אמין אל-ג'ומיל: יש להחזיר את נשק החזבאללה לחיק המדינה הלבנונית

בנאום שנשא אמין אל-ג'ומיל, יו"ר מפלגת הפלנגות בלבנון ואחד ממנהיגי "כוחות ה-14 במרץ" בעצרת  בבירות לציון יום השנה השני לרצח בנו פייר, בהיותו שר התעשייה הלבנוני, ויום השנה ה-72 לייסוד מפלגת הפלנגות, הוא תקף באופן חסר תקדים את החזקת הנשק בידי חזבאללה וקרא ל"השיבו לחיק המדינה."

להלן תרגום עיקרי  של נאומו:[1]

אין לאפשר נוכחות צבאית בלתי חוקית על אדמות לבנון

"הנאמנות ללבנון... צריכה להיתרגם [הלכה למעשה] על ידי ניתוק הקשר עם [הגורמים] החיצוניים, כיבוד שלטון המדינה, שימת קץ לבדלנות, ויתור על הנשק הבלתי חוקי, דחייה בפועל של אזרוח [הפליטים הפלסטינים בלבנון], זניחת הקיצוניות והפנאטיות, הרמוניה תרבותית וכיבוד האחר...

המדינה אינה יכולה לסבול נוכחות צבאית בלתי חוקית בשום שטח מאדמותיה; ולא את הנשק של הארגונים הפלסטינים – שכבר הגיע הזמן לאסוף אותו, מחוץ למחנות הפליטים ומתוכם; [המדינה אינה יכלה לסבול] את הנשק של חזבאללה בדרום, בבקאע, בבירות, באל-צ'אחיה ובמקומות אחרים - והגיע הזמן להשיבו [לחיק] המדינה; ולא את הנשק של הארגונים הפונדמנטליסטים בכמה מהשכונות בערים - והגיע הזמן לפרקו ולצאת נגד בעליו. הלבנונים מתנגדים לאזרוח זוחל [של הפליטים הפלסטינים], ולכל התכניות של מדינות קטנות [בתוך מדינת לבנון] שיש להן צביון דתי נפרד. הלבנונים רוצים את מדינת לבנון בלבד, וללבנונים בלבד...

מה הטעם לחפש אסטרטגיית הגנה אשר לעולם לא תביא לידי טיפול שורש בשלוש הסכנות האלה [הנשק הפלסטיני, נשק החזבאללה ונשק הארגונים הפונדמנטליסטים בלבנון].

אנו [זקוקים] לאסטרטגיית הגנה על המולדת, בעוד אחרים מעוניינים באסטרטגית הגנה על הנשק שלהם. אנחנו רוצים מדינה שתגן על אדמת לבנון ועל עמה באמצעות צבאה וכוחות הביטחון שלה, [שכן] אז הלבנונים לא יבקשו הגנה [מגורמים] חיצוניים שבמקודם או במאוחר תמיט עליהם אסונות...

הנשק בידי גורמים לבנוניים מסכן את לבנון

אסטרטגיית ההגנה האמיתית היא למעשה אסטרטגיה של שלום, לא אסטרטגיה של מלחמה. מדינות מתחמשות כדי להבטיח את שלומן, כלכלתן ושגשוגן, ולא כדי לפתוח במלחמות שווא ולהחזיר את תקופות הכיבושים. שלום לבנון הוא ההגנה האמיתית שלה. מולדת אינה יכולה לסבול שתי מדינות ומדינה [אינה יכולה לסבול] שני צבאות, צבא אינו יכול לסבול כפילות נשק ונשק אינו יכול לסבול כפילות של [מקבלי] החלטות. נשק הנמצא בידי גורמים לבנונים ושאינם לבנונים המפקיעים את ההחלטה על מלחמה ושלום,  מעמיד את לבנון בכל רגע נתון בפני אפשרות של תוקפנות ישראלית, שאינה מבחינה בין גורמי התוקפנות לבין המדינה והעם...

לשווא אנו מנסים לטפל בנושאים הכלכליים, כל עוד המצב הביטחוני ממשיך להיות בן ערובה בידי סמכויות המנוגדות לשלטונות הלבנוניים, וכל עוד אין יציבות פוליטית וחלק [מהלבנונים] ממשיכים לקשור את עצמם בבריתות על חשבון שלטון המדינה. איזה מוסד לבנוני יהין להרחיב את פעילותו, להגביר את תפוקתו וליצור הזדמנויות עבודה חדשות, לפני שיוודא שהמדינה אכן פרסה את ריבונותה על כל אדמותיה? איזה משקיע זר יהין להשקיע את כספיו בלבנון לפני שהשלום יתבסס והמדינה תפרוס את ריבונותה המלאה על כל אדמותיה?    

כפילות הנשק פוגעת בכלכלה הלבנונית

מה שנכון לגבי השקעה ומתן תעסוקה נכון גם לגבי סיוע ומענקים, [כלומר]: נוכח תופעת כפילות הנשק, מדינות ערב והמדינות הידידות לא יכבדו את התחייבויותיהן כלפי לבנון. ההחלטות [לסייע ללבנון שהתקבלו בוועידות] פריז 1,  פריז 2 ופריז 3 אינן דרות בכפיפה אחת עם [הטילים] זילזל 1, זילזל 2 וזילזל 3.

מכאן שהנשק הבלתי חוקי הזה שבו נעשה שימוש בזירה הפנימית בלבנון, לא רק במישור הצבאי כפי שקרה באירועי ה- 7 במאי בבירות, בטריפולי, בבקאע[2]... אלא נעשה בו שימוש גם במישור הכלכלי הפנימי באמצעות העברת פרויקטים של ייצור למדינות אחרות והברחת ההון והחברות הגדולות אשר ממריצות את הפעילות הכלכלית, יוצרות הזדמנויות עבודה ומונעות הגירה של בנינו.

בעלי הנשק הזה ובעלי בריתם אינם מתחשבים במצבו של העם הלבנוני, משום שהם מרוחקים מהמשבר הכלכלי, החברתי שלה, שכן... להם יש תקציב משלהם, קרנות משלהם, תרומות משלהם וערובות משלהם, משום שהם חיים בפועל במסגרת מדינונת שיש לה את כל היסודות העיקריים והיא נפרדת ממדינת לבנון. זהו מצב של פילוג המנוגד לתוכנם ורוחם של כל ההסכמים והאמנות שעל בסיסם הושתתה לבנון... "