המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות מנוגדות בעיתונות הערבית לפיגוע במחסום ארז
21/1/2004

 

תגובות מנוגדות בעיתונות הערבית לפיגוע במחסום ארז

 

הפיגוע בו הרגה המחבלת המתאבדת, רים צאלח אל-ריאשי, ארבעה ישראלים במעבר ארז ב-14.1.2004 עורר תגובות מנוגדות בתקשורת הערבית. חלק מהכותבים שיבחו את הפעולה בעוד אחרים מתחו עליה ביקורת בשל העובדה שהמתאבדת היתה אם לשני ילדים קטנים.


עיתונים מצריים ממסדיים משבחים את הפיגוע

במאמר מערכת של היומון "אל-גומהוריה" נכתב יום לאחר הפיגוע: "ה'שהידה' של עזה, רים צאלח אל-רי[א]שי, בת 21, נתנה אתמול הוכחה חדשה לכך שהעם הפלסטיני עומד איתן אל מול התוכניות הישראליות אשר שואפות לקבוע עובדות בשטח, לגנוב את האדמה הפלסטינית ולהקיפה בגדר העושק והגזלה.

 

אתמול עמד שרון מול הכנסת כשהוא מאיים לכפות את תוכנית ההפרדה החד צדדית שלו על הפלסטינים תוך שישה חודשים. זאת בהסתמכו על הגדר המקוללת שלו, על הכוחות הצבאיים האלימים שלו, על חוסר האונים הבינלאומי לרסן את התנהגותו הקנאית הגזענית ועל תמיכת הכוחות הבינלאומיים אשר רוקדים למנגינתו של שרון המאשימה את הפלסטינים בטרור.

 

רים, הנערה מעזה באה כדי להשיב לאיומים האלו, לפוצץ את הכוח הישראלי במעבר ארז [ולגרום] להרוגים ולפצועים. האם לשרון, לאחד ממפקדיו או לתומכיו, בין אם במעשה ובין אם בשתיקה, יש אומץ להאשים את הגיבורה הזו בביצוע פעולת טרור?

 

העולם כולו יודע כי ההתנגדות לכיבוש היא זכות לגיטימית של כל העמים בעבר בהווה ובעתיד וכי שום כוח, יהא אשר יהא, לא יכול למנוע מן העם הפלסטיני את הזכות הנצחית הזו."[1] 

 

במאמר מערכת נוסף של היומון "אל-גומהוריה" שפורסם למחרת נכתב: "העם הפלסטיני נדרש לקבל בהכנעה את המכות היומיומיות שהכוחות הישראלים [מנחיתים] על בניו, מוסדותיו ותוצרתו החקלאית. [כמו כן הוא נדרש] לקבל [את העובדה] ששטף הדם וסורגי בית הסוהר הם גורלו של כל פלסטיני אשר פוגע בכוחות הכיבוש אפילו אם הוא רק מיידה בהם אבן.

 

אם העם הפלסטיני לא ידבק בכך, הרי שמנקודת המבט האמריקאית "נותנת החסות לשלום" הוא מואשם בביצוע אלימות ופעולות הטרור ומנהיגיו מעורבים בהסתה להתנגדות לטרור, הגנה על האדמה והגנה עצמית.

 

ההצהרות האמריקאיות שמגנות את פעולת רים ה'שהידה' במעבר ארז בבית חנון, מעוררות פליאה. זאת מאחר והן לא התייחסו לגורמים שהובילו אמא לשני ילדים למסור את נפשה ולפוצץ עצמה. [הצהרות אלו] גם לא התייחסו ל[שאלת זהותם של] מטרות הפעולה, אשר אינם אזרחים אלא כוחות כיבוש זרים הרובצים על האדמה הפלסטינית ומציבים עליה מחסום מזוין כדי למנוע מעבר ותנועה של [בני] העם הפלסטיני, הבעלים של האדמה הזו, אלא באמצעות פקודות מצד אלו אשר גוזלים [את האדמה]. [ההצהרות האמריקאיות לא התייחסו גם לכך] שכוח כיבוש אלים הוא שאחראי לכל הפשעים כנגד העם הפלסטיני חסר המגן.

 

הממשל האמריקאי שתק למשך כל התקופה שעברה ולא גינה את ההתקפות הישראליות המחפירות והגלויות לכל. יתכן ששתיקה זו נבעה מן הלאות [של הממשל האמריקאי] לנוכח ההישנות היומיומית של התקפות אלה, עד שיצאו אתמול ההצהרות אשר מגנות את הקרבתה של אם פלסטינית שרצתה שהעולם ישמע את זעקת עמה ויפעל להפסקת התוקפנות [הישראלית] הבלתי פוסקת."[2] 

 

