כללי

 

בעלי טורים סעודיים תוקפים את איראן, סוריה וחזבאללה

 

הקדמה

בשבועות האחרונים התפרסמו מאמרים רבים של בעלי טורים סעודים התוקפים בחריפות את איראן, את סוריה ואת חזבאללה. המאמרים הזהירו מפני השינוי הדמוגראפי שמובילה איראן בלבנון ותקפו את חזבאללה המוכן להקריב את לבנון למען האינטרסים של איראן וסוריה. כמו כן נמתחה ביקורת קשה על הציות העיוור והכפיפות של סוריה לאיראן והיא אף הואשמה ברצח אישים לבנוניים, ובהם ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, במשך שלושים שנה.

 

במקביל למאמרים אלה, דיווח היומון הסעודי, "אל-וטן", כי לאחרונה הגיעו לידיהם של גורמים עיראקיים מסמכים החושפים את מידת חדירתה של איראן למוסדות הממשלה העיראקים, לפרלמנט ולמנגנוני הביטחון בעיראק. על פי מסמכים אלה 108 פעילים מ"כוחות אל-קודס", המשתייכים למשמרות המהפכה, השיגו משרות רשמיות ותפקידים חשובים במשרד ההגנה ובמשרד הפנים העיראקיים. מקורות עיראקים מסרו כי מסמכים אלה כוללים שמות ותאריכים בהם גויסו האנשים, וכן את חשבון הבנק של כמה מהאנשים האלה ביניהם כמה חברי פרלמנט עיראקיים.[1]

להלן מספר דוגמאות למאמרים שהתפרסמו.

 

איראן מובילה שינוי גיאוגרפי ודמוגראפי בלבנון

במאמר שפרסם בעל הטור הסעודי, חוסין שובכשי, ביומון הלונדוני אל-חיאת, הוא הזהיר מפני שינויים דמוגראפיים המתרחשים בלבנון לטובת העדה השיעית בסיועה של איראן[2]:

"היקף הכספים המבהיל המועבר מאיראן לחזבאללה ומיועד לרכישת אדמות ומקרקעין באופן חסר תקדים, אינו עוד סוד. יתרה מכך, הדבר הפך לשיחת היום של המנהיגים ושל אלה המתעסקים בנושא המקרקעין...

רוב האדמות והמקרקעין עוברים אל [העדה השיעית] כדי שתחלוש על הדרום ועל אזור הבקאע באופן ברור, כך [שבסופו של דבר] יחזיק חזבאללה בהיקף הגדול ביותר של האדמות באזורים האלה, הסמוכים לגבול הסורי.

 

הגילוי החדש הזה הוא לא הדבר המוזר האחרון [שהתפרסם לאחרונה]. בזו אחר זו הופיעו לאחרונה [גם] ידיעות רבות על כך שהממשלה הלבנונית חשפה רשת חשאית של טלפונים ניידים מהדור השלישי השייכת כולה לחזבאללה ופועלת מחוץ [לפיקוחם] של המדינה ושל המשרד הממשלתי האחראי על כך.[3]

 הגידול ברכישת האדמות באופן מדויק ואסטרטגי נובע מרצונה של איראן ליצור רצף טריטוריאלי באזורים הכפופים להשפעתה, כך שאזורים אלה יכללו את דרום לבנון, אזור הבקאע בלבנון, סוריה, דרום עיראק וימשכו עד לאיראן עצמה... אשר לרשת הטלפונים [הפרטית של חזבאללה], הרי שהיא מוכיחה את המשך הרעיון של מדינה בתוך מדינה בו נוקט [ארגון] החזבאללה מזה תקופה לא קצרה. מובן מאליו שהמגמה של התנהגות זו [מצד חזבאללה] היא החלשת השלטון המרכזי ויציאה נגדו...

 

גבולות חדשים החלו להסתמן בשטח... העולם עוקב אחר קוים חדשים המשורטטים על האדמה הלבנונית, ומפרידים בין דרום לבנון והבקאע לשאר המדינה. הדבר המעורר דאגה וחשש - בלשון המעטה - הוא אשליית האנשים [שהמטרה  של חזבאללה היא] שחרור חוות שבעא. זאת, שעה שבמציאות נעשים שינויים רבים בדרום לבנון ובאזור הבקאע. הנוכחות האיראנית האינטנסיבית בזירה התקשורתית והתרבותית הולכת וגוברת עם [התגברות] השינוי הדמוגראפי והגיאוגרפי במציאות בדרום ובבקאע, והעתיד לבוא מפחיד [אף] הרבה יותר..."[4]

 

נאסרללה לסוריה ואיראן: אני לשירותכן!

עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טארק חמיד, פרסם מאמר בו תקף את מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, המוכן לקבור את לבנון למען האינטרסים של סוריה ואיראן: "בידיעה שפורסמה בעיתון זה לפני כיומיים נאמר כי חסן נאסרללה החזיר את הבית ששכר אל בעליו ועבר [להתגורר] במקום אחר לא ידוע, זאת לקראת התכניות לשקם את הצ'אחיה שנהרסה בעקבות ההתקפה הישראלית על לבנון במלחמה... הלוואי והאדון נאסרללה היה עושה אותו דבר ומחזיר את לבנון לאנשיה. כלומר, [הלוואי] ולבנון היתה כפופה לאג'נדה של התושבים הלבנונים ולא לאג'נדה של האיראנים והסורים...

 

חזבאללה הימר רבות על האשראי של ההתנגדות ועל שחרור לבנון, אך הוא בזבז את האשראי הזה והתייצב פנים אל פנים ישירות נגד האזרח הלבנוני. הכיצד לא יקרה הדבר כשמספר הקורבנות של המלחמה האחרונה מתקרב לאלף ומאתיים אזרחים לבנונים, בנוסף לנזקים ברכוש. חזבאללה רוצה היום לקבור את לבנון תחת העבאיה שלו ולהתעלם מהפסיפס [העדתי] הלבנוני.

 

בשעה שלבנון רוצה שסוריה תצא מלבנון ותחזור [רק] באמצעות שגריר ויחסים דיפלומטים [בין שתי המדינות]... ובשעה שלבנון רוצה שאיראן תישאר בגבולותיה הטבעיים - במקום להפוך את ביירות לקלף במאבקיה המדיניים ובשאיפותיה להפיץ את ההפיכה האסלאמית - התנהגותו של נאסרללה היא התנהגות של השד היוצא מן הבקבוק [וכמו השד מהסיפור 'אלאדין ומנורת הקסמים'] אומר תמיד למדיניות של סוריה ואיראן 'אני לשירותך!'..."[5]

 

סוריה - פגיונה של איראן הננעץ בלב האומה הערבית

במאמר שפורסם ב-18 באוגוסט 2007 ביומון הסעודי עכאט', תקף כותב המאמר את הברית בין סוריה לאיראן וטען כי שאיפותיה של איראן באות על חשבון האינטרסים של הערבים: "הממלכה הערבית הסעודית מביעה היום את דאגתם של כל הערבים מהתפקיד החדש אותו ממלאת סוריה באזור ומהמעבר של סוריה הערבית מעמדתה ההיסטורית בלב המולדת הערבית, אל ברית מוזרה עם גורם אזורי [הכוונה לאיראן] שאינו מסתיר את שאיפותיו האזוריות הבאות על חשבון האינטרסים הערביים. זאת, עד כדי כך שסוריה כמעט הפכה לפגיונו של גורם אזורי זה הננעץ [בליבה] של האומה הערבית!!

 

העולם הערבי כולו מודאג מהשיתוק שתקף את [סוריה], שנהגה לעמוד בראש השאיפה להידוק הסולידאריות הערבית וההגנה על האינטרסים של האומה הערבית. הדבר שמדאיג עוד יותר את העולם הערבי הוא שמא שיתוק זה יהפוך לסחורה שתיוצא אל שכנותיה של סוריה!! הממלכה [הסעודית] שתמיד התגברה על הפצעים [שהיו] ביחסיה המדיניים עם [גורמים] אחרים, אינה [מבקשת] שיעורים בניהול מדיניותה ממי שסובל מבידוד אזורי ובינ"ל [הכוונה לסוריה]. סעודיה תישאר הלב הפועם של המולדת הערבית המזרים את הדם לכל העורקים הערביים ובהם גם לסוריה היקרה, אפילו אם יש מי שרוצה לשנות את מסלול העורקים..."[6]

 

יחסי סוריה איראן - מברית לציות עיוור

בעל הטור הסעודי ביומון אל-שרק אל-אוסט, משארי אל-ד'אידי, כתב: "כעת המחלוקת הסורית-סעודית עלתה אל פני השולחן. הדבר שהיה בגדר לחישות הפך לקול גדול. זאת, מאחר והמחלוקת בין דמשק לריאץ' היא מחלוקת לגבי מדיניות והשקפות. שכן, המשטר הסורי בתקופת בשאר אל-אסד קשר [עצמו] באופן אסטרטגי ומוחלט למשטר הפונדמנטליסטי בטהראן, עד כדי כך שהוא הפך להיות החוליה המקשרת בין האי של איראן בלבנון - כלומר חזבאללה - לבין מקורות החימוש, המימון וההכוונה הנמצאים באיראן...

