המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות במצרים להקמת "פורום המזרח התיכון לחירויות" בקהיר
31/3/2008

 

תגובות בתקשורת המצרית להקמת "פורום המזרח התיכון לחירויות" בקהיר

 

הקדמה

בנובמבר 2007 הוקם בקהיר "פורום המזרח התיכון לחירויות" - מכון מחקר חדש לענייני מצרים, בראשות פעיל זכויות האדם הקופטי האמריקאי מגדי ח'ליל, המנהל את מערכת השבועון המצרי הנוצרי "וטני". הקמת המכון נחנכה בסימפוזיון מקיף תחת הכותרת "לאן מועדות פניה של מצרים?" שנערך במשרדי המכון שבמצר אל-גדידה.

 

בכנס השתתפו שורה ארוכה של אינטלקטואלים מצריים ליברליים בולטים, בהם עורך התרבות לשעבר של השבועון המצרי "רוז אל-יוסף" ומרצה לספרות ערבית באוניברסיטת פריז, אחמד עבד אל-מועטי חגאזי; עורך שבועון משרד התרבות המצרי "אל-קאהרה", צלאח עיסא; האינטלקטואל המצרי המוסלמי טארק חגי; עורכת רבעון מרכז "אל-אהראם" למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים "אל-דימקראטיה", ד"ר האלה מוצטפא; עורך הירחון "אל-סיאסה אל-דוליה" וחבר מועצת השורא המצרית, ד"ר אוסאמה אל-ע'זאלי חרב; מנהל מרכז "אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים", ד"ר עבד אל-מונעם סעיד; המומחה לעניינים ישראליים במרכז "אל-אהראם", ד"ר עימאד גאד; הפילוסוף המצרי, ד"ר מראד והבה; הוגה הדעות האסלאמי, גמאל אל-בנא, ואחרים.

 

בין הנושאים שעמדו לדיון היו חופש העיתונות, עתידה של מצרים, דו-קיום בין מוסלמים לקופטים, אזרחות וזכויות אדם, עתיד התרבות במצרים, המדינה החילונית, האסלאם הפוליטי, יחסי מצרים עם ארה"ב ועם ישראל, עתיד המפלגות במצרים, מערכת המשפט המצרית ועוד.[1]

 

כנס הפתיחה של המכון זכה לתגובות מעורבות בתקשורת המצרית. מתנגדיו תקפו את מגדי ח'ליל בטענה כי הוא פועל בשירות האינטרסים האמריקאים בדומה ליו"ר מרכז אבו ח'לדון, ד"ר סעד אל-דין אבראהים, שעזב את מצרים לקטר,[2] והינו בבחינת "יורשו". תומכיו שיבחו את מאמציו של ח'ליל וטענו כי מפעלו הוא הישג ראוי לציון והינו  לטובתה של החברה המצרית.

 

מצרים – לאן?

בנאומו בפתיחת כנס "פורום המזרח התיכון לחירויות" אמר מייסדו, מגדי ח'ליל, כי מדובר במרכז מחקר בלתי תלוי שאיננו נתון ללחצים חיצוניים, גם אם מטהו המרכזי נמצא בוושינגטון. ח'ליל הוסיף כי מרכזו פועל על פי קריטריונים מדעיים, מוסריים, מקצועיים ולאומיים, ובשקיפות מלאה. ח'ליל הביע תקווה כי המרכז שהקים יהיה בבחינת צעד בדרך לגיבוש השקפה נאורה כוללת.

 

לדבריו, המרכז יוציא לאור דו"חות המתעדים את מצב זכויות האדם במצרים שיהיו אובייקטיביים יותר מאלו המופצים אודות מצרים בחו"ל. כן אמר ח'ליל כי אין די בתפקיד החוקר המשקיף, וכי הוא מבקש לקדם את תפקיד הפעיל האזרחי, ולכן צירף לחבר הנאמנים של מרכזו שורה של חוקרים פעילים, במטרה לאפשר לכל אזרחי מצרים לעקוב אחר הפרות של זכויות אדם.[3]

 

נושאי מןקד שנדונו בכנס:

