תביעה משפטית ראשונה מסוגה הוגשה באוגוסט 2003 בסעודיה על ידי הסופר הסעודי אבראהים שחבי נגד אדם שהאשים אותו ב"חילוניות". שחבי שנתבקש על ידי קבוצת אנשים להנהיג תפילה כאמאם, הותקף מילולית על ידי אדם שטען כי אסור להתפלל מאחורי אדם כמותו שהוא "חילוני וסוטה מדרך הישר"

בראיון שהעניקה כלת פרס נובל לשלום לשנת 2003, האיראנית שירין עבאדי, ליומון הלונדוני, "אל-שרק אל-אוסט" (19.10.03), אמרה: "האפשרות שלא אחזור [לאיראן] לא עמדה על הפרק. ללא הקשר לאיראן, אין משמעות לחיי. אפילו לא ידעתי ששמי היה מועמד לפרס נובל. הפרס הוא מסר קודם כל לעם באיראן, ובעיקר לנשים, ולאחר מכן לעולם האסלאמי"

לאחרונה מתחולל בעיתונות הערבית פולמוס בנושא השנאה כלפי ארה"ב בעולם הערבי. לטענתו של עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הפרו-סדאמי "אל-קדס אל-ערבי", כי ארה"ב אחראית לשנאה כלפיה בעולם הערבי, השיב מניר אל-מאורי, עיתונאי תימני ובעל טור ב"אל-שרק אל-אוסט" במאמר שדחה טענה זאת והביא כדוגמא את עזרתה של ארה"ב בשיקום יפן וגרמניה

בשלושה מאמרים שהתפרסמו ביומון הלונדוני אל-שרק א-אוסט מצדיק בעל הטור כאמל סעדון, סופר עיראקי החי כיום בנורווגיה, את כיבוש עיראק ואת שיקומה הפוליטי על ידי ארצות הברית. לדבריו, "כן, הכיבוש הוא שחרור גמור, מבורך ומבטיח לעיראק, גם אם ארצות הברית עצמה היתה אומרת אחרת, גם אם האומות המאוחדות, אירופה, רוסיה, הודו והערבים כולם היו אומרים אחרת

היומון הפלסטיני, "אל-קדס", פרסם מאמר מאת בעל הטור, מחמד שאכר עבדאללה, ב-18.9.2003. במאמר, שכותרתו "המשטרים הערביים וטמינת הראש בחול", תוקף המחבר את המשטרים הערביים והעומדים בראשם על אופי שלטונם העומד בניגוד לאינטרסים של בני עמם ועל אי יכולתם לחשוב מעבר להבטחת כיסאותיהם

במאמר תחת הכותרת "האם צריך ערפאת ללכת?" ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ב-19.9.03, קוראת בעלת הטור הודא אל-חסיני, למדינות ערב ולעם הפלסטיני להבהיר ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, כי הישארותו בשלטון מזיקה לפתרון הסוגיה הפלסטינית. לטענתה, ערפאת אינו פועל באמת לטובת עמו, אלא רק לתועלתו האישית

הדיפלומט הערבי הרפורמיסט הכותב בשם העט "אבו אחמד מצטפא", ממשיך למתוח ביקורת  על החברה המוסלמית הרואה בחיים רק שלב מעבר למה שמתרחש אחריהם ואשר דבקה בתרבות השהידים תוך שימוש ציני באסלאם במקום ליזום פרויקטים שיקדמו אותה לקראת העתיד

עיתוני האופוזיציה במצרים נוהגים למתוח ביקורת חריפה על ממשלת מצרים ומפלגת השלטון, אך נמנעים מלפגוע בנשיא מובארכ עצמו. ואולם, העורך הראשי בפועל של שבועון האופוזיציה הנאצריסטית, "אל-ערבי", עבד אל-חלים קנדיל פרסם בטורו מאמר בו תקף את הנשיא מובארכ וטען כי השינוי צריך להתחיל בראש

