חה"כ עזמי בשארה פרסם בירחון המצרי "וג'האת נט'ר" מאמר, בו טען כי: ההיבטים הדתיים של מלחמת שחרור כלשהי אינם צריכים לבטל את אופיו של השחרור הלאומי כשחרור מכיבוש, מקולוניאליזם או מאפרטהייד. המערכה של הפלסטינים היא המערכה של אנשי הקולוניה בקולוניאליסטים.

ראע'דה דרע'אם, הפרשנית המדינית הבכירה של "אל-חיאת" וכתבת היומון בניו-יורק, מותחת ביקורת על המדיניות הפלסטינית והערבית באו"ם בעקבות כשלון יוזמתם להצבת כוח משקיפים בינלאומי בשטחי הרש"פ: "על מקבלי ההחלטות בפורומים הערביים הקולקטיבים ועל הזרוע המבצעת בכל אחת מן המדינות לחדול מ"לפנות לעזרת האו"ם"

ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדמ"ע, תופיק טיראוי בטקס סיום קורס למלחמה פסיכולוגית לקצינים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים: "ישראל לא תיתן לנו שום דבר בשל מספרם [הרב] של השהידים שלנו, אלא רק בשל מספר ההרוגים הישראלים. יש לצמצם את מספר השהידים הפלסטינים להגדיל את מספר ההרוגים הישראלים

מאז התחדשות האלימות הישראלית-פלסטינית, התמעטו הקולות בזכות המו"מ עם ישראל בקרב תנועת השלום המצרית. על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות שהלכו והחריפו בתקשורת המצרית, בולטים מאמריו והופעותיו בטלוויזיה של איש תנועת השלום המצרית, אמין אל-מהדי, שדבק בעמדותיו בזכות המו"מ עם ישראל

נראה, כי הפרשנים הפלסטינים הגיעו לכלל תמימות דעים שממשלה בראשות ברק איננה עדיפה על ממשלה בראשות נתניהו, ואפילו להפך. הפרשן, בלאל אל-חסן, הזהיר מפני חזרה על "השגיאה" של 1996. "כעת", הוא כתב, "יעלו הקולות האמריקאים והמערביים שיאמרו לנו שעלינום לוותר כדי לאפשר לברק להצליח, משום שהאלטרנטיבה היא אריאל שרון

עוץ' ח'ליל כותב ביומון  "אל-קדס" על הסכנות בשינוי אפיה של האינתיפאדה למאבק צבאי: הצביון המזוין משתלט בהדרגה על האינתיפאדה… בעוד [הפעולות בעלות] הצביון העממי של אינתיפאדה בדרכי שלום פוחתות. נוכח קולו של הנשק ההפגנות, התהלוכות וכל צורות המאבק העממי בדרכי שלום אינם יכולים להשפיע באותה מידה.

במאמר שהתפרסם בביטאון תנועת חד"ש בשפה הערבית, "אל-אתחאד", היוצא לאור בישראל, תחת הכותרת "האינתיפאדה המפוארת והעמדות הבלתי אחראיות", יוצא הממונה על הקשרים הבין ערביים והבינלאומיים באש"ף, ד"ר מרעי עבד אל-רחמן, נגד הקצנת העמדה המדינית הפלסטינית מעבר לתוכנית שהתקבלה באלג'יריה ב-1988

החלטתו של הנשיא מבארכ להחזיר את שגריר מצרים בישראל, מחמד בסיוני, מתל אביב לקהיר היוותה נקודת מפנה במדיניות המצרית. הנשיא המצרי ממשיך אמנם לקבוע באופן חד משמעי כי פניו אינם למלחמה וכי השלום הוא האופציה האסטרטגית מבחינתה של מצרים, אבל במקביל, ההנהגה המצרית הקצינה את יחסה לישראל

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ: " ...הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ותטיל את האחריות על התוקפן, תשלום פיצויים על כל הנזקים ומציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

ערוץ הטלוויזיה של קטר, "אל-ג'זירה", הקדיש לאחרונה את אחת מתוכניות האירוח השבועיות שלו, לנושא היחסים בין פלסטינים נוצרים ומוסלמים על רקע האינתיפאדה. אורח התוכנית, היה האב דר' עטאללה חנא, דובר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית בירושלים

במספר מאמרים שהתפרסמו בעיתונים פלסטינים מאז התחדשה האלימות, מובעת אכזבה רבה מחוגי השמאל ומתנועות השלום בישראל. מעניינים במיוחד היו שני מאמרים, האחד ביומון פלסטיני והשני ביומון ערבי ישראלי, המותחים ביקורת על "שתיקת השמאל הישראלי"

בכירים פלסטינים ממשיכים להכריז כי האינתיפאדה תימשך. יאסר ערפאת בעצמו אמר בעמאן: "הגחלת של האינתיפאדה תמשיך [לבעור] עד לעצמאות הפלסטינית, להחזרת ירושלים ואל-אקצא לריבונות פלסטינית ולהקמת מדינה עצמאית ריבונית שבירתה ירושלים. ההחלטה בנוגע לאינתיפאדה נתונה בידי העם הפלסטיני האמיץ

במאמר ביומון אל-חיאת, חשף מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, "אבו מאזן", פרטים על המו"מ שהתנהל בקמפ-דיוויד בנושאי ירושלים והפליטים:  "...בקמפ-דיוויד... החלו הישראלים והאמריקאים להפריח בלוני ניסוי ביחס לירושלים.בכל ההצעות הם דיברו על סיפוח יותר מרובע אחד בתוך החומות [לישראל],

כתבת היומון הלונדוני "אל-חיאת" בירושלים, סאידה חמד, בילתה יום שלם עם "אחת מקבוצות הלוחמים הפלסטינים של תנועת ה'פתח'". מן התחקיר שלה ניתן ללמוד על הלך הרוח השורר בקרב דרג השטח של תנועת ה'פתח' ועל תוכניותיו לעתיד

פואד ג'רג'ס, פרופסור ליחסים דיפלומטיים ובינלאומיים באוניברסיטת סארה לורנס בניו יורק, פרסם ביומון הלונדוני "אל-חיאת" מכתב פומבי ל"נשיא הנבחר", ג'ורג' וו. בוש, ובו הוא תובע מבוש להתחשב בהצבעת הערבים האמריקאים בעדו בשעה שהוא מעצב את הרכב ומדיניות הממשל הבא של ארה"ב

חה"כ עזמי בשארה, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר" שעסק במאבקם של ערביי ישראל. חה"כ בשארה מתואר כמי ש"פרץ לחיים הפוליטיים הערביים מנקודת מוצא מרקסיסטית, עד שהטיל עוגן בסופו של דבר באגף הליברלי של המחשבה הפאן-ערבית"

על רקע האינתיפאדה הפלסטינית והתביעה החד-משמעית שמעלים בכירי הרש"פ לנסיגה ישראלית לקווי הארבעה ביוני 1967, נשמעו גם קולות בעולם הערבי, הקוראים לגישה פשרנית יותר שתאפשר הסדר. יצוין כי במהלך פסגת קמפ-דיוויד, סרבו מנהיגי מדינות ערב המתונות לבקשת ארה"ב להפעיל לחץ על ערפאת להגמיש את עמדתו

בכירים ברש"פ ממשיכים לתבוע את המשך האינתיפאדה עד לשינוי מדיני מהותי. "האינתיפאדה העממית, הנמשכת על האדמות הפלסטיניות ... אם עמנו לא ישיג את כל זכויותיו הלאומיות המבוססות על ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית, לא תוכל להיות יציבות באזור", קבע השר לעניינים פרלמנטריים ברש"פ, נביל עמרו

בעל הטור, צלאח מנתצר, כתב באל-אהראם: יתכן וביקור סאדאת בירושלים והתערבותה של ארה"ב בשנת 77 נראו כקפיצה לוליינית ראוותנית, אך היום כל פרשן יכול להבין כי מה שעשה סאדאת ב77- היה מהלך מדיני מובהק שנשען על מספר עובדות שסאדאת צדק לגביהן

בתכנית שהקדיש ערוץ  "אל-ג'זירה" לנושא הפלסטיני, השתתפו שלושה אישים: שר ההסברה ברש"פ, יאסר עבד רבה, המייצג את עמדת הרש"פ; סגן ראש הלשכה המדינית של ה'חמאס', מוסא אבו מרזוק, המייצג את עמדת התנועה האסלאמית; והפרשן ביומון "אל-חיאת", בלאל אל-חסן, המייצג את עמדת השמאל הפלסטיני