שר ההסברה הסורי, ד"ר עדנאן עמראן, פרסם ממאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, אל-שרק אל-אוסט, בתגובה למאמרו של הנרי קיסינג'ר בלוס אנג'לס טיימס: "הנרי קיסינג'ר המבטא את העמדה הישראלית, מהווה דוגמה להגיון המוטה שאינו שת לבו אל העובדות ואינו לומד מן הניסיון; נהפוך הוא, לדעתו ניתן לתקן טעות על ידי העמקת [ההתנהגות השגויה], בהתאם להגיון שיוהרת הכוח מעוורת אותו..."

יו"ר 'התאחדות הסופרים הערבית', הסורי עלי עקלה ערסאן, הגיב על הפיגועים בארה"ב במאמר המערכת של ביטאון ההתאחדות, "אל-אסבוע אל-אדבי", היוצא לאור בדמשק. ".. ...כואב לי מותם של חפים מפשע; ואולם, האחד עשר בספטמבר - יום נפילת סמל העוצמה האמריקאית, הזכיר לי חפים מפשע רבים שהלכנו בלוויותיהם וטיפלנו בפצעיהם... נזכרתי בלוויות המתקיימות מדי יום בפלסטין הכבושה ..."

בעקבות הסערה שהתחוללה בישראל על רקע התבטאויותיו של חה"כ עזמי בשארה, בכנס שהתקיים לזכרו של נשיא סוריה לשעבר, חאפט' אל-אסד, בכפר הולדתו וקבורתו, קרדאחה בהשתתפות מזכ"ל חזבאללה, הוזמן בשארה לראיון מקיף בערוץ הטלוויזיה הלבנונית, LBC ודיבר בלגלוג על מאבקם של תובעי הדמוקרטיה בסוריה

מאז שזכה בשלטון בסוריה, מבקש בשאר אסד ליצור לעצמו תדמית של מי שנאבק למען שיפור זכויות האדם בארצו, כמו סגירת בית הכלא אל-מזה הידוע לשמצה. ואולם, השבועון הלונדוני בשפה הערבית, אל-קדס אל-ערבי, חושף את העינויים מהם סובלים אלפי אזרחים סוריים ואזרחי מדינות אחרות, שנאסרו, לעתים ללא כל סיבה ולעתים מסיבות טפלות

תחת הכותרת "מה קורה לתרבות הערבית כיום?", מתייחס המשורר הסורי, אדוניס, החי בצרפת, לפולמוס שהתנהל לאחרונה בעולם הערבי, ובעיקר במצרים בשאלה האם מותר לתרגם ספרות עברית לשפה הערבית. אדוניס מרחיב במאמרו את היריעה ומבכה את המצב אליו הגיעו התרבות הערבית והשפה הערבית, על רקע רדיפת האינטלקטואלים הליברלים בעולם הערבי

בעקבות הריגתו של חייל ישראלי בפיגוע שביצע חזבאללה בהר דב, הפציצה ישראל תחנת רדאר סורית בלבנון. סוריה נמנעה מתגובה צבאית ישירה, אך בשורה של הצהרות והדלפות לעיתונות, ניסתה לייצר מדיניות הרתעה מול ישראל, באמצעות חשיפת תסריטי הסלמה אפשריים

עמודי המכתבים למערכת של שלושת היומונים הלונדונים החשובים בשפה הערבית - אל-חיאת, אל-שרק אל-אוסט, ואל-קדס אל-ערבי - מתפתחים לעתים קרובות דיונים שהצנזורה בארצות המוצא מונעת את פרסומם בעיתונות המקומית. פולמוס שכזה התנהל לאחרונה במדור המכתבים למערכת של היומון אל-קדס אל-ערבי, בנוגע לאופי שלטונו של בשאר אסד בסוריה

בנאומו בפסגת עמאן מתח בשאר אל-אסד ביקורת על הגישה הערבית המבחינה בין אישים וממשלות בישראל לבין הרחוב הישראלי בכללותו. הוא הביע תמיכה באינתיפאדה, קרא להידוק הקשרים בין סוריה לפלסטינים, הציע לחדש את החרם הערבי על ישראל ולהקים בית דין בינלאומי שישפוט את "פושעי המלחמה הישראליים"