 

האם דמשק היא עדיין 'הלב הפועם של הערביות'?! או שמא הלב הזה נקלע למשבר?... ראוי להזכיר את התפקיד המרכזי שהיה לסוריה [אל-שאם] בהולדתו של הרעיון הפאן-ערבי ["קומי"], במתן חסות לרעיון זה ובהתחלתו... הסיסמאות של הפאן-ערביות והדיבורים על אחדות ערבית אפיינו את התרבות הפוליטית של סוריה [משך שנים] ברציפות. הקרבות בין הצדדים השונים למשחק הפוליטי בסוריה היו על השאלה מי נאמן יותר ללאומיות הפאן-ערבית ולערביות שלו?! שלבים רבים חלפו עד לתקופת הנשיא הנוכחי, בשאר אל-אסד, בנו של חאפט', והמצב השתנה. הסיבה לכך היא לא הקשר ההדוק של בשאר עם איראן... שהרי אביו חאפט' אל-אסד גם הוא שמר על יחסים טובים עם איראן, אפילו בשיאה של המלחמה בין עיראק לאיראן... [אולם] אסד האב אחז בדגל הפאן-ערביות ביד אחת, וביד האחרת החזיק באינטרסים היחודיים של המשטר שלו...

 

בתקופתו של אסד הבן... הקשר בין דמשק לטהראן הפך מקשר של ברית לקשר של ציות עיוור, כשהמציית הוא כמובן המשטר הסורי. האיראנים חדרו אל תוך סוריה. לשם כך מספיק שנדע מה גודלה של המשלחת הדיפלומטית האיראנית בדמשק הכוללת מאות פקידים! החלו דיבורים על קמפיינים מדיניים שמטרתם לשכנע [סורים] לעבור אל השיעה... במקביל ישנם גם דיבורים הולכים וגוברים על תופעה אחרת - זרה בחברה הסורית - והיא התופעה המתפשטת והולכת של [הצטרפות] נשים למסדר הסוני של 'הקוביסיאת'... זהו מסדר סוני שאפעי בעל אופי "סופי" הנפוץ בקרב הנשים בסוריה ואף מחוץ לסוריה. מרכזה של התנועה נמצא בדמשק והוא מחנך את הנשים לדרך קיצונית, המבטלת את כל המורשת שקיבלה האישה [הסורית] במהלך דרכה במגמה של פתיחות והתעוררות...

 

אם כך, עם איזה זהות רוצה המשטר הסורי להמשיך? מדיניות החוץ שלו היא מדיניות שיעית מובהקת, אך בזירה הפנימית ובקרביים שלו גועשת לה תנועה סונית פונדמנטליסטית המטילה אימה... בו בזמן אנו רואים [תופעה של] מעבר אל השיעה במחוז אל-רקה ובמחוזות אחרים [בסוריה], שהגיעה לדרגה שהחלה להטריד שיח'ים סונים שהצהירו על התנגדותם לכך בסוריה.

 

אם כך מה נשאר מכל הערביות והלאומיות הפאן-ערבית הזו, והאם ליבה עדיין פועם?!... ואחרי כל זה בא [פארוק אל-שרע] להטיף לנו לקח ולהרצות בפנינו על פאן-ערביות ומבצר הערביות?!..."[7]

 

סוריה מאחורי הרציחות בלבנון מזה שלושים שנה

היומון הסעודי עכאט', פרסם ב-22 באוגוסט 2007 תחקיר מיוחד בו האשים את המשטר הסורי ברצח אישים לבנונים מזה שלושים שנה וכינה אותו "משטר החיסולים ומעשי הטבח": "...מהו המצב העדיף ללבנון - להיות עצמאית מסוריה [כאשר] ביטחונה והחיים שם תחת איומים, או שמא עדיף לה להיות כפופה לסוריה ולזכות בשקט אפילו כשהיא כנועה?... [אלה הן שתי האופציות] שמשטר הבעת' [הסורי] כפה על כל הלבנונים, הן על הקואליציה והן על האופוזיציה, מאז שהתקבלה החלטה 1559 בשנת 2004, שדרשה מהצבא הסורי לסגת באופן מיידי מלבנון. המסר הראשון [של המשטר הסורי בעקבות החלטה 1559] היה הארכת כהונתו של הנשיא [הלבנוני] אמיל לחוד, אח"כ בא ניסיון החיסול של השר מרואן חמאדה במטרה [למנוע] מרפיק אל-חרירי לעמוד בראש הממשלה החדשה, ואח"כ באה ההתנקשות באל-חרירי עצמו ב-14 בפברואר 2005...

