המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על התאבדותו של ראש ממשלת סוריה
9/6/2000


על "התאבדותו של ראש ממשלה"

 

ראש ממשלת סוריה עד לאחרונה, מחמוד אל-זועבי, שם קץ לחייו בירייה, כאשר אנשי ביטחון סוריים באו לביתו במטרה לעוצרו במסגרת מה שתואר כ"מסע נגד השחיתות" בסוריה. רבים פירשו את המהלכים שננקטו נגד אל-זועבי כטיהור של צמרת המשטר בסוריה ממתנגדיו של בשאר אל-אסד, במטרה להקל על  העברת השלטון לידיו. ראש המכון למחקרים אסטרטגיים של מוסד אל-אהראם, ד"ר עבד אל-מנעם סעיד, מותח ביקורת על המשטר הסורי במאמר אירוני[1]:

 

"אינני יודע מה בדיוק עבר במוחו של מר מחמוד אל-זועבי, ראש ממשלת סוריה לשעבר, באותם רגעים דרמטיים וקשים טרם שם את אקדחו בפיו וירה את הכדור שהביא עליו את סופו. אולם אפשר לדעת בודאות שהיה זה רגע מיוחד בתולדותיו של אדם זה, לפני שחש בצינת המתכת, או בחומה -- בהתאם לטמפרטורת החדר -- על שפתיו, לפני שהניח לאצבעותיו להחליק על ההדק ולפני שלחץ עליו. אומרים, כי כאשר אדם מסיים את הקשר שלו עם עולם החיים ונכנס לעולם, שממנו איש עוד לא שב, כל חייו עוברים לנגד עיניו במהירות כבסרט. בסרט זה היה סיפור של עלייה גדולה. [בדרך כלל] אין זה קל לעלות בפוליטיקה למעמד של ראש ממשלה, וכאשר מדובר על הפוליטיקה של העולם השלישי -- העלייה קשה עוד יותר. כאשר מדובר בארצות הנשלטות על ידי מפלגה חזקה אחת בעלת השפעה [הטוענת] שיש לה "מסר נצחי", דוגמת מפלגת הבעת', הקושי מגיע כמעט לדרגת הבלתי אפשרי, אע"פ שבנקל ניתן להחליט על מינוי אדם מסוים לתפקיד כלשהו...

 

אלא שהאדון -- או החבר -- מחמוד אל-זועבי עשה זאת והגיע למשרה הרמה. אע"פ שמישרת ראש ממשלה בארצותינו היא בדרך כלל חיוורת, מאחר שהסמכות העליונה נתונה בידיו של נשיא הרפובליקה, הרי העובדה, שהנשיא עסוק רובו ככולו בסוגיות החשובות של המולדת ולעתים בסוגיות הבינלאומיות, מותירה בידי האדם העומד בראש המנגנון הביצועי ממלכה אדירה, שבה הוא יכול לפעול. כל עוד הוא זוכה לאמון מראש הפירמידה, גדלים הכבוד וההשפעה להם הוא זוכה. היות והוא מנהל את ענייני היום-יום ושולט בכספי הציבור, הכוח הנתון בידיו אינו מועט כלל וכלל. אין ספק שהחבר [אל-זועבי] השקיע מאמץ רב כדי להגיע למשרה זו, והיה עליו להתחרות עם אישים שכוחם והשפעתם אינם פחותים משלו. ככל שהקשיים בהם נתקל בדרכו מעלה היו רבים -- הקושי להישאר בפסגה במשך שלוש-עשרה שנה ברציפות היה רב עוד יותר. לא רק שהיה עליו להיאבק ולהתחרות בבעלי השאיפות הרבים, הוא נאלץ גם לקנות נאמנויות רבות וחסויות רבות, כדי שהבחירה [בו]תישאר בתוקפה, הממשלה תישאר תחת לפיתתו והמשאבים יישארו בהישג ידו.

 

יתכן שהרגע שבו הגיע האיש שלנו לפסגה, היה גם הרגע שבו החלה נפילתו לתהום. תחת הפסגה הצרה מצוי מישור רחב המלא בקנאים, בעלי אמביציות ותאבי ממון ושלטון. כל אלו ניסו לאחוז בגרונו של החבר [אל-זועבי] ולגרור אותו לתחתית. לאחר שלוש-עשרה שנה הם הצליחו. בבוא הרגע כבה כוכבו, והחברים גילו, או שהם בחרו לחשוף את מה שידעו מזמן, שראש הממשלה, אל-זועבי, הוא מושחת. פניהם של חברים אלה עברו בזה אחר זה נוכח עיניו של האיש באותם רגעים בהם באו אנשי כוחות הבטחון כדי ללוותו לחקירה בנוגע להאשמות שיוחסו לו. היה זה רגע קשה, אין ספק. באותו רגע הוא ידע, כי גורל אפל מצפה לו. למרות הלחץ בחזהו הוא ראה בדמיונו את תמונתה של אשתו, נואל אל-דרובי, וילדיו, מפלח והמאם, שהוא דאג לכך שיהיו מאושרים כיאה לבניו של ראש ממשלה. ילדים שכאלה מתגלים בדרך כלל כבעלי כשרונות יוצאי דופן, שאינם מתגלים בהם כאשר האב אינו מצוי בשלטון...