 15 חברי "הרשות המכוננת" של "ועדות החברה האזרחית" התכנסו כדי לבחון את תגובתם להאשמות המשטר הסורי כלפיהם. הם ניסחו מסמך הכולל שמונה נקודות תחת הכותרת "הסכמות לאומיות כלליות" שמטרתו להוות בסיס כללי לפעילות האינטלקטואלים, האגודות, והמועדונים. אלא שחברי הרשות המכוננת לא הגיעו להסכמה על הנוסח הסופי ותשעה מתוכם הכריעו כי אין לפרסמו ברבים

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, הוציא לאור ב-1983 את ספרו "המצה של ציון" בו הוא מתאר את עלילת הדם של דמשק (1840). הקהילה היהודית של דמשק הואשמה באותה שנה כי ראשיה רצחו את הכומר תומא ואת משרתו כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות של פסח. טלאס טען כיכי ספרו הוא "מחקר היסטורי... המבוסס על מסמכים מצרפת, וינה, והאוניברסיטה האמריקאית בביירות"

מאז עלה בשאר אסד לנשיאות בסוריה בשנת 2000, ובעיקר בחודשים האחרונים, החלה בדמשק ובערים אחרות בסוריה פעילות ענפה של אינטלקטואלים שדנו בגלוי בפיתוח 'חברה אזרחית' בסוריה. אולם, בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט (8-2-2001), סתם הנשיא הסורי את הגולל על ההערכות בדבר תמיכתו בתהליך הרפורמה שמציעים האינטלקטואלים

 הראיון המקיף שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט היה הראשון מאז נבחר. ראיון זה חשף בפעם הראשונה, באופן רשמי, את עמדתו בנושאים, כגון עתיד נוכחות הצבא הסורי בלבנון, האפשרות לשיפור יחסים בין דמשק לאש"ף, יחסיה של סוריה עם עיראק, ועמדתו של הנשיא לגבי פעילותם של אינטלקטואלים סוריים לקידום רפורמות אזרחיות

בעקבות הראיון שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני –אל-שרק אל-אוסט, שבו סתם את הגולל על האפשרות לשינוי חיובי ביחסים בין סוריה ללבנון, התגברה הביקורת המושמעת מעל דפי היומון הלבנוני אל-נהאר, לנוכחות הצבא הסורי בלבנון ולגישתה הכנועה של ממשלת לבנון כלפי תכתיביה של דמשק

השאם דג'אני, סופר ואינטלקטואל סורי, המרבה לנקוט גישה ריאליסטית בניתוחיו המדיניים, פרסם ביומון הלונדוני אל-חיאת מאמר בשם "ההשפעה ה'ציונית' בארה"ב: האמת בנוגע לאינטרסים המשותפים והמיתוסים בדבר ההגמוניה הכלכלית והפוליטית"

את הטענה כי ארבעת העשורים האחרונים של סוריה אחראיים לכל ההיבטים השליליים יש להשוות עם השלבים שקדמו להם. אז נגלה שבארבעת העשורים שקדמו להם היו שתי תקופת עיקריות: תקופת ההפיכות ותקופת הכיבוש. נראה כי אותם אנשים מעדיפים עבור ארצם את תקופות ההפיכות והכיבוש על פני היציבות שהחלה בשנת 1963 והתחזקה ב-1970 והיא נמשכת עד היום. אסד בריאיון, חלק ג'

"..לנוכחותם של הכוחות הסוריים בלבנון יש שני היבטים: ההיבט שלשמו נכנסה סוריה והוא נושא השלום האזרחי, שהגדרתו נתונה בידי המדינה הלבנונית; ההיבט השני נוגע לאינטרס הסורי-לבנוני המשותף והוא קשור לנושא המלחמה והשלום עם ישראל...". ראיון עם בשאר אסד, חלק שני

"..אנו אומרים תמיד שהמטרה היא שלום צודק וכולל. הכוונה במילה 'כולל' היא לכל האדמות הכבושות. [החזרת] הגולן ולבנון [בלבד] איננה שלום כולל ולכן אין מנוס מפעולה סימולטאנית במסלול הסורי-לבנוני ובמסלול הפלסטיני...". ראיון עם בשאר אסד, חלק א'

מאז עלה בשאר אסד [להלן הנשיא בשאר] לכס הנשיאות בסוריה ביולי 2000, התעוררה בסוריה ציפייה למשטר שיקדם פתיחות, דמוקרטיה ורפורמות בתחומים שונים. השינויים המשמעותיים ביותר המאפיינים את נשיאותו של בשאר אסד עד כה הם הגישה הסובלנית יחסית כלפי מתנגדים פוליטיים והתרת פלורליזם מבוקר בחיים הפוליטיים בסוריה

