המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (27): בעל טור: אין לשנוא יהודים ונוצרים
26/10/2001

טרור באמריקה (27)

בעל טור סעודי: אין סיבה הלכתית לשנוא נוצרים ויהודים

 

ח'אלד מחמד באטרפי, בעל טור סעודי ביומון הלונדוני, "אל-חיאת" מאמר תחת הכותרת "מדוע אנו שונאים את אנשי הספר?". במאמרו, מספר באטרפי על ויכוח הלכתי שהתנהל בינו לבין אחד מחבריו, בעקבות דרשה בה נשמעה הקריאה להשמיד את היהודים והנוצרים. בדרשות מסוג זו, נוהגים הדרשנים להסית את ציבור המאמינים נגד יהודים ונוצרים, תוך שהם נסמכים על פסוקים מן הקוראן ועל פרשנויות נבחרות של כתבי הקודש.

 

באטרפי, המתנגד בחריפות להסתה האסלאמית הממסדית נגד הנוצרים והיהודים, מתווכח עם חברו, תוך התבססות על טיעונים אסלאמיים ולא מנקודת מבט כללית. מטרתו היא לשכנע את חברו כי מורשתו של הנביא מחמד אינה מחייבת את המוסלמים המאמינים לשנוא את היהודים והנוצרים, בניגוד לתוכן הדרשה שזה עתה שמעו השניים:

 

"הדרשן [במסגד] קרא למותם ולהשמדתם של היהודים והנוצרים; הוא קרא להפוך את ילדיהם ליתומים ואת נשותיהם לאלמנות. אמרתי לחברי לאחר התפילה: אלו הם דברי כפירה.

 

השיב לי חברי: האם אתה תומך בהם [ביהודים ובנוצרים]? אם כן, חלים עליך דברי אללה: 'מי מביניכם שתומך בהם שייך להם'.

 

עניתי: הנביא [מחמד] לא קרא להשמדת אנשי הספר, אלא קרא להם לנהוג בדרך הישר. הוא קרא [לנו] לקיים דיאלוג עמם: 'אימרו לאנשי הספר, הבה נסכים על מה שאנו תמימי דעים לגביו, [כלומר] שלא נעבוד אלוהים אחרים זולת אללה ולא נשתף לו [באמונה אלוהים אחרים]' [3:64]. הוא גם אמר: 'אללה אינו אוסר עליכם לנהוג באדיבות ובשוויון עם מי שלא לוחמים נגדכם בשל דתכם ועם מי שלא הוציאו אתכם מבתיכם" [60:8]

 

אמר חברי: אבל ['אנשי הספר' של ימינו] אינם 'אנשי הספר' שהיו בימיו של הנביא, משום שאלו של ימינו שיתפו [אלוהים אחרים] עם אללה [הכוונה לאמונה הנוצרית ב'שילוש הקדוש'] והכניסו לדתם דברים שאללה לא ציווה [הכוונה ליהודים, שעל פי האמונה האסלאמית פשעו בכך שהכניסו לדת מצוות של נקבעו על ידי האל]. בנוסף, הם לחמו בנו והוציאו אותנו מבתינו.

 

אמרתי: אבל כאלה הם היו גם בימיו של הנביא. האם לא אמר הנביא: 'אכן כופרים הם אלו הטוענים כי אללה הוא המשיח בנה של מרים' [5:17 וגם 5:72]' למרות זאת, הוא קרא לדיאלוג עמם, משום שהם משתייכים ל'אנשי הספר'...

 

[הפסוק הנוגע] לאלה שנלחמו בנו והוציאנו מבתינו איננו מתייחס ל'אנשי הספר' [שהרי הם] אורחינו המוגנים על ידי בריתות שהענקנו להם ואשר ערבות לביטחונם...לגבי 'אנשי הספר', חלה המלצתו של הנביא לצבאותיו: 'אל תהרגו תינוק, זקן, אישה, או כומר במקום התבודדותו, אל תעקרו עץ ואל תייבשו באר'.

