ראש ממשלת לוב לשעבר, עבד אל-חמיד אל-בכוש, הידוע בעמדותיו הליברליות ובקריאתו לרפורמות בעולם הערבי, פרסם מאמר ביומון "אל-חיאת", בו כתב: אומה שאינה חושפת לעצמה את פגמיה, לא תוכל אף פעם לטפל במחלותיה. הסתרת הכישלונות והצגתם כהישגים, הכחשת התבוסות והצגתן כניצחונות יובילונו לתלאות ולאסונות נוספים

ב-19 ביוני, 2002, התפרסם ביומון הפלסטיני "אל-קדס", גילוי דעת בנושא הפיגועים שמבצעים פלסטינים נגד ישראליים. נאמר בו: אנו החתומים מטה רוצים לקוות שאלו העומדים מאחורי הפעולות הצבאיות שמטרתן [פגיעה ב]אזרחים בישראל, יפסיקו לדחוף את צעירינו לבצע את הפעולות האלה, שמובילות להגברת השנאה, המשטמה, והאיבה בין שני העמים

בארבעה ביוני, 2002, קרס סכר זיזון במחוז חמאת בסוריה. כתוצאה מכך, הוצפו כליל חמישה כפרים ואזרחים סורים טבעו למוות. גם הנזק הכלכלי שנגרם היה כבד ביותר, וסוריה נאלצה לבקש סיוע מהאו"ם וממדינות ערב. בעקבות האסון פורסם בעיתון האינטרנט הסורי-אופוזיציוני  "אח'באר אל-שרק", מאמר התוקף בחריפות את ממשלת סוריה על רקע האסון

דיקן הפקולטה להלכה אסלאמית ולמשפטים באונ' קטר, השיח' עבד אל-חמיד אל-אנצארי, הידוע בעמדותיו הליברליות, פרסם מאמר ביומון  "אל-חיאת", תחת הכותרת "ציוני דרך בדיאלוג השכלתני והקונסטרוקטיבי עם האחר", בו כתב: עלינו המוסלמים להיפטר מתיאוריות הקונספירציה נגדנו;  להשתחרר מתסביך מלחמות הצלבנים; להפסיק להציג את האחר כשטן...

תחת הכותרת "הפסנתרן... אבל היו יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים והיו פולנים שנאבקו [בנאצים]!", כתב אבראהים אל-עריס, מבקר הקולנוע של היומון הלונדוני "אל-חיאת", על סרטו של רומן פולנסקי, "הפסנתרן":  האם ניתן לצלם את כל זה מבלי ליצור סרט השקוע באידיאולוגיה המנסה – כמו "רשימת שינדלר"  – לתת לישראל צידוקים למעשיה נגד הפלסטינים?

לצד התביעות מצד בכירים פלסטינים לערוך רפורמות במישור הפוליטי ברש"פ, נשמעו תביעות לרפורמות גם במישור הביטחוני ובמישור הכלכלי.  הבכירים הפלסטינים שקראו לרפורמות אלו הדגישו כי דרישתם זו מנותקת מן הדרישות האמריקאיות והישראליות לרפורמות. אך נראה כי בפועל   ישנו שיתוף פעולה של גורמים חיצוניים בגיבוש הרפורמות ברש"פ

במקביל לדרישות אמריקאיות וישראליות לרפורמות ברש"פ, לכינון דמוקרטיה, לאיחוד מנגנוני הביטחון הפלסטינים ולטיפול בשחיתות, עלו תביעות כאלה גם בקרב הציבור הפלסטיני וראשיו בתחומים הכלכלי, הפוליטי והביטחוני. יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, נקט בנושא זה לשון כפולה: מצד אחד הצהיר על נכונות לערוך רפורמות ומצד שני העביר מסרים הפוכים

מחמד מוחסן סזגרה, בעליו של בית הוצאה לאור ומו"ל של שלושה עיתונים שנאסרו לפרסום על-ידי המשטר, נמנה כיום על מבקרי המשטר האיראני ולאחרונה אף פרסם מכתב אישי באתר אינטרנט אל המנהיג העליון איתאללה עלי ח'אמנאי, בו הוא מבקר את מדיניותו  ומגדירו כ"שליט עושק"

