הפלסטינים: חידוש המו"מ בצל ביקורת פנימית וספקות לגבי הצלחתו

מאת כ. יעקב *

הקדמה

חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים ב-30 ביולי 2013 נערך בצל מחלוקת פנימית חריפה בקרב הפלסטינים לגבי חידוש המו"מ ויעילותו, וביקורת על תפקוד ההנהגה הפלסטינית והעומד בראשה.

לאחר שלוש שנים שבהן הופסק המו"מ התקבל חידושו בשוויון נפש ברש"פ, והציפיות להצלחתו אינן גבוהות. הדעה הרווחת ברש"פ היא שהפלסטינים לא יפיקו תועלת מהמו"מ משום שישראל לא התחייבה להסכים להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 ולהפסיק את הבנייה בהתנחלויות. עם זאת, היו שצידדו בהליכה למו"מ כדי שהרש"פ לא תואשם בטרפודו וכדי שישראל תצטייר כסרבנית. היו גם מי שתמכו בחידוש המו"מ כצעד של חוסר ברירה הנובע מהפילוג הפלסטיני, מהאירועים האלימים בעולם הערבי ומהלחץ שהפעילה ארה"ב. 

לפני הודעת מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, על חידוש המו"מ התכנס הוועה"פ של אש"פ והחליט שלא להשתתף במו"מ היות שתנאי הפלסטינים לא התקבלו, ולמרות זאת עבאס הסכים לחדשו. צעד זה נתקל בהאשמות קשות שהופנו נגד עבאס, על כך שהוא פועל כדיקטאטור ולא מתחשב במוסדות אש"פ, ושהוא מוותר כיום על  דרישות שבגללן הוא הקפיא את המו"מ בעבר. עוד נטען שהוא מפקיד את ניהול המו"מ בידי אנשי אליטה שכבר נכשלו בעבר בניהולו.

יצוין כי בין מבקריו של עבאס היו גם ראשי הפלגים באש"פ, שבעבר תמכו במהלכים המדיניים של הרש"פ, וכן שרים בכירים לשעבר ובעלי טורים ביומונים המזוהים עם הרש"פ.

מחמוד עבאס שנדרש לנושא, הגיב לטענות הקשות כעבור כחודש, בדברים שנשא בכינוס המועצה המהפכנית של פת"ח. עבאס אמר כי המו"מ מתנהל על בסיס גבולות 67 וטרם הושג בו דבר זולת הצגת עמדות וציין כי  לגיטימי שתהיה אופוזיציה, אך לבסוף המתנגדים שבים למסלול כפי שקרה בהסכם אוסלו כאשר מתנגדיו חברו לבסוף לרש"פ. 

לאחר יותר מעשרה סבבים של מו"מ בין ישראל לפלסטינים לא השתנו הלכי הרוח בקרב הפלסטינים והם ממשיכים להביע פסימיות בצל דיווחים על קשיים במו"מ הנובעים, לטענתם, מכך שישראל מציבה מכשולים במו"מ.

עבאס: האופציה הראשונה היא מו"מ; כל הסכם יובא למשאל עם

עם חידוש המו"מ הציג יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, כמה טיעונים להצדקת החזרה לשיחות ובהם: המו"מ הוא האמצעי לקבל את הזכויות הלאומיות; הצגת גמישות מדינית תחשוף את סרבנותה של ישראל. בריאיון ליומון הירדני הממסדי אל-ראי, אמר עבאס: "האופציה הראשונה שלנו להגיע למדינה עצמאית היא במו"מ על הגבולות והביטחון וקביעת לוח זמנים לקיומו." הוא הבהיר כי "כל הסכם שייחתם עם הישראלים יאושר במשאל עם."[1]

דברים דומים כתבו גם כמה בעלי טורים ביומוני הרש"פ. בעל הטור ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, טען: "ההנהגה הפלסטינית רוצה להפגין גמישות פוליטית ובכך להדגיש מחדש למערב בכלל ולארה"ב בפרט שהיא אינה מתנגדת לעיקרון השיבה למו"מ לפי לו"ז מוגדר, בהבינה שממשלת נתניהו לא תכבד את המתחייב מן ההסדר... ובהבינה  שישראל תמשיך באופציית ההתנחלויות, הפקעת [האדמות], הייהוד והטרנספר, בין אם תלך למו"מ ובין אם לאו... כך תסיר ההנהגה פעם נוספת לעיני העולם את המסכה האחרונה מעל פניה המכוערות של ההנהגה הציונית... ותכין את [הנפש] הלאומית [הפלסטינית] לביצוע תוכנית לאומית שונה, הנסמכת על ההישגים באו"ם בסוף נובמבר 2012 כדי לעלות לדרגה של מדינה."[2]

