המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השיח' אל-קרצ'אוי מטיף בשבדיה לפיגועי התאבדות
22/7/2003

 

השיח' אל-קרדאוי מטיף בועידה אסלאמית בשבדיה למען פיגועי התאבדות

 

בשבוע הראשון של יולי, 2003, התכנס בסטוקהולם המושב ה-11 של "המועצה האירופאית לפסיקה הלכתית", גוף המורכב בעיקר מחכמי דת מהעולם הערבי בראשותו של השיח' יוסף אל-קרדאוי, המתכנס מדי כמה חודשים באחת הערים האירופאיות, מקיים דיונים ופוסק הלכות בשאלות הנוגעות לקהילות המוסלמיות במערב. בעקבות מחלוקות שהתפתחו במושב העשירי של המועצה, שהתכנס בדאבלין בינואר 2003, בנוגע לפיגועי ההתאבדות הוחלט להכין מחקרים בנושא ולשוב ולדון בו בכנס הבא.

 

ואמנם, בדיון שהתנהל בסטוקהולם בנושא "הג'יהאד והכחשת הקשר שלו לטרור" הוצגו חמישה מחקרים שכמעט כולם התעמקו בהגדרות מילונאיות שונות של המילה "טרור". היומון הסעודי-לונדוני "אל-שרק אל-אוסט[1], דיווח בהרחבה על מחקרו של השיח' אל-קרדאוי שמיין את סוגי הטרור השונים באופן הבא:

 

"...הטרור הקולוניאליסטי:

אחד מסוגי הטרור הבולטים ביותר... הכוונה היא למדינה המנסה לשלוט במדינה אחרת באמצעות כוח, על ידי כיבוש אדמתה, דיכוי עמה, ושליטה בגורלה. באופן טבעי, אנו מוצאים שהמדינה שאל אדמתה פלשו, נאבקת באמצעים המוגבלים שבידיה והכוח הקולוניאליסטי מכה בה ביד ברזל בשל עליונותו החומרית מבלי להתעניין באובדן חיי אדם או בהרס הרכוש או בהפרת האיסורים, כדי לגרום לתושבי הארץ המקוריים לציית ולהיכנע. לעתים קרובות, הקולוניאליזם הזה הוא 'התנחלותי', כפי שהיה הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יר במשך מאה ושליש המאה.

 

הקולוניאליזם יכול להיות 'כיבושי', כלומר כזה המנסה לתפוס את מקומם של התושבים המקוריים ותוכניתו היא להשמידם, ולו באופן הדרגתי, ולכן הוא עוקר אותם מן השורש בכל דרך. זה מה שעשה הקולוניאזלים המערבי באמריקה הצפונית. מעשהו הראשון היה לנסות להשמיד את התושבים המקוריים, האינדיאנים. לשם כך הוא השתמש באמצעים בלתי מוסריים. כך הוא גם עשה כאשר הוא נכנס לאוסטרליה ופעל להשמדת תושביה המקוריים ללא רחמים וללא הפסק. כך גם עשו היהודים הציונים כאשר רצו להקים את מדינתם בפלסטין באומרם: [זוהי] אדמה ללא עם עבור עם ללא אדמה! זהו משפט שקרי ללא ספק. פלסטין איננה ארץ ללא עם כך שתוכל לקלוט עם ללא ארץ. העם הפלסטיני חי בה מזה אלפי שנים.

 

טרור המדינה:

 זהו טרור מגונה מבחינה הלכתית, חוקית, דתית, ומוסרית. טרור של מדינה כלפי אזרחיה או כלפי עדה מתוכם השונה מהם בגזע, בשפה, בדת, באסכולה הדתית, או בפוליטיקה... המדינה משתמשת בכוחה החומרי, בצבאה ובחייליה, כדי לדכא את מתנגדיה באמצעות השתקתם או ניסיון להשמידם השמדה טוטאלית או חלקית. זהו מודל ישן-חדש שההיסטוריה הכירה אותו עוד מימי קדם והוא עדיין קיים כיום...