לרגל יום השנה ה-106 להתכנסותו של הקונגרס הציוני בבאזל, פרסם בעל הטור הפלסטיני הליברלי, תופיק אבו בכר מאמר ביקורת חריף  על מדיניות ה"הכל או לא כלום" של ההנהגה הפלסטינית לאורך שנים, אשר הביאה למצב הנוכחי של העם הפלסטיני. זאת, לעומת המדיניות הציונית הפרגמטית שהובילה להקמתה של מדינת ישראל

בכמה מאמרים שפרסם באתר האינטרנט הליברלי "אילאף" דן האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר בסוגיית משבר הזהות הערבית ובסיכויי השתלבותה של החברה הערבית בעידן המודרני. לדבריו, "החינוך הדתי מייצר בצורה סדרתית דורות של אנשים המוכים בטירוף של זהות דתית טהורה, הדומה לטירוף טוהר הגזע של הנאצים..."

ארגון "אל-גמאעה אל-אסלאמיה" שביצע פיגועים רבים במצרים בשנות השמונים והתשעים, עבר מהפך יוצא דופן בשנים האחרונות. מנהיגיו הכלואים במצרים התחייבו לזנוח את דרך האלימות, התנצלו על פיגועי העבר, והם מפיצים אידיאולוגיה חדשה המבוססת על דו-קיום עם המשטר. מסמך זה סוקר את יוזמת השלום של ה"גמאעה", כפי שהיא משתקפת בתקשורת הערבית (חלק ג)

ארגון "אל-גמאעה אל-אסלאמיה" שביצע פיגועים רבים במצרים בשנות השמונים והתשעים, עבר מהפך יוצא דופן בשנים האחרונות. מנהיגיו הכלואים במצרים התחייבו לזנוח את דרך האלימות, התנצלו על פיגועי העבר, והם מפיצים אידיאולוגיה חדשה המבוססת על דו-קיום עם המשטר. מסמך זה סוקר את יוזמת השלום של ה"גמאעה", כפי שהיא משתקפת בתקשורת הערבית (חלק ב)

ארגון "אל-גמאעה אל-אסלאמיה" שביצע פיגועים רבים במצרים בשנות השמונים והתשעים, עבר מהפך יוצא דופן בשנים האחרונות. מנהיגיו הכלואים במצרים התחייבו לזנוח את דרך האלימות, התנצלו על פיגועי העבר, והם מפיצים אידיאולוגיה חדשה המבוססת על דו-קיום עם המשטר. מסמך זה סוקר את יוזמת השלום של הארגון, כפי שהיא משתקפת בתקשורת הערבית (חלק א')

ממשלת מצרים יצאה לאחורנה במערכה תקשורתית, נגד מילת נשים. מערכה תקשורתית זו עוררה את הפולמוס הישן-חדש בסוגיה זו,  אשר בא לידי ביטוי בין השאר, בכתבות עיתונאיות ובפעילויות ציבוריות, כמו הכנס שנערך בקהיר ביוני השנה מטעם המועצה הלאומית המצרית לאם ולילד בהשתתפותה של רעיית הנשיא המצרי, סוזאן מבארכ

תחת הכותרת "האשה והקידמה" מותח האינטלקטואל המצרי הליברלי טארק חגי ביקורת חריפה על הפליית נשים בחברה הערבית. לדעתו מעמד האשה בחברה וטיב התרבות שלפיה החברה מתייחסת אל האשה הם "אחד הממדים החשובים ביותר לקבוע את מידת ההתקדמות או הפיגור של חברה כלשהי"

מחמד כמאל מצטפא, המשמש כאמאם במסגד בדרום ספרד חיבר ספר בשם "הנשים באסלאם". ספר זה עורר סערה בספרד, משום שהוא מסביר לגברים כיצד להכות את נשותיהם, תוך שהוא מסתמך על פסוק 34 בפרק הרביעי בקוראן הקובע: "בנוגע לנשים שאתם חוששים שלא תצייתנה, נזפו בהן, סלקו אותן מן המשכב, והכו אותן"

