בכיר ב'פתח' על האינתיפאדה ומטרותיה
חבר הועדה המרכזית של ה'פתח', צח'ר חבש, העניק ראיון מקיף ליומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה בנוגע לאינתיפאדה ומטרותיה המדיניות[1]. להלן קטעים מן הראיון:
הרקע לפרוץ האינתיפאדה
"אחרי פסגת קמפ דיויד התברר לתנועת ה'פתח', כפי שהזהיר האח אבו עמאר, כי השלב הבא מחייב לקרוא להתכונן לעימות [עם ישראל], מכיוון שראש הממשלה, ברק, אינו פרטנר המסוגל להיענות לשאיפות עמנו. לאור ההערכה הזו, הייתה ה'פתח' המוכנה ביותר לעימות מבין התנועות הלאומיות [ברש"פ]. כדי למלא את התפקיד המוטל עליה היא תיאמה בין המנגנונים הארגוניים, האזרחיים והריבוניים שלה ולא הופתעה כלל כאשר פרצה האינתיפאדה הנוכחית...
[האינתיפאדה] לא פרצה במטרה לשפר את יכולת המיקוח שלנו במו"מ וגם לא רק בתגובה לביקורו הפרובוקטיבי של שרון באל-חרם אל-שריף: זה היה רק הניצוץ. הייתה זו הצטברות במעמקי עמנו שעתיד היה להתפוצץ בפניה של ממשלת ברק בגלל בעיה פוליטית שנדחתה במשך יותר משנה וחצי – בעיית העצמאות. העצמאות היא לבה של האינתיפאדה שפרצה באל-אקצא ועברה לשאר הערים, המחנות והכפרים בגדה המערבית וברצועת עזה, וכן לערים ולכפרים הפלסטיניים בתוך הקו הירוק. האינתיפאדה אימצה את התוכנית הלאומית של אש"ף המבטאת את שאיפות עמנו: הקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים המבורכת בגבולות הארבעה ביוני 67' והבטחת זכות השיבה והפיצוי לפליטים הפלסטינים...
ניהול האינתיפאדה
מאחר שהאח ערפאת עסוק במשימות רבות ושונות, הואצלו סמכויות למנהיגים בשטח, המהווים את הדרג הנמוך ביותר בהיררכיה הארגונית. אלא שמקור סמכותם נותר ההנהגה, אשר היא לבדה הגורם היכול לנהל את פעילות האינתיפאדה בכל רחבי המולדת. אני יכול לומר בוודאות שהאח אבו עמאר הוא בסופו של דבר מקור הסמכות לכל הפעילות, ומי שסבור אחרת, אינו יודע מה קורה…
ברגע בו נכריז על הקמת המדינה ועל העצמאות, תהיה לנו זכות לשחרר את שאר האדמה הכבושה, שכן אדמה זו אינה נתונה במחלוקת, כפי שטוענים הישראלים, אלא היא אדמה כבושה הצריכה לשוב לבעליה.
[בפסגת קמפ דיויד] חשבנו שהנשיא קלינטון יוכל ללחוץ על ממשלת ישראל - בטרם יעזוב את הבית הלבן - כדי שברק יסכים לפתרון מדיני שיהיה מקובל עלינו. אך התברר כי העמדה האמריקאית תואמת את העמדה הישראלית, אשר רוצה לחלוק אתנו את הריבונות באל-חרם אל-שריף ולחלק את ירושלים המזרחית לארבעה או חמישה חלקים כדי להבטיח את שליטתה שם...
מו"מ ואינתיפאדה
שרשרת הנפילות של ממשלות ישראל מוכיחה כי ישראל עדיין איננה יכולה לעשות שלום אך בה בעת אינה יכולה להביס את ההחלטה הפלסטינית או לגרוע מזכויותינו הלאומיות. עמידתו האיתנה של עמנו והאינתיפאדה ימשיכו עד שתבוא ממשלה ישראלית שישלטו בה אנשים אמיצים ואשר תוכל לעשות שלום. האינתיפאדה חייבת להימשך. כאשר החברה הציונית תספוג נזקים כבדים, היא עצמה תדרוש מממשלתה להשיג שלום המבוסס על הלגיטימיות הבינלאומית. המשך המאבק ישפיע גם על האינטרסים האמריקאיים ויביא ללחץ של הממשל על ממשלת ישראל. כל נזק שאנו גורמים לחברה הציונית ולאינטרסים האמריקאיים מקרב אותנו למטרתנו. אז ייווכח האויב הציוני כי הוא אינו מסוגל לשבור את רצוננו, שהוא רצון הלגיטימיות הבינלאומית. לכן עלינו לדבוק בהחלטות האו"ם שהן הנשק החזק שלנו, אע"פ שאינן עושות עמנו צדק היסטורי...
