לרגל יום השנה ה-106 להתכנסותו של הקונגרס הציוני בבאזל, פרסם בעל הטור הפלסטיני הליברלי, תופיק אבו בכר מאמר ביקורת חריף  על מדיניות ה"הכל או לא כלום" של ההנהגה הפלסטינית לאורך שנים, אשר הביאה למצב הנוכחי של העם הפלסטיני. זאת, לעומת המדיניות הציונית הפרגמטית שהובילה להקמתה של מדינת ישראל

אתר האינטרנט של "אל-קאעדה" – שבראשית דרכו נקרא "אל-נדאא" ואח"כ שינה את שמו וכתובתו מדי כמה ימים כדי להימנע מפגיעה – נעלם מהרשת בחודשים האחרונים, בעקבות חיסול מנהל האתר, השיח' יוסף אל-עיירי, בראשית יוני 2003, בסעודיה. כעת, שב האתר לפעול ומצדיק בין היתר, את הפיגועים האחרונים בריאד

לאחר הפיצוץ במטה האו"ם בבגדאד, שהביא בין היתר למותו של שליח האו"ם סרג'יו דה-מלו, מיהרו אישים סורים, ביניהם הנשיא אסד, שר החוץ אל-שרע והנציג באו"ם פייצל אל-מקדאד, לגנות את הפיגוע בחריפות. בחלוף מספר ימים החלה התקשורת הסורית לפזר רמזים לעבר הגורם העומד, לדעת סוריה, מאחורי הפיגוע: ישראל

תחת הכותרת "מי גרוע יותר הציונות או הנאציזם?" כתב ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אחד מבכירי החמא"ס בעזה: "הציונים הצטיינו בתעמולה כוזבת ובתקשורת מטעה והצליחו הצלחה כבירה בשינוי העובדות... אין זה סוד עוד כי הציונים עמדו מאחורי רצח יהודים רבים בידי הנאצים ובהסכמה שלהם, במטרה להפחידם ולאלצם להגר לפלסטין

בנאומו בפסגת עקבה ב-4.6.2003 הצהיר ראש הממשלה הפלסטיני, מחמוד עבאס, "אבו מאזן" כדלקמן: "נפעל נגד ההסתה לאלימות ולשנאה יהיו אשר יהיו צורותיה, ואמצעיה. ואכן, ברש"פ מספר צעדים להפסקת האלימות וההסתה באמצעי התקשורת ובמסגדים. אולם במקביל לכך נמשכים גילויי הסתה על ידי גופים ומוסדות השייכים לרש"פ או נתונים לפיקוחה

בעבר פורסמו בעיתון הסעודי "אל-וטן" מאמרים הקובעים כי ישראל והמוסד עמדו מאחורי פיגועי ה-11 בספטמבר. במאמר שלהלן קובע אחמד עבד אל-האדי כי בכירים לשעבר במוסד מתכננים פיגוע דומה  מכיוון שישראל הפיקה תועלת רבה מפיגועי ה-11 בספטמבר 2001

ג'בראן תויני, עורכו של היומון הלבנוני הנוצרי "אל-נהאר”, תוקף במאמר מערכת את הפעילות הצבאית המתחדשת של החזבאללה בדרום לבנון וכן את חוסר יכולתה של ממשלת לבנון להכפיף את סמכותה הצבאית בדרום: "...  "מי מחליט על הפעולות הצבאיות בדרום [לבנון]? זכותנו, כלבנונים, לדעת כיצד מתקבלות החלטות כאלה ...האם חזבאללה לבדו מקבל החלטות אלו ועל סמך מה..."

בשני ראיונות ניפרדים שקיים לאחרונה היומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-שרק אל-אוסט" עם חברי הכנסת מחמד ברכה ועזמי בשארה, מתייחסים השניים לתהליך השלום ולהתנהלותו של אבו מאזן מול ארה"ב וישראל

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט: "[עלילת] 'המצה של ציון' התרחשה בדמשק, לא המצאתי אותה, והיא מגובה במסמכים. היא מציגה כמה טקסים יהודיים. כיצד הציונים יכולים להכחיש את המציאות הזו? הם לא רוצים שמישהו יידע על המוסר העוין שלהם, וכך הם מפנים את עוינותם כלפי כל מי שחושף את פעילותם

בראיון לשבועון המצרי, אל-אהראם אל-ערבי, אמר דיקןן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת אל-זקאזיק, אמר ד"ר נביל חילמי, שיחד עם קבוצה של מצרים החיים בשוויץ מגבש תביעת ענק נגד היהודים. לדבריו, "...קבוצה של מצרים בשוויץ פתחה את התיק של מה שמכונה 'היציאה הגדולה של היהודים ממצרים. אז הם גנבו מהמצרים הפרעונים זהב, תכשיטים, תכשיטי כסף, בגדים ועוד..."

