה 242

סוגיית ירושלים עמדה במוקד הדיונים בפסגת קמפ-דיוויד. חילוקי הדעות העמוקים בין ישראל לפלסטינים נסבו סביב שני נושאים עיקריים: הריבונות על המקומות הקדושים למוסלמים, לנוצרים וליהודים והריבונות על ירושלים המזרחית. בעמדות שהביעו שני הצדדים שמשו בערבוביה טיעונים דתיים, היסטוריים, משפטיים, פוליטיים ומעשיים

השיח' יאסין בריאיון:"אנו חולקים על הרש"פ אשר רואה [רק] את הגדה והרצועה כאדמה פלסטינית, ואנו רואים את כל פלסטין [ככזו]. הפלסטינים לא יסכימו לקבל שום אדמה מלבד אדמתם. הפלסטינים בפזורה, למשל, לא יסכימו לחזור לגדה ולרצועה, שכן מולדתם המקורית אינה הגדה או הרצועה אלא מה שנקרא היום ישראל

בחירתו של אל גור בסנטור ג'וזף ליברמן  כמועמד לסגן הנשיא עוררה הדים שונים בעולם הערבי. אמנם ברמה הפורמלית קבעו אישים רשמיים בעולם הערבי כי מדובר ב"עניין אמריקני פנימי",  אולם בעלי טורים ופרשנים רבים התקשו להתייחס אל המינוי בשוויון נפש ואף נחלקו בתגובות עליו

עמדת ערפאת שלא להסכים להסכמי הפשרה שהציעה ארה"ב בפסגת קמפ דיוויד, ובמיוחד סירובו העיקש לכל וויתור בירושלים שהרי "עדיין לא נולד המנהיג הערבי אשר יוותר על ירושלים" - כדבריו לנשיא ארה"ב – התקבלו בברכה ובהקלה בקרב הציבור הפלסטיני הרואה בתוצאות הפסגה הצלחה פלסטינית

לקראת ועידת הפסגה הישראלית-פלסטינית שנפתחה השבוע בקמפ דיויד, חזרו בכירים פלסטינים והדגישו את עקרונות היסוד המדיניים שלהם: נסיגה ישראלית לגבולות הארבעה ביוני 1967, כולל מזרח ירושלים --  והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 - המחייבת, לטענתם, שיבה של פליטי 1948 לבתיהם בישראל ופִצּויָם

הם רואים בפסגת קמפ דיוויד תחנה אחת במסלול הויתורים שעל ברק עדיין לעשות, במסגרת סדרת פסגות עליה חשבו מלכתחילה. אבו עלאא' הבהיר כי "לשם כינוס פסגה נוספת דרושה התקרבות של העמדה הישראלית לעמדה הפלסטינית ולא להפך כי הפלסטינים אינם הצד שנכנע ללחצים

בתוכנית "עימותים", המשודרת בערוץ הלווין "אקרא" בעריכתו ובהגשתו של הסופר והעיתונאי מחמד ברכאת, התארח לאחרונה המשורר הפלסטיני הנודע, סמיח אל-קאסם. חלקים מן הראיון פורסמו בשבועון המצרי "אל-קאהרה". אל קאסם: כל עוד יש זכויות אבודות, המאבק באמצעות השיר והאבן יימשך..

המועצה המרכזית הפלסטינית הכריזה בעזה כי השלושה עשר בספטמבר 2000 – תאריך סיום תקופת המעבר שהוסכם עליה - הוא המועד הרשמי ליישום הכרזת המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים בגבולות הארבעה ביוני 1967. אולם, הצהרותיהם של בכירים פלסטינים מצביעות על נחישות להכריז על המדינה לפני סוף השנה

העיתון הלבנוני, "אל-ספיר", מסר כי האינטלקטואל הפלסטיני המתגורר בארה"ב, פרופסור אדוארד סעיד, הגיע לדרום לבנון לראשונה מאז שנת 1982 והשתתף בהשלכת אבנים על כוחות הכיבוש הישראליים במעבר "שער פאטמה". תמונתו של סעיד, כשהוא מיידה אבן, הופצה באמצעי התקשורת בעולם

העיתון אל-שרק אל-אוסט פרסם ראיון נרחב עם בשאר אל-אסד זמן קצר לפני מות אביו. חלק מן התשובות ניתנו בציטוט ישיר, וחלק אחר היה שלא לייחוס ונרשם ע"י המראיינים תחת התואר "המקור הסורי". את הראיון העתיק היומון הירושלמי אל-קדס מתאריך 13 ו- 14 ביוני

