מחאה ציבורית בכווית נגד חוק האוסר על נשים לעבוד בשעות הערב
במסגרת תיקונים בחוק העבודה במגזר הציבורי, נתקבל לאחרונה בפרלמנט הכוויתי חוק האוסר על נשים לעבוד בין השעות שמונה בערב לשבע בבוקר, להוציא את העובדות במגזר הרפואי. עוד אוסר החוק על נשים לעסוק בעבודות בהן מנוצלת נשיותן באופן "הנוגד את ערכי המוסר הכלליים", או לעבוד בבתי עסק המעניקים שירותים לגברים בלבד. לדברי כמה חברי פרלמנט, החוק הינו לטובת האישה עצמה, שכן הוא "נועד לשמור על כבודה, להעניק לה סביבת עבודה מתאימה ולהרחיקה מעבודות המנוגדות למוסר".[1]
אישור החוק גרר מחאות חריפות מצד פעילים פוליטיים וחברתיים ומצד חברי פרלמנט. הם קראו לשליט כווית לבטל את החוק המפלה לרעה נשים, ומנוגד לחוקה הכוויתית ולאמנות זכויות האדם. שרת הבריאות הכוויתית, ד"ר מעצומה אל-מבארכ, אמרה כי החוק מהווה "אפליה נגד נשים".[2] סגן יו"ר האגודה לזכויות האדם בכווית מתח ביקורת על החוק באומרו: "החוק החדש הוא נקודה שחורה בהיסטוריה של חברי הפרלמנט...[3] חבר הפרלמנט לשעבר, עבדאאלה אל-ניבארי, הסביר כי "קיימת תרבות הרואה את האישה כדבר ערווה וכיצור נחות והיא מביאה [לחקיקת] חוקים החותרים [למימוש] השקפה זו ולהוצאת האישה ממעגל העבודה." לדבריו, "יש מחלוקת בינינו לבין הזרם האסלאמי אשר רוצה לאסלם את החקיקה ובכך לעכב את הפיתוח."[4]
התקשורת הכוויתית מחתה אף היא על השינוי בחוק. מאמרים רבים מתחו ביקורת נוקבת על הפגיעה בחירויותיהן של הנשים, באמתלה של "שמירה על המוסר וכבוד האישה." כמו כן הזהירו בעלי טורים מפני הנזקים הכלכליים הצפויים לחברה הכוויתית בשל הגבלת שעות העבודה של הנשים, וקראו לאזרחי כווית לפעול לביטול השינויים בחוק.
להלן קטעים עיקריים ממאמרי הביקורת שהתפרסמו בעיתונות הכוויתית בנושא זה:
בעלת טור כוויתית: אין לחברי הפרלמנט אפוטרופסות עלינו
במאמר שהתפרסם ביומון הכוויתי "אל-סיאסה", תחת הכותרת "בת כווית [היא] סינדרלה של השעה שמונה", גינתה בעלת הטור ואשת התקשורת הכוויתית, מונא שישתר, את השינויים בחוק ומתחה ביקורת על חברי הפרלמנט שנטלו לעצמם את הזכות להיות אפוטרופוסים של נשות כווית: "...ברצוני להציג מספר שאלות להוגי הדעות הדגולים בפרלמנט אציל הנפש, מי נתן לכם את הזכות לחשוב ולקבל החלטות בשמנו [הנשים], מבלי להתייעץ עימנו? האם איננו צד פעיל בחיים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים?... מי נתן לכם את זכות האפוטרופסות עלינו? האם אתם שליטים מטעם אללה על אדמת כווית?...
אני סבורה שאם הממשלה לא תדחה את החוק, הוא יהווה נקודת התחלה עבור קבוצת אנשים ההופכת את האסלאם הקיצוני לדרך באמצעותה [תוכל] לכפות את רצונותיה על אנשי כווית, ולדחוף את המדינה לעבר תקופות אפלות. כך תתפשט האפוטרופסות עלינו [גם] כשאנו בבתינו, כדי ללמד אותנו מה עלינו לעשות ומה לא לעשות אפילו עם בני ביתנו.
