הביקורת שספגה העיתונות המצרית הממסדית בעקבות הערות גזעניות בגנותו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, כמו גם על רקע פרסומי התועבה האנטישמיים והאנטי-ישראליים הבלתי פוסקים, השפיעה באופן חלקי בלבד. בעוד שהביקורת נגד פאול מותנה באופן דראסטי, הטון האנטישמי ממשיך לאפיין את מאמריהם של כמה מבעלי הטורים בעיתונות הממסדית

בין ה-31 במארס לשלושה באפריל 2001, מתוכננת בביירות ועידה של מכחישי שואה מרחבי העולם.  חרף הודעתה של ממשלת לבנון, כי אין היא יודעת דבר על הכינוס הצפוי, יצאו לאחרונה אינטלקטואלים ערביים בקריאה למנוע את הכינוס. בגילוי דעת שפרסמו 14 אינטלקטואלים ערבים ידועים נכתב כי "האינטלקטואלים הערביים זועמים נוכח היוזמה האנטישמית הזו"

כשהוא עוטה כאפייה, נשא מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פיצל חוסיני, הרצאה בפני פורום של עורכי דין ערביים בביירות; בהרצאתו, סקר חוסיני את ההיסטוריה של העיר ירושלים במאה העשרים והתייחס לעתיד לבוא. לשבריו, "עינינו ימשיכו להיות נשואות אל המטרה האסטרטגית, כלומר אל פלסטין מהים עד לנהר. מה שניקח היום, אינו יכול לגרום לנו לשכוח את האמת העליונה הזו."

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, התייחס בטורו השבועי ב"אל-אהארם" להיבטים השליליים של התמוטטות תהליך השלום והתוכניות ל"מזרח תיכון חדש": "מיותר לציין שבחירתו של אריאל שרון לראשות ממשלת ישראל עלולה להוות תפנית שלילית במזרח התיכון....".

בתקשורת הישראלית דווח כי בעת ששר הביטחון הישראלי, בנימין בן אליעזר, ביקר במוצב צה"ל ברצועת עזה, נורו יריות אל עבר המוצב והמשך הסיור בוטל. העיתונאי המצרי, אחמד חסן, התייחס למקרה במאמר שכותרתו "מוראו של הגנרל": "כדור תועה רמס את יראתם של הגנרלים של בני ישראל עד עפר, למראה ומשמע העולם כולו..."

תחת הכותרת "אין מקום לדמעות!", כותב העיתונאי כמאל עבד אל-ראוף: "בכנות, אינני יכול לומר שהצטערתי על מותם של שלושת הישראלים בידי הצעיר הפלסטיני שפוצץ עצמו בשוק של נתניה. לא הצטערתי גם כאשר פלסטיני אחר דרס שמונה חיילים ישראלים באמצעות אוטובוס. אחראים לכך תושבי ישראל שבאו מאירופה, מאמריקה, ומרוסיה וקראו להשליך את הערבים לים

שר התקשורת ברש"פ, עמאד פאלוג'י, נשא דברים במחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חלוה בלבנון, ואמר: שוגה מי שחושב שהאינתיפאדה פרצה בשל ביקורו של שרון הבזוי במסגד אל-אקצא, גם אם ביקור זה היה הקש ששבר את גבו של העם הפלסטיני; האינתיפאדה הזו הייתה מתוכננת מאז חזרתו של הנשיא ערפאת מהמו"מ בקמפ-דיוויד, שם הוא הפך את השולחן בפניו של הנשיא שהסתלק, קלינטון

הפובליציסט הפלסטיני, זכריא מחמד, מתח ביקורת על הימנעותם של אנשי רוח פלסטינים מלגנות מעשי רצח נגד אזרחים ישראליים: "...אנשי הרוח הפלסטינים השאירו את הגינוי על מעשי הרצח לרשות הפלסטינית ולדוברים בשמה ובכך פטרו את עצמם בצביעות [מלנקוט עמדה]. הם הסתתרו מאחורי הרש"פ ונפטרו בקלות מן המבוכה הכרוכה בעימות הציבור שלהם עם האמת..."

ר' פהד אל-פאנכ, הכותב ביומון הירדני  אל-ראי, ממשיך למתוח ביקורת נוקשותה של ההנהגה הפלסטינית במו"מ עם ישראל. במאמר שכותרתו "הכל או לא כלום", כותב דר' פאנ: "הכל או לא כלום" הפך לאחד מעקרונות היסוד של המדיניות הפלסטינית. בכל פעם הייתה התעקשות [פלסטינית] על הכל, מבלי שהיו להם אמצעים לכפות דבר כלשהו, והתוצאה היא אחת: לא כלום!"

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, הוציא לאור ב-1983 את ספרו "המצה של ציון" בו הוא מתאר את עלילת הדם של דמשק (1840). הקהילה היהודית של דמשק הואשמה באותה שנה כי ראשיה רצחו את הכומר תומא ואת משרתו כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות של פסח. טלאס טען כיכי ספרו הוא "מחקר היסטורי... המבוסס על מסמכים מצרפת, וינה, והאוניברסיטה האמריקאית בביירות"

ב-14 בפברואר, ביצע נהג אוטובוס פלסטיני, עלאא' ח'ליל אבו עלבה, פיגוע טרור כשדרס קבוצה של חיילים ואזרחים בטרמפיאדה באזור. בפיגוע נהרגו שבעה חיילים וחיילות ואזרחית אחת ורבים נפצעו. האינטלקטואלית המצרית, נואל אל-סעדאוי, הידועה כאחת ממנהיגות המאבק למען זכויות האישה במצרים ובעולם הערבי, פרסמה מאמר בו בירכה, בסגנונה הספרותי, על המעשה

ד"ר פהד אל-פאנכ, פרשן בכיר ביומון הירדני  אל-ראי, פרסם מאמר בו הוא קורא להפסקת האינתיפאדה. מאמר, שכותרתו "האינתיפאדה ודברים שהגיע זמנם להיאמר", יכול ללמד על החששות הירדניים מפני השלכותיה האפשריות של האינתיפאדה על ירדן

 הראיון המקיף שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט היה הראשון מאז נבחר. ראיון זה חשף בפעם הראשונה, באופן רשמי, את עמדתו בנושאים, כגון עתיד נוכחות הצבא הסורי בלבנון, האפשרות לשיפור יחסים בין דמשק לאש"ף, יחסיה של סוריה עם עיראק, ועמדתו של הנשיא לגבי פעילותם של אינטלקטואלים סוריים לקידום רפורמות אזרחיות

בעקבות הראיון שהעניק נשיא סוריה, בשאר אסד, ליומון הלונדוני –אל-שרק אל-אוסט, שבו סתם את הגולל על האפשרות לשינוי חיובי ביחסים בין סוריה ללבנון, התגברה הביקורת המושמעת מעל דפי היומון הלבנוני אל-נהאר, לנוכחות הצבא הסורי בלבנון ולגישתה הכנועה של ממשלת לבנון כלפי תכתיביה של דמשק

השאם דג'אני, סופר ואינטלקטואל סורי, המרבה לנקוט גישה ריאליסטית בניתוחיו המדיניים, פרסם ביומון הלונדוני אל-חיאת מאמר בשם "ההשפעה ה'ציונית' בארה"ב: האמת בנוגע לאינטרסים המשותפים והמיתוסים בדבר ההגמוניה הכלכלית והפוליטית"

האינטלקטואל המצרי, אניס מנצור, כתב בערבית בטורו ביומון  אל-אהראם: אין דבר הממרר את החיים של יהודי העולם כמו הגידול במספר ההרוגים בישראל מדי יום ביומו, שאם לא כן, יתקשו יהודי ארה"ב לתרץ לאמריקאים ולעולם את הברבריות היהודית בישראל. כמו כן, [ללא הרוגים ישראלים], יתברר לעולם כולו שהיו סיבות המצדיקות את מה שקרה ליהודי גרמניה, פולין, ורוסיה

עורך שבועון האופוזיציה המצרי אל-אסבוע, מצטפא בכרי, תאר "חלום" שבו הוא נשלח על ידי ממשלת מצרים לאבטח את אריאל שרון בעת ביקורו במצרים. בחלומו, הולך בכרי לקבל את פניו של שרון בנמל התעופה והוא מספר: "לאחר זמן מה, נחת החזיר; פניו פני שטן, רוצח, ידיו מגואלות בדם ילדים ונשים, פושע שראוי להוציאו להורג בכיכר העיר..."

"..לנוכחותם של הכוחות הסוריים בלבנון יש שני היבטים: ההיבט שלשמו נכנסה סוריה והוא נושא השלום האזרחי, שהגדרתו נתונה בידי המדינה הלבנונית; ההיבט השני נוגע לאינטרס הסורי-לבנוני המשותף והוא קשור לנושא המלחמה והשלום עם ישראל...". ראיון עם בשאר אסד, חלק שני

"..אנו אומרים תמיד שהמטרה היא שלום צודק וכולל. הכוונה במילה 'כולל' היא לכל האדמות הכבושות. [החזרת] הגולן ולבנון [בלבד] איננה שלום כולל ולכן אין מנוס מפעולה סימולטאנית במסלול הסורי-לבנוני ובמסלול הפלסטיני...". ראיון עם בשאר אסד, חלק א'

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מה- 2.2.2001,  דיווח כי יו"ר המל"פ, סלים אל-זענון, הכריז על הקמת "רשות לעצמאות לאומית". זענון מסר, כי עפ"י החלטת כינוס בקהיר, בהשתתפות 100 אישים פלסטיניים משטחי הרש"פ ומן הפזורה הפלסטינית, ומטרתה "להביא להגשמת עצמאות מוחלטת ומלאה של מדינת פלסטין בהסתמך על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית"

בראיונות שהתפרסמו בימים האחרונים התייחס חבר צוות המו"מ הפלסטיני והשר לפיתוח ושת"פ בינלאומי ברש"פ, נביל שעת' בהרחבה למו"מ שהתנהל בטאבה בנושא הפליטים. תמונת המצב שהציג היא המפורטת ביותר עד כה בנוגע לעמדה הפלסטינית בנושא הפליטים

במסגרת תוכניתו השבועית "הכיוון הנגדי" עסק ערוץ הלווין "אל-ג'זירה" ב-23.1.2001 בסיוע הערבי לאינתיפאדה לנוכח העיכוב המתמשך בהעברת הכספים שהובטחו לרש"פ. המנחה ד"ר פיצל אל-קאסם: "על מי ניתן להטיל את האשמה?.. אין ספק כי ישראל פועלת להרעבת הפלסטינים, להחמרת הסגר המוטל עליהם וכיוצא בזה [אך] היכן האחריות הערבית?"

בעקבות פגישות של אישים פלסטינים בולטים בקהיר ביומים האחרונים אמר יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, סלים אל-זענון, לסוכנות הידיעות רויטרז כי "המועצה החליטה להרכיב 'רשות לעצמאות לאומית' שמטרתה להשיג עצמאות מלאה למדינת פלסטין בהתאם להחלטות הלגיטימיות הבינלאומית"

יועצו של ערפאת ועורכו הראשי של היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, פרסם מאמר מערכת לרגל השבעתו של הנשיא בוש: "...מדיניות אמריקאית המרסנת את הקיצוניות וההתפשטות הישראלית, משרתת את יציבות המערכת הערבית, שלמרבית המדינות הנכללות בה יש קשרים טובים עם וושינגטון.."

במאמר ביומון הירושלמי אל-קדס, טוען אמיר טאהרי כי אין צורך לפחד מממשלה ישראלית בראשות אריאל שרון נוכח השינויים המהותיים שחלו בחברה ישראלית ובדעת הקהל הבינלאומית ביחס לסוגייה הפלסטינית

המופתי של הרשות הפלסטינית, עכרמה צברי, התראיין ל-Die Welt הגרמני בנושאי ירושלים, היהודים והסכסוך הישראלי-ערבי: "...עבור היהודים שחיו פה בעבר יהיה, כמובן, מקום. אבל כל היהודים האלה שבאו לכאן מכל קצוות העולם צריכים לחזור למקומות מהם באו. היהודים מגרמניה צריכים לחזור לגרמניה..."

נושא הפליטים הפלסטינים היה אחת הסיבות המרכזיות לכישלון המו"מ  בקמפ-דיוויד ולהתנגדותם של הפלסטינים להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. בעוד שהמו"מ בקמפ-דיוויד והצעותיו של קלינטון התמקדו באפשרות שלפליטים תהיה זכות לשוב למדינה הפלסטינית העתידית, תבעו הפלסטינים הכרה בזכותם של הפלסטינים לשוב "לבתיהם", כפי שנקבע בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם

"אינתיפאדת אל-אקצא" החריפה את המשבר החמור הפוקד את "אגודת השלום של קאהיר" מאז מות מייסדה, לוטפי אל-ח'ולי, בשנת 1998. זאת בשל חילוקי דעות פנימיים, שינוי המדיניות המצרית כלפי ישראל בעקבות האינתיפאדה וכן "הזעזוע מעמדת כוחות השלום הישראלים" הנתפשת כ"קרובה יותר לעמדות ממשלת ברק מאשר להחלטות הבינלאומיות ולרצון אמיתי להשיג שלום"

במפגשים עם נשיאה החדש של פקיסטן (לאחר ההפיכה), ברויז משרף, ועם סגן נשיא סין השמיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, דברים נגד ישראל והציונות: "אנו, בסוריה, זוכרים בהערכה רבה את עמדתה של פקיסטן כלפי סוריה והאומה הערבית במהלך הסכסוך הערבי - ציוני הנובע מתוקפנותה של ישראל על האדמה הערבית. אנו מעריכים במיוחד את פקיסטן על הימנעותה מהכרה בישראל או מכינון יחסים עמה

יומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם מסמך שגיבשה היחידה המשפטית במחלקת המו"מ הפלסטינית בנוגע להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. המסמך הוגש לרש"פ ומרביתו תואמת את התשובה הפלסטינית המפורטת להצעותיו של קלינטון. נראה, אם כן, כי מסמך זה היווה בסיס לאותה תשובה. בחלקים מסוימים, מרחיב מסמך זה מעבר לעמדה שהוצגה לקלינטון ולעתים מייעץ לרש"פ אילו ניסוחים עליה לתבוע

הפרסום השבועי של תנועת הפת"ח, "עמדתנו", כלל רשימה של "44 סיבות לדחיית הצעותיו של הנשיא קלינטון". "מתוך קבלה של מקור הסמכות וההסכמים, וזאת על אף העוולות הרבות הנכללות בהם", נכתב, "וללא קשר לקריטריון של הזכויות ההיסטוריות והטבעיות המבוטאות בעקרונותיה, מטרותיה, ונקודות המוצא של תנועת הפת"ח, איננו רואים אפילו סיבה בודדת לקבל ולו באופן עקרוני את ההצעות האלה

לאחר שובו מפגישה עם הנשיא מבארכ הבהיר יאסר ערפאת כי "ישנם מכשולים רבים בנוגע להסכם הקבע הפלסטיני-ישראלי" והדגיש: "איננו רוצים הסכם [בכל מחיר] אלא הסכם שיתאים לעקרונות שהצבנו ושעל פיהם אנו נוהגים". לדברי ערפאת, "לא ניתן לקנות או למכור את מאבקנו"

בעל הטור ביומון "אל-איאם", האני אל-מצרי, דוחה מכל וכל את ההצעות האמריקניות, אך מסביר את יתרונותיה של המדיניות  הנוקטת בגישה של קבלה ודחייה של ההצעות בו זמנית:  ... ההנהגה הפלסטינית ראתה לנכון שלא לקבל הצעות אלו ו[גם] לא לדחות אותן בצורה נחרצת והיא נקטה עמדה המחברת בין דחייה לבין קבלה, כדי לא להתנגש עם הממשל

יועצו של ערפאת ועורך היומון הפלסטיני "אל-איאם", אכרם הניה, אשר גם השתתף בועידת קמפ-דייוויד, פרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "מזון מהיר אמריקאי", שבו הוא דוחה, למעשה, את הצעות קלינטון

במאמר בן שני חלקים בנוגע לתביעה הפלסטינית לפיצויים על נזקי הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים מאז 1967, מדגיש אל-כרד כי תביעה זו היא "נפרדת לחלוטין מן הזכויות והתביעות הקשורות לפליטי 1948: בעוד שהחלטה 194 עסקה בתוצאות המפלה של 1948, הביאה מלחמת 1967 להיווצרותן של זכויות ותביעות פלסטיניות נוספות

על פי הדיווחים בכלי התקשורת הערביים, סכום התרומות של מדינות ערב ושל מבצעי ההתרמה השונים הגיע לכ700- מליון דולר, אולם מתברר כי רק חלק קטן ביותר מן הכספים אכן הגיע לפלסטינים. נציג פלסטין בליגה הערבית, מחמד צביח, אף טען כי בהשוואה לסיוע החומרי שהגישו מדינות האיחוד האירופי - הסיוע הערבי הוא "צנוע ודל ביותר"

חה"כ עזמי בשארה פרסם בירחון המצרי "וג'האת נט'ר" מאמר, בו טען כי: ההיבטים הדתיים של מלחמת שחרור כלשהי אינם צריכים לבטל את אופיו של השחרור הלאומי כשחרור מכיבוש, מקולוניאליזם או מאפרטהייד. המערכה של הפלסטינים היא המערכה של אנשי הקולוניה בקולוניאליסטים.

ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדמ"ע, תופיק טיראוי בטקס סיום קורס למלחמה פסיכולוגית לקצינים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים: "ישראל לא תיתן לנו שום דבר בשל מספרם [הרב] של השהידים שלנו, אלא רק בשל מספר ההרוגים הישראלים. יש לצמצם את מספר השהידים הפלסטינים להגדיל את מספר ההרוגים הישראלים

מאז התחדשות האלימות הישראלית-פלסטינית, התמעטו הקולות בזכות המו"מ עם ישראל בקרב תנועת השלום המצרית. על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות שהלכו והחריפו בתקשורת המצרית, בולטים מאמריו והופעותיו בטלוויזיה של איש תנועת השלום המצרית, אמין אל-מהדי, שדבק בעמדותיו בזכות המו"מ עם ישראל

נראה, כי הפרשנים הפלסטינים הגיעו לכלל תמימות דעים שממשלה בראשות ברק איננה עדיפה על ממשלה בראשות נתניהו, ואפילו להפך. הפרשן, בלאל אל-חסן, הזהיר מפני חזרה על "השגיאה" של 1996. "כעת", הוא כתב, "יעלו הקולות האמריקאים והמערביים שיאמרו לנו שעלינום לוותר כדי לאפשר לברק להצליח, משום שהאלטרנטיבה היא אריאל שרון

עוץ' ח'ליל כותב ביומון  "אל-קדס" על הסכנות בשינוי אפיה של האינתיפאדה למאבק צבאי: הצביון המזוין משתלט בהדרגה על האינתיפאדה… בעוד [הפעולות בעלות] הצביון העממי של אינתיפאדה בדרכי שלום פוחתות. נוכח קולו של הנשק ההפגנות, התהלוכות וכל צורות המאבק העממי בדרכי שלום אינם יכולים להשפיע באותה מידה.

החלטתו של הנשיא מבארכ להחזיר את שגריר מצרים בישראל, מחמד בסיוני, מתל אביב לקהיר היוותה נקודת מפנה במדיניות המצרית. הנשיא המצרי ממשיך אמנם לקבוע באופן חד משמעי כי פניו אינם למלחמה וכי השלום הוא האופציה האסטרטגית מבחינתה של מצרים, אבל במקביל, ההנהגה המצרית הקצינה את יחסה לישראל

במסיבת עיתונאים ברמאללה הציג יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד קריע, 'אבו עלאא'', את תנאי אש"ף לחידוש המו"מ: " ...הקמת ועדת חקירה בינלאומית שתחל בחקירה מידית של התוקפנות ותטיל את האחריות על התוקפן, תשלום פיצויים על כל הנזקים ומציאת מסגרת חדשה [למו"מ] שתבטיח כי תהליך השלום ישיג את מטרותיו"

במספר מאמרים שהתפרסמו בעיתונים פלסטינים מאז התחדשה האלימות, מובעת אכזבה רבה מחוגי השמאל ומתנועות השלום בישראל. מעניינים במיוחד היו שני מאמרים, האחד ביומון פלסטיני והשני ביומון ערבי ישראלי, המותחים ביקורת על "שתיקת השמאל הישראלי"

בכירים פלסטינים ממשיכים להכריז כי האינתיפאדה תימשך. יאסר ערפאת בעצמו אמר בעמאן: "הגחלת של האינתיפאדה תמשיך [לבעור] עד לעצמאות הפלסטינית, להחזרת ירושלים ואל-אקצא לריבונות פלסטינית ולהקמת מדינה עצמאית ריבונית שבירתה ירושלים. ההחלטה בנוגע לאינתיפאדה נתונה בידי העם הפלסטיני האמיץ

במאמר ביומון אל-חיאת, חשף מזכיר הועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, "אבו מאזן", פרטים על המו"מ שהתנהל בקמפ-דיוויד בנושאי ירושלים והפליטים:  "...בקמפ-דיוויד... החלו הישראלים והאמריקאים להפריח בלוני ניסוי ביחס לירושלים.בכל ההצעות הם דיברו על סיפוח יותר מרובע אחד בתוך החומות [לישראל],

כתבת היומון הלונדוני "אל-חיאת" בירושלים, סאידה חמד, בילתה יום שלם עם "אחת מקבוצות הלוחמים הפלסטינים של תנועת ה'פתח'". מן התחקיר שלה ניתן ללמוד על הלך הרוח השורר בקרב דרג השטח של תנועת ה'פתח' ועל תוכניותיו לעתיד

פואד ג'רג'ס, פרופסור ליחסים דיפלומטיים ובינלאומיים באוניברסיטת סארה לורנס בניו יורק, פרסם ביומון הלונדוני "אל-חיאת" מכתב פומבי ל"נשיא הנבחר", ג'ורג' וו. בוש, ובו הוא תובע מבוש להתחשב בהצבעת הערבים האמריקאים בעדו בשעה שהוא מעצב את הרכב ומדיניות הממשל הבא של ארה"ב

חה"כ עזמי בשארה, העניק ראיון ליומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר" שעסק במאבקם של ערביי ישראל. חה"כ בשארה מתואר כמי ש"פרץ לחיים הפוליטיים הערביים מנקודת מוצא מרקסיסטית, עד שהטיל עוגן בסופו של דבר באגף הליברלי של המחשבה הפאן-ערבית"

על רקע האינתיפאדה הפלסטינית והתביעה החד-משמעית שמעלים בכירי הרש"פ לנסיגה ישראלית לקווי הארבעה ביוני 1967, נשמעו גם קולות בעולם הערבי, הקוראים לגישה פשרנית יותר שתאפשר הסדר. יצוין כי במהלך פסגת קמפ-דיוויד, סרבו מנהיגי מדינות ערב המתונות לבקשת ארה"ב להפעיל לחץ על ערפאת להגמיש את עמדתו