בעל טור כוויתי: מעורבותן של קבוצות דתיות בתכני הלימוד – מזיקה
היומון הכוויתי "אל-קבס" דיווח לאחרונה כי משרד החינוך הכוויתי מתכוון להשמיט מתכנית הלימודים של תלמידי התיכון בנושא זכויות האדם את סעיף 18 בהצהרה הבינ"ל לזכויות האדם. סעיף זה קובע כי "כל אדם זכאי לחופש דת ובתוך כך, החופש לשנות את דתו ואמונתו."[1]
ד"ר רשיד אל-ענזי, יו"ר הוועדה המקצועית האחראית על תכנית הלימודים בנושא זכויות האדם, הסביר כי הסעיף בוטל "משום שהוא סותר את ההלכה המוסלמית... סעיף זה אינו הולם את מה שאנו מעוניינים שהתלמידים ילמדו..."[2]
בעקבות ידיעה זו, פרסם האינטלקטואל הכוויתי הליברלי, ד"ר אחמד אל-בגדאדי, שני מאמרים ביומון הכוויתי "אל-סיאסה", בהם מתח ביקורת חריפה על ביטול הסעיף אותו הגדיר כ"אסון וטרגדיה חינוכיים", וכן מתח ביקורת כללית על מצבו של החינוך במדינות ערב, ועל שילובה של הדת בכל תחומי הלימוד. להלן עיקרי מאמריו:
ההחלטה: הרס עקרונות החינוך המודרני בכווית
בעקבות הידיעה באל-קבס כתב אל-בגדאדי במאמר שכותרתו "הגנה על הדת באמצעות בורות": "...ניתן לומר ששר החינוך הנוכחי, שאינו מבין דבר בחינוך ובהוראה, הורס את מה שנותר מהעקרונות המודרניים של החינוך בכווית, כדי לרצות את הקבוצות הדתיות במודע או שלא במודע. שאם לא כן, כיצד ניתן לפרש את הסתייעותו [של שר החינוך] בד"ר למשפטים, הד"ר רשיד אל-ענזי, שהוא מרצה למשפטים ואינו מומחה לחינוך והוראה, וכפי שעולה בבירור מדבריו, הוא אינו מבין דבר גם בענייני דת...
מי אומר שסעיף 18 בהכרזה הבינ"ל של זכויות האדם סותר את דת האסלאם? הרי מבחינה עקרונית, זכותו של אדם לשנות את דתו, ואין בקוראן עונש מוגדר למי שמחליף את דתו. יתרה מזאת, בין חכמי הדת ישנה מחלוקת לגבי עונשה של אישה החוזרת בה מדת האסלאם [מרתדה] וכן לגבי עונשו של גבר שחזר בו מדת האסלאם [מורתד], מפני שהדעות חלוקות באשר לשאלה האם כפירתו תביא להשחתת החברה או לא.
האם המרצה הד"ר [רשיד אל-ענזי] חשב על ההשפעה השלילית של [ביטול סעיף 18] על תדמית האסלאם, כאשר [ייוודע] לכל האחרים [שאינם מוסלמים] שהדת המוסלמית אינה מאפשרת חופש דת ואמונה? מדוע שלא יבטל הדוקטור את יתר הסעיפים המצויים בהכרזה הבינ"ל לזכויות האדם, שלטענתו סותרים את ההלכה המוסלמית? האם אין תפקיד החינוך להציג את המידע באופן ניטרלי ללא התערבות, בייחוד כאשר המידע מצוטט מפי אחרים? [דהיינו, ציטוט של ההצהרה הבינ"ל לזכויות האדם]. היכן, אם כן, המהימנות בציטוט? מדוע מלמד משרד החינוך תכנית לימודים בעלת תוכן בינ"ל, אם בכוונתו לעוות אותה ולהציגה בצורה גרועה? יתרה מזאת, מדוע נכנס המורה לנושא הדתי כשהוא מלמד תכנית לימודים העוסקת בזכויות האדם?... האם משרד החינוך נדרש להכניס את הדת לכל נושאי הלימוד? אם כך, מדוע לא יימסרו כל בתי הספר לידי החינוך הדתי ותהיו מרוצים? ולאחר כל ההתערבות הדתית הזאת האם שר [החינוך] יכול להכחיש שמשרדו כפוף בפועל לקבוצות הדתיות, ומבצע רק את מה שירצה אותם?..."[3]
קריאה להפרדת הדת מתכני הלימוד המדעיים
במאמר שפורסם כחודש לאחר מכן, תחת הכותרת "החינוך אשר לא יצליח לעולם", כתב אל-בגדאדי: "כישלון החינוך בכל מדינות ערב המוסלמיות... אינו מקרי. האם הגיוני שכולם מתעלמים מהעובדה שחינוך אינו יכול להיות בעל אוריינטציה ותכנים דתיים? למרבה הצער, כולם מתעלמים מהעובדה שהחינוך בכל חברה אינו יכול להצליח, אלא אם התכנים של תוכניות הלימוד יהיו קודם כל חילוניים, או לפחות מודרניים...
