סיסמאות האינתיפאדה

תחת הכותרת "סיסמאות תועות ומצפן אבוד" כותב חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אשרף אל-עג'רמי:

"...לאור האנרכיה השוררת בזירה הפלסטינית בתחום הסיסמאות והמטרות העכשוויות וארוכות הטווח של האינתיפאדה – עולות שאלות בנוגע למטרותיה וסיסמאותיה.

אין זה מקרי שהתהלוכות, ההפגנות והעימותים העממיים מוצפים במכלול סיסמאות, אשר רק מגבירות את אי הבהירות והבלבול ברחוב הפלסטיני, כגון: 'ח'יבר ח'יבר יא יהוד' ו[סיסמאות] המדברות על 'היהודים הטמאים' והצורך להורגם ולהניף את דגל האיסלאם וכדומה...

[סיסמאות אלו] - לכל הפחות - מעמידות את האזרח הפלסטיני במבוכה בנוגע למטרה האמיתית של האינתיפאדה ושל העימותים עם כוחות הכיבוש וכנופיות המתנחלים. האם אנו רוצים להשמיד את ישראל ולהרוג את כל היהודים או להשליכם לים? האם מטרתנו היא להקים אימפריה אסלאמית בפלסטין ובשאר מדינות המוסלמים? איזה איסלאם אנו רוצים – האם את האיסלאם של אפגניסטן, איראן, סעודיה או מה שמציעים האחים המוסלמים?...

למעשה, קיימת בעיה חמורה בנושא סיסמאות האינתיפאדה. למרות שהרוב המכריע של המדברים על מטרות האינתיפאדה מסכם אותן בהשגת עצמאות, גירוש הכיבוש מן השטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967 ויישום זכות השיבה בהתאם להחלטות האו"ם, ובמיוחד החלטה 194 – הסיסמאות לא משקפות מטרות אלו, ותוכנית אש"ף מתערבבת בהן בתוכנית אסלאמית בלתי ברורה.

אנו צריכים, ובדחיפות, ל[התייחס] לדברים בצורה הגיונית כדי שלא נסחף. צריך שיהיה ברור מעתה [ואילך] לכל בני עמנו ולעולם כולו שכל שאנו מבקשים הוא להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים באזורים שישראל כבשה ביוני 1967 ולהשיג פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס [זכות] השיבה והפיצויים בהתאם להחלטה 194. איננו חפצים להרוג יהודים ולא להרוס את מדינת ישראל. מלחמתנו איננה מלחמה דתית בשום פנים ואופן, אפילו אם אנו מבקשים עזרה מן האומה האסלאמית, כדי שתסייע לנו לזכות בזכויותינו, להשיג שליטה על המקומות הקדושים לאיסלאם ולשמור עליהם מפני טומאה וזלזול של הכיבוש...

הפלסטינים לא מצפים להמוני צבאות המוסלמים שישחררו אותם מהכיבוש ואינם חולמים על צלאח אל-דין הבא. אנו הרבה יותר ריאלים, משום שאנו מסתמכים בראש ובראשונה על היכולות של עמנו ועל תמיכת אומתנו הערבית...

[האינתיפאדה שלנו]... מצפה לתמיכת הקהילה הבינלאומית ולכן מוטל עלינו לדייק בסיסמאות... ניתן לומר שהזירה החשובה ביותר בעימות היא לזכות בדעת הקהל העולמית, ובמערכה הזו... עלינו להבליט את הריאליות שבדרישותינו ובסיסמאותינו...

הטלביזיה הפלסטינית ואמצעי התקשורת הפלסטינים האחרים נושאים באחריות גדולה לאנרכיה השולטת בסיסמאות ובמטרות. כאשר הטלביזיה שלנו משדרת דרשת יום שישי המדברת על הריגת היהודים בכל מקום בו הם נמצאים – לא רק שזה נוגד את מה שאנו רוצים ומשתדלים להשיג, אלא שזה גם פוגע בנו מבחינה תקשורתית ונותן לישראל חומר שהיא מנצלת נגדנו. אותו דבר נכון גם לגבי חלק מן הקריאות החוזרות על עצמן על מסכי הטלביזיה ולחלק מן השירים וההמנונים שאינם עולים בקנה אחד עם התוכנית הלאומית...

הדבר נכון גם לתופעות [השימוש] בכלי הנשק בתהלוכות ובהפגנות עממיות. זוהי בראש ובראשונה אינתיפאדה עממית השואבת את חשיבותה ואת גורמי כוחה מתואר זה. לפיכך, הכרחי לשמור על טבעה ולא לערבב בין העימותים העממיים בהם משתתפים כל בני עמנו כשהם חמושים ברצונם, באבניהם ובאמצעי המאבק העממי לבין העימותים המזוינים העשויים להתרחש מתוך הגנה עצמית כאשר צבא הכיבוש והמתנחלים תוקפים את העמדות והריכוזים [האזרחיים] הפלסטיניים. לפיכך, אסור שיהיו גילויים של [שימוש] בכלי נשק במהלך התהלוכות, ההפגנות והעימותים העממיים. הדבר חשוב הן למערכה התקשורתית והן לשמירה על האזרחים מפני הסכנה להיפגע בטעות [מנושאי הנשק], או במהלך חילופי אש במקרה של התנגשויות.

מה שנחוץ למעשה הוא להדגיש את כל מה שמשרת את בעייתנו מבחינה מדינית ודיפלומטית, שהרי העימות עם תוכנית הכיבוש אינו מסתמך על מאזן הכוחות הצבאי הנוטה - ללא ספק - בצורה ברורה ביותר לטובת ישראל. גורם הכוח החשוב ביותר שלנו טמון [ביכולת] להפיק תועלת מחולשתנו, מן הריאליות שלנו ומדרישותינו וסיסמאותינו ההגיוניות למול האלימות והכיבוש הישראלי האסור מבחינה בינלאומית."[1]