 

בסיפור אמריקאי שקראתי מזמן, נאמר שאדם המתקרב לרגעיו האחרונים, עובר ארבעה שלבים: התנגדות, כעס, התמקחות, וקבלה. ההתנגדות לגורל הצפוי לו מתמקדת בערעור על הלגיטימיות של הגורם המביא קץ לחייו. אל-זועבי שיחזר, יש להניח, את ההיסטוריה הארוכה שלו במאבק [הלאומי], את השרות שהעניק למדינה ואת הלילות חסרי השינה שהעביר למען האינטרסים העליונים והתחתונים של האומה. אין ספק שהוא שאל את עצמו, האם כל זה אינו מכפר על שגיאותיו, שיש לו את כל המסמכים להצדיקן. אלא שלחצם של אנשי כוחות הביטחון בקומת הקרקע [של ביתו] ביטל את המחשבה הזו, בעיקר מאחר שהתקשורת הרשיעה אותו עוד לפני המשפט, ומאחר שהמדינה כולה כבר עומדת על ספה של תקופה חדשה. כנהוג בארצותינו, תקופות חדשות מחייבות את חיסול התקופות הישנות על המאורעות והאישים שעשו אותן...

 

כל זה הביא את החבר זועבי לכעס רב על המצב כולו. מדוע בחר הגורל דווקא בו מבין כל ברואיו של אללה כדי לסמל את סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה? מדוע לא כולל גורל זה את אלה שהיו שותפיו לעבודה ולשחיתות, אלה שלקחו ממנו והתחלקו עמו במתנות? יתכן שהחבר זועבי היה חף מפשע בתוככי תוכו. ברגע זה של כעס הוא דמיין לעצמו שהוא קורבן של מזימה ששמה לה למטרה את כבודו, את עברו ואת משפחתו. אלו המבקשים את צווארו הם האשמים. קטיעתו של צוואר זה לא תהיה מהירה אלא תחייב משפטים ארוכים, שבמהלכם הוא יעבור בין בתי כלא רבים, שאינם בהכרח נוחים, כפי שידוע לו...

 

לאחר פרק זמן מסוים חוזר האדם לעשתונותיו, [וכך נכנס ראש הממשלה זועבי] לשלב השלישי של התהליך, שלב ההתמקחות: הסיפור טרם נגמר [הוא חשב]. הוא יכול ללכת להנהגה העליונה ולהזכיר לה את העבר המשותף במאבק, אלא שקרוב לודאי שלא תהיה בכך תועלת. ההנהגה כנראה יודעת יותר ממנו. אולי יוכל לאיים, מאחר שהוא יודע דברים רבים וקרא תיקים רבים. יתכן שברגע זה התחוור לו שחלק מההתמקחות כרוך באיום במאבק. הוא ירה שתי יריות באוויר כדי שאלו בקומת הקרקע יידעו, שלא תמיד ניתן לאכול על חשבון אחרים, ושלעתים טעם האוכל מר. קולות הירי ימשכו את ההמונים [כך קיווה]. אבל ההמונים לא באו, וההתמקחות לא צלחה...

 

הירי באוויר היווה חצייה של נקודת האל-חזור, ואל-זועבי הגיע אל שלב קבלת הגורל. הוא שם את לוע האקדח בפיו וחש את צינתו או את חומו -- בהתאם לטמפרטורת החדר. האצבע נשלחה אל ההדק, הכדור נורה, ורוחו שבה אל בוראה.

 

היה זה סיפור התאבדותו של ראש ממשלת סוריה, מחמוד אל-זועבי. גרסה זו מבטלת את הטענות והשמועות לפיהן הוא לא התאבד [אלא נרצח]. סיפור זה מזכיר לנו את סיפורו של הגנרל [עבד אל-חכים] עאמר [רמטכ"ל צבא מצרים, שהתאבד לאחר התבוסה הערבית ב- 1967]. גם אז עלה הספק האם התאבד או נרצח. [ההתאבדות] היא סיפור הגיוני בהחלט, והיא מבטאת את הדרמה של המשטר בארצותינו הערביות, את הדרך הקשה למעלה, את הנפילה הכואבת מטה, את הטרגדיה והקומדיה [בעת ובעונה אחת] ואת שיטת המעבר מתקופה אחת לאחרת. לכל תקופה יש אנשים משלה, ורק אללה יודע את הסיבות למעשיו".



[1] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 3.6.2000.