במפגשים עם נשיאה החדש של פקיסטן (לאחר ההפיכה), ברויז משרף, ועם סגן נשיא סין השמיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, דברים נגד ישראל והציונות: "אנו, בסוריה, זוכרים בהערכה רבה את עמדתה של פקיסטן כלפי סוריה והאומה הערבית במהלך הסכסוך הערבי - ציוני הנובע מתוקפנותה של ישראל על האדמה הערבית. אנו מעריכים במיוחד את פקיסטן על הימנעותה מהכרה בישראל או מכינון יחסים עמה

נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפני ועידת מדינות האיסלאם שהתכנסה השבוע בקטר היה בעל אופי אסלאמי. הנשיא בשאר אל-אסד דחה את הטענות בדבר קיומו של טרור אסלאמי ותאר את מעשיה של ישראל כנאציזם-חדש

מקור סורי בכיר הכחיש כי בפגישה שהתקיימה בין אולברייט לבשאר אסד ב-18 באוקטובר, 2000 בריאד דנו בנושא הישראלים המוחזקים בידי חזבאללה. לדברי המקור, אולברייט הסתפקה בהצגת שאלה בנוגע לקשרים בין סוריה לחזבאללה מבלי להציג לסוריה דרישה כלשהי להפעלת לחץ על חזבאללה

העורך המדיני של היומון הלבנוני "אל-חיאת", חאזם צאע'יה, מדמה את הדברים אשר, לדעתו, צריך היה שליט סוריה החדש להבטיח לבני עמו:  "אזרחים יקרים,  העולם השתנה, וכך גם אנו או שעלינו להשתנות כדי שנוכל להתפנות לבעיותינו האמיתיות ולפצות על שנים בהן עסקנו בבעיות שעיכבו את כלכלתנו ואת התקדמותנו..."

פואד אבו חג'לה, בעל טור יומי בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, כותב:  "בשאר אל-אסד יורש את שלטון אביו בסוריה. אין אצלנו כל חדש, והעולם הערבי חי בטוב. למזלה של הערביות, גם הרפובליקות הופכות לרפובליקות דינסטיות בהחלטות קונסטיטוציוניות המתקבלות על ידי ועדות פרלמנטריות מיוחדות תוך מחצית השעה

העיתון אל-שרק אל-אוסט פרסם ראיון נרחב עם בשאר אל-אסד זמן קצר לפני מות אביו. חלק מן התשובות ניתנו בציטוט ישיר, וחלק אחר היה שלא לייחוס ונרשם ע"י המראיינים תחת התואר "המקור הסורי". את הראיון העתיק היומון הירושלמי אל-קדס מתאריך 13 ו- 14 ביוני

תחת הכותרת "המדינה והשלטון בסוריה - התנהגות שרירותית כלפי החוקה, המפלגה והחברים הותיקים" מותח עדלי צאדק ביקורת חריפה על התיקון המהיר בחוקה הסורית שאפשר את מינוי של בשאר אל-אסד לנשיאות: "...לא היה זה הגיוני לשנות את החוקה תוך חצי שעה על מנת שתתאים להורשת ראשות הרפובליקה לבנו של חאפט' אל-אסד.

ראש ממשלת סוריה עד לאחרונה, מחמוד אל-זועבי, שם קץ לחייו בירייה, כאשר אנשי ביטחון סוריים באו לביתו במטרה לעוצרו במסגרת מה שתואר כ"מסע נגד השחיתות" בסוריה. רבים פירשו את המהלכים שננקטו נגד אל-זועבי כטיהור של צמרת המשטר בסוריה ממתנגדיו של בשאר אל-אסד

 המסלול הסורי בתהליך השלום מת, , למרות שאיש אינו רוצה להודות בכך באופן רשמי, אומר העיתונאי פטריק סיל המקורב לנשיא סוריה. לדבריו, רק נס יכול להשיבו לחיים. התעניינותו של העולם הוסטה לנסיגה הישראלית החד-צדדית מלבנון, שאמרוה להתבצע תוך חודשיים, ולהשלכות האלימות שהיא עלולה לגרום

היומון הלבנוני אל-נהאר פרסם שלושה ראיונות עם אנשי רוח סוריים בנושא התהליך המדיני והנורמליזציה עם ישראל: ריאד אל-תרכ, ששהה שנים בכלא הסורי; טיב אל-זיתיני, אינטלקטואל סורי, החי בגרמניה; וברהאן  ע'ליון, אינטלקטואל סורי החי בפאריס. הם נשאלו על עתיד המזה"ת בעקבות חתימת הסכם שלום ישראלי-סורי

