המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הוויכוח בתוניסיה סביב עלייה לרגל של ישראלים לבית הכנסת בג'רבה
19/5/2014

 

הוויכוח בתוניסיה סביב עלייה לרגל של ישראלים לבית הכנסת בג'רבה

 

בתוניסיה מתנהל וויכוח ציבורי סביב ההיתר שניתן ליהודים מישראל לעלות לרגל לבית הכנסת אל-גריבה שבאי ג`רבה, הנמצא בדרום מזרח תוניסיה, בל"ג בעומר, החל השנה ב- 17.5.14. הסדר זה מתקיים מאז לפני מהפכת האביב הערבי בתוניסיה. לבית כנסת  זה, הנחשב לאחד הקדומים בעולם, נקשרה מסורת נסית שהפכה אותו למוקד עליה לרגל ליהודים ולמי שאינם יהודים. 2002 היווה המקום יעד לפיגוע, שבו נרצחו 16 תיירים.

 

הוויכוח התעצם לאחרונה, בעקבות דיווח, בסוף אפריל 2014, על מתן היתר לכ-60 תיירים מישראל לרדת מאנייה שעגנה בנמל חלק אל-ואדי שבבירה תוניס, ולשוטט בערים השונות, לאחר שבעבר הותר לישראלים להיכנס לתוניסיה אך ורק דרך נמל התעופה בג'רבה.[1] ב- 9 במאי נערך בפרלמנט דיון בנושא, בעקבות דרישה להדיח את שרת התיירות, אמאל כרבול, ואת סגן שר הפנים, רדא ספר, בטענה שצעדיהם מקדמים נורמליזציה עם ישראל. ההצעה נדחתה לאחר שזכתה לתמיכה של 80 ח"פ בלבד, פחות מהמינימום של 109 ח"פ, הנדרש בחוק.[2] יצוין כי חלק מחה"פ שתמכו תחילה בהצעה חזרו בהם, כולל חברים מסיעת תנועת אל-נהדה, הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים.[3]

 

להלן סקירה של התמיכה וההתנגדות להיתר שניתן ליהודים הישראלים להיכנס לתוניסיה, כולל קטעים ממאמר עמדה של הכותב אחמד מגרבי ביומון הלונדוני אל-חיאת:

 

התומכים: תיירות ישראלית תתרום לכלכלה

רה"מ, אל-מהדי ג'ומעה הצדיק את מתן ההיתר לכניסת תיירים ישראליים למדינה תוך הצגת המניע הכלכלי.[4] לדבריו, "עונת העלייה לרגל ל[בית הכנסת] אל-גריבה חייבת להצליח כדי לא לפגוע בעונת התיירות"[5] והדגיש כי "הנוהג להתיר לישראלים להיכנס למדינה קיים מזה שנים, בצורה בלתי מוצהרת", אלא  שממשלתו "מטפלת בנושא זה בשקיפות."  השרה כרבול אמרה אף היא כי הצלחתה של העלייה לרגל עשויה לתרום לעונת התיירות ו"לתדמית של תוניסיה, ותהווה אינדיקציה למצב הביטחוני במדינה וליציבותה." [6] 

 

תמיכה משמעותית בעמדה זו באה מצדו של ראשד אל-ר'נושי, ראש תנועת אל-נהדה המזוהה עם האח"ס.  לדבריו,  "העלייה לרגל לג'רבה מתקיימת מידי שנה וממשלות קודמות הסכימו לגביה." יחד עם זאת, הדגיש אל-ר'נושי, כי תוניסיה עומדת לצד העם הפלסטיני "תומכת בזכויותיו ... ומתנגדת לנורמליזציה [עם ישראל]."[7]

 

המתנגדים: מדובר בנורמליזציה עם ישראל ופגיעה בכבוד הפלסטינים

מבין המתנגדים למתן היתר כניסה לישראלים לג'רבה  ניתן לציין את שר הפנים, לוטפי בן ג'דו וח"פ שונים.[8]    חה"פ סלים בן חמידאן ממפלגת "הועידה" - מפלגתו של הנשיא מונצף מרזוקי - אמר לאתר www.aljazeera.net, כי "סיסמתה של תוניסיה שלאחר המהפכה היא שהכבוד קודם ללחם וכי נושא הנורמליזציה הוא קו אדום."[9] ח"פ אזאד באדי מתנועת "ופאא", אמר כי "הצלחתה של עונת התיירות אינה מחייבת נורמליזציה ואירוחם של אלה שהתירו את דמם של אחינו בפלסטין וגזלו את אדמתנו וכבודנו."[10]

 

זו לא הפעם הראשונה שגורמים בפרלמנט מנסים, עד כה ללא הצלחה להביא להחלטות נגד נורמליזציה עם ישראל. כך למשל, לפני כמה חודשים דרשו חברי פרלמנט להוסיף לחוקה סעיף השולל נורמליזציה עם ישראל, ואולם הפרלמנט דחה זאת.[11] כמו כן, עם מינויה של כרבול לשרת התיירות, בינואר 2014,  דרשו חברי פרלמנט לפטרה בטענה כי ביקרה בישראל בשנת 2006.  כרבול אכן הגישה את התפטרותה, אך רה"מ, ג'ומעה דחה אותה.[12]  יחד עם זאת, בחודש מרס האחרון מנעו שלטונות תוניסיה מ-14 ישראלים לרדת מאנייה שעגנה בנמל חלק אל-ואדי, בטענה שלא היו ברשותם היתרים מתאימים.[13]

 

כותב באל-חיאת: בעד ביקורי ישראלים, נגד "המפעל הציוני"

הכותב ממוצא לבנוני, אחמד מגרבי המשמש עורך לענייני מחשבים ומדע ביומון הלונדוני אל-חיאת, פרסם ביומון זה מאמר שבו הביע תמיכה בתיירות הישראלית בתוניסיה המהווה, לדבריו, ביטוי ל"מורשת האיתנה של העם התוניסאי" ועדות לפתיחות וליכולת להבחין בין הדת היהודית לבין "מפעל הכיבוש הישראלי". הוא טען כי בעבר הייתה מודעות להבחנה זו במדינות ערב - ובפרט במדינות המגרב – שאפשרה ליהודים להצטרף להנהגות הפוליטיות במדינות אלה וליטול חלק במאבקי עמיהן.

 

מגרבי הדגיש כי הסכסוך עם ישראל הוא לאומי ותרבותי אך לא דתי, ולכן על הערבים למשוך ידיהם מנושאים שאינם מעניינם, כמו נושא השואה - שעיסוקם בו משחק לידי התעמולה הציונית המשתמשת בו להצדקת הכיבוש -  ולהתמקד בהבחנה בין היהדות כדת לבין "המפעל הציוני-התנחלותי", הבחנה המרגיזה את ישראל יותר מכל. לדבריו, התבטאויותיהם של יהודים בעולם ושל מחנה השלום בישראל נגד השימוש של ישראל בנושא השואה ונגד מדיניותה הגזענית כלפי הפלסטינים הן אפקטיביות יותר.[14]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"אין דבר מצער יותר מכך שהערבים מעמיסים על עצמם נטל לא להם... ומתנדבים לחנוק את עצמם ולהגביר את האסונות שלהם תחת דגלים לא להם כלל. האין זה כך באשר לוויכוח השגוי סביב עלייתם לרגל של יהודים לתוניסיה, שהפכה לחלק ממורשת איתנה של העם התוניסאי, של [יכולת] להכיל את העניין הדתי במסגרת הקשר תרבותי רחב? האם לא למדנו דבר מ[הנטייה הערבית הכללית] לשרת באופן אמוציונלי דגלים לא להם ולערב את עצמם בדיונים הטרגיים אודות השואה? כמה קומית-טרגית היא העובדה שהנאציזם של היטלר בגרמניה - תחת דגל עליונות הגזע הארי הגרמני - ביצע טבח דמים נתעב כמו השואה ולאחר מכן יוצאים הערבים להגן על מה שעוללה הגזענות של היטלר ועל הפנאטיות הארית הנאצית שלו.

 

הטרגדיה מגיעה לשיאה כאשר ערבים מגנים על הטבח של היטלר בעוד שתעמולת האידיאולוגיה הציונית עושה שימוש בטבח [ביהודים] בשואה ואף מצדיקה [באמצעותו] את הכיבוש הקולוניאלי בפלסטין ואת גירוש העם הפלסטיני וחיסול זהותו הלאומית והתרבותית. האינטלקטואל האמריקאי-היהודי נורמן פינקלשטיין כינה את השימוש הנתעב הזה "תעשיית השואה", והוא עצמו נצר למשפחה ניצולת שואה.  כמה מהערבים מנהלים את ההגנה הזו על השואה בלהיטות ערבית נרגשת... מבלי לדעת שהם משרתים את המפעל הציוני...

 

הסכסוך עם המפעל הציוני בפלסטין הוא סכסוך פטריוטי, לאומי ותרבותי ובשום אופן איננו סכסוך עם הדת היהודית. אחד המאפיינים הגרועים ביותר של המפעל הציוני הוא ניצול הדת היהודית והטרגדיות בזיכרון הקולקטיבי היהודי - שהן דברים שאינם מעניינם של הערבים - להצדקת הכיבוש ההתנחלותי הישראלי. מכיוון שהנאציזם של היטלר התמקד ביהודים כקבוצה דתית, מצאה בו הציונות את הדוגמא הברורה והאכזרית ביותר לרדיפת היהודים והכניסה אותו לשיח אידיאולוגי קיצוני המתרץ את ההשתלטות על פלסטין במה שעשה היטלר בגרמניה. כך הופכת הציונות עצמה לאידיאולוגיה גזענית בעלת מאפיינים נאציים, במובן זה שהיא נראית כבבואה של הנאציזם.

 

בשיח הציוני יש ניצול עצום ונתעב של הדת היהודית... משום כך, חשוב להזכיר תמיד, כי דבר אינו מפריך את טענות הציונות יותר מאשר יציאה של יהודים נגד האמירות הפוליטיות שלה ונגד מעשיה הגזעניים נגד הערבים. יצוין כי דבר אינו מרגיז את הציונות יותר מאשר הניסיון להפריד בין היהדות כדת מונותיאיסטית לבין האידיאולוגיה הציונית כמפעל פוליטי התנחלותי המשרת את האינטרסים של גורמי כוח גדולים ושל מעצמות, ובפרט [את חתירתם ל]הגמוניה על האזור הערבי. דוגמא קטנה למישהו שהטריד את מנוחתם של הציונים היהירים היתה כאשר האינטלקטואל אדוארד סעיד היפנה את תשומת הלב להבדל בין המפעל ההתנחלותי הציוני לבין הדת היהודית . סעיד עורר את דאגת הציונים, ששפכו עליו אינסוף קיתונות של זעם, מסיבות רבות ובהן ידידותו עם המוסיקאי הישראלי דניאל בארנבוים, וכן העובדה שהשניים הקימו את תזמורת דיוואן מזרח-מערב בעיר פילאס במחוז סיביליה, כדי להזכיר את הדו-קיום הערבי-היהודי באנדלוסיה.