בשעה שמנהיגים פוליטיים ואנשי רוח מארצות ערב והאסלאם מנהלים בתקשורת מאבק נמרץ נגד תיאוריית ה"סכסוך בין תרבויות", מדגישים הדרשנים במסגדי סעודיה כי המאבק בין תרבות האסלאם לבין התרבות המערבית ויתר התרבויות בעולם הוא מאבק אמיתי ונצחי על הנהגת המין האנושי

חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, ד"ר מעאויה אל-מצרי, משכם, מגיב ביומון "אל-קדס אל-ערבי", להצעתו של ראש ממשלת ישראל,  שרון, לנסוע לפסגה הערבית בביירות: "..שרון, הורג עם שהוא אויב עבורו, המאמין בדת אחרת ויש לו תרבות והשתייכות לאומית שונות; לעומת זאת, שליטינו האמיצים, הורגים מונעים את החירויות, והורסים את הדמוקרטיה  בקרב עמיהם ואומתם..."

לאחרונה, הנהיג המוסיקאי הצרפתי, ז'אן מישל ז'אר, שהפיק את מופע המילניום בפירמידות, פעילות מחאה, אליה הצטרפו אישים צרפתים מפורסמים רבים, נגד היחס הבוטה במצרים להומוסקסואלים, אליה הצטרף מפיק הקולנוע המצרי יוסף שאהין. בתגובה ספגו ז'אר, שאהין, וההומוסקסואליות קיטונות של צוננים וביקורת מן העיתונות המצרית

ד"ר רפעת סיד אחמד, בעל טור מצרי הנוקט בקו אסלאמי-פונדמנטליסטי, פרסם מאמר ביומון הלבנוני "אל-לואא'", תחת הכותרת "גואנטאנמו, 'אושוויץ' של העידן האמריקאי, אני מאשים!!". במאמרו, משווה סיד אחמד את מעצר אנשי אל-קאעדה וטאליבאן בקובה למעשיהם של הנאצים ולרדיפתו של דרייפוס

 אסמעאיל דבג', קורא סורי, שלח את המכתב הבא למערכת היומון הלונדוני, אל חיאת: "... האמת שעלינו להכיר בה היא שצורה זו של שלטון דמוקרטי ישראלי פנימי היא שהעניקה למדינה זו את מרכיבי כוחה ואת האפשרות לשלוט בסתירותיה ולקבלן. היא שהפכה את מדינת ישראל למה שהיא. מטרתנו צריכה להיות החלשת אותה דמוקרטיה ולא ביקורת עליה..."

צובחי פואד, מנהל כתב העת "אל-מצרי" היוצא לאור באוסטרליה, פרסם ביומון הלונדוני בשפה הערבית אל-קדס אל-ערבי, מאמר בוא קרא לבכירם במצרים לשאול את עצמם מדוע נכשלו בפיתוח ארצם וטען כי הגדרת הזהות המצרית,  ע"ח הערבית, היא הצעד הראשון בדרך למודרניזציה של מצרים

דיקן הפקולטה לשריעה ולמשפט באוניברסיטת קטר, ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, ממובילי הזרם המתון בקרב אנשי הדת המוסלמים של ימינו, פרסם בעקבות ה-11 בספטמבר, שורה של מאמרים בעיתונות הערבית והקטרית בהם קרא לערוך שינויים במערכת החינוך בעולם הערבי. בין היתר, הביע אל-אנצארי תמיכה ברפורמה בתוכניות הלימוד האסלאמיות בבתי הספר

עורך השבועון המצרי הממסדי, "אח'באר אל-יום", אבראהים סעדה, פרסם במלואו מכתב ארוך שהגיע אליו מאישה מצריה שלקחה לעצמה שם עט. במכתבה, מתחה האישה ביקורת על אנשי תקשורת מצריים שהרבו לשבח את "שחרורה של האישה האפגאנית" מן הדיכוי של שלטון הטאליבאן, אך בחרו להתעלם ממצבן של נשים מצריות רבות