עתיד העיתונות במצרים - עורך השבועון המצרי מטעם משרד התרבות המצרי "אל-קאהרה", צלאח עיסא, התייחס לנושא זה. עיסא סבור כי מצרים נמצאת בתקופת מעבר ממשטר פוליטי "סמי דמוקרטי – סמי אוטוריטארי" למשטר דמוקרטי, וכי נראה כי העיתונות היא המכניזם היחיד הפועל ביעילות יחסית ונהנה מכר רחב של חירות. עיסא הוסיף כי לאחר הפיכת יולי 1952 הייתה המדינה בעליה של העיתונות הלאומית שחלשה על 90% מכלל הקוראים ועל 90% מכלל המועסקים בתחום זה, והיא שהנחתה אותם. ואולם, לדברי עיסא, בתקופה האחרונה, הממשלה העניקה מרווח של חירויות למוסדות אלה. עיסא העריך כי העיתונות המגויסת מימי המשטר המהפכני הולכת והופכת לעיתונות חופשית הפונה למחשבתם של הקוראים ולא רק לרגשותיהם. שינוי זה מלווה, להערכתו, בנפילתם של רבים מהקווים האדומים, שכן אין עוד אדם במצרים החסין מפני ביקורת, למעט המוסד הצבאי. עיסא הצביע גם על תופעת התרחבותה של העיתונות העצמאית, ותיאר אותה כעיתונות מקצועית הנאמנה לקוראיה ולהגשת כל האינפורמציה והדעות לסוגיהן.

 

החייאת השיח האסלאמי - הוגה הדעות הרפורמיסט המצרי, גמאל אל-בנא, הציג בכנס את תפישתו באשר להחייאת השיח הדתי. אל-בנא הסביר כי לדעתו, השיח האסלאמי חזר לפרשנות הסלפית של לפני מאות שנים שהתאימה לנסיבות דאז. ואולם, לדברי אל-בנא, פרשנות זו איננה רלוונטית לימינו שבהם חופש האמונה הוא זכותו הראשונה של האדם. לשיטתו של אל-בנא, יש להחיות את המחשבה הדתית האסלאמית על ידי הישענות על הקוראן והסונה של הנביא, אך מבלי לשאוב מדעותיהם של חכמי הלכה ופרשנים. האדם צריך להיות המטרה, והאסלאם הוא האמצעי, קבע אל-בנא.

 

עתיד יחסי מצרים-ארה"ב - מנהל מרכז "אל-אהראם" למחקרים אסטרטגיים ופוליטיים, ד"ר עבד אל-מונעם סעיד, ניהל את הדיון בנושא עתיד יחסי מצרים עם ישראל וארה"ב. סעיד אמר כי מצרים וארה"ב הרוויחו מהיחסים ביניהן יותר מיחסיהן עם כל מדינה אחרת. כן אמר כי לא ניתן לתאר שהסכם השלום בין ישראל למצרים היה מצליח לולא היחסים ההדוקים בין מצרים לארה"ב.

 

ארה"ב מצידה, הרוויחה מיחסיה עם מצרים בנושאים שונים: בסוגית אפגניסטן ובמלחמת עיראק הראשונה, שבה סייע מעמדה של מצרים בזירות הערבית, האפריקאית והאסלאמית לניצחונה של ארה"ב במלחמה הקרה. יחסי מצרים עם ארה"ב ידעו גם לא מעט מתיחויות, הזכיר סעיד, וצפה כי משברים ביחסים אלו עתידים להימשך לאור חילוקי הדעות בנושא השלום, בבעיות אזור המפרץ, בהתמודדות עם הרדיקליזם בעולם הערבי ובשאלת הדמוקרטיזציה.

 

עתיד הדמוקרטיה במצרים – בנושא זה דיבר בכנס סגן יו"ר מפלגת החזית הדמוקרטית ועורך הירחון "אל-סיאסה אל-דוליה", ד"ר אוסאמה אל-ע'זאלי חרב. הוא טען כי ישנו קונצנזוס שדמוקרטיה היא הפתרון לכל בעיותיה של מצרים. הדמוקרטיה איננה עוד רק עניינה של האליטה אלא גם עניינו של הפלאח שהבין כי יש בדמוקרטיה כדי לפתור את מצוקותיו הכלכליות, את בעיות השחיתות ואת הפערים בין המעמדות.