 

בעידן המודרני יש סוגים רבים של טרור מדינה ובעיקר במדינות שנשלטו על ידי הקומוניזם ושכפו על אנשיהם פילוסופיה חדשה, משטר חדש, וחיים חדשים, שהאנשים התנגדו להם בתחילה ונאבקו נגדם, אבל המדינה, באמצעות ברזל ואש ובאמצעי הדיכוי שברשותה, שחקה את רצונם של האנשים וחייבה אותם להיכנס למאורותיהם ולציית לפקודתה ולומר אחריה אמן. זה מה שקרה ברוסיה ובמדינות הקומוניסטיות האחרות... האיש הראשון של המהפיכה הרוסית, לנין, אמר למקסים גורקי: 'לא נורא אם נהרוג שלושה רבעים מהעולם, אם הרבע הנותר יהיה קומוניסטי!' בארצותינו הערביות והאסלאמיות היו הפיכות ומהפיכות שתפשו את השלטון בכמה מן המדינות, דיכאו את האנשים והשפילו אותם, כדי שייכנעו בהסכמה או בכפייה. בעיר אחת [הכוונה ל'חמאת', סוריה] נרצחו, בידי השלטון, כשלושים אלף ובכמה ארצות מספר אנשי האופוזיציה שנרצחו נאמד במיליונים. מה שהקל על מדינת הטרור לקיים את טרור המדינה שלה היה ההפרדה בין הפוליטיקה לבין המוסר, בין המלחמה לבין המוסר, בין הכלכלה לבין המוסר וכו', ואימוץ התיאוריה השטנית הגורסת כי 'המטרה מצדיקה את האמצעים', וזאת למרות שמטרתם, בדיוק כמו אמצעיהם, מגונה מבחינה מוסרית.

 

המדינה הבולטת ביותר שקמה על [יסודות] הטרור למן היום הראשון היא מדינת הישות הציונית המכונה 'ישראל', מאחר שלא היתה נוכחות לבני ציון באזור עד מחצית המאה לפני הקמתה, כפי שמגלים המסמכים והנתונים המוכחים, שאיש אינו חולק עליהם. ואולם, באמצעות כנופיות הטרור הנפשעות והמפורסמות, 'ההגנה' והאחרים, ובאמצעות מעשי טבח נוראיים שביצעו בדיר יאסין ובכפרים אחרים בפלסטין, מעשי טבח שהעולם לא ראה כדוגמתם, הצליחה [המדינה הציונית] להוציא את הפלסטינים מבתיהם בכפייה, להגלות אותם אל מעבר לאופק, לאכלס את האדמה, ולהקים את מדינתה על חורבותיהם.

 

הטרור הבינלאומי:

בדורנו נתקלנו בסוג של טרור המסוכן יותר מכל סוגי הטרור שהוזכרו. ניתן לכנותו טרור בינלאומי משום שהוא מתקיים ברחבי העולם כולו [ונוגע] למדינות כולן. זהו הטרור שמנהלת ארה"ב היום נגד מדינות העולם במזרח ובמערב. היא רוצה לכפות על העולם כולו לציית לה... המפליא הוא שהיא מנהלת את סוג הטרור הגלוי הזה בתואנה של מלחמה נגד הטרור. ומהו הטרור? מה שארה"ב קובעת שהוא טרור. לשום מדינה ולשום עם אין את האופציה להיות נייטראלים או לפרוש לגמרי מהמערכה ולשבת בבית. הסיסמא שכפתה ארה"ב על העולם כולו היא 'מי שלא אתנו הוא עם הטרור', שלא לומר מי שלא אתנו הוא נגדנו. היא הציבה את מי שלא תומך בה בשורות הטרוריסטים וקבעה כי יש להילחם בו כפי שלוחמים בהם.

 

הטרור הפוליטי:

הסוג הידוע ביותר של הטרור הוא הטרור הפוליטי בו נעשה שימוש נגד המשטרים השולטים. המדובר בכל מעשה אלימות המכוון נגד השלטון או אחד מאנשיו או מוסדותיו במטרה ללחוץ עליו למלא דרישה מסוימת כגון שחרור אסירים, נסיגה מאדמה כבושה, תשלום כופר, או תביעות אחרות. הפסיקה בנוגע ל[תקינותו ההלכתית של] סוג זה של טרור משתנה בהתאם למטרותיו ולאמצעיו...