בעל טור אחר באותו יומון, מופק מטר, הסביר כי יש להשתתף במו"מ כדי לחזק את ההכרה האמריקנית בעקרון "שתי המדינות" וציין כי הפלסטינים לא ילכו למו"מ אין-סופי, אלא למשך תשעה חודשים בלבד. לטענתו, דבר לא ימנע מישראל לבנות בהתנחלויות, ו"אם נסרב ללכת למו"מ בשל מכרזים לבנייה חדשה בהתנחלויות, נסייע בכך לישראל להשיג את מבוקשה בקלות."[3]

הביקורת על ההנהגה הפלסטינית

עם זאת, בכירים ברש"פ ובעלי טורים רבים ביומוני הרש"פ, הביעו מורת רוח הן ממה שנראה להם כויתורים על התנאים שהציבו ונסיגה מרף דרישותיהם, והן מהאופן שבו התנהל חידוש המו"מ ומהערפל האופף אותו. ואולם, היו שסברו כי יש לתת סיכוי למו"מ אף שהם ספקניים לגבי סיכויי הצלחתו. כל הדוברים תמימי דעים שמו"מ ללא מקור סמכות, כלומר בלי שישראל תתחייב להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67, הוא חסר ערך.

ערפל והיעדר ערבויות בנושא מקור הסמכות

חבר הוועה"פ באש"פ, אחמד קריע, מתח ביקורת על היעדר ערבויות אמריקניות בדבר מקור הסמכות למו"מ. לאחר פגישת עבאס וקרי בעמאן ביולי 2013 לפני חידוש המו"מ  אמר קריע, כי הפגישה הייתה באווירה מתוחה מאוד ואבו מאזן לא השיב לשאלה האם קיבל ערבויות מג'ון קרי. לדברי קריע, לא ניתנו ערבויות.[4]

חבר אחר בוועה"פ של אש"פ, ואצל אבו יוסף, טען כי חידוש המו"מ נעשה "ללא מקור סמכות של גבולות 67, בשעה שהבנייה בהתנחלויות נמשכת ובמקום זאת דנים בנושאי הביטחון והגבולות." לדבריו, האמריקנים ניסו ליצור אשליה שהם הצליחו להחיות את תהליך השלום ולפתוח ערוץ חדש של מו"מ. "מה שקורה הוא בזבוז זמן שהיה אפשר לנצלו להשלמת צעדים באו"ם, לאחר שהפלסטינים השיגו תואר של מדינה משקיפה לא חברה באו"ם... ופנייה לשפוט את הכיבוש על פשעיו."[5]

השר לשעבר ברש"פ, חסן עצפור, כתב כי חידוש המו"מ כרוך במעשה רמייה: "מאז הכרזת קרי רבות ההדלפות לתקשורת, ממקורות מגוונים, החושפות 'הבנות' שלא תואמות דבר מהעקרונות הפלסטינים המוסכמים ע"י הפלגים והעם. חיש התגלתה 'תרמית מסמך הביטחונות בכתב', כאשר מקורות אמריקניים גילו כי לא הגישו שום ביטחונות רשמיים. זאת ועוד, עבאס לא הציג להנהגה הפלסטינית מסמך או הבנה מוגדרת וזה מוכיח שכל מה שקרה היה מלים בע"פ בלוויית איום ברור לנשיא [הרש"פ] שהוא יישא באחריות לכישלון."[6]

יש שהרחיקו בביקורתם עד כדי תיאור ההחלטה הפלסטינית כבגידה. איש הפת"ח בלבנון, אחסאן אל-ג'מל, כתב: "האם שבנו אל המו"מ או החזירו אותנו אל המכלאה באמצעות גזר שמדיף ריח של בגידה? האם החזירו אותנו אל המו"מ באמצעות אלה השוברת את גבנו וכופה עלינו תכתיבים ותנאים? לא ראיתי מדינה שכה רבות בה הגרסאות על צעד מדיני כפי שקורה אצלנו... יש להגדיר את הצד המכיר בגבולות, כלומר, האויב הישראלי [ולא רק ארה"ב] צריך להכיר במקורות הסמכות ובמדינה בגבולות 67, בהפסקת ההתנחלויות ובביצוע כל ההתחייבויות וההסכמים הקודמים. איננו דורשים הכרה מ[ג'ון] קרי. הבעיה שלנו איננה איתו למרות נטייתו המלאה לכיבוש הישראלי."[7]