 

כאשר פרויקט השחרור הערבי היה במצב של נסיקה בתודעה התרבותית היו שורותיו מלאות במרכיבים ערביים שונים מבחינה דתית גזעית ואתנית. כיום - לאחר שהשיח הקיצוני האסלאמי בעולם הערבי התרחב והגיע לממדים טרגיים עד כדי כך שהוא הפקיע מהערבים ומהמוסלמים את תדמיתם [האמיתית], לטובת התדמית הקיצוניות הטרוריסטית שלו - הדבר נראה כמחזה סוריאליסטי. אולם בזמנים בהם שררה יותר פתיחות, נמנה היהודי המצרי הנרי קוריאל[15] עם המנהיגים המייסדים של התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי שהובילה חלק חשוב ממאבקי העם המצרי נגד הפאשיזם של היטלר ונגד הכיבוש הבריטי. כך, בזמנים שהיתה בהם יותר מודעות להבדל בין הדת היהודית למפעל ההתנחלותי הישראלי  היה האינטלקטואל [היהודי] המרוקאי אברהם צרפתי[16] ממנהיגי תנועת השחרור הפלסטינית. כמו כן, לוחם יהודי כמו הסופר סלים נסיב[17] הצטרף [אז] אל השמאל הלבנוני... שֵם נוצץ [לא פחות] הוא דניאל בן סעיד, אינטלקטואל [יהודי] צרפתי ממוצא מרוקאי שהביטוי העדין ביותר בו הוא מתאר את ישראל הוא 'ישות גזענית'.

מאז הקמת הישות הציונית הופיעו רבדים ישראליים המתנגדים אף הם לשאיפות הפאשיסטיות הציוניות. מחנה השלום הישראלי וגורמים ליברליים שמאלנים נאורים הם דוגמא לישראלים המתנגדים לפשיזם הציוני.  

 

לאור הדברים האמורים לעיל, שאין הם אלא קצה הקרחון, יש להצטער על כך שנושא עלייתם לרגל של יהודים לבית הכנסת 'אל-גרביה' באי ג'רבה מהווה נושא לוויכוח בתוניסיה, לאחר הצלחת 'מהפכת היסמין' בה. קרוב לוודאי שהניסיון האיתן של העם התוניסאי בפתיחות תרבותית המתנגדת למפעל הישראלי [אך מקבלת את היהודים כדת] מהווה קדמה תרבותית המרוממת את תוניסיה ואת פלסטין, ואף את העמים הערבים ואת הדת האסלאמית." 

 



[1]ו וwww.elaph.com , 25.4.2014

[2]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.5.2014

[3]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 10.5.2014

[4]  יצוין כי שתי חברות בינ"ל המארגנות טיולי שייט לתוניסיה ביטלו 16 טיולים כאלה לאור מדיניותה העמומה של תוניסיה לגבי כניסת תיירים ישראלים למדינה. אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 09.05.2014

[5] ווwww.elaph.com ;  אל קדס אל-ערבי (לונדון), 25.4.2014

[6]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון),8.5.2014

[7] ווhttp://www.tunisien.tn , 27.4.2014

[8]וו www.elaph.com , 25.4.2014

[9] ווwww.aljazeera.net , 26.4.2014

[10]ו www.elaph.com , 25.4.2014

[12] אל-חיאת (לונדון), 30.1.2014

[13] ווwww.elaph.com, 25.4.2014

[14]  אל-חיאת (לונדון), 2.5.14

[15]  הנרי קוריאל  היה פעיל שמאל יהודי-מצרי שעמד בראש "התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי" במצרים עד שגורש בשנת  1950. אחר כך סייע לחזית לשחרור לאומי באלג'יריה.  בשנת 1978 נרצח בפריז.

[16]  אברהם צרפתי היה פעיל פוליטי, חבר במפלגה הקומוניסטית (קדימה) ואופוזיציונר למלך חסן השני. הוא נאבק נגד הקולוניאליזם ובעד הדמוקרטיה. נכלא ל-17 שנה, והוגלה ל-8 שנים ממרוקו. אחרי מות המלך חסן השני  - בעקבות שינויים פוליטיים במרוקו ובלחץ של ארגוני זכויות אדם-  חזר צרפתי בספטמבר 2000 למרוקו בעקבות צו מיוחד של המלך וקיבל חזרה את דרכונו ואת כל זכויותיו. נפטר בנובמבר 2010.

[17]  סלים נסיב הוא עיתונאי לענייני המזה"ת בצרפת, יליד בירות 1946, המתגורר בפריז מאז 1969.