בעל הטור, אחמד מחמד ערפה, פרסם מאמר שפרסם בשבועון המצרי "אל-קאהרה", בו ערער על האמונה האסלאמית לפיה קיים הנביא מחמד מסע לילי ממסגד "אל-חראם" שבמכה למסגד 'אל-אקצא' שבירושלים וטען כי הפסוק הראשון ב"סורת אל-אסראא" – הידועה גם בשם "סורת בני ישראל" – מתייחס להיג'רה של הנביא לאל-מדינה ולא לירושלים

שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, דיבר בפני עיתונאים סורים ותקף בחריפות את הממשל האמריקאי – "הממשל האמריקאי האלים והטיפש ביותר אי פעם" – לדבריו. הדברים החריפים פורסמו בעיתונות הבין ערבית היוצאת לאור בלונדון, אך רובם הושמטו מדפיה של העיתונות הסורית הרשמית והממלכתית

חה"כ אחמד טיבי, פרסם מאמר ביומון הסעודי "אל-חיאת" וביומון הירדני "אל-דסתור", תחת הכותרת  "או מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67  או..." ובו כתב כי למרות תמיכתנו בהקמת שתי מדינות זו לצד זו, פלסטין וישראל, הרי שנוכח הקמת גדר ההפרדה והמשך קיומו של מפעל ההתנחלות, ניאלץ להציע את הרעיון של הקמת מדינה אחת דמוקרטית מהנהר עד לים

בתחילת יולי, 2003, התכנס בסטוקהולם המושב ה-11 של "המועצה האירופאית לפסיקה הלכתית", גוף של חכמי דת מהעולם הערבי בראשות השיח' יוסף אל-קרדאוי, ופוסק הלכות בענייני הקהילות המוסלמיות במערב. בכינוס הוצג מחקרו של אל-קרדאוי הקובע כי פעולות מות הקדושים שמבצעים הפלגים הפלסטיניים נגדהכיבוש הציוני אינן נכללות במסגרת הטרור האסור

תהליך גיבושה של ה"הודנה" והפרשנויות השונות שניתנו לה מעידים על כך שאין ברש"פ אוטוריטה אחת. ביטוי לכך הוא חוסר היכולת להגיע לנוסח משותף אחד בין הפלגים השונים בשל חילוקי הדעות  בין אבו מאזן לפלגים האסלאמיים מחד גיסא ובשל חילוקי דעות פנימיים באש"פ ובפת"ח מאידך גיסא

ביום 24.3.03,  פירסם השבועון "ניו-יורקר" כתבה רחבת היקף על הנסיך הסעודי בנדר בין סולטן, שגריר סעודיה בארה"ב בעשרים השנים האחרונות. חלק מן הכתבה מתייחס למו"מ הישראלי- פלסטיני לשלום בשנים 2000-2001. בכתבה אמר בין סולאן כי נשבר לו הלב מכך שערפאת לא קיבל את ההצעה להסדר בין השיראלים לפלסטינים בקמפ-דיוויד

שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, התראיין לרשת "אל-ג'זירה" ב-30.6.2003. לדבריו, מה שקרה בעיראק, בעיקר נפילת בגדאד ב-9.4, הוא בגדר רעידת אדמה. אך רעידת האדמה הזו לא יצאה מתוך חלל ריק: קדם לכך מה שקרה באפגניסטן, בניו יורק ובוושינגטון ב-11.9, וכן הפלישה לכווית ויציאת עיראק מכווית

תחת הכותרת "יהודי נגד יהודי" טוען הפובליציסט והמשורר הפלסטיני אחמד דחבור[1] במאמרו ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, כי היהודים ידועים במנהגם להקריב יהודים אחרים כדי לשרת את מטרותיהם וכי זו המתכונת שבה פועלת ממשלת שרון בימים אלו

תחת הכותרת: "הזהרו מאשת הפלדה"  מתקיף בעל הטור הפלסטיני, חסן אל-בטל, ביומון הפלסטיני, "אל-איאם" את היועצת האמריקאית לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס, על עמדתה ביחס לביצוע מפת הדרכים ועל עמידתה לצד ישראל, וזאת כמה ימים לפני ביקורה באזור

נאומו של אבו מאזן, ראש הממשלה הפלסטיני בפסגת עקבה עורר ביקורת בשל דבריו על הפסקת הפעילות המזוינת ועל אי אזכור נושאי הסדר הקבע – ירושלים והפליטים – ונושא האסירים. אבו מאזן נאלץ לקיים מסיבת עיתונאים כדי להבהיר כי נאומו התייחס רק לשלב הראשון של מפת הדרכים ולא כלל ויתור על עקרונות כמו זכות השיבה ושחרור האסירים