בעל הטור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי, כתב: ההחלטה "האישית, המעורפלת והמגומגמת" של ההנהגה הפלסטינית לחזור למו"מ, נבעה מחששה לעתידה אם לא תעשה כן: "[חששה היה שסירובה לחדש את המו"מ] יוביל לעצירת הסיוע לרש"פ ולהטלת סנקציות אמריקאיות וישראליות עליה, שאולי יגיעו להקפאת היחסים עימה, מה שיביא לקריסתה." [8]

בנוסף לערפל בנוגע לגבולות טען בעל הטור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כי הצעת קרי נתונה לפרשנות הצדדים לפי רצונם: "לכל צד יש זכות לסרב להגדרות של הצד השני. כך, למשל, זכותה של ישראל לסרב לשוב לגבולות ה-4 ביוני 1967, לדבוק באופציית ההתנחלויות הקולוניאליסטיות,  לסרב לחלוקת ירושלים ולשיבת הפליטים לבתיהם שמהם גורשו בשנת 1948, ואילו לפלסטינים יש זכות לסרב לתנאי שהציבה ישראל לפלסטינים להכיר ב'יהדותה' של המדינה, ולכל עמדה ישראלית הסותרת את מטרות העם הפלסטיני ואת החלטות הלגיטימיות הבין-לאומית [החלטות האו"ם]... מקור הסמכות של המו"מ נותר סתום ומעורפל." [9]

נסיגה של הפלסטינים מתנאיהם למו"מ

בכירים ברש"פ ובעלי טורים הציגו את הסכנות הכרוכות בוויתורים שהפלסטינים עושים, או עתידים לעשות, כתוצאה מחידוש המו"מ: חבר המועצה המחוקקת שהודח ממוסדות פת"ח, מחמד דחלאן, כתב: "הסכמת הנשיא מחמוד עבאס לשוב למו"מ הישיר עם ישראל תמורת שמועות או ידיעות על מתן הקלות [לפלסטינים] ללא תמורה פוליטית... היא התאבדות פוליטית וגם זלזול מסוכן בעקרונות הפלסטיניים."[10]

בעל הטור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי, מתח ביקורת על ויתורה  של הרש"פ על האפשרות להצטרף למוסדות האו"ם ועל הסכמתה לעשות הבחנה בין ההתנחלויות בירושלים ובגושי ההתנחלויות הגדולים לבין שאר ההתנחלויות: "לו המו"מ היה מתחדש ללא תנאים אך תוך שמירה על [האופציה] לפנות [למוסדות] האו"ם, זה היה טוב בהרבה, או רע פחות, מאשר חידושו באופן שזה קרה. אחת מהטעויות החמורות ביותר של ההנהגה הפלסטינית היא עשיית ויתורים [שבאים לידי ביטוי ב]הסכמתה... להבחין בין ההתנחלויות בירושלים ובגושי ההתנחלויות הגדולים, לבין ההתנחלויות בשאר האדמות הכבושות. הדבר נותן לגיטימיות להתנחלויות [הללו], ומהווה תקדים שעלול להישנות בעתיד כלפי התנחלויות חדשות."[11]

בעל טור באתר www.amad.ps המקורב לאש"פ, ת'איר אל-עקאד, טען: "הודעת קרי בעמאן על חידוש המו"מ הפתיעה, אך מוזרה יותר היתה נסיגת הצד הפלסטיני מתנאים שהציב לפני תחילת המו"מ... התנאים הפלסטיניים שההנהגה חזרה עליהם [שוב ושוב] קרסו במהרה."[12]

