ר' פהד אל-פאנכ, הכותב ביומון הירדני  אל-ראי, ממשיך למתוח ביקורת נוקשותה של ההנהגה הפלסטינית במו"מ עם ישראל. במאמר שכותרתו "הכל או לא כלום", כותב דר' פאנ: "הכל או לא כלום" הפך לאחד מעקרונות היסוד של המדיניות הפלסטינית. בכל פעם הייתה התעקשות [פלסטינית] על הכל, מבלי שהיו להם אמצעים לכפות דבר כלשהו, והתוצאה היא אחת: לא כלום!"

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, הוציא לאור ב-1983 את ספרו "המצה של ציון" בו הוא מתאר את עלילת הדם של דמשק (1840). הקהילה היהודית של דמשק הואשמה באותה שנה כי ראשיה רצחו את הכומר תומא ואת משרתו כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות של פסח. טלאס טען כיכי ספרו הוא "מחקר היסטורי... המבוסס על מסמכים מצרפת, וינה, והאוניברסיטה האמריקאית בביירות"

ב-14 בפברואר, ביצע נהג אוטובוס פלסטיני, עלאא' ח'ליל אבו עלבה, פיגוע טרור כשדרס קבוצה של חיילים ואזרחים בטרמפיאדה באזור. בפיגוע נהרגו שבעה חיילים וחיילות ואזרחית אחת ורבים נפצעו. האינטלקטואלית המצרית, נואל אל-סעדאוי, הידועה כאחת ממנהיגות המאבק למען זכויות האישה במצרים ובעולם הערבי, פרסמה מאמר בו בירכה, בסגנונה הספרותי, על המעשה

ד"ר פהד אל-פאנכ, פרשן בכיר ביומון הירדני  אל-ראי, פרסם מאמר בו הוא קורא להפסקת האינתיפאדה. מאמר, שכותרתו "האינתיפאדה ודברים שהגיע זמנם להיאמר", יכול ללמד על החששות הירדניים מפני השלכותיה האפשריות של האינתיפאדה על ירדן

 הראיון המקיף שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט היה הראשון מאז נבחר. ראיון זה חשף בפעם הראשונה, באופן רשמי, את עמדתו בנושאים, כגון עתיד נוכחות הצבא הסורי בלבנון, האפשרות לשיפור יחסים בין דמשק לאש"ף, יחסיה של סוריה עם עיראק, ועמדתו של הנשיא לגבי פעילותם של אינטלקטואלים סוריים לקידום רפורמות אזרחיות

בעקבות הראיון שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני –אל-שרק אל-אוסט, שבו סתם את הגולל על האפשרות לשינוי חיובי ביחסים בין סוריה ללבנון, התגברה הביקורת המושמעת מעל דפי היומון הלבנוני אל-נהאר, לנוכחות הצבא הסורי בלבנון ולגישתה הכנועה של ממשלת לבנון כלפי תכתיביה של דמשק

השאם דג'אני, סופר ואינטלקטואל סורי, המרבה לנקוט גישה ריאליסטית בניתוחיו המדיניים, פרסם ביומון הלונדוני אל-חיאת מאמר בשם "ההשפעה ה'ציונית' בארה"ב: האמת בנוגע לאינטרסים המשותפים והמיתוסים בדבר ההגמוניה הכלכלית והפוליטית"

האינטלקטואל המצרי, אניס מנצור, כתב בערבית בטורו ביומון  אל-אהראם: אין דבר הממרר את החיים של יהודי העולם כמו הגידול במספר ההרוגים בישראל מדי יום ביומו, שאם לא כן, יתקשו יהודי ארה"ב לתרץ לאמריקאים ולעולם את הברבריות היהודית בישראל. כמו כן, [ללא הרוגים ישראלים], יתברר לעולם כולו שהיו סיבות המצדיקות את מה שקרה ליהודי גרמניה, פולין, ורוסיה

עורך שבועון האופוזיציה המצרי אל-אסבוע, מצטפא בכרי, תאר "חלום" שבו הוא נשלח על ידי ממשלת מצרים לאבטח את אריאל שרון בעת ביקורו במצרים. בחלומו, הולך בכרי לקבל את פניו של שרון בנמל התעופה והוא מספר: "לאחר זמן מה, נחת החזיר; פניו פני שטן, רוצח, ידיו מגואלות בדם ילדים ונשים, פושע שראוי להוציאו להורג בכיכר העיר..."

"..לנוכחותם של הכוחות הסוריים בלבנון יש שני היבטים: ההיבט שלשמו נכנסה סוריה והוא נושא השלום האזרחי, שהגדרתו נתונה בידי המדינה הלבנונית; ההיבט השני נוגע לאינטרס הסורי-לבנוני המשותף והוא קשור לנושא המלחמה והשלום עם ישראל...". ראיון עם בשאר אסד, חלק שני

"..אנו אומרים תמיד שהמטרה היא שלום צודק וכולל. הכוונה במילה 'כולל' היא לכל האדמות הכבושות. [החזרת] הגולן ולבנון [בלבד] איננה שלום כולל ולכן אין מנוס מפעולה סימולטאנית במסלול הסורי-לבנוני ובמסלול הפלסטיני...". ראיון עם בשאר אסד, חלק א'

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מה- 2.2.2001,  דיווח כי יו"ר המל"פ, סלים אל-זענון, הכריז על הקמת "רשות לעצמאות לאומית". זענון מסר, כי עפ"י החלטת כינוס בקהיר, בהשתתפות 100 אישים פלסטיניים משטחי הרש"פ ומן הפזורה הפלסטינית, ומטרתה "להביא להגשמת עצמאות מוחלטת ומלאה של מדינת פלסטין בהסתמך על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית"