 

הטרור הלגיטימי מבחינה הלכתית

במקרה שבו הן המטרה והן האמצעי מותרים מבחינה הלכתית אין מדובר בטרור אסור; אדרבה, אין להחשיב זאת כטרור כלל. אין מחלוקת על כך שההתנגדות הלאומית לכובש הפולש הינה עניין שמבחינה הלכתית הוא מותר לבעלי הבית ואין הלכה מונותאיסטית, חוק מעשה ידי אדם, אמנה בינלאומית, או שיקול מוסרי המתכחשים לזכות זו...

 

הטרור שאינו מותר מבחינה הלכתית

טרור זה מתחלק לכמה סוגים: סוג אחד הוא זה שהמטרה והאמצעי בו אינם מותרים מבחינה הלכתית, כמו פעולות ומאבקים שמקיימים סוחרי סמים שבמהלכם הם הורגים אנשים שלווים וחפים מפשע כדי להגן על הסחורה שלהם ועל המיליארדים שלהם באמצעותם הם הורסים את בריאותם של בני האדם, את מוחותיהם, את ביטחונם, ואת חייהם. סוג אחר הוא מה שעושות קבוצות המאפיה באירופה ובמקומות אחרים: חטיפת אנשים, שופטים, מושבעים, מנהיגים ועיתונאים כדי להטיל עליהם טרור ולכפות את תביעותיהם, כגון שחרור כמה פושעים או דברים דומים שאין ספק כי אינם לגיטימיים מבחינה הלכתית...

 

פעולות מות הקדושים

פעולות מות הקדושים שמבצעים הפלגים הפלסטיניים כדי להתנגד לכיבוש הציוני אינן נכללות בשום פנים ואופן במסגרת הטרור האסור, גם אם בין הקורבנות יש כמה אזרחים וזאת מכמה סיבות:

 

ראשית, החברה הישראלית, בשל הרכבה הקולוניאליסטי ההתנחלותי, הכיבושי, הגזעני, והגזלני, היא חברה צבאית בשר ודם. כל מי שעבר את גיל הילדות, גבר או אשה, מגויס לצבא ישראל. כל ישראלי הוא חייל בצבא או באופן מעשי או מכוח היותו חייל מילואים שניתן לזמנו בכל עת לצורך מלחמה. עובדה זו אינה מצריכה הוכחה. מי שהם מכנים 'אזרחים' הם למעשה 'חיילים' בצבאם של בני ציון.

 

שנית, לחברה הישראלית יש מאפיין ייחודי הגורם לה להיות שונה מיתר החברות האנושיות והוא שמבחינת אנשי פלסטין, זוהי 'חברה של פולשים' שבאו מחוץ לאזור – מרוסיה או מאמריקה, מאירופה, או מארצות המזרח – כדי לכבוש את פלסטין ולהתנחל בה, לגרש את אנשיה מבתיהם באמצעות טרור מזוין, להפיץ אותם ברחבי האדמה ולתפוס את בתיהם ואת רכושם. זכותם של אלו שאליהם פלשו, להילחם נגד הפולשים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי להוציאם מבתיהם ולהחזירם לבתים מהם באו... זהו ג'יהאד של אילוץ כפי שמכנים אותו חכמי הדת ולא ג'יהאד של בחירה. אם נפל מי מקרב הילדים החפים מפשע, הרי שהדבר לא נעשה במתכוון אלא בשל צרכי המלחמה... גם עם חלוף הזמן, אותם אלה המכונים 'אזרחים' אינם מפסיקים להיות פולשים, רשעים, עריצים, ועושקים...

 

שלישית... נקבע מבחינה הלכתית שדמו ורכושו של איש 'דאר אל-חרב' [כלומר, השטח שטרם הושלמה הלחימה להכפפתו לדת האסלאם] אינם מוגנים. בכך שהוא לחם ונהג באיבה כלפי המוסלמים, הוא ביטל את ההגנה על דמו ועל רכושו.