להנהגה הפלסטינית אין אסטרטגיה

השר לשעבר ברש"פ, אבראהים אבראש, האשים את הרש"פ שלא ניצלה את הזמן לגבש אסטרטגיה באשר למטרותיה וליעדי המו"מ: "מבלי להתעלם מאחריותן של ארה"ב וישראל לקשיים בתהליך המדיני, מוטלת אחריות גדולה [גם] על כתפי הפלסטינים, משום שכאשר ההנהגה החליטה לפני שלוש שנים להפסיק את המו"מ ולא לשוב אליו, אלא אם תוקפא הבנייה, היא לא קבעה אסטרטגיה פלסטינית להתמודדות עם המשך הפסקת המו"מ וההשלכות של זה. כמו כן לא נקבעה אסטרטגיה פלסטינית מול המשך ההתנחלויות והייהוד. במשך שלוש שנים אמרה ההנהגה כי לא תשוב למו"מ, אלא אם ישראל תפסיק לבנות בהתנחלויות. היא עצרה והמתינה שישראל תציית לתנאי הזה או שהקוורטט, נותן החסות למו"מ, יכפה עליה את הפסקת הבנייה. כאשר לא קרה דבר משניהם וישראל המשיכה בפעילות נרחבת של התנחלות וייהוד החליטה ההנהגה לפנות לאו"ם... ההנהגה היססה מהמשך המערכה הדיפלומטית ולא הצטרפה לבית הדין הבין-לאומי או מוסדות בין-לאומיים אחרים.".[13]

הרש"פ אינה מייצגת את רצון העם ועוקפת את אש"פ

בכירי פת"ח ואש"פ מתחו ביקורת על התעלמות עבאס מאש"פ שקרא לדחות את חידוש המו"מ. ב-18 ביולי 2013 התכנסה ההנהגה הפלסטינית הכוללת את הוועה"פ של אש"פ, לדיון בחידוש המו"מ. הדיון היה סוער וסוכם בו לדחות את ההחלטה להשתתף במו"מ עד שישראל תיענה לדרישות הפלסטינים. למרות זאת, החליט עבאס לחדש את המו"מ והדבר עורר עליו ביקורת חריפה מצד אנשי פת"ח ואש"פ שראו בכך עקיפה של אש"פ וביטוי להתנהלות לא ראויה של ההנהגה הפלסטינית ושל העומד בראשה. מקורות פלסטיניים טענו כי נוצר פילוג בוועה"פ של אש"פ היות שחלק מהחברים התנגדו לחידוש המו"מ, ואילו אחרים בראשות עבאס תמכו בו. המתנגדים טענו כי "התוצאות יהיו קשות לעם הפלסטיני והוא לא יקבל זאת."[14] 

איש הפת"ח ושר לשעבר ברש"פ, זיאד אבו זיאד, פקפק ביכולתה של הנהגת הרש"פ לקבל את ההחלטות הנכונות לפלסטינים ולייצג את כל העם בצל הפילוג בין פת"ח לחמאס והתנגדות פלגי אש"פ לחידוש השיחות: "העדות החזקה ביותר למשבר המנהיגות בצד הפלסטיני היא כי חרף הצהרות נציגי כל הפלגים באש"פ על התנגדותם לחידוש המו"מ, התקבלה החלטה להשתתף בו."[15] 

גם חבר המועצה המחוקקת שהודח ממוסדות פת"ח, מחמד דחלאן, לא ראה תועלת במו"מ שמנהלת הנהגה חלשה. לדבריו עבאס "קיבל החלטה לבד מבלי להתחשב בדעת הציבור או במוסדות ההנהגה, כולל הנהגת הפת"ח דבר שעלול להמיט על הפלסטינים צרות. הוא הלעיט אותנו בגבורתו ובהצהרות על תנאים לחידוש המו"מ במשך שלוש שנים ואחר כך נרתע כהרגלו ונכנע לתנאי ישראל, כדי להטביע חותם של ייאוש ותסכול בתודעה הפלסטינית."[16]

מנהלי המו"מ - אליטה כושלת

בנוסף לטענות על ויתורים וחוסר בהירות באשר למו"מ היו שטענו נגד יהירותו של  צוות המו"מ והמשך ניהולו ע"י קבוצה שכשלה בכך לאורך שנים. לדברי השר לשעבר ברש"פ, אבראהים אבראש, "יש חשש לגורל בעייתנו, אם תישאר אותה שיטה של מו"מ כשאנו שבויים בידי אותה אליטה ואותו צוות מו"מ."[17]

השר לשעבר ברש"פ, נביל עמר, הידוע בביקורתו על התנהלות הרש"פ, טען כי כאשר ניהל  עבאס שיחות עם קרי בחדר סגור פיזרו מקורביו  מחוץ לחדר, מול המצלמות, הצהרות ניציות הרחוקות מן המציאות. הוא הוסיף: "כאשר אני מדבר על ההנהגה ועל הכאוס בתפקודה, אינני שוכח את הפגם הגדול והשערורייתי שלה – חוסר יכולתה להשיב את האחדות לעם ולמולדת."[18]