נושא הפוליגמיה שב לכותרות בתקשורת הערבית מדי כמה שנים. בכל פעם, שבים אישי דת ועיתונאים בעלי נטייה דתית להציג טיעונים מטיעונים שונים המסבירים את התבונה שבפוליגמיה. הטיעון המוביל בהצדקת הפוליגמיה הוא הטיעון התיאולוגי, לפיו הקוראן מתיר את הפוליגמיה ולכן הנושא אינו עומד לוויכוח

 זוהיר אנדראוס, עורך היומון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-קדס אל-ערבי", תחת הכותרת "לקראת ארגון הפלסטינים של ה'פנים' כמיעוט לאומי: כך ניישם את האוטונומיה התרבותית במדינה העברית"

ערוץ אל-ג'זירה שידר תוכנית נוספת שהתמקדה באפשרות לשינוי בתוכניות הלימוד בבתי הספר הדתיים בעולם הערבי והאסלאמי. התוכנית שודרה במסגרת סדרת האירוח "המלחמה הראשונה של המאה", שהחלה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.

ראש איגוד הרופאים הירדנים לשעבר, ד"ר טארק טהבוב, כתב ב"אל-קדס אל-ערבי:"מה שדחף אותי לכתוב את המאמר הזה הוא הראיון שנערך עם קונדוליסה רייס, היועצת האמריקאית לביטחון לאומי, ברשת CNN. בדברה על מצב הנשים באפגניסטן, היא עסקה במצבן של הנשים במדינות האסלאמיות, וכיצד אמריקה לא יכולה להסכים להשפלתן, רק שהיא שכחה כי הדוגמה החיה להשפלת נשים לאחרונה היא הילרי קלינטון שבעלה ביזה אותה והשפילה

דיקן הפקולטה להלכה אסלאמית באוניברסיטת קטר, עבד אל-חמיד אל-אנצארי, פרסם מאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת" ובו מתח ביקורת על ערוצי לווין ערביים שמסיתים למען האידיאולוגיה של בן לאדן. לדבריו, החינוך, אנשי הדת והתקשורת בעולם הערבי יוצרים "תרבות של טרור" שמובילה לפיגועים

אחמד אל-בר'דאדי, פרסם מאמר בעיתון הכוויתי אל-אנבאא', תחת הכותרת "שרון טרוריסט, ואתם?". המאמר פורסם לאחר מכן בשבועון המצרי, אח'באר אל-יום. במאמרו, תוקף אל-בר'דאדי את העיתונות הערבית, שמתמקדת במעשיה של ישראל, אך מתעלמת מן הנעשה בעולם הערבי

ח'אלד מוחמד באטרפי, בעל טור סעודי ביומון הלונדוני, "אל-חיאת" מאמר תחת הכותרת "מדוע אנו שונאים את אנשי הספר?". במאמרו, מספר באטרפי על ויכוח הלכתי שהתנהל בינו לבין אחד מחבריו, בעקבות דרשה בה נשמעה הקריאה להשמיד את היהודים והנוצרים. באטרפי, המתנגד בחריפות להסתה האסלאמית הממסדית נגד הנוצרים והיהודים, מתבסס דווקא על טיעונים אסלאמיים להצדקת עמדתו

במאמר ארוך שהתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, תקף האינטלקטואל הפלסטיני - אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את יאסר ערפאת וההנהגה הפלסטינית וקרא להסתלקותם והחלפתם בהנהגת השטח. היומונים הפלסטינים, שבדרך כלל מפרסמים אף הם את מאמריו של סעיד, נמנעו מכך הפעם. המאמר עורר תגובות קשות בתקשורת הערבית

ויכוח ציבורי נוקב ניטש באיראן בימים אלו בקרב אנשי דת בכירים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה בעקבות השימוש הגורף בעונשי ההצלפות הפומביות. הדיון התעורר בעקבות ביצוע פסקי דין של הרשות השופטת אשר הטילה על כמאתיים צעירים וצעירות איראנים עונשי מלקות ציבוריים בעוון שתיית אלכוהול, 'הטרדת נשים', השתתפות במסיבות והאזנה למוזיקה מערבית