 

רביעית, חכמי הדת המוסלמים הסכימו, או מרביתם הסכימו, שמותר להרוג מוסלמים אם הצבא התוקף את המוסלמים מסתתר מאחוריהם, כלומר אם האויב משתמש בהם כמתרסים או כמגנים אנושיים ומציב אותם בראש כדי שאש המוסלמים, חציהם או כידוניהם יפגעו בהם ראשונים. חכמי הדת התירו למגינים להרוג את אותם מוסלמים חפים מפשע, שנכפה עליהם לעמוד בראש צבא אויביהם, משום שהם שבויים של האויב או שהם מיעוט חלש [בחברת] האויב או מכל סיבה אחרת – משום שאין להם ברירה, אחרת יכנס הצבא הפולש וישמיד את צאצאיהם ואת תבואתם. לא היתה ברירה אלא להקריב חלק [מהמוסלמים] כדי לשמור על הכלל... ולכן, אם מותר להרוג מוסלמים חפים מפשע הנתונים תחת כפייה כדי להגן על קהילת המוסלמים הגדולה, על אחת כמה וכמה שמותר להרוג לא מוסלמים כדי לשחרר את אדמת המוסלמים מכובשיה העושקים.

 

חמישית, במלחמה המודרנית מגויסת החברה כולה על כל שכבותיה ועדותיה, כדי להשתתף במלחמה לסייע בהמשכה ולספק לה את הדלק החומרי והאנושי הדרוש לה כדי להבטיח את ניצחון המדינה הלוחמת נגד אויבה. על כל אזרח בחברה מוטל תפקיד במאמץ אספקה למערכה. החזית הפנימית כולה, כולל אנשי המקצוע, הפועלים והתעשיינים, ניצבת מאחורי הצבא הלוחם, גם אם אינה נושאת נשק. לכן אומרים המומחים שהישות הציונית, לאמיתו של דבר, היא כולה צבא.

 

שישית, יש שני סוגים של פסיקות: פסיקות הנוגעות למצב של רגיעה ובחירה ופסיקות הנוגעות למצב של מצוקה ואילוצים. מותר למוסלמי בהיותו נתון במצב של אילוץ מה שנאסר עליו [בנסיבות המאפשרות] בחירה... ולכן אחד מחכמי הדת אימץ את הכלל: 'האילוצים מתירים את האיסורים'. אחינו בפלסטין מצויים, ללא ספק, במצב של אילוץ לבצע פעולות מות קדושים כדי להטריד את אויביהם וגוזלי אדמתם ולהטיל אימה בליבותיהם כדי שאלה יגמרו אומר להסתלק ולחזור למקומות מהם באו...  איזה נשק יכול לפגוע באויבם, להדיר שינה מעיניו, ולשלול ממנו את תחושת הביטחון והיציבות פרט לפצצות האנושיות האלה: צעיר או צעירה המפוצצים את עצמם בתוך אויבם. זהו הנשק שהאויב לא יכול להשיג כמותו, גם אם ארה"ב תספק לו מיליארדים ואת כלי הנשק החזקים ביותר, משום שזהו נשק ייחודי שאללה הפקיד בידי אנשי האמונה לבדם. זהו סוג של צדק אלוהי על פני האדמה... זהו נשקו של החלש המסכן מול החזק העריץ...

 

אלו המתנגדים לפעולות מות הקדושים בטענה שמדובר בהתאבדות טועים טעות גדולה. המטרות של מבצע פעולת מות הקדושים ושל המתאבד שונות תכלית השינוי. מי שמנתח את נפשו של מבצע פעולת מות הקדושים ושל המתאבד מגלה הבדל ענק ביניהן. המתאבד הורג את עצמו למען עצמו, משום שכשל בעסקה, באהבה, בבחינה, או כדומה. הוא היה חלש מכדי להתמודד עם המצב ובחר לברוח מהחיים אל המוות. לעומת זאת, מבצע מות הקדושים, אינו חושב על עצמו. הוא מקריב את עצמו למען מטרה נעלה יותר, שעבורה כל הקורבנות הופכים לחסרי משמעות. הוא מוכר את עצמו לאללה כדי לקנות בתמורה את גן העדן. אללה אמר: 'אללה קנה מן המאמינים את נפשותיהם ואת רכושם כי המה ירשו את גן העדן'.

 

בשעה שהמתאבד מת תוך כדי בריחה ונסיגה – מבצע פעולת מות הקדושים מת תוך כדי התקדמות ותקיפה. להבדיל מן המתאבד שאין לו כל מטרה פרט לבריחה מהעימות – למבצע מות הקדושים יש מטרה ברורה והיא לרצות את אללה..."



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 19.7.2003.