הבעיה טמונה בכך שהממשלות והחברות הערביות רוצות ליהנות משני העולמות... והתוצאה של הכנסת הדת לכל מדע היא הורדת רמת התוכן המדעי של חומרי הלימוד. אני מבקש משר החינוך לעיין באחד מספרי לימוד החשבון של בתי הספר היסודיים, היכן שהוכנסו רעיונות דתיים, שלא במקום...
אין בידינו אפשרות לאמץ את שיטת החינוך החילונית, למרות שאנו יודעים שהחינוך החילוני המערבי והיפני עדיף הרבה יותר מהבחינה הלימודית והמדעית על החינוך המעין דתי במדינות הערביות.
כל משכיל יודע שהחילוניות היא דרגה מתקדמת מאד מבחינה אנושית, אשר אליה הגיעו רק המדינות המערביות... כלומר, החילוניות היא קודם כל דרך חיים ולא ניתן ליישם את עקרונותיה בחינוך אצלנו... ההוכחה הטובה ביותר למגמה הזו [של חינוך דתי] היא השמטת סעיפים מהכרזת זכויות האדם על ידי משרד החינוך הכוויתי בטענה שהם נוגדים את דת האסלאם.
התוצאה ה[צפויה] של שיטת טלאי על טלאי זו בלימוד חומר של זכויות האדם, הנלמד בבתי הספר בכווית, הוא שהתלמיד ישיג ידע לקוי ומסולף של האמת, וילמד בו בזמן דברים שקריים.
הנוסחה המאוזנת אליה חותרים משרדי החינוך הערביים של שילוב של עקרונות הדת עם המדעים החילוניים, לא התגשמה בצורה טובה עד כה, וליתר דיוק נחלה כישלון.
עד שתוכלנה ממשלות ערב לקבל החלטה לגבי הפילוסופיה החינוכית שלהן - בין אם מדובר בפילוסופיה דתית טהורה או בפילוסופיה חילונית טהורה - החינוך יישאר במצב של טלאים וקרעים מבחינה מדעית, ומי שיסיים את הלימודים יהיו [תלמידים] נושאי תעודות ולא תלמידים שוחרי ידע.
מי שסבור שהוא מיטיב ללכת על חבל דק לאורך זמן, משלה את עצמו והוא ייכשל כשלון חרוץ. זה מצבו של כל מי שמכפיף את עולמו לקבוצות הדתיות, אשר לא הסבו לאנושות דבר מלבד אומללות."[4]
[1] סעיף 18 של ההצהרה הבינלאומית ((the universal decleration of human rights קובע כי:
Everyone has the right to freedom of thought, conscience and religion; this right includes freedom to change his religion or belief, and freedom, either alone or in community with others and in public or private, to manifest his religion or belief in teaching, practice, worship and observance. http://www.un.org/Overview/rights.html
[2] אל-קבס (כווית), 14.12.2006.
[3] אל-סיאסה (כווית), 16.12.2006.
[4] אל-סיאסה (כווית), 23.1.2007.