הבהרות עבאס ועריקאת בנוגע לחידוש המו"מ

בתגובה לטענות נגד חידוש המו"מ הסבירו עבאס ומחלקת המו"מ של אש"פ באמצעות סאאב עריקאת, את המניעים לתמוך בחידושו. בראשית ספטמבר 2013 נאם מחמוד עבאס בכינוס הוועידה המהפכנית של פת"ח והסביר: "הוסכם שהבסיס למו"מ הוא פתרון שתי המדינות בגבולות 67 והדבר הוצג בפני הוועדה המרכזית והוועה"פ של אש"פ. אין ספק, היתה שם התנגדות של כמה מן הפלגים לעקרון החזרה למו"מ וזו זכותם. הם יכולים להתנגד ולסרב ואין זה משנה מה הסיבה או התוצאה. זה עניין שכבר הורגלנו אליו לאורך כל המהפכה מאז 1965 ועד היום. בכל פעם ובכל החלטה הייתה התנגדות שנמשכת שנה או שנתיים ואחר כך הם [המתנגדים] חוזרים וממשיכים במסלול. המקרה האחרון היה [הסכם] אוסלו [שהמתנגדים ראו בו הסכם שיש בו] בגידה, מכירה, התפשרות וויתורים, אך [לבסוף], כולם שבו והצטרפו לרש"פ ואף קיבלו תעודות זהות. רבים מהם הפכו לשרים ולחברי פרלמנט... אני אומר לאופוזיציה: צאו והביעו מחאה, אך גם בהפגנה צריכים לשמור על תרבות וערכים. אל תלכו למחסומים ותיצרו בעיה כי לאחר מכן אני אצטרך לתקן את הנזק שעשיתם.

האמריקנים ביקשו שנימנע מפנייה לארגונים הבין-לאומיים במהלך תקופת המו"מ, אך דחינו את הבקשה.  הופעל לחץ כבד שבמהלך המו"מ שיימשך 6-9 חודשים לא נפנה לארגוני האו"ם אך התנגדנו. הסתיים סיפור המו"מ בתנאי שהאמריקנים יגישו לנו התחייבות רשמית שהמו"מ יתבסס על שתי מדינות בגבולות 67 ... ואכן התחלנו את המו"מ בפועל. לפני שהתחלנו דובר על הארגונים הבין-לאומיים ואמרנו שאנחנו מוכנים לא ללכת, אם ישוחררו אסירים לפני 1994 שמספרם 104... אך העסקה גם כוללת שחרור 250 אסירים וזה נמצא על סדר היום של המו"מ. בעסקה המיוחדת של 104 סוכם שישוחררו בארבע פעימות...

לפיכך, המו"מ מתנהל על בסיס גבולות 67 ועל בסיס הדרישה לשחרר 250 אסירים ולשחרר אסירים [שנעצרו] לפני 1993. המו"מ החל. סאאב [עריקאת] יוכל אולי להסביר לכם מה קרה, אולם עד עתה לא קרה דבר זולת הצגת עמדות, כלומר, הוצגה העמדה הישראלית ובתגובה הוצגה העמדה הפלסטינית. נמתין 9 - 6  חודשים. אם יהיו התפתחויות ויושג הסכם, ידוע שנלך למשאל עם. כל הסכם שנשיג או שנסכים עליו, לא נסתפק [באישור] של הוועדה המרכזית או הוועה"פ או המועצה המרכזית, אלא נלך למשאל עם בכל מקום כדי לייצג את הפלסטינים בכל מקום...