 

אמר חברי: אבל האזרחים [במדינות המערב] משלמים מסים ותומכים במדיניות ממשלותיהם נגד המוסלמים.

 

אמרתי: האם אתה חושב שאזרח כלשהו החי במערב, ואפילו המוסלמים מביניהם, מסוגל להימנע מתשלום מסים? חוץ מזה, מי אמר לך שכל מי שמשלם מסים תומך באופן אוטומטי במדיניות ממשלתו? האם ניתן לבוא בטענות לאנשים בגין כוונותיהם ורגשותיהם? לו היה הדבר נכון, היה הנביא בא בטענות לבני משפחותיהם של מי שלחמו נגדו על תמיכתם בבני משפחותיהם [הלוחמים] ומורה להרוג אותם. האם העניש הנביא את אחותו של הפוליתאיסט, אל-נצ'ר בן אל-חארת'? האם הוא קבע כי דמה מותר, בשל השיר שחיברה ובו הביעה את כאבה על מות אחיה בקרב בדר? בשירה, היא האשימה את המוסלמים בהפרת [הקוד] של הקשר המשפחתי בכך שהרגו אותו [שהרי, הנביא מחמד עצמו היה בן שבט קריש]...

 

אמר חברי: ואולם, האם לא קבע הנביא - על פי שני קבצי המסורות [הקאנוניים הנחשבים למהימנים ביותר, 'צחיח אל-בוח'ארי ו'צחיח מסלם'] - חודש להשמדת הכופרים של [שבט] קריש, משום שהם שבו כמה מוסלמים ועינו אותם?

 

אמרתי: התשובה מצויה בתוך השאלה שלך. מדוע הוא קרא להשמידם בחודש הזה בלבד ולא קרא להשמידם בהזדמנויות אחרות? היתה זו תגובה מוגבלת למעשה ספציפי, או כדברי אללה: 'אין להאשים את מי שלוקחים תגמול לאחר שנעשה להם עוול' [42:41]; וגם: 'אם אתם מבקשים להענישם, התאימו את העונש לעוול שעשו לכם' [16:126]...

 

אמר חברי: אילו הם לא היו טמאים, אללה לא היה מורה להוציאם מחצי האי ערב, דבר שמומש על ידי הח'ליפה עמר אבן אל-ח'טאב כאשר הוא הוציא אותם [את היהודים] מח'יבר.

 

אמרתי: פעם נוספת, התשובה מצויה בתוך השאלה שלך. מדוע לא הוציאו אותם הנביא ו[יורשו המיידי] אבו בכר? מדוע עמר אבן אל-ח'טאב לא הוציא את היהודים מנג'ראן ומתימן? בנוגע ליהודי ח'יבר, הרי שהנביא ניהל נגדם מלחמה וגירש אותם מאל-מדינה לח'יבר. הם התמידו במשטמתם כלפי המוסלמים ולא ניתן היה לחוש ביטחון ביחס אליהם. מן התבונה היה להוציאם מח'יבר המבוצרת לואדי אל-קרא שבקרבת תבוכ, כלומר [עדיין] בתוך חצי האי ערב.

 

הנביא מת כשהמגן שלו שמור אצל יהודי. הנביא [גם] נהג להיענות לקריאותיהם [של היהודים] ולפקוד את חוליהם. הוא פקד [את מיטת חוליו של] יהודי שהיה על ערש דווי  וקרא לו להתאסלם. הצעיר הפנה את מבטו אל אביו וזה אמר לו: ציית, אבו קאסם. הוא התאסלם ומת כמוסלמי.

 

האם דבר שכזה יכול היה לקרות אלמלא היה הקשר עם הצד השני קשר הומאני וטבעי? האם יכול דרשן שלבו מלא משטמה נגד מאמיני הדתות האחרות לנאום בהתלהבות כדי לשכנעם כי דת [האסלאם] היא דת של רחמים וסובלנות? אללה, אל תעניש אותנו על מעשיהם של אותם טיפשים".[1]



[1] אל-חיאת (לונדון), 21.10.2001.