בראיונות שהתפרסמו בימים האחרונים התייחס חבר צוות המו"מ הפלסטיני והשר לפיתוח ושת"פ בינלאומי ברש"פ, נביל שעת' בהרחבה למו"מ שהתנהל בטאבה בנושא הפליטים. תמונת המצב שהציג היא המפורטת ביותר עד כה בנוגע לעמדה הפלסטינית בנושא הפליטים

במסגרת תוכניתו השבועית "הכיוון הנגדי" עסק ערוץ הלווין "אל-ג'זירה" ב-23.1.2001 בסיוע הערבי לאינתיפאדה לנוכח העיכוב המתמשך בהעברת הכספים שהובטחו לרש"פ. המנחה ד"ר פיצל אל-קאסם: "על מי ניתן להטיל את האשמה?.. אין ספק כי ישראל פועלת להרעבת הפלסטינים, להחמרת הסגר המוטל עליהם וכיוצא בזה [אך] היכן האחריות הערבית?"

יועצו של ערפאת ועורכו הראשי של היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, פרסם מאמר מערכת לרגל השבעתו של הנשיא בוש: "...מדיניות אמריקאית המרסנת את הקיצוניות וההתפשטות הישראלית, משרתת את יציבות המערכת הערבית, שלמרבית המדינות הנכללות בה יש קשרים טובים עם וושינגטון.."

במאמר ביומון הירושלמי אל-קדס, טוען אמיר טאהרי כי אין צורך לפחד מממשלה ישראלית בראשות אריאל שרון נוכח השינויים המהותיים שחלו בחברה ישראלית ובדעת הקהל הבינלאומית ביחס לסוגייה הפלסטינית

המופתי של הרשות הפלסטינית, עכרמה צברי, התראיין ל-Die Welt הגרמני בנושאי ירושלים, היהודים והסכסוך הישראלי-ערבי: "...עבור היהודים שחיו פה בעבר יהיה, כמובן, מקום. אבל כל היהודים האלה שבאו לכאן מכל קצוות העולם צריכים לחזור למקומות מהם באו. היהודים מגרמניה צריכים לחזור לגרמניה..."

נושא הפליטים הפלסטינים היה אחת הסיבות המרכזיות לכישלון המו"מ  בקמפ-דיוויד ולהתנגדותם של הפלסטינים להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. בעוד שהמו"מ בקמפ-דיוויד והצעותיו של קלינטון התמקדו באפשרות שלפליטים תהיה זכות לשוב למדינה הפלסטינית העתידית, תבעו הפלסטינים הכרה בזכותם של הפלסטינים לשוב "לבתיהם", כפי שנקבע בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם

"אינתיפאדת אל-אקצא" החריפה את המשבר החמור הפוקד את "אגודת השלום של קאהיר" מאז מות מייסדה, לוטפי אל-ח'ולי, בשנת 1998. זאת בשל חילוקי דעות פנימיים, שינוי המדיניות המצרית כלפי ישראל בעקבות האינתיפאדה וכן "הזעזוע מעמדת כוחות השלום הישראלים" הנתפשת כ"קרובה יותר לעמדות ממשלת ברק מאשר להחלטות הבינלאומיות ולרצון אמיתי להשיג שלום"

במפגשים עם נשיאה החדש של פקיסטן (לאחר ההפיכה), ברויז משרף, ועם סגן נשיא סין השמיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, דברים נגד ישראל והציונות: "אנו, בסוריה, זוכרים בהערכה רבה את עמדתה של פקיסטן כלפי סוריה והאומה הערבית במהלך הסכסוך הערבי - ציוני הנובע מתוקפנותה של ישראל על האדמה הערבית. אנו מעריכים במיוחד את פקיסטן על הימנעותה מהכרה בישראל או מכינון יחסים עמה

יומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם מסמך שגיבשה היחידה המשפטית במחלקת המו"מ הפלסטינית בנוגע להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. המסמך הוגש לרש"פ ומרביתו תואמת את התשובה הפלסטינית המפורטת להצעותיו של קלינטון. נראה, אם כן, כי מסמך זה היווה בסיס לאותה תשובה. בחלקים מסוימים, מרחיב מסמך זה מעבר לעמדה שהוצגה לקלינטון ולעתים מייעץ לרש"פ אילו ניסוחים עליה לתבוע

מקורות פלסטינים יודעי דבר מסרו כי בפגישתם ערפאת אמר לקלינטון שהפלסטינים לא יחתמו על הסכם "שיסיים את הסכסוך" לפני הביצוע המעשי של הסכם השלום הסופי. היומון "אל-איאם" מסר כי ערפאת אמר לקלינטון כי "סיום הסכסוך מותנה במימושו של ההסכם"

הפרסום השבועי של תנועת הפת"ח, "עמדתנו", כלל רשימה של "44 סיבות לדחיית הצעותיו של הנשיא קלינטון". "מתוך קבלה של מקור הסמכות וההסכמים, וזאת על אף העוולות הרבות הנכללות בהם", נכתב, "וללא קשר לקריטריון של הזכויות ההיסטוריות והטבעיות המבוטאות בעקרונותיה, מטרותיה, ונקודות המוצא של תנועת הפת"ח, איננו רואים אפילו סיבה בודדת לקבל ולו באופן עקרוני את ההצעות האלה

לאחר שובו מפגישה עם הנשיא מבארכ הבהיר יאסר ערפאת כי "ישנם מכשולים רבים בנוגע להסכם הקבע הפלסטיני-ישראלי" והדגיש: "איננו רוצים הסכם [בכל מחיר] אלא הסכם שיתאים לעקרונות שהצבנו ושעל פיהם אנו נוהגים". לדברי ערפאת, "לא ניתן לקנות או למכור את מאבקנו"