 

חרב מנה שלושה גורמים שיש להתחשב בהם כאשר בוחנים את עתיד הדמוקרטיה במצרים. ראשית, למצרים יש מורשת ליברלית מפוארת, שכן היו בה מפלגות במשך למעלה ממאה שנה. שנית, כוחות חיצוניים מפעילים על מצרים לחצים בתחום זה. ושלישית, מצרים נמצאת בשלב גרוע ביותר מזה שנים, תחת משטר בלתי דמוקרטי שאינו מכיר בפלורליזם מפלגתי או בחירות של החברה האזרחית.

לדברי חרב, מפלגות "אל-ופד", "אל-תגמע", המפלגה הנאצריסטית ו"החזית הדמוקרטית" התאגדו לקואליציה הקוראת לדמוקרטיה, אך התנגדות השלטון לכך היא אדירה, והיא באה לידי ביטוי בהכנסת האחים המוסלמים לפרלמנט [כמשקל נגד להתארגנו זאת] ובשליטה על אמצעי התקשורת המודרניים. הוא הזהיר כי דמוקרטיה לא תבוא דרך קיצוניות אסלאמית.

 

עתיד החינוך – ד"ר כמאל מוע'ית', חוקר במרכז הלאומי למחקרים חברתיים, מתח ביקורת על מצב החינוך במצרים, שלדבריו, הוא בנוי במתכונת דומה לכותאב ["החדר" המוסלמי]. מוע'ית' הסביר כי תכניות הלימוד מלאות במסורות אסלאמיות נגד  עיקרון האזרחות, וכי ההיסטוריה הקופטית הוצאה מספרי הלימוד, יחד עם המקומות הקדושים לנצרות.

 ד"ר עימאד גאד, חוקר במרכז "אל-אהראם" למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים, הוסיף על כך כי מערכות החינוך והתקשורת במצרים השרישו לאורך תקופות ארוכות את התפיסה כי לא ניתן לשים קץ לסכסוך עם ישראל, אלא על ידי מערכה צבאית, ולכן צפוי שהעוינות כלפי ישראל ברחוב המצרי תימשך.

 

עתיד מערכת המשפט – ד"ר ת'רות בדוי, מרצה לחוק ולחוקה באוניברסיטת קהיר, אמר בכנס כי מערכת המשפט צריכה להיות עצמאית, וזאת על ידי אי תלות של הגופים המשפטיים. יתרה מכך, אמר בדוי, על הרשות השופטת לבחור בעצמה את חבריה ללא התערבות הרשות המבצעת.

עו"ד אמיר סאלם, המנהל את האגודה הלאומית לזכויות אדם, (והינו עורך דינו של מנהיגה לשעבר של מפלגת "אל-ע'ד" האופוזיציונית, אימן נור) התייחס גם הוא למצב המערכת המשפטית במצרים. סאלם טען כי למרות שמאבקה של מערכת המשפט על חירותה נמשך שנים, הרשות המבצעת עדיין משפיעה באופן ישיר על הרשות השופטת; הנשיא ממשיך לשמש כראש מועצת הגופים המשפטיים, ושר המשפטים ממשיך לעמוד בראש המועצה העליונה למשפט. סאלם הסביר כי אחת הסיבות לכך היא שרבים מהשופטים משמשים כיועצים למיניסטריונים השונים, דבר שמשפיע על מידת האובייקטיביות שלהם.

 

עתיד המדינה הדתית / האזרחית – האינטלקטואל המצרי הרפורמיסט ד"ר סיד אל-קמני, אמר בדיון בנושא זה, כי למתכונת המדינה הדתית אין עתיד. גם חמאס איננה מיישמת את השריעה האסלאמית, למרות שהתחייבה לכך בסעיף הראשון של חוקתה, משום שהיא מכירה בכך שמה שקרה בעבר אינו מתאים למה שקורה בתקופתנו. לטענת אל-קמני, המוסדות במצרים, החל מבית הספר ואמצעי התקשורת וכלה במסגד ובכנסיה, כולם משדרים קו מחשבה אחד והוא הדומיננטיות של הדת, ולכן לאזרח לא ניתנת כלל האפשרות להבחין במחשבות אחרות.

 

השגריר מחמוד קאסם, טען בכנס כי מצרים כיום היא מדינה אזרחית בכסות דתית ההולכת ומתעבה מיום ליום עד שתהפוך למדינה דתית לחלוטין. קאסם אמר כי המשטר הנוכחי במצרים טוען כי הוא מייצג מדינה אזרחית, ובאותה שעה משתמש בכסות דתית כדי לתת לעצמו לגיטימציה ולשרוד לתקופה ארוכה ככל האפשר בשלטון. מנגד, אמר קאסם, יש מי שפועל להגשמתה של מדינה דתית לגמרי [הכוונה לתנועת "האחים המוסלמים"].[4]

 

תגובות בתקשורת המצרית

ביקורת: מגדי ח'ליל – יורשו של סעד אל-דין אבראהים

התגובות לאירוע הפתיחה של "פורום המזרח התיכון לחירויות" בעיתונות המצרית היו מעורבות. השבועון האופוזיציוני "אל-אוסבוע" תקף את יוזם הפורום, ח'ליל: "זכרו היטב את השם מגדי ח'ליל. זהו חוקר פוליטי מצרי-קופטי שמקום מושבו בוושינגטון, המתהדר בכינוי 'היורש' שניתן לו על ידי מקורביו ובחלק מחוגי המחקר וארגוני זכויות האדם... [שכן] התפקיד שהוא ממלא קרוב לתפקיד שממלא סעד אל-דין ארבאהים, מנהל מרכז אבן ח'לדון, [כלומר] התמסרות מוחלטת ועשייה קדחתנית למימוש התכתיבים האמריקאיים, גם אם הם נגד האינטרסים העליונים של המדינה.

 

אולם, יש הבדל ברור בין 'המורה' לבין 'תלמידו'. ל'יורש' אין אותם יחסים מסועפים וממושכים עם חוגי קבלת ההחלטות בחו"ל, דבר שגרם לו לנקוט עמדות מפויסות (גם אם באופן זמני) ביחס למשטר ולמוסדות הרשמיים במצרים. זאת בניגוד לסעד אל-דין אבראהים [שיחסיו] החזקים עם וושינגטון דחפו אותו להתנגשות מהירה [עם המשטר המצרי].

 

מגדי ח'ליל העדיף לעסוק בבעיות, הקיימות כנראה בכל חברה, אפילו בחברה הגזענית האמריקאית, והחל ללבות את אש המריבה במאמריו הכתובים ובהופעותיו [הפומביות], עד כי מצרים, ארץ הסובלנות, נראית בהם כאילו הייתה זירת מלחמה בין-עדתית. מגדי ח'ליל אינו מפסיק 'לחפור' בתיקי הרפורמה הפוליטית, הקופטים, והאסלאם על גופיו וסוגיותיו במצרים, בהיותם הנושאים שמעניינים את וושינגטון..."[5]

 

הפורום נועד לשרת את האינטרסים הפרטיים של ח'ליל 

בעל הטור בשבועון המצרי "רוז אל-יוסף", האני לביב, כתב גם הוא בגנות ח'ליל ומכון המחקר שהקים: "מגדי ח'ליל [מיטיב] לנצל את כל סוגי המדיה התקשורתית כדי לקדם את מטרותיו ולמען מטרותיו האישיות. [מטרתו] לשוות לעצמו דימוי של רפורמיסט ליברלי ונאור, בעוד שרעיונותיו ודעותיו מעידים על ההיפך מכך... הוא הצליח לשוות לעצמו דימוי מוגדר בדעת הקהל כאילו היה ממיטב המשכילים והאינטלקטואלים...

 

'מרכז המזרח התיכון לחירויות' הוקם בצורת חברה בעלת רקורד מסחרי, כמו המרכז למחקרים פוליטיים וחברתיים, המרכז לתרגום או בית הוצאה לאור. מרכז זה [הוקם] במסגרת התחרות הסמויה בין [ח'ליל] לבין [הקופטי המצרי] מייקל מוניר [ממנהיגי הקהילה בקופטית בארה"ב]... מרכז זה הוא גם סניף לעסקיו של מגדי ח'ליל בארה"ב בתמיכתו הרעיונית ובמימונו של עדלי אבאדיר, [מנהיג ארגון 'הקופטים המאוחדים' הפועל משווייץ]...

 

מה שמעניין לגבי מגדי ח'ליל הוא שהאיש אינו רואה במצרים שום דבר חיובי, ואף מפיץ רעיונות מוזרים. למשל, הוא תמיד מאשים את הקופטים במצרים באין אונים ובוותרנות, [וטוען] כי הטיפול בדאגותיהם של הקופטים מוטל על כתפיהם של הקופטים בחו"ל בלבד. מגדי ח'ליל התעלם מכך שהעיסוק בדאגות הקופטים ובבעיותיהם לא נעשה במסגרת עסקאות מסחריות או על ידי העלאתן למישור הבינלאומי, אלא במסגרת כלל [ענייני] האזרחות, הזכויות וההתחייבויות הלאומיות כלפי כל האזרחים המצריים ללא כל הבחנה. בנוסף, הוא מתייחס לאליטה הקופטית החיה במצרים... כאילו היא עדר מטושטש פנים שהממשלה צוחקת עליו ושהמשטר גורר אותו ללא דיון או ויכוח. וכמובן, הוא אינו שם לב להבדל הרב בין עמדותיהם של הקופטים במצרים..."[6]

 

לביב מעיר כמה הערות על הכנס האחרון שערך מגדי ח'ליל בקהיר: "[הכנס] דן בנושאים כלליים רבים [שנכללו] בתכניתו, והוזמנו אליו אישי ציבור רבים, אך הדיון הפך במהרה לויכוח עדתי מתועב; קבוצה קטנה זו של קופטים מחו"ל, המעוררים את הויכוח, ובראשם מגדי ח'ליל, הפיצו [שמועות] לאורך תקופות ארוכות לפיהן המשטר המצרי לעולם לא יאפשר להם לערוך במצרים כנסים כגון אלה שהם כינסו בחו"ל...  [הכנס האחרון] מוכיח כי בניגוד לטענותיהם אלה, הם אינם מנועים מלהתכנס במצרים; [העובדה] שמגדי ח'ליל ערך את הכנס שלו באותו השבוע בו נערך כנס של המועצה הלאומית לזכויות אדם, שבו מגדי ח'ליל לא נכח, מוכיחה כי מטרתו הבסיסית הייתה 'להכות' את הכנס הרשמי ב[כנס] אחר המקביל לו. זהו הגיון בלתי מקובל... אולי מוטב היה לבחור עיתוי הגיוני [יותר] כדי שניתן יהיה להעריך את כנס המועצה הלאומית לזכויות אדם על פי תוצאותיו; [ולבסוף,] מה סוד ההבדל בין מגדי ח'ליל בארה"ב לבין מגדי ח'ליל בקהיר?..."

 

תמיכה: כנס הפורום – צעד אמיץ בדרך לקדמה ודמוקרטיה

במאמר בשבועון הנוצרי "וטני", כתב ראש העדה האוונגליסטית בשברא, רפעת פכרי סעיד: "נוכח הפונדמנטליזם המקיף אותנו מכל עבר, ונוכח הפיגור המחשבתי והדתי המקיף אותנו מכל צד ועם התגברותם של הקולות הצרחניים הקוראים לקיצוניות ולאפליה נגד האחר השונה, זקוקה מצרים לפעילותם הרבה הרצינית והמסורה של ארגוני [החברה] האזרחית. פורום המזרח התיכון לחירויות, בראשות מגדי ח'ליל, הוא [אור] חדש המאיר את הדרך הארוכה של הנאורות הדורשת מאיתנו שנים של עבודה רצינית ומתמדת מתוך רצון להגיע לדמוקרטיה אמיתית ולהשרשת מושג המדינה האזרחית.

 

הנושא בו בחר מגדי ח'ליל לכנס הפתיחה שלו - 'לאן מועדות פניה של מצרים?' – הוא נושא בעל חשיבות רבה, שכן הוא דן בעתידה של מצרים, והרי העיסוק בעתיד אינו מעניין איש למעט אותו קומץ של פרוגרסיבים הפועלים למען תרבות וקידמה. הרוב - או שהוא שקוע בעבר, ועודו חופר במורשת שכבר אבד עליה הכלח מזמן, בניסיון לשכנע אותנו שאין התקדמות ללא חזרה לכל מה שקדום - או שהוא מסתפק בפרשנות ההווה והערכתו, וכתוצאה מכך הוא מקונן ובוכה ללא הפסקה על המצב אליו הגענו. מסיבה זו נקט פורום המזרח התיכון לחירויות צעד חדש ואמיץ שאינו מסתפק בפירוש העבר, אלא יוזם את העיסוק בעתידה של מצרים, באמצעות קבוצה מצטיינת של הוגי הדעות של מצרים ומשכיליה. המשבר האמיתי ומקור המחלות והצרות בעולמנו הערבי הוא... שהראייה תמיד מיושנת, בעוד העולם המודרני מתקדם... לכן אין פלא שהאחרים התקדמו ואנו מפגרים.

 

היום יותר מאי פעם אנו צריכים לזנוח את מנטאליות המזימתיות, אותה מנטאליות [האופיינית] עדיין למספר לא קטן של מצרים. בכל פעם שנשמעים רעיון פרוגרסיבי, קריאה למדינה אזרחית או התנגדות לכל מה שהוא ריאקציוני ומיושן, עולים הקולות הריאקציוניים המטילים ספק בכוונותיהם של אלו הקוראים לקדמה. הם משתמשים בביטויים כדוגמת הסוכנים של המערב, המזימה האמריקאית ויישום האג'נדה האמריקאית או הציונית, [או בהאשמות כי מדובר] בפורום קופטי או כזה השייך לקופטים המהגרים - למרות שרוב הקופטים המהגרים הם מצריים עד לשד עצמותיהם ופועלים לטובת מצרים ולמען קידמתה והפיכתה באמת למדינה אזרחית - וכיוצא באלה האשמות מוכנות מראש ובלתי ענייניות. הן אינן דנות כלל בנושא וכל עניינן להשמיץ כל מה שמכובד, פרוגרסיבי ונאור.

 

כמה זקוקים אנו כיום לעודד כל מי שפועל למען קדמתה של מצרים, יהא זה נוצרי או מוסלמי. האינטרס הוא אחד כפי שסכנת הפיגור ושנאת הקדמה והדעת היא סכנה אחת שמטרתה לחסל את כולנו ללא הבחנה בין נוצרי למוסלמי..."[7]

הוגה הדעות הקופטי החילוני, כמאל זאח'ר מוסא, יצא גם הוא נגד הביקורת שנמתחה על ח'ליל ומרכזו: "מגדי ח'ליל, אחד הפעילים הקופטים המהגרים, פתח מרכז מחקר כאן במצרים – 'פורום המזרח התיכון לחירויות' בטקס חגיגי בכנס רב משתתפים שניסו להשיב על השאלה 'לאן מועדות פניה של מצרים?' זוהי הוכחה חדשה לכך שמצרים מכילה את כל הזרמים ואינה חוששת מגילוי לב כל עוד הדבר נעשה על בסיס אזרחות, בפומבי ותוך שקיפות.

 

אולם הטוטאליטריסטים אצו להאשים את מגדי ומרכזו כי הם תוצר מחודש של חדירה אמריקאית למצרים בידי הכנופיה האמריקאית, כלשונם, המכונה בהשאלה 'הממשל האמריקאי', לאחר כישלונו של ד"ר סעד אל-דין אבראהים…

זאת למרות שמגדי ח'ליל הוא בוגר הפקולטה לכלכלה ומדעי המדינה [במצרים]. לפני הגירתו [לארה"ב] עבד כחוקר בבנק המרכזי המצרי וככותב במדור הכלכלי של עיתון Al-Ahram Weekly במשך שש שנים. האם עבודה היא פשע שהחוק מעניש עליו?... אחינו הטוטאליטריסטים דרשו מהקופטים בחו"ל לחדול מכנסיהם בחו"ל. הם קראו להם לבוא למצרים אם יש להם אומץ לכך. אך כאשר הקופטים באו למצרים האשימו אותם בניסיון חדירה [אמריקאית]... כאן עולה השאלה החשובה ביותר – האם לא מדיף מקמפיין זה סירחון המשרת ארגונים אזוריים המעוניינים להכניע את מצרים ולשים קץ ליציבותה? ויש שאלה נוספת – מדוע כל המתקפה הזו על אישים שהמשותף להם הוא היותם קופטים, או שמא מדובר רק בצירוף מקרים שנוצר על ידי מחשבה נסתרת גזענית?..."[8]


 


[1] אל-מצריון (מצרים), 27.11.2007

[2] לאחרונה החל ד"ר סעד אל-דין אבראהים לפעול בקטר במסגרת "המוסד הערבי לדמוקרטיה" שהקימה אשת האמיר של קטר, הנסיכה מוזה.

[3] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 8.12.2007

[4] וטני (מצרים), 9.12.2007

[5] אל-אוסבוע (מצרים), 1.12.2007

[6] רוז אל-יוסף (מצרים), 8.12.2007

[7] וטני (מצרים), 16.12.2007

[8] רוז אל-יוסף (מצרים), 7.12.2007