 

מאותו הזמן, רודפות "קבוצות המוות" את יריביו של המשטר הסורי בלבנון ורוצחות אותם בזה אחר זה, במועדים [קריטיים] ולמטרות ברורות. אך המכנה המשותף לכולם הוא התועלת הטקטית הקטנה [שהמשטר הסורי מפיק מכל חיסול] כמו למשל, השתקת העיתונאי האמיץ סמיר קציר, [חיסולו] של השמאלן הוותיק, ג'ורג' חאוי, [חיסולו] של השר אליאס אל-מר, הניסיון להפחיד את LBC, מוסד טלוויזיוני [לבנוני] מוביל, ע"י ניסיון לפגוע [בדמות] תקשורתית העובדת שם - מיי שדיאק, אח"כ רציחתו של חבר הפרלמנט [הלבנוני] ג'ובראן תויני, מנכ"ל אל-נהאר - העיתון הראשון בלבנון. אח"כ רצח השר פייר אל-ג'ומיל בפעולה מיוחדת שמטרתה היתה להפיל את הממשלה בראשותו של פואד אל-סניורה ולבסוף רצח חבר הפרלמנט [הלבנוני] וליד עידו, במטרה להוכיח שבית הדין [הבינ"ל] לא יגן על לבנון.

 

סוריה אולצה להוציא את צבאה מלבנון בסוף אפריל 2005... אך מאז היא נוהגת להוכיח ללבנונים ולאחרים את השפעתה החזקה במדינה זו [כדי לגרום להם להבין] שלא תהיה [להם] ישועה אלא באמצעות סוריה ולא בלעדיה. המשטר הסורי שהתרגל לרצוח את מנהיגי לבנון באופן שיטתי מזה שלושים שנה, החל מהמנהיג הדרוזי כמאל ג'ונבלאט, ומבלי שיהיו לרציחות אלה כל השפעות על סוריה... לא קלט את ההלם הגדול שנוצר בעקבות רצח אל-חרירי. מאחר והמטרה [של המשטר הסורי] היא לשלוט בלבנון, לא שיחקה הזהות העדתית תפקיד עיקרי ברציחות והמוות פקד חליפות את מנהיגי לבנון מכל העדות..."[8]

 

ערוץ "אל-מנאר" פשט את הרגל

במאמר נוסף שפרסם  בעל הטור הסעודי, חוסין שובכשי, הוא תקף את ערוץ הטלוויזיה אל-מנאר, השייך לחזבאללה, על שדיווח ב-15 באוגוסט 2007 כי השגרירות הסעודית בלבנון ידעה מראש על המתקפה שתכננה ישראל ביולי 2006 ולכן פינתה מראש את אזרחיה מלבנון[9]: "באופן עיקרי, תפקידם של אמצעי התקשורת בכמה ממדינות העולם השלישי הוא לשמור על מיתוס [מסוים] ולפעמים לשקר בכל הדרכים ובכל האמצעים, לא משנה מה המחיר.... היום נראה כי ערוץ אל-מנאר בלבנון, השייך למנגנון ההסברה של חזבאללה ומתפקד כאחד מגורמי התעמולה שלו... טעה בדרכו לחלוטין. נראה כי המצפן של ההתנגדות החל לשנות כיוון מהעימות עם ישראל כפי שהיה ידוע ומוצהר, [הוא הופך להיות מכוון] כנגד מדינות ערב העומדות לצד ללבנון, מסייעות לה, שומרות על עצמאותה ומונעות חדירתם של גורמים לא לבנונים לתוכה.

 

ייתכן כי הסיפור שהפיץ ערוץ אל-מנאר בימים אלה - לפיו השגרירות הסעודית בלבנון ידעה מראש על המתקפה הישראלית ועל הכרזת המלחמה [ביולי 2006] ולכן פינתה את אזרחיה - הוא במסגרת סיפורי המדע הבדיוני, וניתן לסווגו יחד עם הסיפורים המפורסמים של הארי פוטר. הנושא אינו מצריך הבהרה, מגננה [מצידה של סעודיה] או הסבר. שכן, סוג כזה של טענות הוא בבחינת הכרזה רשמית על פשיטת רגל קשה ועצובה מצד חזבאללה ומנגנון ההסברה שלו. האם הסגנון הזה [בו נקט הערוץ], עולה בקנה אחד עם "כבודה של ההתנגדות" - הסיסמה שהערוץ מתהדר בה יום וליל?...

 

חזבאללה זקוק עד מאוד למי שיציל אותו מעצמו, שכן לא ייתכן שהתוצאות של הניצחונות "האלוהיים" [שלו] יהיו הצתת "פתנה" [מלחמה פנימית], המצאת שקרים והשרשת הפילוג. הסקרים של אחוזי הצפייה והסטטיסטיקה אינם משקרים. המספרים מבהירים את הירידה החדה והקשה באחוזי הצפייה בערוץ אל-מנאר ובמעקב אחר [התכניות] שלה. הצופה הערבי אינו טיפש שאינו יכול להבחין בין ידיעה אמיתית לבין רעל שמטרתו  לסכסך. אמצעי תקשורת גדולים כבר נפלו בעבר בפח הזה..."[10]