היו רגועים לגמרי, עמדותינו נותרו כפי שהיו בעבר, כלומר, ירושלים בראש [סדר העדיפויות], מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים -  בלעדיה אין פיתרון וכך לגבי כל הנושאים הגבולות, הביטחון ועוד. אין מדינה ללא ירושלים. זה קו אדום. עמדותינו ידועות ואני מאמין שמנהלי המו"מ יקפידו על כך לגמרי כי כל אחד קנאי למולדתו, לזכויותיו ולמוניטין שלו. אין נכונות להתפשר בנושא הפלסטיני..."[19]

בנוסף, מחלקת המו"מ של אש"פ בראשות סאאב עריקאת פרסמה מסמך ובו תשע סיבות להסכמה לחידוש המו"מ:

 "1. קיבלנו התייחסות בכתב יד שמקור הסמכות לתהליך השלום הוא מימוש [פיתרון] שתי המדינות בגבולות  

     67 תוך חילופי שטחים מוסכמים;

 2. סדר היום [של המו"מ] יכלול את כל נושאי [פתרון] הקבע ללא יוצא מן הכלל (ירושלים, גבולות, התנחלויות, פליטים, מים, ביטחון, אסירים);

 3. אין פתרונות זמניים או פתרונות ביניים;

4. הגבלת תקופת המו"מ ל 6 - 9 חודשים;

5. האסירים שנעצרו לפני 1994 ישוחררו ב-4 פעימות;

6. הממשל האמריקני הבהיר כי הוא רואה בהתנחלויות עניין לא חוקי ושהוא יפעל לצמצם את הבנייה בהן למינימום. סירבנו ואמרנו כי כל פעולות ההתנחלות הישראלית לא חוקיות, בטלות ומבוטלות והדגשנו כי יש להפסיק את כל הפעולות הללו;

7. האיחוד האירופי פרסם את עמדותיו בנושא ההתנחלויות בכל השטחים הכבושים, בתיאום עם הרש"פ וביקש מאיתנו להסכים לחידוש המו"מ, באומרו כי עמדותיו בנוגע להתנחלויות יתממשו ב-1 בינואר 2014;

8. מדינות ערב תמכו פה אחד בחידוש המו"מ;

9. רוסיה, סין, יפן, מדינות אסיה ואפריקה וכן אמריקה הלטינית תמכו בחידוש המו"מ. גם האו"ם תמך בכך בדגש על מקור הסמכות, החוק הבין-לאומי והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים בגבולות 67 ופתרון כל נושאי הקבע ללא יוצא מן הכלל.

נוסף על כך, מדינות רבות שלא הכירו בנו כמדינה לא חברה באו"ם הבטיחו כי אם בתום 9 חודשים תסרב ישראל ליישם את עקרון שתי המדינות בגבולות 67, הן יכירו בפלסטין, יתמכו בהצטרפותה למוסדות בין-לאומיים ולאמנות בין-לאומיות ויתייחסו לבנייה בהתנחלויות, כולל בירושלים, כאל דבר בלתי חוקי."[20]

פסימיות פלסטינית בנוגע להצלחת המו"מ

מן ההצהרות הרבות של אנשי הרש"פ ומדברים שנכתבו ביומוניה ובהם גם ביומון אל-קדס היוצא לאור במזרח ירושלים, עולה כי הציבור הפלסטיני פסימי באשר לסיכוייהם של הפלסטינים להפיק תועלת מהמו"מ. ברוח זו, אמר מזכיר הוועה"פ של אש"פ, יאסר עבד רבה "ברור לנו שיש קשיים נוראים ובייחוד שיש ממשלה ישראלית ימנית ומתגבר כוחם של המתנחלים בנוסף למהומות בעולם הערבי." לדבריו, העם הפלסטיני רוצה מו"מ אך הוא אינו בטוח שישראל מתכוונת להגיע לפתרון, ולכן הוא איננו מציע לאיש להיות אופטימי לגבי המו"מ.[21] 

במאמר המערכת של היומון אל-קודס נטען כי דעת הקהל הפלסטינית נוטה לסרב לחידוש המו"מ: "להערכתנו, רוב דעת הקהל התנגדה למהלך זה בשל העמדות הישראליות הרשמיות והפומביות, שסותרות את כל מה שנדרש [לכינון] השלום המיוחל... רבים חושבים שמו"מ בתנאים כאלה מהווה 'קבלה תיאורטית' של העמדות הישראליות ונסיגה מהעמדה הפלסטינית הפומבית לגבי חידוש המו"מ, בראש ובראשונה הקפאת ההתנחלויות. נראה כי [ההחלטה הזאת התקבלה] בשל הלחצים הפוליטיים האמריקאיים בפרט, והמערביים בכלל, וההבטחות לסיוע כלכלי רחב... איננו חושבים [שהצדדים] יגיעו להסכם בשלב זה של המו"מ, לאור העמדות הישראליות ולאור ניסיונות המו"מ במשך כעשרים שנה שהובילו אותנו למצב שלנו היום. הכרחי וחשוב מאוד לקבוע פרק זמן מוגדר למו"מ, למשל שישה חודשים, ואם לא תהיה במהלכו שום התקדמות, יש להפסיק [את המו"מ] ולהטיל על הגורם המעכב את כל האחריות, מכיוון שישראל נוקטת מדיניות של ניצול המו"מ והדיבורים על שלום כדי לכסות על מטרתה להתרחב ולבצע תוכניות שיהרסו את השלום. אסור לנו לתת לה שום הזדמנות להשיג זאת, אחרי [שכבר] שילמנו מחיר יקר כתוצאה מהתנהגות זו." [22]