בעקבות נסיגת ישראל מדרום לבנון נאלצת ההנהגה הפלסטינית להתמודד עם הפער הבולט בין הצלחתו של חזבאללה להביא באמצעות מאבק אלים לנסיגה ישראלית לבין מה שנתפס בעיני הציבור הפלסטיני ככישלון ודאי של הרשות הפלסטינית בדרך המו"מ בה היא נוקטת

ב-25.5.2000 נערך באצטדיון האולימפי ברומא מופע התרמה מטעם מרכז פרס לשלום, במסגרתו האירוע התמודדו במשחק ראווה בכדורגל נבחרת כדורגלנים ואנשי תקשורת ישראלים ופלסטינים נגד נבחרת זמרים איטלקיים. התאחדות הכדורגל של הרש"פ ובעלי הטורים בביטאון הרשות, יצאו נגד הרעיון

במסגרת תוכנית האקטואליה של אל-ג'זירה, "הכיוון הנגדי", התעמתו מזכ"ל 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני', דר' רמצ'אן עבדאללה שלח, והאינטלקטואל התוניסאי התומך בתהליך השלום, אל-עפיף אל-אח'צ'ר בשאלה האם האלימות המזוינת צריכה להמשיך ולשמש את הערבים במאבקם נגד ישראל

אבו עלי מצטפא, סגנו של ג'ורג' חבש בהנהגת 'החזית העממית לשחרור פלסטין', נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לפני כשבעה חודשים בהסכמת ישראל, לאחר שנפגש בקהיר עם יאסר ערפאת. לאחרונה, פרש חבש מהנהגת הארגון, ואבו עלי מצטפא הפך למועמד הודאי להחליפו.ערוץ הלווין הקטרי, אל-ג'זירה, ערך עימו ראיון מקיף

חבר הוועד הפועל של אש"ף, מחמד עבאס (המכונה "אבו אל-עבאס"), עומד מזה שנים בראש 'החזית לשחרור פלסטין', שביצעה בשנת 1985 את חטיפת האונייה האיטלקית 'אקילה לאורו' ורצח הנוסע היהודי הנכה ליאון קלינגהופר. בשנת 1996 התירה ישראל את כניסתו לעזה ואישרה לו לנוע בין עזה לגדה. כניסתו לתחומי ישראל – כולל לירושלים – נאסרה

ב-2באפריל 2000 הותקף השר הפלסטיני לאיכות הסביבה, יוסף אבו ספייה, במשרדו, על ידי מנכ"ל המשרד, חמדי אבו ר'רבייה, ומקורביו – כולם חברים מרכזיים בתנועת הפת"ח. הרקע לתקרית – מאבק כוח על מעמד וסמכויות. בחלוף יום, הוכה יו"ר ועדת הפיקוח על זכויות האדם במועצה המחוקקת, חבר המועצה קדורה פארס

היומון הבינערבי "אל-חיאת" דיווח על המאבק המתנהל מזה זמן מה מאחורי הקלעים בין הקהילה היהודית באוסטרליה לגורמים מדיניים ערביים על הנצחת זכרם של י"א הספורטאים הישראלים שנהרגו בעקבות בהתקפת הטרור הפלסטינית באולימפיאדת מינכן ב-1972. הערבים מתנגדים בנחרצות

באפריל 2000 התקיים בניקוסיה שבקפריסין סימפוזיון בהשתתפות נציגים מישראל ומן הרש"פ תחת הכותרת "ביסוס השלום באמצעות החינוך". ראש המשלחת הפלסטינית, תת שר התכנון ושתה"פ הבינלאומי ברש"פ, אניס אל-קאק הצהיר כי הוא "מעוניין ללמד את ההיסטוריה של השואה בבתיה"ס הערביים והפלסטינים

מאמרו של א. ב יהושע בעיתון "הארץ" (31.3.2000)תורגם ופורסם בעיתונות הפלסטינית וזכה לביקורת ואף ללעג. בעל טור ביומון "אל-איאם", פארוק ואדי, כתב תחת הכותרת "האחר - שמו יהושע": "הפולשים אינם אמונים על שפת הדיאלוג מאז יהושע בן נון במאה הארבע-עשרה לפני הספירה ועד א. ב יהושע במאה שלנו - המאה העשרים ואחת 

בכנס של ארגון ה'שביבה' של הפת"ח באזור רמאללה ואל-בירה אמר יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת: "השנה היא שנת הקמת מדינתנו העצמאית... העם הפלסטיני ניצב בפני מערכה קשה.. המטרה היא אחת - שילדה או ילד שלנו יניפו את הדגל הפלסטיני מעל החומות, המסגדים והכנסיות של ירושלים... העם הפלסטיני מוכן להתחיל אינתיפאדה שוב מן ההתחלה

החלטתו של שר החינוך, יוסי שריד, להכניס לתוכניות הלימודים בישראל שירי משוררים פלסטינים, ובראשם 'משורר המאבק', מחמוד דרוויש, הסעירה את הציבור הישראלי והגיעה לכלל הצעת אי אמון בממשלה. מנגד, המשוררים ואת הפוליטיקאים הפלסטינים,תהו, כיצד "מדינה בעלת מצבור גרעיני, פוחדת משיר, מנייר לבן שעליו רק מילים

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', הזהיר את ישראל כי הפלסטינים יבצעו באופן חד צדדי את ההסכמים שנחתמו אם יימשך הכישלון הנוכחי במשא ומתן. לדבריו, אם ישראל לא תבצע את הסכמי שלב המעבר, אנו ניישם אותם חד צדדית כדי להפוך את אזור B, הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית, לאזור A הנתון גם לשליטתם הביטחונית

יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם ב-12 בפברואר, 2000, כתבה על חישובי קץ שעורכים הוגי דיעות אסלאמיים בנוגע לעתיד מדינת ישראל ועל ההתנגדות שמביעים אנשי רוח לחישובי קץ אלו. כך, הוגה הדיעות האסלאמי, בסאם ג'ראר, פרסם לפני 3 שנים ספר בשם "העלמות ישראל בשנת 2022 – נבואה קוראנית או צרוף מקרים מספרי"

ביטאון ארגון 'הג'יהאד האסלאמי', אל-אסתקלאל, היוצא לאור בעזה מפרסם מידי שבוע ביוגרפיה של חלל - 'שהיד'. הסדרה מעלה על נס את דמותם ואת פעולותיהם של 'החללים הגיבורים' אשר בחרו להיאבק בישראל ב"דרכים צבאיות". הכתבות מבליטות את המשמעות הלאומית והדתית שבמותם של חללים אלו

חבר הועדה המרכזית של ה'פתח', צח'ר חבש, העניק ראיון מקיף ליומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה בנוגע לאינתיפאדה ומטרותיה המדיניות: העצמאות היא לבה של האינתיפאדה שפרצה באל-אקצא ועברה לשאר הערים, וכן לערים ולכפרים הפלסטיניים בתוך הקו הירוק. האינתיפאדה אימצה את התוכנית הלאומית של אש"ף

הנציג הפלסטיני באו"ם, נאצר אל-קדוה: הצד הישראלי פעל לבסס את השקר, שהסכסוך הישראלי-ערבי נסוב על הגדה המערבית, דבר שמחייב פתרון של פשרה בנוגע לשטח אדמה זה. מובן, שיש עובדות חדשות בשטח, אך העקרונות נותרים בעינם: זכויות לפליטים ואחריות ישראלית משפטית מוסרית ומעשית בנושא זה

תחת הכותרת "קריאה לאינתיפאדה פלסטינית פנימית נגד השחיתות" כותב מחמד כרישאן: במקביל לפריחה מעוררת הפליאה של התשתית, ניתן לראות את האדם, שלמענו מוקמים כל השירותים האלו, כשהוא מובס ברבות מאמונותיו בתקופת המאבק. אדם זה אובד עצות נוכח השגיאות הרבות הקופצות מול עיניו מדי יום באופן בולט ופרובוקטיבי

שר האוצר הפלסטיני, מחמד זהדי אל-נשאשיבי, אמר כי "המו"מ לא יוכל להשיב את ירושלים. עלינו להיאבק ולהלחם כדי להגן על כל שעל של ירושלים. אם לא נעשה כן, ההיסטוריה תמחק אותנו, משום שאנו שרנו בשבחה של ירושלים אך לא הגנו עליה

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מציג בהרחבה את עבודותיהם של שני חוקרים פלסטינים, המהוות סיכום לכנס בנושא "הערבים וההתמודדות עם ישראל" שערך "המרכז לחקר האחדות הערבית". "...המאבק נגד הציונות וישראל הוא מסוג המאבקים ההיסטוריים-חברתיים המתמשכים .. אשר לא ניתן לקצר אותו דרך פתרונות שלביים

בטורו השבועי ביומון "אל-איאם" מותח הפובליציסט חסן ח'צ'ר, פעם נוספת,  ביקורת על הדמוקרטיה הערבית: "... הממשלות הערביות עשויות להפליג בדיבורן על הדמוקרטיה השוררת בארצותיהן מעבר למה שאומרות הדמוקרטיות המערביות הותיקות...  אולם, למרות זאת – אין דמוקרטיה בעולם הערבי