המאבק המזוין
אני יודע היטב כי מאזן הכוחות בכל הקשור למלחמה מזוינת [עם ישראל] אינו לטובת עמנו, שאינו יכול לנהל מלחמה מזוינת עם הישות הציונית. [הרצון לקיים] העימות הצבאי הוא סוג של נאיביות, ולכן [מוטב]... שלא נילחם באויב בנשק שבו יש לו עדיפות עלינו, שכן במקרה כזה אנו נהיה המפסידים. לעומת זאת, יש לנו נשק שאין בידי האויב הציוני. הילד פארס עודה שתקף טנק ישראלי באבנים ונפל חלל הוא הנשק החזק ביותר שלנו. הוא משקף את התמונה האמיתית של העם הפלסטיני מול העולם התומך בנו...
באינתיפאדה הנוכחית התקיף האויב במסוקים, ירה טילים על עמדותינו וגרם להרוגים ולפצועים שיש להם קרובי משפחה וידידים. הרשות אינה יכולה להגביל את התגובות העשויות לכלול שימוש בנשק.
בכל מקרה, אינני תומך במלחמה מזוינת עם האויב, אך אני תומך בסוג של מאבק מזוין כדי להרתיע את האויב ולהפוך את חיי המתנחלים לבלתי נסבלים. זה מה שיכריח אותם לעזוב את אדמתנו, אותה לקחו בכוח הזרוע ובחסות הצבא הישראלי...
שיתוף הפעולה עם התנועות האסלאמיות והלאומיות
התיאום בין הכוחות הלאומיים והאסלאמיים החל לפני שנים... לאחרונה הצטרפו למסגרת התיאום [גם] תנועת הג'יהאד האסלאמי, תנועת "אל-צאעקה" וארגון "החזית העממית - ההנהגה הכללית" [בראשות אחמד ג'בריל]. התיאום הוא ברמה הגבוהה ביותר, יותר מאשר בימי האינתיפאדה הגדולה של שנת 1987...
הכוחות הלאומיים והאסלאמיים נבדלים זה מזה בהשפעתם, בנוכחותם ובגודלם… כדי שימלאו תפקיד מכריע ופעיל עליהם לפעול בתיאום זה עם זה וכן עם הרש"פ, כך שהחלטותיהם לא יגיעו לכלל סתירה עם החלטותיה. עם זאת, הרש"פ מחויבת להסכמים שאינם מחייבים את הארגונים, שכן ממשלת ישראל עצמה מתכחשת להם. מצב זה מחזק את עמדתה של הרש"פ...
הרש"פ עמדה לצד עמה, הגנה עליו בכוח, ספגה אבדות כבדות בנפש, הפסיקה את התיאום הביטחוני עם ממשלת ישראל ושחררה את עצורי הזרם האסלאמי.
עמדת מדינות ערב
העמדה הערבית הרשמית פחות טובה משהייתה צריכה להיות. האינתיפאדה הצליחה לשחרר את המשטרים הערבים מהדיקטטורה האמריקאית שבמשך שנים ניסתה למנוע כינוס פסגה ערבית. האינתיפאדה הכשירה את התנאים לעריכת [הפסגה] והשיבה למצרים את תפקידה ההיסטורי. כל ההחלטות שהתקבלו בפסגה היו בזכות האינתיפאדה. הגיע הזמן שמדינות ערב יקיימו את החלטותיהן בנוגע לתמיכה חומרית באינתיפאדה, שכן עד כה לא הגיע הכסף שהוקצה לתמיכה בעמידתו של העם הפלסטיני".