השר לשעבר ברש"פ, סופיאן אבו זאידה טען: "הפסימיות הפלסטינית היא חסרת תקדים ואינה מוגבלת למתנגדים עקרונית למו"מ, או לאלה הדוחים את התנאים המשפילים שעליהם התבסס חידושו, אלא היא כוללת גם את התומכים בחידושו ובהם מנהלי המו"מ. לא שמעתי פלסטיני אחד שמאמין כי בתום תשעת החודשים יושג הסכם שיוביל למדינה בגבולות 67 שבירתה ירושלים ולפתרון צודק של בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם. אין פלסטיני שמאמין כי נתניהו יציע לעבאס יותר ממה שהציע [ר"מ ישראל לשעבר, אהוד] ברק לנשיא, המנהיג, יאסר ערפאת בוושינגטון בשנת 2000. עמדת ישראל [כיום] רחוקה מאוד מן הנקודה הזאת. אין גם אמונה שנתניהו יציע לעבאס מה שהציע לו [ר"מ ישראל לשעבר, אהוד] אולמרט בשנת 2008. נתניהו רחוק מכך מאוד. ולא רק נתניהו וממשלתו רחוקים מנקודה זאת מאוד, אלא גם המצב הפלסטיני גרוע בהרבה מזה שהיה בזמן המו"מ בקמפ דיוויד, או באנאפוליס."[23] 

נכון להיום, סוף חודש אוקטובר, לאחר יותר מעשרה סבבי שיחות, נמשכים גילויי הפסימיות בדברי בכירים ברש"פ על רקע הצהרתה של  שרת המשפטים ונציגת ישראל למו"מ, ציפי לבני, כי המו"מ יימשך יותר מ-9 חודשים ונוכח דרישתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מן הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית. פסימיות זו נשמעת אפילו מצד יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר לטלוויזיה הפלסטינית: "המו"מ המתנהל כיום בין הצד הפלסטיני לצד הישראלי מתבסס על עקרון גבולות ה-4 ביוני 1967 ואפשר לבחון חילופי שטחים מוגבלים מאוד ביחס של 1:1. המדינה היהודית אינה ענייננו...  סירובו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להכיר במדינת פלסטין בגבולות 67, קביעתו כי ירושלים היא בירת הנצח של מדינת ישראל והתעקשותו שנכיר ביהדותה של ישראל מוכיחים את אי רצונו בשלום."[24] 

חבר הוועה"פ של אש"פ, חנא עמירה, אמר כי במסגרת תרחישים שהוצגו בישיבת הוועה"פ הועלה גם תרחיש הכרזה על כישלון השיחות, והדגיש כי קיימת מחשבה רצינית בנושא זה. הוא הוסיף: "כל סבבי המו"מ לא הניבו דבר. מתקיים דיון רציני כדי לקבוע את הצעדים שיינקטו בשלב שאחרי התמוטטות המו"מ."[25]  

בעקבות החלטת עיריית ירושלים [אוקטובר 2013] לבנות 58 יחידות דיור בשכונת פסגת זאב הצטרפו גם הממונה על המו"מ מן הצד הפלסטיני, סאאב עריקאת, וחברת הוועה"פ של אש"פ, חנאן עשראוי, לפסימיים: לדברי עשראוי,  "הכיבוש רוקן את המו"מ  [המתנהל] בין הכיבוש לשלטון ברמאללה ממטרותיו, בעטיין של פעולותיו השיטתיות שיעדן להרוס כל סיכוי לשלום ולפתרון שתי המדינות."[26]  סאאב עריקאת מצידו האשים את ישראל ב"שיבוש כל הניסיונות הנעשים בזירה הבין-לאומית ליישום עקרון שתי המדינות וגבולות 67."[27]

* כ. יעקב חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי