שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, בראיון לרשת "אל-ג'זירה"
שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, התראיין לרשת "אל-ג'זירה" ב-30.6.2003. להלן קטעים מהראיון[1]:
המלחמה בעיראק
אין ספק כי מה שקרה בעיראק, בעיקר נפילת בגדאד ב-9.4, הוא [בגדר] רעידת אדמה. אך רעידת האדמה הזו לא יצאה מתוך חלל ריק: קדם לכך מה שקרה באפגניסטן, בניו יורק ובוושינגטון ב-11.9, [וכן] הפלישה לכווית ויציאת עיראק מכווית.
[מאורעות] ה-11.9 גרמו לארה"ב להסתכל על העולם בדרך שונה מזו שבה הביטה אל העולם אחרי מלחמת העולם השנייה... כיום אנו מוצאים עצמנו מול מדיניות חוץ אמריקאית הכוללת הגמוניה ואלימות בעיראק... רואים זאת כעת בבירור, אך אין זאת אומרת כי המצב הזה יימשך לתמיד. יש אי בהירות גדולה. ארה"ב אינה יודעת מה בדיוק יקרה בעיראק בעוד ששה חודשים. היא אינה יכולה להחליט אם תקים ממשלה לאומית או תשתתף בהקמת ממשלה לאומית שהעיראקים יבחרו בהתאם לחוקה שתציב ממשלה זמנית תוך פרק זמן מוגדר. ארה"ב אינה רוצה להתחייב לפרק זמן מוגדר, כלומר היא מתכוונת להישאר בעיראק זמן רב וזה מעלה שאלות: האם המדיניות האמריקאית מתעניינת באמת בססמאות הנוצצות שבהן נופפה, כמו: טובת העם העיראקי, שחרור עיראק, השתתפות של כל סיעות העם העיראקי בממשלה הלאומית במסגרת חוקה למדינה? [רעיונות אלה הנם] דבר חיובי, גם אם נוצרו כתוצאה מאירוע שלילי, והוא המלחמה. אך אם התוצאות לא יהיו חיוביות, נמצא כי חוסר הביטחון והיציבות ימשיכו ויעמיקו ויקשה ללכד את העם העיראקי על סיעותיו ועדותיו. איננו יודעים כעת אם "הממשל האזרחי האמריקאי בעיראק" יצליח לעשות דבר מה חיובי בתחום זה.
המרויחות הגדולות [מהמלחמה בעיראק] הן ארה"ב וישראל. ישראל, השואפת להשמיד את עיראק, מרגישה כי היא לא הרויחה [מן ההמלחמה] אלא להפך: [המלחמה] יצרה מוקד שהתגברו בו האלימות, הטרור והחישובים השגויים של כמה מהגורמים הציוניים. כך גם לגבי ארה"ב: אין ספק שארה"ב השיגה ניצחון צבאי קל, אך האם אפשר לומר כי הוא יהפוך לניצחון מדיני קל? האם תשתתף ארה"ב ותסייע בהשגת ביטחון, יציבות וצמיחה בעיראק ובבחירת ממשלה לאומית ע"י העם העיראקי ותשמור על אחדות האדמה העיראקית, ריבונותה ושלומה? יש עיתונאים אמריקאים האומרים כך ועיתונאים יהודים האומרים כי על ישראל לחשוש ממה שקורה.
אומרים שסוריה היא בין המפסידים, אך לטווח הארוך, מדוע שנהיה בצד המפסיד? לא היינו בקשר טוב עם המשטר הקודם בבגדאד בשלושת העשורים האחרונים, היה בינינו מחסום. ניסינו להתאחד, להוות חזית מזרחית, ולא הצלחנו... מדוע שממשלה כלשהי שתקום בעיראק תהיה נגד סוריה? מדוע שסוריה תפסיד מכינונה של ממשלה לאומית עיראקית מאוחדת במסגרת חוקה לאומית עיראקית חילונית, אסלאמית או לאומית-ערבית? להפך; אני אופטימי לגבי עתיד היחסים הסוריים-עיראקיים בטווח הבינוני-ארוך. ישנן בעיות שנוצרות ע"י כמה קולות בארה"ב המבקשים לנתק את "חבל הטבור" בין סוריה לעיראק, אך איש לא יצליח לממש זאת.
יש מי שחושב כי ארה"ב תוכל לעשות בעיראק כרצונה ובהמשך תוכל לעשות גם במדינות [אחרות] כבתוך שלה. נכון שאין חולק על כוחה של ארה"ב ועל כח ההשמדה שלה, היא יכולה להשמיד את העולם עשר פעמים, והיא השתמשה בכח זה במלחמת העולם השנייה. [אך] שימוש בכח הוא דבר אחד, ואילו [שימוש] בכח להקמת תשתית פוליטית במדינה מסוימת [הוא דבר אחר]. חזקה ככל שתהיה, ארה"ב לא תוכל לעשות מאום בתוך עיראק ללא שיתוף פעולה של העם העיראקי. אם העם העיראקי ישתף פעולה עם שלטון הכיבוש, משמעות הדבר היא שארה"ב תצטרך להיענות לרצונות רבים של העם העיראקי. אם היא תיענה לרצונות אלה, סוריה תהיה מרוצה מכך. כל ממשלה עיראקית תקום מתוך הַסֵדֶר התשתיתי חברתי כלכלי פוליטי של עיראק, תוך יחסי שכנות טובים עם סוריה, ולכן אנו אופטימיים.
יחסי סוריה-ארה"ב
המתקפה [המילולית האמריקאית נגד סוריה] בחלקה אינה הגיונית, בחלקה קשורה לאזור כולו ובחלקה [קשורה] למצב בעיראק ובפלסטין. ככל שיגבר הלחץ על הכוחות האמריקאיים בעיראק - כך תגבר ההתנכלות לסוריה. הם חושבים, שסוריה אחראית, כביכול, לסבל שלהם בעיראק, וזה אינו נכון. ככל שגובר הלחץ על ממשלת שרון עקב האינתיפאדה ו"ההתנגדות", האמריקאים מטילים את האחריות על סוריה, וגם זה אינו נכון. לאחר שמנהיגי ה"התנגדות" נעלו את המשרדים ועזבו את סוריה, התגברו פעולות ההתאבדות; זוהי הוכחה מעשית לכך שהפעולות המתרחשות באדמות הכבושות אינן מתוכננות בסוריה ואינן מבוצעות מתוכה. אך הם אינם רוצים להאמין בכך שכן הם רוצים להמשיך בלחציהם ובתחבולותיהם [נגד סוריה]...
אם ארה"ב רוצה להצליח במדיניותה הבינלאומית, היא צריכה להיות פחות יהירה ויותר צנועה. מדינות אינן כלי משחק העושה מה שארה"ב רוצה, גם נגד האינטרס שלהן. אם זה מתאים לאינטרס שלנו [בסוריה], אנו משתפים פעולה. אם לא – אנו מנסים להביא לדו שיח כדי להבין היכן [נמצא] האינטרס שלנו. האינטרסים המשותפים הם הבסיס לשיתוף פעולה. אם הם רוצים להעלות זאת לכדי שיתוף פעולה חיובי [בין סוריה לבין ארה"ב], צריך להיות לנו אינטרס בכך, שלא נהיה גרורים, סוריה לא תסכים לכך לעולם.
ב[מהלך] ההיסטוריה שלה התנגדה סוריה לפיאודליזם ולהגמוניה זו. אלו העקרונות שאנו מדברים עליהם. אם אנו קוצרים תוצאות שליליות, זה בגלל קוצר הראייה של האחרים, שאינם מפרשים נכונה את העובדה שהעמדה הסורית צודקת, ריאלית ועניינית. אנחנו ריאליים ואיננו מתפארים או ממציאים עמדות שאיננו יכולים לעמוד מאחוריהן. אנו רוצים רק את הזכות להגן על האינטרס [שלנו]. זכות זו ואינטרס זה נמצאים בבסיס החוק הבינלאומי וההגנה שלנו עליהם היא לגיטימית. כשהעימות עם ארה"ב היה דבר שבשגרה, בשנות השבעים והשמונים ולאורך המלחמה הקרה, לא היתה סוריה בעד עימות עם אמריקה. [גם] כשידידתנו ברה"מ היתה בשיא כוחה לא שאפנו לעימות [עם ארה"ב], להפך... כאשר הנשיא אסד פגש את הנשיא בריז'נייב ב-1977 הוא נפגש מאוחר יותר גם עם הנשיא קרטר. סוריה הקפידה על איזון, שכן אנו מדינה קטנה...
מפת הדרכים
מפת הדרכים היא מפה פלסטינית-ישראלית. איננו קשורים אליה, אך אין זה אומר שאיננו רוצים להיות קשורים; וכדי שזה יקרה, צריכה סוריה לצאת משולי המפה ולקבל תפקיד חשוב, לא על חשבון האחרים, אלא כדי שתהיה לנו היכולת להפליג יחד, עם כל הצדדים האחרים, בכיוון תהליך שלום צודק וכולל, שכן השלום לא יושג בלי שיהיה כולל וצודק. זהו מה שאנו אומרים מזה עשרים שנה. אין צורך לומר, כי המדינות והגורמים אשר חתמו הסכמים נפרדים, הם הלהוטים ביותר להשגת השלום הכולל שכן הם לא השיגו אותו עד כה.
הארגונים הפלסטיניים בסוריה
אפשר לומר שאם תסתיים האלימות יושג השלום, אך זוהי תמימות לומר כי החמאס הוא הסיבה לאלימות בשטחים הכבושים ולשכוח את טורי הטנקים הישראליים הפולשים מדי יום לכל כפר ועיירה פלסטיניים, הורגים את כל הנקרה בדרכם, שולחים מטוסים להפציץ אנשים ומכוניות ולרצוח אותם, והורסים שדות...
לחמאס יש יכולת לנקוט אלימות, וישנו צבא ישראלי מזוין בנשק, [גם] הוא בעל יכולת וכח לנקוט אלימות. לאיזו דרגה יכול החמאס להגיע? ולאיזו דרגה יכול הצבא הישראלי להגיע? פי אלף [מהחמאס]. זהו עם חסר אונים, המחפש אחר ככר לחם ורובה מאולתר, וכאשר אינו מוצא אותם הוא מפוצץ את עצמו, מכיוון שאחיו נהרג, אביו נהרג וקרוביו נהרגו והוא סובל מדי יום מעושק הכיבוש. הכיבוש הוא הטרור המסוכן ביותר.
תהליך השלום
אנו דורשים את חידוש תהליך השלום בכל המסלולים... כאשר הצד הישראלי מדבר על רגיעה ומתן הזדמנות לרגיעה, להפסקת אש ול"הודנה", אנו רואים כי ממשלת שרון מיד מפגיזה, הורגת פלסטינים והורסת בתים של פלסטינים, שכן היא אינה רוצה את תהליך השלום. לכן אנו בוחנים את רצינותה של ישראל והתנהגותה כלפי האחרים. איננו מנותקים מהפלסטינים. ישראל לא תוכל להגיע לשלום עם צד ערבי אחר ולנהל מלחמה עם צד אחר, כלומר היא אינה חושבת בכלל על שלום אמיתי צודק וכולל שיביא לביטחון לכל הצדדים. הניסיון מוכיח כי [שרון איננו איש של שלום].
השלום מושג בין אויבים ולא בין ידידים. אני משתומם כאשר אומרים כי יש [לפרק את] חמאס, חזבאללה והג'האד [האסלאמי] תחילה, וכאשר תסתיים ההתנגדות ויסתיימו האלימות והטרור רק אז נגיע לשלום. אם הם רוצים שלום יש להסתכל על כל הנתונים כמקשה אחת, שלום הוא שמביא לביטחון. כל עוד נתמקד ברעיון השגוי כי הביטחון מביא את השלום לא יהיה שלום באזור גם בעוד עשר שנים.
