ליברל מצרי: העוינות כלפי המיעוטים תוביל למלחמה פנימית

בעקבות גילויי העוינות ההולכים ומתרבים לאחרונה נגד הקופטים במצרים, פרסם הליברל המצרי נביל שרף אל-דין, נציג העיתון המקוון אילאף במצרים, מאמר בעיתון האופוזיציוני העצמאי אל-מצרי אל-יום[1], בו הוא מתריע מפני תופעה זו שהחלה, לדבריו, בגירוש היהודים ממצרים וממשיכה כיום נגד הקופטים ושעתידה להסתיים במאבק חריף בין המוסלמים לבין עצמם.

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

"היום שבת - נכה ביהודים; מחר יום ראשון - נכה בנוצרים"

"הם שולטים על הכלכלה, הם גיס חמישי והם סוכנים של ישראל". זוהי דוגמא להאשמות שרווחו לפני עשרות שנים נגד היהודים המצריים, ששורשיהם בארץ זו נעוצים בתקופת הנביא משה...

כעת אותן האשמות חוזרות ונשנות בפי רבים, הפעם נגד הנוצרים. במקום האשמות על היותם סוכנים של ישראל הם מואשמים בנאמנות לאמריקה, והצלחתם הכלכלית הפכה לאות קלון כאילו הם גנבו כספים אלה.

כמובן, אמני [המצאת] הצידוקים וערפול העניינים עתידים להתנגד לדברים אלה בטענה שישנו הבדל גדול בין שני המקרים, היהודי והקופטי. אינני מוצא הבדל ביניהם. אפילו מבחינת המשפט המוסלמי שניהם [היהודים והנוצרים נחשבים] "אנשי הספר". הדינים החלים על היהודים חלים גם על הנוצרים, נוסף על כך שהיהדות במצרים קדמה לנצרות במאות שנים...

"היום’, שבת, נכה ביהודים; מחר, יום ראשון, נכה בנוצרים". את הפתגם הפשוט והקולע הזה אמר איזק, יהודי מצרי שהיגר לצרפת לפני עשרות שנים, כשהוא מנבא את הגורל הצפוי לקופטים של מצרים. האיש נהג לדבר בערגה סוחפת על ילדותו [בשכונה היהודית-נוצרית בקהיר] אל-ט'אהר, על החגים בבית הכנסת באל-עבאסיה ועל נסיעותיו עם חבריו ללימודים לפיום ולאלכסנדריה, ולבסוף כיצד מצא עצמו בין לילה נאלץ [לעזוב את מצרים] בלי [אפשרות] לחזור. למרות זאת, הוא ואשתו לא פסקו מלשוחח בביתם בשפה המצרית המדוברת, ואף לימדו את ילדיהם להג זה ולקחו את ילדיהם למספר ביקורים במצרים.

האמנם באמת גורל אומלל זה מצפה [גם] לאחינו הקופטים. התשובה היא שהדבר אינו רחוק, ובפרט נוכח ההתפשטות הסרטנית של הדעות הסלפיות בחברה המצרית; הכניעה של המדינה לסחיטה של האסלאמיסטים; התפשטות תופעות של צביעות, כמו הסימן על המצח [של המתפללים] והלבוש הנשי [הנקרא] אסדאל, שהוא [למעשה] הצ'אדור האיראני; שפת ההסתה שעליה מתחרים חלק מהדרשנים של המסגדים והתועמלנים בערוצי הלוויין בהצגת האמונות של הנוצרים כאוויליות, וביזוי הברית החדשה [בטענה שזהו ספר] מזויף. יתרה מכך, ההידרדרות המוסרית הובילה מאן דהו, שמאמריו מתפרסמים בכל שבוע בעיתון אל-אהראם,[2] לכנות [את הברית החדשה] בשם ספר "הבוכטה",[3] כלומר מקללים את הנוצרים בגין כספם. עד כמה שידוע לי העיתון אל-אהראם ממומן על ידי משלמי המסים [המצריים].

יש להפריד בין דת למדינה

ההתחלה היתה עם הפיכת [הקצינים] ב-1952 שבה תמכו האחים המוסלמים ושבעקבותיה היגרו מיליוני קופטים, ממיטב המוחות, לרחבי העולם והצליחו בכל מקום [אליו הגיעו]. לאחר מכן הלך וגבר זרם ההגירה של הקופטים. עתה אני מזהיר מפני בריחת כספי הקופטים. בטיפול נגד אווירה קנאית מעין זו אין תועלת בשפת הליטופים ובישיבה  על הספסלים. מן הראוי ליישם את [חוק] האזרחות על ידי ביטול הסעיף בחוקה הקובע שדת המדינה היא האסלאם, שכן המדינה היא ישות שאין לה דת. כמו כן מן הראוי לבטל את סעיף הדת מכל התעודות הרשמיות.

כמו כן, יש להתחיל לצמצם את פעולות האסלום החברתי המתנהלות במלוא המרץ. לדוגמא, מה הצורך בפתוות אוסרות עישון? האם לא מספיק שנציין שהוא מזיק לבריאות? מדוע יש לציין כי פעילות כלכלית, כמו משכנתאות, היא על פי השריעה? האם אין אלה הפרזות שאיננו יודעים לאיזה אסון יובילו אותנו? ומדוע נותנים כר נרחב לדברנים ולסוחרי השנאה בעיתונות הממשלתית ובטלוויזיה הממלכתית? מדוע אנחנו מסתבכים בתמיכה בתופעות מסוכנות, כמו התועמלנים הסלפים הווהאבים, גם לאחר שארצות מולדתם התנערו מהם? האם אין זהו שלב ההכנה הראשוני לקיצונים שבבוא היום ירימו נגדנו נשק?

המוסלמים עתידים 'לאכול האחד את השני'

לבסוף, נותר לומר כי חברה שאינה מאפשרת פלורליזם וחילוקי דעות היא חברה במשבר, [חברה] שנפשה קצה ביהודים ועכשיו מיצרה את צעדיהם של הנוצרים, ולאחר מכן יתחיל [אצלה] שלב חדש בו המוסלמים יאכלו אחד את השני. [הם יאמרו:] זהו צופי שעולה לקברים, ההוא שיעי ראפידי ואלה חילוניים כופרים. כך הלאה עד שנהפוך לבסוף לרשעי העולם, אם עדיין לא הפכנו לכאלה בפועל.