היומון הפלסטיני "אל-איאם" פרסם את המכתב ששיגר ערפאת לנשיא קלינטון ובו הוא פורש את הסתייגויותיו מהצעותיו של הנשיא האמריקאי ותובע הבהרות לפני שיתן את תשובתו. לפרסום המסמך בפומבי דווקא ביום בו נוסע ערפאת להיפגש עם הנשיא האמריקאי יש חשיבות מיוחדת, כך נראה

ביום השנה לייסודה הודיעה תנועת פת"ח על המשך האינתיפאדה, על הסלמתה ועל הגברת פעילויותיה להשגת מטרותיה. כמו כן הודיעה כי היא לא תניח את נשקה עד שהכיבוש יסתלק מהאדמה הפלסטינית כולה. בחגיגה לרגל יום השנה לייסודה של תנועת פת"ח שנערכה באולם המועצה המחוקקת בעזה, הדגיש זכריה אלאע'א, חבר הוועה"פ של אש"פ, את חשיבות המשך האינתיפאדה כדי לשים קץ לכיבוש הישראלי

יועצו של ערפאת ועורך היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, שהיה חבר צוות המו"מ הפלסטיני בשיחות קמפ-דיוויד, מקדיש לאחרונה את מאמרי המערכת להצגת העמדה הפלסטינית ביחס להצעות קלינטון. מאמרו "מזון מהיר אמריקאי" (27/12) היה הביטוי הראשון להתנגדות הפלסטינית להצעות אלה. במאמר נוסף, שכותרתו "אודות אמנות השיווק האמריקאית", הוא הבהיר התנגדות זאת

בעל הטור ביומון "אל-איאם", האני אל-מצרי, דוחה מכל וכל את ההצעות האמריקניות, אך מסביר את יתרונותיה של המדיניות  הנוקטת בגישה של קבלה ודחייה של ההצעות בו זמנית:  ... ההנהגה הפלסטינית ראתה לנכון שלא לקבל הצעות אלו ו[גם] לא לדחות אותן בצורה נחרצת והיא נקטה עמדה המחברת בין דחייה לבין קבלה, כדי לא להתנגש עם הממשל

יועצו של ערפאת ועורך היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, אשר גם השתתף בועידת קמפ-דייוויד, פרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "מזון מהיר אמריקאי", שבו הוא דוחה, למעשה, את הצעות קלינטון

במאמר בן שני חלקים בנוגע לתביעה הפלסטינית לפיצויים על נזקי הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים מאז 1967, מדגיש אל-כרד כי תביעה זו היא "נפרדת לחלוטין מן הזכויות והתביעות הקשורות לפליטי 1948: בעוד שהחלטה 194 עסקה בתוצאות המפלה של 1948, הביאה מלחמת 1967 להיווצרותן של זכויות ותביעות פלסטיניות נוספות

חה"כ עזמי בשארה פרסם בירחון המצרי "וג'האת נט'ר" מאמר, בו טען כי: ההיבטים הדתיים של מלחמת שחרור כלשהי אינם צריכים לבטל את אופיו של השחרור הלאומי כשחרור מכיבוש, מקולוניאליזם או מאפרטהייד. המערכה של הפלסטינים היא המערכה של אנשי הקולוניה בקולוניאליסטים.

ראע'דה דרע'אם, הפרשנית המדינית הבכירה של "אל-חיאת" וכתבת היומון בניו-יורק, מותחת ביקורת על המדיניות הפלסטינית והערבית באו"ם בעקבות כשלון יוזמתם להצבת כוח משקיפים בינלאומי בשטחי הרש"פ: "על מקבלי ההחלטות בפורומים הערביים הקולקטיבים ועל הזרוע המבצעת בכל אחת מן המדינות לחדול מ"לפנות לעזרת האו"ם"

ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדמ"ע, תופיק טיראוי בטקס סיום קורס למלחמה פסיכולוגית לקצינים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים: "ישראל לא תיתן לנו שום דבר בשל מספרם [הרב] של השהידים שלנו, אלא רק בשל מספר ההרוגים הישראלים. יש לצמצם את מספר השהידים הפלסטינים להגדיל את מספר ההרוגים הישראלים

מאז התחדשות האלימות הישראלית-פלסטינית, התמעטו הקולות בזכות המו"מ עם ישראל בקרב תנועת השלום המצרית. על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות שהלכו והחריפו בתקשורת המצרית, בולטים מאמריו והופעותיו בטלוויזיה של איש תנועת השלום המצרית, אמין אל-מהדי, שדבק בעמדותיו בזכות המו"מ עם ישראל

נראה, כי הפרשנים הפלסטינים הגיעו לכלל תמימות דעים שממשלה בראשות ברק איננה עדיפה על ממשלה בראשות נתניהו, ואפילו להפך. הפרשן, בלאל אל-חסן, הזהיר מפני חזרה על "השגיאה" של 1996. "כעת", הוא כתב, "יעלו הקולות האמריקאים והמערביים שיאמרו לנו שעלינום לוותר כדי לאפשר לברק להצליח, משום שהאלטרנטיבה היא אריאל שרון

עוץ' ח'ליל כותב ביומון  "אל-קדס" על הסכנות בשינוי אפיה של האינתיפאדה למאבק צבאי: הצביון המזוין משתלט בהדרגה על האינתיפאדה… בעוד [הפעולות בעלות] הצביון העממי של אינתיפאדה בדרכי שלום פוחתות. נוכח קולו של הנשק ההפגנות, התהלוכות וכל צורות המאבק העממי בדרכי שלום אינם יכולים להשפיע באותה מידה.

במאמר שהתפרסם בביטאון תנועת חד"ש בשפה הערבית, "אל-אתחאד", היוצא לאור בישראל, תחת הכותרת "האינתיפאדה המפוארת והעמדות הבלתי אחראיות", יוצא הממונה על הקשרים הבין ערביים והבינלאומיים באש"ף, ד"ר מרעי עבד אל-רחמן, נגד הקצנת העמדה המדינית הפלסטינית מעבר לתוכנית שהתקבלה באלג'יריה ב-1988

החלטתו של הנשיא מבארכ להחזיר את שגריר מצרים בישראל, מחמד בסיוני, מתל אביב לקהיר היוותה נקודת מפנה במדיניות המצרית. הנשיא המצרי ממשיך אמנם לקבוע באופן חד משמעי כי פניו אינם למלחמה וכי השלום הוא האופציה האסטרטגית מבחינתה של מצרים, אבל במקביל, ההנהגה המצרית הקצינה את יחסה לישראל

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ: " ...הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ותטיל את האחריות על התוקפן, תשלום פיצויים על כל הנזקים ומציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

ערוץ הטלוויזיה של קטר, "אל-ג'זירה", הקדיש לאחרונה את אחת מתוכניות האירוח השבועיות שלו, לנושא היחסים בין פלסטינים נוצרים ומוסלמים על רקע האינתיפאדה. אורח התוכנית, היה האב דר' עטאללה חנא, דובר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית בירושלים

במספר מאמרים שהתפרסמו בעיתונים פלסטינים מאז התחדשה האלימות, מובעת אכזבה רבה מחוגי השמאל ומתנועות השלום בישראל. מעניינים במיוחד היו שני מאמרים, האחד ביומון פלסטיני והשני ביומון ערבי ישראלי, המותחים ביקורת על "שתיקת השמאל הישראלי"

בכירים פלסטינים ממשיכים להכריז כי האינתיפאדה תימשך. יאסר ערפאת בעצמו אמר בעמאן: "הגחלת של האינתיפאדה תמשיך [לבעור] עד לעצמאות הפלסטינית, להחזרת ירושלים ואל-אקצא לריבונות פלסטינית ולהקמת מדינה עצמאית ריבונית שבירתה ירושלים. ההחלטה בנוגע לאינתיפאדה נתונה בידי העם הפלסטיני האמיץ

במאמר ביומון אל-חיאת, חשף מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, "אבו מאזן", פרטים על המו"מ שהתנהל בקמפ-דיוויד בנושאי ירושלים והפליטים:  "...בקמפ-דיוויד... החלו הישראלים והאמריקאים להפריח בלוני ניסוי ביחס לירושלים.בכל ההצעות הם דיברו על סיפוח יותר מרובע אחד בתוך החומות [לישראל],

כתבת היומון הלונדוני "אל-חיאת" בירושלים, סאידה חמד, בילתה יום שלם עם "אחת מקבוצות הלוחמים הפלסטינים של תנועת ה'פתח'". מן התחקיר שלה ניתן ללמוד על הלך הרוח השורר בקרב דרג השטח של תנועת ה'פתח' ועל תוכניותיו לעתיד

חה"כ עזמי בשארה, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר" שעסק במאבקם של ערביי ישראל. חה"כ בשארה מתואר כמי ש"פרץ לחיים הפוליטיים הערביים מנקודת מוצא מרקסיסטית, עד שהטיל עוגן בסופו של דבר באגף הליברלי של המחשבה הפאן-ערבית"

על רקע האינתיפאדה הפלסטינית והתביעה החד-משמעית שמעלים בכירי הרש"פ לנסיגה ישראלית לקווי הארבעה ביוני 1967, נשמעו גם קולות בעולם הערבי, הקוראים לגישה פשרנית יותר שתאפשר הסדר. יצוין כי במהלך פסגת קמפ-דיוויד, סרבו מנהיגי מדינות ערב המתונות לבקשת ארה"ב להפעיל לחץ על ערפאת להגמיש את עמדתו

בכירים ברש"פ ממשיכים לתבוע את המשך האינתיפאדה עד לשינוי מדיני מהותי. "האינתיפאדה העממית, הנמשכת על האדמות הפלסטיניות ... אם עמנו לא ישיג את כל זכויותיו הלאומיות המבוססות על ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית, לא תוכל להיות יציבות באזור", קבע השר לעניינים פרלמנטריים ברש"פ, נביל עמרו

בעל הטור, צלאח מנתצר, כתב באל-אהראם: יתכן וביקור סאדאת בירושלים והתערבותה של ארה"ב בשנת 77 נראו כקפיצה לוליינית ראוותנית, אך היום כל פרשן יכול להבין כי מה שעשה סאדאת ב77- היה מהלך מדיני מובהק שנשען על מספר עובדות שסאדאת צדק לגביהן

בתכנית שהקדיש ערוץ  "אל-ג'זירה" לנושא הפלסטיני, השתתפו שלושה אישים: שר ההסברה ברש"פ, יאסר עבד רבה, המייצג את עמדת הרש"פ; סגן ראש הלשכה המדינית של ה'חמאס', מוסא אבו מרזוק, המייצג את עמדת התנועה האסלאמית; והפרשן ביומון "אל-חיאת", בלאל אל-חסן, המייצג את עמדת השמאל הפלסטיני

בבוקר ה- 18.11 ביצע קצין במנגנון "הביטחון המסכל" ברצועת עזה וחבר "נצי הפתח" בשם בהאא' סעיד פיגוע ליד כפר דרום, במהלכו נהרג חייל צה"ל ונפצעו שניים. גורמים פלסטיניים ניסו להציג את הפיגוע כיוזמה פרטית שהרשות "מתכוונת לחקור אותה". מנגד, העיתון "אל-איאם" מסר כי לאחר מותו, סעיד הועלה מדרגת "מלאזם אול" (סגן) לדרגת "נקיב" (סרן)

העיתון "אל-קדס אל-ערבי" דיווח כי בפגישה שנערכה בתחילת ספטמבר בין יו"ר הרש"פ, ערפאת, לבין שרת החוץ האמריקאית, מדלן אולברייט, בניו יורק, ערפאת קטע את דבריה, כאשר אולברייט השתמשה במינוח "הר הבית" (Temple Mount) כדי לתאר את "אל-חרם אל-קדסי", הוא המתחם הכולל את המקומות הקדושים למוסלמים

נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפני ועידת מדינות האיסלאם שהתכנסה השבוע בקטר היה בעל אופי אסלאמי. הנשיא בשאר אל-אסד דחה את הטענות בדבר קיומו של טרור אסלאמי ותאר את מעשיה של ישראל כנאציזם-חדש

עם פרוץ המהומות, הסבירו אישים פלסטינים רבים את האלימות כתגובה עממית לביקורו של חבר הכנסת, אריאל שרון, בהר הבית.  מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, הוסיף כי לצד ביקור שרון קיימת "סיבה עקיפה" והיא העובדה שלמען פתרון הבעיה הפלסטינית העלו הישראלים "הצעות המתאימות להם"

ביום 6/11/2000, במסגרת תכנית הראיונות השבועית בערוץ אל-ג'זירה, של המגיש, אחמד מנצור, המקורב לחוגים פונדמנטליסטים "ללא גבולות", הועלה על קו הטלפון, הממונה על עניינים צבאיים במועצת השורא הצ'צ'נית, ח'טאב שאמר: רצוננו לעמוד לצד אחינו בירושלים ובאל-אקצא אל-שריף כמיטב יכולתנו

ירחון תנועת החמאס, "פלסטין אל-מסלמה", פרסם בגיליונות מרץ ואפריל 2000 מאמר בשני חלקים פרי עטו של ד"ר נואף אל-תכרורי השולל כל לגיטימציה להסכמי שלום עם ישראל, בהדגישו כי הסכם אל-חודיביה, שנחתם בין הנביא מחמד לבין הכופרים מתוך שבט קוריש, אינו יכול להעניק לגיטימציה לשליטים הערבים בדורנו לחתום על הסכמי שלום עם ישראל

 אינתיפאדה בשטחים הציבה את מצרים בפני מציאות מדינית וביטחונית חדשה ואילצה אותה לקבל הכרעות חשובות. הנשיא מבארכ נאלץ לשרטט את גבולותיה של הסולידאריות הערבית, בשעה שהאינטרסים המצריים הגיעו לכלל סתירה עם אלו של הפלסטינים בנוגע לעימות עם ישראל

בראיון לשבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי, הבהיר השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים ופלסטין מטעם הרשות הפלסטינית, את עמדותיו בנושאים שונים הנוגעים לסכסוך הישראלי-ערבי:  "אני חושב שאנו עדיין לא הקרבנו במידה הראויה למען שחרור אל-אקצא. עלינו להקריב עד שניצחון אללה יתגשם...

העיתונאית המצריה, סהאם ד'הני, מתארת במאמר תחת הכותרת "בני מחפש אקדח" את התלבטויותיה נוכח ההקצנה שאחזה בבנה על רקע האירועים בשטחים:  "החלטתי לקחת אקדח, להתגנב דרך גבול סיני, ולהשתתף יחד עם ילדי פלסטין בהגנה על ירושלים" בני גמאל, תלמיד בכיתה ט', הפתיע אותי במלים אלה.."

ראע'דה דוע'ראם, הכתבת והפרשנית הבכירה של היומון הבין-ערבי "אל-חיאת" היושבת בניו יורק (והידועה בקשריה הטובים עם יורש העצר הסעודי, עבד אללה), כותבת תחת הכותרת "יוזמת שלום מפתיעה של ערפאת עשויה למוטט את ההסלמה הישראלית" ... ולקבל את מה שדחה לפני ה- 28.9 במסגרת המו"מ

העיתונאית הלבנונית, הודא אל-חסיני, המתגוררת בלונדון, כותבת ביומון "אל-שרק אל-אוסט": בשעה שהארגונים הבינ"ל פועלים להצלת הילדים-החיילים מפניהם של מנהיגי מיליציות המשליכים אותם לכור מלחמת הכנופיות, בעיקר באפריקה, באים כמה מנהיגים פלסטינים ומחליטים לחסל את הילדים עד האחרון שבהם

מבחינת הפלסטינים, נראה כי האופציה העומדת על הפרק כחלופה להסכם אוסלו, היא הכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית לאחר שיזכו במידה רבה ככל שניתן מאהדת העולם. בכל מקרה, האינתיפאדה הפלסטינית תמשך לפחות עד שהיא תיצור שינוי כלשהו במציאות המדינית

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג  אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ:"נסיגת הצבא הישראלי מאזור הערים, הכפרים והריכוזים [האזרחיים] הפלסטינים ... הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ...מציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

המזכיר הכללי של ה'פתח' וראש ה"תנזים" בגדמ"ע, מרואן אל-ברע'ות'י: "הפסגה [בשארם אל-שיח'] נכשלה בקריאה נכונה של המסר של האינתיפאדה. האינתיפאדה פרצה על מנת לשים קץ לכיבוש. היה צריך לטפל בנושא זה ולא בנושאים חלקיים כגון הסגת טנק מפה או משם

מאז פרצה האינתיפאדה הופיעו בתקשורת המצרית והערבית רק קומץ פעילי שלום מצרים. כמה מהם "חזרו בתשובה" בעקבות תמיכתם בשלום, ואחרים הצהירו כי השלום הוא ברירת המחדל לאור היתרון האסטרטגי של ישראל. יוצא דופן, עד כה, הוא המחזאי ותומך השלום המצרי עלי סאלם, שאמר בפומבי שהאירועים האחרונים לא שינו את אמונתו

להלן נקודות עיקריות מתוך נאומו של ערפאת:  הסיבה הישירה לפסגת החירום היא גל התוקפנות הקשה שהעם הפלסטיני נתון בו ואשר החל כאשר "רגלי שרון טימאו את אדמת אל-חרם אל-שריף ואל-אקצא'"... בתיאום עם ממשלת ישראל.  ביקור שרון הכניס ממד חדש לסכסוך הערבי – ישראלי: הממד הדתי המסוכן

במאמר שכותרתו "אין תחליף לשלום" פותח האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר, בציטוט דברי ג'ורג' קלימנסו: "קל לעשות מלחמה מלעשות שלום".לדבריו, "[המזרח התיכון] מסובך... משום שהוא עדיין נשלט על ידי יחידים ולא על ידי מוסדות ובשלטון היחיד עליך להיות פסיכולוג רב יכולת כדי לפרש את התקפי יצריו והתלהמותו

מראשית תהליך אוסלו הבהירו דובריו כי אש"ף יצעד במסלול המדיני כל עוד הוא יביא להישגים, אולם כאשר יגיע למבוי סתום, יפנה אש"ף לאופציה הצבאית על מנת להמשיך ולקדם את מטרותיו הבסיסיות: נסיגה ישראלית לגבולות 67', הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ומימוש זכות השיבה

: להלן קטעים מדרשת יום השישי (13.10.2000) ששודרה בטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלסטינית בשידור ישיר ממסגד בעזה: "…היהודים, כולם כאחד, אינם פוסחים על הזדמנות כלשהי לעשות מעשה נבלה. אם מפלגת העבודה עושה את הפשע והנבלה, מפלגת הליכוד מתייצבת מאחוריה ..."

יאסר ערפאת: "...עמנו יגן על ירושלים. אנו נשמור עליה בדמנו ובגופנו מפני סכנת הסיפוח, ההרס והייהוד." יועצו של ערפאת לעניינים אסטרטגיים וחבר הועד המרכזי של ה'פתח', האני אל-חסן: "האינתיפאדה הנוכחית אפשרה לפלסטינים לשנות את כללי המשחק הישנים..."

כרוז שפרסמה "תנועת ה'פתח' בפלסטין' ב- 8 באוקטובר קרא "לתקוף את ההתנחלויות והמתנחלים, בתגובה על הפשעים שהם מבצעים נגד העם הפלסטיני. עוד נאמר, כי "התגובה היחידה לאיומי ברק ... מגולמת בהסלמת האינתיפאדה המבורכת, שהיא האופציה האסטרטגית לשחרור האדמה והעם הפלסטיניים מהכיבוש."

נביל שעת': עמים רבים נלחמו וניהלו מו"מ בעת ובעונה אחת... יש לכך דוגמאות רבות... וייטנאם... אלג'יריה. בתנאים מסוימים שנוצרו נכפה עלינו שהמו"מ יהפוך לחלופה ללחימה. אלא שגם לזה יש גבול. אתה יכול לנהל מו"מ מבלי להלחם; אתה יכול להלחם מבלי לנהל מו"מ; ואתה יכול לנהל מו"מ ולהלחם בעת ובעונה אחת

יאסר ערפאת בתוניס: "מפל הדם הפלסטיני הממשיך [לזרום] זה שנים רבות ימשיך [לזרום] כנגד שרון ודומיו פעם נוספת משום שהוא ניסה לטמא את מסגד אל-אקצא'. עמנו ימשיך להקיז את דמו כדי להגן על ירושלים ועל המקומות האסלאמיים והנוצרים...

המחלוקת שהתעוררה בפסגת קמפ-דיוויד בסוגיית ירושלים נסבה סביב הריבונות על העיר העתיקה. האמריקאים הציגו הצעה לחלוקת הריבונות בעיר העתיקה ובעוד שישראל הסכימה לדון בהצעה במידה והפלסטינים יקבלו אותה - ערפאת דחה את ההצעה מכל וכל ותבע ריבונות פלסטינית על מזרח ירושלים בשלמותה

אל-טיב עבד אל-רחים, מזכיר הנשיאות הפלסטינית, בעצרת ברמאללה: "הנטייה האמריקאית לכיוון ישראל עלולה להגביר את האלימות ואת המתיחות באזור. ארה"ב צריכה להיות אובייקטיבית ולא לנקוט שיטות של לחץ כמו העברת השגרירות לירושלים. זה יביא רק להגברת הקיצוניות והאלימות באזור"

תחת הכותרת "זהו כותל 'אל-בראק' ולא כותל 'הדמעות' [הכותל המערבי]" שולל יו"ר התנועה האסלאמית בישראל, השיח' ראיד צלאח, כל קשר יהודי לכותל ואף מאשים בבגידה כל מי שמכיר בזכות יהודית או בריבונות ישראלית כלשהי במקום

אבו מאזן, סגנו של ערפאת ומראשי הצוות הפלסטיני למו"מ, העניק ראיון מקיף בנוגע לתהליך השלום לשבועון הישראלי-ערבי כל אל-ערב: "כל מדינות ערב שלחמו בישראל קבלו [חזרה] את אדמותיהן, ולכן זכותנו היא לקבל לידינו את אדמותינו ... הפתרון לבעיית הפליטים מופיע בהחלטה 194: פיצוי למי שאינו רוצה בשיבה..."

סגן יו"ר 'אגודת הצדקה למען האדמות הקדושות' בארה"ב ומזכיר 'מרכז בית אל-מקדס' (ירושלים) בניו יורק, עצאם מעלא, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" בנוגע לפזורה הפלסטינית בארה"ב. הפזורה הפלסטינית נחשבת לאחת מן הפזורות הערביות הגדולות ביותר בארה"ב. היא מונה כ-350,000

אחד משני נושאי הסדר הקבע שבגנם לא הושגה התקדמות משמעותית בקמפ-דיויד הוא נושא הריבונות על ירושלים המזרחית. עמדת הפלסטינים היא, כי ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב- 1967 וחלה עליהם הלגיטימיות הבינלאומית, כלומר החלטה 242

סוגיית ירושלים עמדה במוקד הדיונים בפסגת קמפ-דיוויד. חילוקי הדעות העמוקים בין ישראל לפלסטינים נסבו סביב שני נושאים עיקריים: הריבונות על המקומות הקדושים למוסלמים, לנוצרים וליהודים והריבונות על ירושלים המזרחית. בעמדות שהביעו שני הצדדים שמשו בערבוביה טיעונים דתיים, היסטוריים, משפטיים, פוליטיים ומעשיים

בכתב העת המצרי "אל-קאהרה" הוצג על ידי הבה רביע מחקר לגבי התמיכה בשלום: "ההנחה היא כי ככל שעולה רמת הלימוד גדלה האמונה בשלום. אולם ביחס לישראל ובאזורנו המצב שונה: מדי רגע מוכח כי מה שמכונה השלום עם ישראל הוא ניסיון להכתיב את מציאות הכוח והגזלה ולכן טבעי שהמלומדים מתנגדים יותר לשלום

השיח' יאסין בריאיון:"אנו חולקים על הרש"פ אשר רואה [רק] את הגדה והרצועה כאדמה פלסטינית, ואנו רואים את כל פלסטין [ככזו]. הפלסטינים לא יסכימו לקבל שום אדמה מלבד אדמתם. הפלסטינים בפזורה, למשל, לא יסכימו לחזור לגדה ולרצועה, שכן מולדתם המקורית אינה הגדה או הרצועה אלא מה שנקרא היום ישראל

בחירתו של אל גור בסנטור ג'וזף ליברמן  כמועמד לסגן הנשיא עוררה הדים שונים בעולם הערבי. אמנם ברמה הפורמלית קבעו אישים רשמיים בעולם הערבי כי מדובר ב"עניין אמריקני פנימי",  אולם בעלי טורים ופרשנים רבים התקשו להתייחס אל המינוי בשוויון נפש ואף נחלקו בתגובות עליו

בחודשים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות ביחסים בין מצרים לאיראן, שהגיעו לשיאם בשיחת טלפון ראשונה מזה 22 שנה בין נשיאי שתי המדינות. לשיחת הטלפון, שהוגדרה על ידי שר התרבות האיראני כ"היסטורית", קדמה שורה ארוכה של מפגשים בדרג מיניסטריאלי ופרלמנטרי ומחוות הדדיות

עמדת ערפאת שלא להסכים להסכמי הפשרה שהציעה ארה"ב בפסגת קמפ דיוויד, ובמיוחד סירובו העיקש לכל וויתור בירושלים שהרי "עדיין לא נולד המנהיג הערבי אשר יוותר על ירושלים" - כדבריו לנשיא ארה"ב – התקבלו בברכה ובהקלה בקרב הציבור הפלסטיני הרואה בתוצאות הפסגה הצלחה פלסטינית

לקראת ועידת הפסגה הישראלית-פלסטינית שנפתחה השבוע בקמפ דיויד, חזרו בכירים פלסטינים והדגישו את עקרונות היסוד המדיניים שלהם: נסיגה ישראלית לגבולות הארבעה ביוני 1967, כולל מזרח ירושלים --  והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 - המחייבת, לטענתם, שיבה של פליטי 1948 לבתיהם בישראל ופִצּויָם

יחסי מצרים-ארה"ב נקלעו בתקופה האחרונה למשבר. הרקע: מורת הרוח האמריקאית מהתפקיד שמלאה מצרים בפסגת קמפ-דיוויד; הכעס המצרי על הכרזתו של הנשיא קלינטון כי בכוונתו לבחון מחדש את העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים, ופרשת מעצרו של פעיל זכויות האדם המצרי, פרופ' סעד אל-דין אבראהים

הם רואים בפסגת קמפ דיוויד תחנה אחת במסלול הויתורים שעל ברק עדיין לעשות, במסגרת סדרת פסגות עליה חשבו מלכתחילה. אבו עלאא' הבהיר כי "לשם כינוס פסגה נוספת דרושה התקרבות של העמדה הישראלית לעמדה הפלסטינית ולא להפך כי הפלסטינים אינם הצד שנכנע ללחצים

בתוכנית "עימותים", המשודרת בערוץ הלווין "אקרא" בעריכתו ובהגשתו של הסופר והעיתונאי מחמד ברכאת, התארח לאחרונה המשורר הפלסטיני הנודע, סמיח אל-קאסם. חלקים מן הראיון פורסמו בשבועון המצרי "אל-קאהרה". אל קאסם: כל עוד יש זכויות אבודות, המאבק באמצעות השיר והאבן יימשך..

המועצה המרכזית הפלסטינית הכריזה בעזה כי השלושה עשר בספטמבר 2000 – תאריך סיום תקופת המעבר שהוסכם עליה - הוא המועד הרשמי ליישום הכרזת המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים בגבולות הארבעה ביוני 1967. אולם, הצהרותיהם של בכירים פלסטינים מצביעות על נחישות להכריז על המדינה לפני סוף השנה

העיתון הלבנוני, "אל-ספיר", מסר כי האינטלקטואל הפלסטיני המתגורר בארה"ב, פרופסור אדוארד סעיד, הגיע לדרום לבנון לראשונה מאז שנת 1982 והשתתף בהשלכת אבנים על כוחות הכיבוש הישראליים במעבר "שער פאטמה". תמונתו של סעיד, כשהוא מיידה אבן, הופצה באמצעי התקשורת בעולם

"פילדמרשל" עבד אל-חלים אבו ר'זאלה שימש במשך שנים רבות כשר ההגנה המצרי ונחשב במשך תקופה ארוכה לאיש מספר 2 במצרים ולמועמד העיקרי לרשת את הנשיא מובארכ. לאחרונה התראיין אבו ר'זאלה לשבועון הנאצריסטי אל-ערבי, והציג עמדות נוקשות בנוגע ליחסיה של מצרים עם ישראל

תחת הכותרת "שער פאטמה: פארק למשפחות הבאות לחזות בישראלים וליידות בהם אבנים" כותבת נדא עבד אל-צמד ביומון הבינערבי אל-קדס אל-ערבי:"...'שער פאטמה', שהיה שונה באופיו משאר [נקודות הגבול בין ישראל ללבנון] עוד לפני הנסיגה הישראלית, נותר מיוחד ושונה מכל נקודות הגבול האחרות גם כיום...

העיתון אל-שרק אל-אוסט פרסם ראיון נרחב עם בשאר אל-אסד זמן קצר לפני מות אביו. חלק מן התשובות ניתנו בציטוט ישיר, וחלק אחר היה שלא לייחוס ונרשם ע"י המראיינים תחת התואר "המקור הסורי". את הראיון העתיק היומון הירושלמי אל-קדס מתאריך 13 ו- 14 ביוני

חבר הכנסת טלב אל-צאנע:  "תמיד אמרתי, כי ישנן שתי נקודות בוערות במזרח התיכון – דרום לבנון והציבור הערבי בנגב. עכשיו, לאחר ההקרבה והמאבק מעורר ההתפעלות של חזבאללה שהצליח לשים קץ לכיבוש, נשארה הנקודה השניה – הנגב. מדוע לא המשולש או הגליל? משום שבאזורים אלו לא נותרו אדמות ערביות שישראל [יכולה] להפקיע

בעקבות נסיגת ישראל מדרום לבנון נאלצת ההנהגה הפלסטינית להתמודד עם הפער הבולט בין הצלחתו של חזבאללה להביא באמצעות מאבק אלים לנסיגה ישראלית לבין מה שנתפס בעיני הציבור הפלסטיני ככישלון ודאי של הרשות הפלסטינית בדרך המו"מ בה היא נוקטת

ב-25.5.2000 נערך באצטדיון האולימפי ברומא מופע התרמה מטעם מרכז פרס לשלום, במסגרתו האירוע התמודדו במשחק ראווה בכדורגל נבחרת כדורגלנים ואנשי תקשורת ישראלים ופלסטינים נגד נבחרת זמרים איטלקיים. התאחדות הכדורגל של הרש"פ ובעלי הטורים בביטאון הרשות, יצאו נגד הרעיון

במסגרת תוכנית האקטואליה של אל-ג'זירה, "הכיוון הנגדי", התעמתו מזכ"ל 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני', דר' רמצ'אן עבדאללה שלח, והאינטלקטואל התוניסאי התומך בתהליך השלום, אל-עפיף אל-אח'צ'ר בשאלה האם האלימות המזוינת צריכה להמשיך ולשמש את הערבים במאבקם נגד ישראל

אבו עלי מצטפא, סגנו של ג'ורג' חבש בהנהגת 'החזית העממית לשחרור פלסטין', נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לפני כשבעה חודשים בהסכמת ישראל, לאחר שנפגש בקהיר עם יאסר ערפאת. לאחרונה, פרש חבש מהנהגת הארגון, ואבו עלי מצטפא הפך למועמד הודאי להחליפו.ערוץ הלווין הקטרי, אל-ג'זירה, ערך עימו ראיון מקיף

 המסלול הסורי בתהליך השלום מת, , למרות שאיש אינו רוצה להודות בכך באופן רשמי, אומר העיתונאי פטריק סיל המקורב לנשיא סוריה. לדבריו, רק נס יכול להשיבו לחיים. התעניינותו של העולם הוסטה לנסיגה הישראלית החד-צדדית מלבנון, שאמרוה להתבצע תוך חודשיים, ולהשלכות האלימות שהיא עלולה לגרום

היומון הלבנוני אל-נהאר פרסם שלושה ראיונות עם אנשי רוח סוריים בנושא התהליך המדיני והנורמליזציה עם ישראל: ריאד אל-תרכ, ששהה שנים בכלא הסורי; טיב אל-זיתיני, אינטלקטואל סורי, החי בגרמניה; וברהאן  ע'ליון, אינטלקטואל סורי החי בפאריס. הם נשאלו על עתיד המזה"ת בעקבות חתימת הסכם שלום ישראלי-סורי