במאמר ארוך המתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, מבקר האינטלקטואל הפלסטיני- אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את המדיניות שמנהיגה ישראל ביחס לפלסטינים. בהמשך המאמר, פונה סעיד לתקוף את יאסר ערפאת ולקרוא לסילוקו

מאז שזכה בשלטון בסוריה, מבקש בשאר אסד ליצור לעצמו תדמית של מי שנאבק למען שיפור זכויות האדם בארצו, כמו סגירת בית הכלא אל-מזה הידוע לשמצה. ואולם, השבועון הלונדוני בשפה הערבית, אל-קדס אל-ערבי, חושף את העינויים מהם סובלים אלפי אזרחים סוריים ואזרחי מדינות אחרות, שנאסרו, לעתים ללא כל סיבה ולעתים מסיבות טפלות

בעיתונות הערבית היוצאת לאור בלונדון, מתנהל לעתים תכופות פולמוס בנושא מעמד המיעוטים וזכויותיהם במזרח התיכון, שבו מעלים אנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט לאומיות, אתניות, ודתיות שונות - כורדים, סיריאנים, ארמנים, קופטים, מרונים, ברברים - תביעות לפתרונות שונים בנוגע למעמדם כפרטים, כמו גם למעמד קהילותיהם

תחת הכותרת "מה קורה לתרבות הערבית כיום?", מתייחס המשורר הסורי, אדוניס, החי בצרפת, לפולמוס שהתנהל לאחרונה בעולם הערבי, ובעיקר במצרים בשאלה האם מותר לתרגם ספרות עברית לשפה הערבית. אדוניס מרחיב במאמרו את היריעה ומבכה את המצב אליו הגיעו התרבות הערבית והשפה הערבית, על רקע רדיפת האינטלקטואלים הליברלים בעולם הערבי

ארגון אמנסטי מתח ביקורת על המשטר המצרי בשל מעצר ההומוסקסואלים והתייחס לכך כאל פגיעה בזכויות אדם. והתקשורת המצרית התגייסה להגיב לדו"ח אמנסטי וקבעה כי נושא ההומוסקסואליות, המכונה בתקשורת המצרית "הפרוורסיה", אינו נוגע לזכויות הפרט אלא לזכויות הכלל

נמשך הפולמוס בעיתונות הערבית בעקבות פסיקות המופתי הסעודי ושיח' אל-אזהר המצרי בדבר תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות תוך התמקדות שאלות: שיח' אל-אזהר ערער על תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות בשל הפגיעה באזרחים, ואילו המופתי הסעודי התייחס למחבל עצמו, אשר בשעת הפיגוע קיים חשש כי הוא מבצע התאבדות האסורה באיסלאם

עם התקרב יום הבחירות (8.6.01) מלמדת האווירה הציבורית באיראן על אדישות ניכרת מצד ציבור הבוחרים כלפי המועמדים והבטחותיהם. זאת, כתוצאה מאכזבה מח'אתמי, הנשיא המכהן, והתפכחות מהתקוות שתלו איראנים רבים בהבטחותיו לרפורמות ופתיחות, שהוכשלו על-ידי השמרנים ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי

ב-8 ביוני השנה יבחרו אזרחי איראן בנשיא השמיני מאז כינון המשטר האסלאמי ב- 1979. החוקה האיראנית קובעת כי הנשיא, ראש הרשות המבצעת, ייבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים ברוב מוחלט. עוד קובעת החוקה כי נשיא רשאי לכהן שתי קדנציות רצופות בלבד. מועצת המפקחים אישרה כשלושה שבועות לפני מועד הבחירות לנשיאות עשרה מועמדים מתוך 817 שנרשמו במשרד הפנים

נשיא איראן, מחמד ח'אתמי, המועמד המוביל בבחירות הקרובות לנשיאות באיראן, נשא  ב- 11 במרס נאום בפני הפרלמנט האיראני, המג'לס, בו סקר את פעולותיו והישגי ממשלתו בארבע השנים האחרונות. ח'אתמי נבחר במאי 97', ברוב של 70 אחוזים בקירוב, הודות לשורת רפורמות דמוקרטיות וחברתיות שביקש לקדם. נאומו שודר בשידור ישיר ברדיו האיראני ללא דברי הביקורת של מתנגדיו

בשל הסנקציות המוטלות על אפגניסטאן, זוכים ראשי התנועה לחשיפה מועטה בתקשורת הבינלאומית. ואולם, הסערה שהתעוררה בשל הרס פסלי בודהה בבאמיאן, זימנה לתקשורת הערבית אפשרות להתוודע אל עולמה של תנועת הטאליבאן. "נסיעה לקנדהאר מרגשת לא פחות מנסיעה לירח", כתב העיתונאי המצרי, פהמי הוידי, שצורף למשלחת חכמי הדת הערביים שנסעו לאפגניסטן

היומון הלונדוני "אל-חיאת" מפרסם מכתבו של קורא, סעוד בן מחמד אל-עקילי , מ"הספרייה הלאומית ע"ש המלך פהד", התוקף את השימוש שעושה הרשות הפלסטינית בילדים וקורא להפסיק את התופעה

עמודי המכתבים למערכת של שלושת היומונים הלונדונים החשובים בשפה הערבית - אל-חיאת, אל-שרק אל-אוסט, ואל-קדס אל-ערבי - מתפתחים לעתים קרובות דיונים שהצנזורה בארצות המוצא מונעת את פרסומם בעיתונות המקומית. פולמוס שכזה התנהל לאחרונה במדור המכתבים למערכת של היומון אל-קדס אל-ערבי, בנוגע לאופי שלטונו של בשאר אסד בסוריה

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, פרסם מאמר בגנות הלובי הפרו-עיראקי בעולם הערבי, בציינו כי לאחרונה גברה התופעה של אישים מצרים המבקרים בבגדאד, נפגשים עם נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ואח"כ מספרים בהרחבה  על חוויותיהם. על רקע זה, ביקורתו החד-משמעית של הלאל נגד הלובי הפרו-עיראקי ונגד מנהיג עראק  מהווה קול יוצא דופן

הפובליציסט הפלסטיני, זכריא מחמד, מתח ביקורת על הימנעותם של אנשי רוח פלסטינים מלגנות מעשי רצח נגד אזרחים ישראליים: "...אנשי הרוח הפלסטינים השאירו את הגינוי על מעשי הרצח לרשות הפלסטינית ולדוברים בשמה ובכך פטרו את עצמם בצביעות [מלנקוט עמדה]. הם הסתתרו מאחורי הרש"פ ונפטרו בקלות מן המבוכה הכרוכה בעימות הציבור שלהם עם האמת..."

 15 חברי "הרשות המכוננת" של "ועדות החברה האזרחית" התכנסו כדי לבחון את תגובתם להאשמות המשטר הסורי כלפיהם. הם ניסחו מסמך הכולל שמונה נקודות תחת הכותרת "הסכמות לאומיות כלליות" שמטרתו להוות בסיס כללי לפעילות האינטלקטואלים, האגודות, והמועדונים. אלא שחברי הרשות המכוננת לא הגיעו להסכמה על הנוסח הסופי ותשעה מתוכם הכריעו כי אין לפרסמו ברבים

מאז עלה בשאר אסד לנשיאות בסוריה בשנת 2000, ובעיקר בחודשים האחרונים, החלה בדמשק ובערים אחרות בסוריה פעילות ענפה של אינטלקטואלים שדנו בגלוי בפיתוח 'חברה אזרחית' בסוריה. אולם, בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט (8-2-2001), סתם הנשיא הסורי את הגולל על ההערכות בדבר תמיכתו בתהליך הרפורמה שמציעים האינטלקטואלים

את הטענה כי ארבעת העשורים האחרונים של סוריה אחראיים לכל ההיבטים השליליים יש להשוות עם השלבים שקדמו להם. אז נגלה שבארבעת העשורים שקדמו להם היו שתי תקופת עיקריות: תקופת ההפיכות ותקופת הכיבוש. נראה כי אותם אנשים מעדיפים עבור ארצם את תקופות ההפיכות והכיבוש על פני היציבות שהחלה בשנת 1963 והתחזקה ב-1970 והיא נמשכת עד היום. אסד בריאיון, חלק ג'

מאז עלה בשאר אסד [להלן הנשיא בשאר] לכס הנשיאות בסוריה ביולי 2000, התעוררה בסוריה ציפייה למשטר שיקדם פתיחות, דמוקרטיה ורפורמות בתחומים שונים. השינויים המשמעותיים ביותר המאפיינים את נשיאותו של בשאר אסד עד כה הם הגישה הסובלנית יחסית כלפי מתנגדים פוליטיים והתרת פלורליזם מבוקר בחיים הפוליטיים בסוריה

בעקבות ההוצאות להורג ברש"פ נתפרסמו ידיעות כאילו הרשות עומדת לגזור דין מוות לעוד כעשרים משתפי פעולה המצויים בידה. הרשות, מצדה, הכריזה על ארכה של ארבעים וחמישה יום, במהלכה יכולים משתפי פעולה עם ישראל להסגיר עצמם ובכך להבטיח ש"החוק הפלסטיני יתייחס אליהם כאל קורבנות של הכיבוש ולא כאל פושעים"

 חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם תנועת ה'פתח', חסאם ח'צ'ר, המרבה לבקר את השחיתות ברש"פ, מתח ביקורת קשה על תפקודה של הרש"פ באינתיפאדה. הראיון, שהוענק לשבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב", הושמט מגרסת האינטרנט של העיתון

נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפני ועידת מדינות האיסלאם שהתכנסה השבוע בקטר היה בעל אופי אסלאמי. הנשיא בשאר אל-אסד דחה את הטענות בדבר קיומו של טרור אסלאמי ותאר את מעשיה של ישראל כנאציזם-חדש

במאמר שכותרתו "אין תחליף לשלום" פותח האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר, בציטוט דברי ג'ורג' קלימנסו: "קל לעשות מלחמה מלעשות שלום".לדבריו, "[המזרח התיכון] מסובך... משום שהוא עדיין נשלט על ידי יחידים ולא על ידי מוסדות ובשלטון היחיד עליך להיות פסיכולוג רב יכולת כדי לפרש את התקפי יצריו והתלהמותו

פעיל זכויות האדם הותיק ומנהל "מרכז אבן ח'לדון למחקרים בתחום הפיתוח" פרופסור סעד אל-דין אבראהים, נעצר באחד ביולי 2000, על ידי שלטונות מצריים, יחד עם רבים מעובדי המרכז. נטען כלפיו, כי "קיים קשרים עם מדינות זרות וסיפק להן מידע הפוגע באינטרסים של מצרים

הדיון במצרים בפרשת הורשת השלטון בסוריה מחאפט' אסד לבנו בשאר התנהל בסימן השאלה, האם תופעה זו עלולה להתרחש גם במצרים. כמה פובליציסטים מצרים נזכרו בימים האחרונים בח'ליפה מעאויה בן אבי ספיאן, מושל דמשק ומייסד השושלת האומיית, שהיה למנהיג האסלאמי הראשון שהוריש את השלטון לבנו, יזיד

העורך המדיני של היומון הלבנוני "אל-חיאת", חאזם צאע'יה, מדמה את הדברים אשר, לדעתו, צריך היה שליט סוריה החדש להבטיח לבני עמו:  "אזרחים יקרים,  העולם השתנה, וכך גם אנו או שעלינו להשתנות כדי שנוכל להתפנות לבעיותינו האמיתיות ולפצות על שנים בהן עסקנו בבעיות שעיכבו את כלכלתנו ואת התקדמותנו..."