 הויכוח הפנימי בקרב האינטיליגנציה הסורית בנוגע לתהליך השלום זוכה רק לעתים רחוקות לביטוי תקשורתי.  דיון פומבי נדיר בין אנשי רוח סורים התנהל לאחרונה מעל דפי היומון הערבי אל-חיאת והתמקד ביחסה של האינטיליגנציה הסורית לתהליך השלום עם ישראל ובקושי להביע עמדות בנושא זה בתקשורת הסורית הפנימית

העיתונאי הבריטי פטריק סיל, מקורבו של נשיא סוריה חאפט' אסד, פרסם שני ראיונות ביומון "אל-חיאת" שערך: עם בנו של הנשיא אסד, בשאר אסד, ועם ראש ממשלת לבנון, אמיל לחוד, שאמר: נסיגה ישראלית חד-צדדית לא תוכתר בהצלחה. היא תוביל למלחמה נוספת. בעיית הפלסטינים בלבנון קשורה באופן ישיר לסוגיית נסיגת ישראל

חסין חמוי כותב ב"אל-אסבוע אל-אדבי", ביטאון התאחדות הסופרים הערבים בדמשק: אינני חושב, שאני מפריז ביכולתה של הציונות להשפיע על השינויים וההחלטות בכוכב הלכת הזה, ואינני רואה את התנועה הזאת, בעלת האצבעות החודרות לכל מקום בעולם, דרך מראה מעוותת. כוחה השפעתה וסכנותיה אינן פוגעות רק בערבים אלא בעולם כולו

ההחרפה האחרונה בעימות בדרום לבנון הבליטה מחדש את חלקה של סוריה הן בעידוד חזבאללה והן בריסונו. ע"פי מקורות סורים שצוטטו ב"אל-חיאת" המסר המדיני של פיגועי חזבאללה האחרונים הוא ש"ההתנגדות תימשך גם בצל המו"מ", וכי אין אמת בשמועות  כאילו הושגה שביתת נשק בלתי מוכרזת בדרום לבנון, בעת שיש המו"מ

ביטויים אנטישמיים אינם זרים לתקשורת הסורית. בסוף נובמבר 1999, התפרסם בבטאון 'התאחדות הסופרים הערביים' בסוריה מאמרו של ג'בארה ברע'ות'י, "שיילוק הניו יורקי ותעשיית המוות". במאמר זה חזר המחבר לעלילת הדם הידועה לפיה היהודים משתמשים בדם של נוצרים ומוסלמים לאפיית מצות של פסח והעלה טענות אנטישמיות נוספות

עורך היומון הסורי הממסדי "תשרין", מחמד ח'יר אל-ואדי, כתב מאמר (31.1.2000) המכחיש את השואה ומאשים את הציונות בנאציזם. המאמר, שכותרתו "המגיפה של האלף השלישי", התפרסם על רקע משפטו של מכחיש השואה, דיוויד אירוינג המתנהל בבריטניה, והכינוס הבינלאומי בנושא השואה שנערך בשטקהולם

ב- 27.1.2000 נשא פארוק אל-שרע דברים בפני הכנס השנתי של התאחדות הסופרים הערביים בסוריה. נוסח מילולי של נאומו פורסם בביטאונה של ההתאחדות, "אל-אסבוע אל-אדבי", ב- 12.2.2000. בעקבות ההרצאה השיב אל-שרע לשאלות. העיתון "אל-ספיר" פרסם ב- 12.2.2000 גם את החלק הזה של האירוע

בראיון ל"אל-ספיר" אומר שר החוץ הסורי פארוק אל-שרע: "אנו המתנו שהאמריקאים ידווחו לנו שהצד הישראלי מוכן להיכנס לדיון בנושאי מהות, כלומר, בהסכמתם [של הישראלים]  לעקרון הנסיגה לקווי הארבעה ביוני 1967. ללא התחייבות זו, חזרתנו לשיחות תהיה לשווא. אנו איננו חובבי מו"מ לשם מו"מ

יו"ר "התאחדות הסופרים הערביים" בסוריה, ד"ר עלי עקלה ערסאן, בוחן את שיקולי הרווח וההפסד במקרה של חתימת הסכם שלום עם ישראל, ומגיע למסקנה כי הסכם השלום אינו כדאי, בשל המחיר האידיאולוגי שסוריה נתבעת לשלם עבור הגולן