בהנחה שהממשלה לא תדחה את החוק הידוע לשמצה ותהיה חובה ליישמו, האם הוא יכלול [גם] את הנשים הכוויתיות העובדות מחוץ לכווית? האם הוא יכלול את הנשים שאינן כוויתיות, העובדות במוסדות ובחברות בכווית?... מה לגבי הפעילויות החברתיות שצריך לקיימן לאחר השעה שמונה בערב, למשל טקסי חתונות? האם החוק יהיה תקף לגבי הכלה בהיותה עושה עבודה - [כלומר] הנישואין... האם החוק יהיה תקף לגבי זמרות החתונות והלהקות המוזיקליות המשתתפות בטקס? האם יישום החוק יכלול את עבודת האישה בתוך ביתה? ומה לגבי עקרות הבית הנאלצות ללכת לשווקים ולקואופרטיבים בערב כדי לערוך קניות?...
מה [יקרה] אם האישה אינה נושאת שעון על ידה? האם ייתבע ממנה דין וחשבון?...האם יותקנו שעונים ברחובות ובשווקים ומול כל בית כדי להתריע ולהזכיר?... האם הממשלה תדרוש הקצבה כספית נוספת לתקציבה הכללי כדי לקנות ולהתקין את השעונים?
ומה אם החוק יהיה תקף לגבי השרה [בממשלה], שכן היא אחת מהסינדרלות של כווית, כשהיא תהיה בפגישה רשמית או עם משלחת המבקרת [במדינה]? האם היא תתנצל בטענה שהסתיימו שעות עבודתה? ומה אם תחל השרה במשימה רשמית, ומטוסה ימריא לפני השעה שמונה, האם יעצור המטוס בשמיים בשעה שמונה וישלים את טיסתו עם תחילת שעות העבודה של היום הבא?... שאלה אחרונה: את מי משרתת הקפאתה של מחצית מהחברה בשעה שמונה והפיכתה של המדינה למוזיאון שעווה?"[5]
בעלות השכר הנמוך ייפגעו מאוד
במאמר שהתפרסם ביומון אל-קבס, מתחה בעלת הטור אבתהאל עבד אל-עזיז אחמד, ביקורת על חברי הפרלמנט שהתעלמו מההשלכות הכלכליות והחברתיות של החוק: "... האם אפשרי ליישם חוק כזה בפועל? כלומר האם אפשרי למנוע בפועל מנשים לעבוד אחרי השעה שמונה בבתי מרקחת, בשווקים, בעיתונים, בסוכנויות הידיעות, בבנקים, בשדות התעופה בשגרירויות במסעדות במתפרות... באוניברסיטאות במשרדי הממשלה ובפרלמנט? אם התשובה [לשאלה זו] חיובית, הרי שנשאלת השאלה האם חשבו האדונים שהסכימו פה אחד על החוק, על ההשלכות של יישום [חוק זה]? לאן ילכו הנשים הללו, שנפטרתם מהן במקומות העבודה?...
הבעיה הגדולה כאן היא הנשים בעלות המשכורות הנמוכות, והנשים שהכנסתן תיפגע מאד עקב הדיכוי הכלכלי הנובע מחוק זה. הן תמצאנה עצמן נאלצות לחפש עבודות אחרות, לא רשמיות, בלתי מוסריות, על מנת להתגבר על המחסור [הכלכלי]. האם חשבתם לרגע על הנזק החומרי שייגרם לנשים הללו ועל הפעולות הנובעות מכך? במקרה הטוב הן תהיינה מנוגדות לחוק ובמקרה הרע, הן תהיינה מנוגדות לכבוד העצמי ולכבוד הגוף?...
האם חשבתם על ההשלכות הכלכליות שתהיינה לחוק זה על המדינה? לו הייתי בעלת מפעל פרטי, הייתי נוטה מטבע הדברים להעסיק גברים במקום נשים, דבר שיביא להעלאת שכרם של הגברים, שבאופן בסיסי הינו גבוה יותר משכרן של הנשים... מה יעשו בעלי חנויות לבגדי נשים שנאסר על גברים לעבוד בהן (שהוא חוק נוסף ממיטב חוקי הפרלמנט הזה)? את מי יביאו כדי למכור אחרי השעה שמונה?...
אם אתם רציניים לגבי יישום חוק זה, הרי שזהו אסון חוקתי גדול... החושף כישלון בראייה הכלכלית והחברתית של החוקים ושל השלכותיהם לפני אישורם, דבר שהוא שערורייה בכל קנה מידה; אם אינכם רציניים, הרי שהאסון אף גדול..."[6]
חוק מפלה, הסולל דרך לחוקים מפלים נוספים
בעל הטור הכוויתי, פהד תופיק אל-הנדאל, קרא במאמרו ביומון הכוויתי אל-ראי, להתנגד לחוק זה, שכן הוא יסלול את הדרך לחוקים נוספים שיפרו את זכויות האזרחים: "...ניסיונם של כמה [אנשים] להטיל את מרותם על החברה באמצעות כפיית המוסר, המנהגים והמסורות על החברה, מחזק את מצב הסגירות, את חסימת כל ערוצי התקשורת והפתיחות..., באמתלה של הגנה על המוסר ועל עקרונות החברה. אלו הם עניינים שהפרלמנט אינו יכול לשים עצמו כממונה עליהם, בשל היותם מושרשים בעם הכוויתי, ובשל היותם קשורים לחירות האישית שהחוקה הבטיחה את קיומה....
מה שקרה בישיבת הפרלמנט האחרונה ואישור החוק... שולל [מן האישה] את זכותה ואנושיותה, ומונע את פעילויותיה וחירותה בשם השמירה על המוסר...
מחובתם של כל מוסדות החברה האזרחיים בכווית להתנגד לחוק הזה על צורתו ותוכנו, שכן לחוק זה תהיינה השלכות מכריעות אשר יסללו את הדרך לחוקים דומים שיפרו את החירויות בשם השמירה על המוסר. חברי הפרלמנט, בפרט אלו שאנו סומכים על חוכמתם, נדרשים לבדוק את החלטותיהם ואת סדר יומם הפוליטי שכן, במוקדם או במאוחר בוחריהם, החברה וההיסטוריה יבואו עימם חשבון."[7]
ביטול תפקידה הכלכלי, החברתי והפוליטי של האישה
המומחה הכלכלי, עאמר ד'יאב אל-תמימי, קרא במאמרו ביומון "אל-סיאסה" לנשים להתנגד להגבלות עליהן וללחוץ על הממשלה לדחות את השינויים בחוק העבודה:
"...הטענה שאיסור העסקת נשים בין שמונה בערב לשבע [בבוקר] מגן על הנשים מפני ניצול בלתי מוסרי, מתעלמת מעובדות חברתיות ותרבותיות רבות. כוונה לניצול בלתי מוסרי כזה, יכולה להיות בכל אחת משעות היום הארוכות, והיא אינה עניין המיוחד [רק] ללילה... אין ספק שהתירוצים שנתנו כמה מהמגנים על השינויים הללו אינם משכנעים...[הם אינם] מציאותיים, לא ניתן ליישמם, והם אינם הולמים את התקופה המודרנית...
ישנם רבים מהשמרנים והריאקציונרים הרואים את האישה כדבר ערווה שיש להסתירו ולהגביל את תנועתה מחוץ לבית... רבים מהם, אבות, אחים ובעלים, רוצים להפיק תועלת מעבודתה של האישה ומהכנסותיה ובו זמנית רוצים להגביל את שעות עבודתה. עמדות סותרות כגון אלה יביאו להסתבכות פוליטית ואוצר המדינה [ייאלץ] לשאת בנטל...
חייבים להבין שהכוונה [באישור החוק] היא לבטל את תפקידה הכלכלי והחברתי ומכאן גם [תפקידה] הפוליטי של האישה בחיים הכוויתיים. על מוסדות החברה האזרחיים בכווית להעלות את המודעות [לנושא זה] בקרב הנשים כדי להתנגד למגמות המנוגדות לפיתוח, וכדי ללחוץ על הכוחות הפוליטיים, ועל הממשלה לפעול על מנת לדחות את השינויים הללו [בחוק] ולקבור את כל הנטיות האחרות העוינות את עבודתה של האישה ואת תפקידה בפיתוח הכלכלי."[8]