תחת הכותרת "על ההנהגה הפלסטינית ללכת", כתב עורך היומון "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד:"אם האדמה הפלסטינית הכבושה מגירה דם וכאב, אנו מגירים בושה.... הורדת ידיים בין אבו עמאר [ערפאת] לאבו מאזן; משיכות שיער בין רג'וב לדחלאן; וקרב שקול זעקתו הגיע עד קהיר בין אל-קדומי לשעת' ... הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תבין שעליה ללכת

האינטלקטואל והדיסידנט האיראני עבד אל-כרים סורוש אמר בשיחה לסוכנות הידיעות האיראנית לרגל חזרתו לאיראן לאחר שלימד בשנת הלימודים האחרונה באוניברסיטאות הרווארד ופרינסטון, כי תהליך הדמוקרטיה באיראן יתמסד משום שהעם דורש זאת וקבל על מצב זכויות האדם והאזרח הירוד באיראן ובמיוחד על דיכוי אנשי הרוח, העיתונאים והסטודנטים

אינטלקטואלים ערבים התומכים בערכים הליברליים שארה"ב מבקשת להחדיר למזה"ת, מתלבטים לאחרונה כיצד יש להתייחס לסוגיה זו. מצד אחד יש הטוענים כי מה שחשוב הוא החדרת הערכים הליברליים יהא אשר יהא האופן בו הדבר נעשה; אחרים טוענים כי מרגע שהדמוקרטיזציה נכפית מבחוץ היא מאבדת מערכה

היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח לאחרונה כי חוסיין ח'ומיני, נכדו של מייסד הרפובליקה האסלאמית באיראן איתאללה רוחאללה ח'ומייני, עזב את קום שבאיראן ועבר להתגורר בעיר נג'ף שבעיראק כמחאה נגד המשטר האיראני וטען כי המשטר האיראני הוא ה"דיקטטורה הגרועה בעולם" וראשיו "וכל מי שהשתלט על השלטון" לאחר סבו, "מנצל לרעה את שמו, את שם האסלאם..."

המועצה האירופאית למתן חוות דעת הלכתיות ולמחקר בראשות ד"ר יוסף אל-קרדאוי פרסמה ביולי 2003 חוות דעת הלכתית המתירה להפסיק הנשמה באמצעים מלאכותיים של אדם שמת מוות קליני. חוות הדעת עוררה ויכוח חריף בקרב רופאים ואנשי דת בעולם המוסלמי, אשר חלוקים בדעותיהם לגבי אבחנת המוות

זהרא כאזמי, צלמת קנדית ממוצא איראני הוכתה למוות בידי כוחות הביטחון האיראניים לאחר שצילמה וראיינה בני משפחה של עצורי המהומות האחרונות בטהראן. היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח כי היא עברה מסכת עינויים קשה, כנראה בידיעת בכירים ראשות השופטת.  בתגובה הזהירו שרי ממשלת ח'אתמי את השמרנים כי צעדים כאלה מכתימים את שמה של איראן

נוכח הקולות הנשמעים בעולם הערבי המברכים על הפעולות נגד הכוחות האמריקניים בעיראק פורסמו ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", שני מאמרים של בעל הטור ח'אלד אל-קשטיני, עיראקי במוצאו, המותחים ביקורת על תופעה זו בכתבו: כל טיפה מדמו של פלאח עיראקי יקרה בעיני מכל מה שיש בעיראק, על הריה, נהרותיה, הנפט שיש בה או מכל תור זהב...

מנצור אבראהים מוסא אל-נקידאן הוא עיתונאי ואינטלקטואל סעודי, יליד 1970 מהעיר בוריידה. בסוף שנות התשעים הוא שימש אמאם במסגד בריאד ובשנות האלפיים הראשונות, כעורך מדור הדת ביומון "אל-וטן" ממנו פוטר בעקבות מחלוקת עם העורך. רעיונותיו הליברליים הם תוצאה של מהפך שחל בתפישת עולמו, לאחר שבצעירותו השתייך לזרם הקיצוני

לאחרונה שוב נשמעים בסוריה קולות שונים המרמזים על רפורמה אפשרית קרובה או על שינויים צפויים בזירה הפוליטית, בין היתר, גם מכיוונו של הנשיא אסד עצמו. עורכו הראשי של בטאון מפלגת הבעת' השלטת, "אל-בעת'", מהדי דח'ל אללה, הקדיש לנושא התמיכה ברפורמה מאמר מערכת בעיתונו

מאז ה-10 ביוני, התחדשו הפגנות הסטודנטים באיראן ונמשכו כעשרה ימים. ההפגנות החלו באוניברסיטת טהראן כמחאה על כוונת המשטר להפריט את הלימודים באוניברסיטאות, ולדרוש שכר לימוד מהסטודנטים. בהפגנות נשמעו קריאות נגד ראשי המשטר, בעד דמוקרטיה ושינוי שיטת המשטר, וקריאות לנשיא מחמד ח'אתמי להתפטר

במאמר שכותרתו  "תחי הדיקטטורה" בחן בעל הטור עבדאללה רשיד בעיתון היומי אל-אתחאד, היוצא לאור באמירויות, את שורשיה של סרבנות הרחוב הערבי לכללי המשחק הדמוקרטי וטען כי רבים מהכותבים הערביים יצאו מכליהם בקללות כלפי ארה"ב על שהיא מתמהמהת בביסוס הדמוקרטיה בעיראק, בעודם מסרבים לדון בסירובו של העם העיראקי לנסות את הדמוקרטיה

היומון הערבי "אל-שרק אל-אוסט" פרסם כמה מאמרים פרי עטו של דיפלומט ערבי הכותב בשם העט "אבו אחמד מצטפא", אותם הקדיש לדיון בהיבטים תרבותיים ואקטואליים של העולם הערבי, בהשפעתה השלילית של התודעה ההיסטורית המקובלת בעולם הערבי על התקדמותו ובאינטלקטואלים המפקירים את הרחוב הערבי לשליטתם של פופוליסטים ודמגוגים

תחת הכותרת "הזרם הליברלי הערבי ושעת הכושר" כתב תופיק אבו בכר בעל טור ביומון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" מאמר בזכות ההתערבות האמריקנית בעיראק ובפרט בזכות התערבות זרה בכלל במדינות בהן שולטים משטרי עריצות ואין אפשרות לחולל שינוי מבפנים

תחת הכותרת "ראיון עם שליט ערבי" כתב ד"ר נאג'י צאדק שראב מרצה למדעי המדינה בשלוחה של אוניברסיטת אל-אזהר בעזה. מאמר ביקורת אירוני על המשטרים הערבים, על עריצותם, ואחיזתם הממושכת בשלטון

 במאמר ביומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" טען האינטלקטואל הליברלי הטוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר כי הפגם היסודי במדינאות הערבית מצוי, לדעתו, בתהליך קבלת ההחלטות: "... המדינאות הערבית סובלת ממספר אנומליות, הן ברמת התיאוריה והן ברמת העשייה. אנומליות אלה עמדו ביסוד הכישלונות הרצופים במהלך מאתיים השנים האחרונות.."

הסופר והעיתונאי המצרי, גמאל אל-בנא, נולד ב-15 בדצמבר, 1920. אחיו הבכור, שיח' חסן אל-בנא, ייסד את "האחים המוסלמים" ואחיו האחרים, כמו גם אביו, היו אף הם אינטלקטואלים אסלאמיים. ל-בנא, שמגיל צעיר גילה נטיות סוציאליסטיות במקביל לנטיותיו האסלאמיות, ייסד מפלגת פועלים בשם "מפלגת העבודה הלאומית החברתית"

287 אזרחים סורים, רובם הגדול אינטלקטואלים, מהנדסים, עורכי דין ופעילים פוליטיים, הגישו לנשיא סוריה, בשאר אסד, עצומה החתומה בשמותיהם:  "...כבוד הנשיא, לשלטון לבדו אין תרופה למחלתנו, התרופה היא הרפורמה הלאומית המקפת, אשר בה צריכים ליטול חלק אזרחינו והכוחות הלאומיים שלנו..."

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, העניק ראיון נרחב לעיתון הכוויתי "אל-אנבאא'", שבו התייחס בין השאר, להשלכות המלחמה בעיראק, לתהליך השלום המתחדש, לטרור העולמי ולרפורמות בסוריה. לדבריו, מאז הסכם אוסלו אין כל תיאום בין סוריה לבין הפלסטינים ולא נראה כי ישנו רצון בתיאום מצדם של גורמים ברש"פ

בשני מאמרים פרי עטו, דן האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר במכשולים העומדים בדרכו של העולם הערבי לדמוקרטיזציה. המאמר הראשון – "הדמוקרטיה מחייבת הפרדה בין המאמין לבין האזרח" – דן בהשלכות של הצירוף של דת ומדינה באסלאם. המאמר השני – "איגרת אל הנבונים שבאנשי עיראק" – מצביע על חוליי המשטר האוטוקרטי בעיראק

משטרת הדת הסעודית, ששמה הרשמי הוא "הרשות לציווי על עשיית הטוב ומניעת האסור" באל-מדינה חנכה לאחרונה אתר אינטרנט המעדכן את החדשות האחרונות בתחום, מדווח על עבירות של אזרחים, ומאפשר לאזרחים להלשין על חבריהם

בשני מאמרי ביקורת חריפים על החברה הערבית, שפירסם באתר אילאף, מנתח האינטלקטואל הטוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר את הערכים השליטים בעולם הערבי. אל-אח'צ'ר, החי בפאריס, היה בעל טור קבוע בעיתון אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, אך לאחר שהגדיר את קטיעת האיברים הנהוגה בסעודיה כברברית נאסרה עליו הכתיבה בעיתון בהוראת בעליו

נשיא סוריה, בשאר אסד, נשא נאום ב-10.3 בפני מושב הפתיחה של הפרלמנט הסורי החדש, בו התייחס למחלוקות בתוך העולם הערבי בסוגיית עיראק, וסקר את חילוקי הדעות שקדמו לכינוס הפסגה הערבית בשארם אל-שיח'. כפי שהוא נוהג במרבית התבטאויותיו, חזר  אסד גם על הצורך לקבוע הגדרה בינלאומית למונח 'טרור'

ערוץ הטלוויזיה הקטרי, "אל-ג'זירה" קיים דיון תחת הכותרת "מדוע הפכו הערבים לבדיחה של העולם?". בתוכנית, שהונחתה על ידי ד"ר פיצל אל-קאסם, בהשתתפות העיתונאי האלג'יראי, יחיא אבו זכריא, המתגורר בשבדיה ומזוהה עם הזרם האסלאמי, וההיסטוריון המצרי, אחמד עת'מאן, המזוהה עם הזרם הליברלי

בעקבות לחצים בינ"ל גוברים, פועלת הרש"פ לכינון רפורמות שונות ובכללן רפורמות חוקתיות. חוק היסוד המשמש כיום כחוקה הזמנית - שאושר על ידי המועצה המחוקקת ב-2002 בעקבות לחצים בינ"ל - לא היווה מענה מספק לדרישה הבינלאומית לרפורמות. בשל כך, פועלת בימים אלו ועדה בראשותו של נביל שעת' לגיבוש נוסח סופי לטיוטת החוקה

נזאר ניוף, עיתונאי ופעיל זכויות אדם סורי, אמר לשבועון "אל-צנארה" (ישראל), כי המודיעין הסורי אחראי למותה של בתו הקטנה ולהיעלמותה של אשתו בתקופה בה הוחזק בכלא הסורי. הוא אף המציא לידי כתב העיתון בברלין, אחמד חאזם, מסמך בחתימת ר"מ סוריה, מוחמד מירו, ובו הוראה למחוק את פרטי בתו ממרשם התושבים בסוריה

ב- 16.1.2003 הורה התובע הכללי של בית המשפט לביטחון המדינה בירדן, מחמוד עבידאת על סגירת השבועון הירדני העצמאי, "אל-הלאל" עד להודעה חדשה עקב מאמר שפורסם בעיתון תחת שם העט "בלקאסם אחמד" ולעצור את העורכים וכות המאמר ל-15 ימים.  המאמר פורסם בגיליון האחרון של ודן ביחסיו האינטימיים של הנביא מחמד עם אשתו האהובה עאישה ויתר נשותיו

בימים אלו נשמעות במגזר הערבי בישראל קריאות להחרמת הבחירות המופנית מצד יחידים וקבוצות כדוגמת תנועת "בני הכפר" והנהגת "הפלג הצפוני", בשטענה של אי השייכות למדינה ולמוסדותיה, במדיניותה של ישראל כלפי המגזר הערבי ושחברי הכנסת הערבים ממילא אינם פועלים למען הציבור הערבי אלא למען אינטרסים אישיים

לאחרונה מתגברת המחאה הציבורית באיראן נגד שלטונו של עלי ח'אמנאי מצד אינטלקטואלים ואנשי דת. בין המוחים: מחמד מוחסין  סזגרה, שיצא נגד שלטון העריצות של ח'אמנאי; איש האקדמיה, האשם אראג'רי, שקרא לפרוטסטנטיזם אסלאמי ואיתאללה טאהרי ששיגר מכתב התפטרות מתפקידו כנציג המשטר בדרשות יום השישי באצפאהאן

לאחרונה הוציא שר הפנים, אלי ישי, צו לסגירת ביטאון התנועה האיסלאמית, "צות אל-חק ואל-חריה", בטענה כי הוא משמש שופר להסתה נגד היהודים ובמה לעמדות החמאס. הגיליון שיצא לאחר פרסום הצו היה גדוש בתגובות כנגד החלטתו של שר הפנים

ב-20.12.02 דיווח כתב היומון "אל-חיאת" בדמשק, אבראהים חמידי, כי סוריה נערכת לקליטת מיליון פליטים עיראקיים במקרה של מלחמה ונעצר ע"י המודיעין הצבאי הסורי. מאוחר יותרן מנעה ממשלת לבנון  מערוץ NTV, לשדר תכנית הנותנת ביטוי לעמדות האופוזיציה הסעודית. אירועי אלה זכו לתגובות מינוריות בתקשורת. בלט בביקורתו הגלויה, עורך היומון "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן

אחמד ג'ומעה, בעל טור ביומון הבחריני, "אל-איאם", פרסם מאמר בו קרא לערבים לתת הזדמנות לתוכנית הדמוקרטיזציה האמריקאית. במאמר, שכותרתו "לפני שאנו זורקים את אמריקה לים", הוא הציג כדוגמא את שיקומה של יפן לאחר מלחמת העולם והפיכתה לדמוקרטיה משגשגת כאשר אימצה, יחד עם גרמניה, את התוכנית ששווקה לה ארה"ב

מקורות במפלגה הכורדית "יכיתי" (מפלגת אופוזיציה הנמצאת מחוץ לחוק בסוריה), דיווחו כי מנגנוני הביטחון הסורים ערכו מסע מעצרים בקרב חברי המפלגה, ימים ספורים בלבד אחרי הפגנה שקטה שקיימה המפלגה מול מטה הפרלמנט הסורי. מקורות במפלגה ייחסו את התזמון ליום זכויות האדם הבינלאומי (10.12) שחל באותו יום

ד"ר האשם האם אראג'רי, עיתונאי ופעיל פוליטי במפלגה הרפורמיסטית "ארגון המג'אהדין של המהפכה האסלאמית", שרגלו נקטעה במלחמת איראן-עיראק, נעצר ונידון למוות ב-6.11.2002 בעקבות נאום שנשא, בו מתח ביקורת על הממסד הדתי האיראני וקרא ל"פרוטסטנטיזם אסלאמי" ולרפורמה באסלאם

בעקבות בחירתו של עמרם מצנע לעמוד בראשות מפלגת העבודה ב-19.11.2002, הביעו בכירים פלסטינים רבים אופטימיות בנוגע לסיכוי להגיע עם מצנע להסכם שלום תוך זמן קצר, בעיקר על רקע דבריו בנוגע לפינוי התנחלויות ברצועת עזה ללא דיחוי וחידוש המו"מ לשלום על בסיס ההבנות שהושגו בשלבים הקודמים של המו"מ וללא כל תנאי מוקדם