עורך היומון הלבנוני "אל-ספיר", טלאל סלמאן, מפרסם את חלקה השני של סדרת ראיונות עם בכירים סוריים. בחלק זה, מתמקדים הבכירים הסוריים בתיווך האמריקאי במו"מ. בחלק ניכר מהכתבה מצוטטים דברי שר החוץ הסורי, אולם, בקטעים בהם נמתחת ביקורת על הממשל האמריקאי, מובאים הדברים בעילום שם

העיתונאי אבראהים אל-חמידי, מקורבו של שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, מפרסם ביומון הערבי אל-חיאת  (9.1.2000) את מסמך הגישור האמריקאי בין ישראל לסוריה. אל-חמידי, מצטט מקור סורי שאומר ש"זוהי הפעם הראשונה שהמעורבות האמריקאית היא בדרג שכזה... כעת ניתן לקבוע בדיוק מי האחראי להכשלת [המו"מ]

תחת הכותרת "השלום הציוני" כותב זביר סלטאן בשבועון "אל-אסבוע אל-אדבי", בטאון אגודת הסופרים הערביים בדמשק, באחד בינואר 2000:"...האירועים שהתרחשו בעקבות הסכמי קמפ-דיוויד הידועים לשמצה הוכיחו כי השלום של הציונים הוא אחת מצורות המלחמה שהם מנהלים כנגד הערבים והמוסלמים..."

אבראהים חמידי כותב בעיתון "אלחיאת": סוריה אישרה כי "העדיפות הראשונה במעלה", אשר ידרוש שר החוץ פארוק אלשרע בסבב הבא של שיחות השלום עם ישראל ב"שפרדסטאון" שבמערב וירג'יניה, תהיה לנסיגה מהגולן הסורי הכבוש.

 בתגובה לדברי ראש הממשלה ברק כי נושאי הנורמליזציה, הסדרי הביטחון ולבנון יקדימו את הנסיגה מהגולן, אמר שר החוץ הסורי פארוק אל-שרע : "מרכיבי השלום ידועים, והם ביו היתר: נסיגה ישראלית מהגולן לקווי הארבעה ביוני 1967 ונסיגה מדרום לבנון ...  הסדרי ביטחון מאוזנים לשני הצדדים... לו"ז ליישום ההסכם..".

דר' עלי עקלה ערסאן, יו"ר 'התאחדות הסופרים הערביים' בסוריה מתח ביקורת יוצאת דופן על מה שהוא רואה כויתורים סוריים, שאפשרו את חידוש המו"מ עם ישראל. במקביל, חשף ערסאן פרטים על חילופי המסרים בין ארה"ב לסוריה, בחודשים האחרונים

להלן קטעים ממאמרו של ג'בארה אל-ברע'ות'י, "שיילוק הניו-יורקי ותעשיית המוות", שהתפרסם ב"אל-אסבוע אל-אדבי [27.11.1999]", בטאון "התאחדות הסופרים הערביים" בדמשק: "הוראות התלמוד הרוויות בשנאה ואיבה כלפי האנושות [טבועות] בנפש היהודית. לאורך ההיסטוריה ידע העולם יותר משיילוק אחד ..."

פטריק סיל, הביוגרף הרשמי של נשיא סוריה ומקורבו, פרסם באל-חיאת הלונדוני תאור מפורט של המו"מ שניהלה סוריה בשנים 93-96, בתיווכה של ארה"ב, עם ישראל. סיל מבסס את מאמריו על המסמכים והתכתובת המקורית בין ארה"ב לאסד, אותם ככל הנראה קיבל ממקורות סוריים

בחירתו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל עוררה אופטימיות רבה בנוגע לאפשרות חידושו המהיר של המו"מ הישראלי-סורי. הסורים טענו, שראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין, התחייב כלפי האמריקאים בשנת 1995, לסגת לקווי הארבעה ביוני 1967, אך פרשנות זו אינה מקובלת על ישראל

תחת הכותרת "פשע שחיטתם של הכומר תומא ומשרתו" מפרסם מניר עדואן את עלילת הדם של דמשק בביטאון ה'חמאס: "ביום רביעי החמישה בפברואר 1840, כומר נוצרי ששמו אל-באדרי תומא, נפל קורבן לכנופיה של רבנים ונכבדים יהודים. פשע זה מעיד על השנאה המושרשת בלבותיהם של היהודים כלפי הנוצרים