פואד אבו חג'לה, בעל טור יומי בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, כותב:  "בשאר אל-אסד יורש את שלטון אביו בסוריה. אין אצלנו כל חדש, והעולם הערבי חי בטוב. למזלה של הערביות, גם הרפובליקות הופכות לרפובליקות דינסטיות בהחלטות קונסטיטוציוניות המתקבלות על ידי ועדות פרלמנטריות מיוחדות תוך מחצית השעה

תחת הכותרת "המדינה והשלטון בסוריה - התנהגות שרירותית כלפי החוקה, המפלגה והחברים הותיקים" מותח עדלי צאדק ביקורת חריפה על התיקון המהיר בחוקה הסורית שאפשר את מינוי של בשאר אל-אסד לנשיאות: "...לא היה זה הגיוני לשנות את החוקה תוך חצי שעה על מנת שתתאים להורשת ראשות הרפובליקה לבנו של חאפט' אל-אסד.

ראש ממשלת סוריה עד לאחרונה, מחמוד אל-זועבי, שם קץ לחייו בירייה, כאשר אנשי ביטחון סוריים באו לביתו במטרה לעוצרו במסגרת מה שתואר כ"מסע נגד השחיתות" בסוריה. רבים פירשו את המהלכים שננקטו נגד אל-זועבי כטיהור של צמרת המשטר בסוריה ממתנגדיו של בשאר אל-אסד

במהלך שנות התשעים התפתח במצרים מערך רחב של קבוצות, אישים ומוסדות פעילים במגמות של פתיחות כלפי המערב ואימוץ ערכיו המסורתיים והמודרניים. גורמים אלה עומדים תחת לחצים כבדים בתקשורת מצד החוגים האינטלקטואליים הלאומנים והאסלאמיסטיים המסורתיים המייצגים את התפיסות הנאצריסטיות והמתנגדים לישראל ולנורמליזציה עמה

ב-2באפריל 2000 הותקף השר הפלסטיני לאיכות הסביבה, יוסף אבו ספייה, במשרדו, על ידי מנכ"ל המשרד, חמדי אבו ר'רבייה, ומקורביו – כולם חברים מרכזיים בתנועת הפת"ח. הרקע לתקרית – מאבק כוח על מעמד וסמכויות. בחלוף יום, הוכה יו"ר ועדת הפיקוח על זכויות האדם במועצה המחוקקת, חבר המועצה קדורה פארס

תחת הכותרת "קריאה לאינתיפאדה פלסטינית פנימית נגד השחיתות" כותב מחמד כרישאן: במקביל לפריחה מעוררת הפליאה של התשתית, ניתן לראות את האדם, שלמענו מוקמים כל השירותים האלו, כשהוא מובס ברבות מאמונותיו בתקופת המאבק. אדם זה אובד עצות נוכח השגיאות הרבות הקופצות מול עיניו מדי יום באופן בולט ופרובוקטיבי

בטורו השבועי ביומון "אל-איאם" מותח הפובליציסט חסן ח'צ'ר, פעם נוספת,  ביקורת על הדמוקרטיה הערבית: "... הממשלות הערביות עשויות להפליג בדיבורן על הדמוקרטיה השוררת בארצותיהן מעבר למה שאומרות הדמוקרטיות המערביות הותיקות...  אולם, למרות זאת – אין דמוקרטיה בעולם הערבי

תחת הכותרת "ההתנהגות הדמוקרטית" מנתח ד"ר מאזן אבו בכר, רופא במקצועו, את נושא הדמוקרטיה בחברה הערבית: הסיבה לכישלונה של הדמוקרטיה ברוב המדינות המתפתחות נעוצה בכך שהיא מקוצצת ומצטמצמת לעניינים פורמליים בלבד הרחוקים מן המהות...

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

העיתון "אל-שרק אל-אוסט": "השמועות בדבר ניסיון ההתנקשות בשגריר ארה"ב בקאהיר, דניאל קרצר, באו בעקבות מתקפה מילולית תקשורתית שהתנהלה מעל דפי העיתונים במצרים בינו לבין כמה אנשי רוח מצריים..."

בגיליון אוגוסט 99' של הירחון 'חקוק אל-נאס' [זכויות האדם] התפרסם מאמר ביקורת חריף של ד"ר איאד אל-סראג' הידוע בפעילותו למען זכויות האדם' בו טען כי הרש"פ "גמרה אומר לנפץ את החברה האזרחית ואת הארגונים הבלתי ממשלתיים ולהרוס - במיוחד - את הארגונים הפועלים להגנת זכויות האדם"

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

השמחה לאיד שאחזה בתקשורת הפלסטינית בעקבות הפסדו של נתניהו בבחירות בישראל פינתה את מקומה במהירות לדיון בדמותו של ראש הממשלה הנבחר אהוד ברק ובעתיד המשא ומתן. 'ארבעת הלאווים' עליהם הכריז ברק לאחר היבחרו, גרמו מורת רוח ודאגה ברשות הפלסטינית

מאז פרסום תוצאות הבחירות מתמקדת התקשורת הפלסטינית בהשלכותיו הצפויות של השינוי הפוליטי שחל בישראל על הפלסטינים ועל תהליך השלום. אולם, בשולי הדיון הפוליטי מתייחסים הכותבים גם למהותן של בחירות במדינה דמוקרטית. כותבים אלו משבחים את הדמוקרטיה בישראל ואף מביעים את קנאתם בה

עמדתה הרשמית של הרשות הפלסטינית ביחס לבחירות בישראל קובעת כי הבחירות הן עניין ישראלי פנימי אשר לרש"פ אין עניין להתערב בו. עם זאת, ישנם קולות רבים הטוענים כי לתוצאות הבחירות תהיה השפעה מכרעת לא רק על עניינים ישראליים פנימיים, אלא גם על עתיד הפלסטינים ועתיד תהליך השלום