ביומון הערב הממסדי "אל-מסאא" כתב בעל הטור אל-סיד אל-עזאוי: "...ביום רביעי שעבר יללו במעבר ארז צופרי כוחות הביטחון [הישראלים] כאשר הגברת הפלסטינית רים צאלח אל-ריאש[י] התקרבה אליהם. היא הצליחה לרמות את חיילי הכיבוש שהתקבצו סביבה בעודה טוענת שמסמרי הפלטינה שברגלה הם הסיבה לצפירת האזעקה. הם ליוו אותה כדי לבדוק אותה באופן מדוקדק אבל כאשר היא הבחינה בהתקבצותם של מספר חיילים סביבה היא פוצצה עצמה, מה שגרם למותם ופציעתם של ארבעה עשר חיילים. רים הלכה לעולמה כ'שהידה' אשר חובקת את הרובה שלה ומדגישה באומץ חסר תקדים שהיא אוהבת את שני ילדיה הקטנים - הבן הגדול בן השלוש והבת בת שנה וחצי - ושהיא מסרה את נפשה בהגנה על האדמה, הכבוד, המשפחה והשהידים.

 

מה שמצער הוא שהמעצמה היחידה [בעולם] מגנה את פעולות מסירת הנפש, מגנה את הפלסטינים בכל פעם ומטילה עליהם את האחריות לפעולות [אלו] מבלי לשים לב למדיניות האיפה ואיפה שהיא נוקטת. המפליא הוא שהיא מטילה את האחריות על ערפאת שנמצא בשבי ובמצור, ומפליא עוד יותר  ששרון וממשלתו ממשיכים בפעולות הברבריות ובפעולות המצור... בסופו של דבר, הישראלים אף פעם לא ייהנו מביטחון ויציבות כל עוד שרון לא יפסיק את פעולותיו העקובות מדם. הוא לא יוכל לדכא את רצון העם של פלסטין."[3]

 

ביקורת פלסטינית על שליחת אם לילדים לביצוע הפיגוע

עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" , חאפט' ברגותי, כתב בטורו הקבוע: "זכותנו לתהות על הסיבה שגרמה לחמאס לדרבן אם לשניים לבצע את הפעולה, למרות שחמאס אינה הראשונה שעשתה זאת. אלא ששאר הפלגים הפסיקו לדחוק את הנשים לבצע פעולות מעין אלה מאחר והן עלולות לגרום להגברת ההתעללויות בנשים מצד הכיבוש. נכון שהנשים הפלסטיניות תמיד היו קורבן של הכיבוש בשל אובדן בניהן, אחיהן ובעליהן או שהן היו קורבן להתעללויות במחסומים במהלכן הפילו,ילדו או מתו במחסומים אלא שדחיפתן להשתתף בפעולות יגביר את מעשי הדיכוי נגדן... למעשה, הכיבוש רוצה שאנו נתנהג כמותו ונגיב. כבר הוכח כי ההידמות לו תמיט עלינו אסון וכי השמירה על האנושיות שלנו, אותה רוצה הכיבוש להרוס, חשובה יותר מניצחונות קטנים בשטח. "[4]

 

ביקורת ברוח דומה כתב זיאד אבו אל-היג'אא במאמר שפורסם בעיתון "אל-כראמה" של לשכת ההסברה והתרבות של הועדה העליונה של הפת"ח היוצא לאור בעזה: "כן, הכיבוש אחראי לכל סבלותינו בפלסטין ומחוצה לה, אולם שיטת ההתקוממות נגד הכיבוש איננה החלטה של ארגון או סיעה כלשהם אלא אחריותו של העם על כל כוחותיו. לאיש אין זכות לגרום לטרגדיות ולצרות נוספות ולפגוע בלגיטימיות של הפלסטינים בעיני העולם.

 

[בחורה] בת 22 אם לשני ילדים, אחד מהם תינוק והשניה ילדה, ביצעה פעולת מסירת נפש. מי הוא שהוציא פסק הלכה הנוטל מתינוק את אמו? מי הוא שהחליט לצרף שני יתומים נוספים לרשימת יתומי פלסטין? על בסיס אילו פסוקי קוראן וחדית'ים נוטשת אם צעירה את מקום הג'יהאד האמיתי שלה, שהוא גידול שני הילדים שאחד מהם זקוק לחלב שלה? באיזו זכות הם מציגים אותנו בפני העולם כנטולי הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר?

 

חכמי דת האסלאם ובייחוד חכמי הדת בפלסטין חייבים לומר את דברם ולהבהיר לכל את עמדת האסלאם בנוגע לפעולות מסירת הנפש ובנוגע לפעולה האחרונה בפרט... 

 

האינטלקטואלים הפלסטינים ובמיוחד מעצבי דעת הקהל שבהם חייבים לשים לב לפגם שבתרבות העממית הפלסטינית. יתר על כן, [עליהם לשים לב] להיסטריה הקיימת היום בתודעה הקולקטיבית הפלסטינית וראוי להכיר בכך שאינטלקטואלים פלסטינים וביניהם משוררים ואנשי תקשורת הם שביססו את ההיסטריה המבעיתה הזו. מי שכח את השירים שפורסמו לפני עשרות שנים כמו:  "השחיזו את עצמותי השחיזו אותן כחרבות", כמו "הביאו את השהיד לשמחת אמו ואביו", כמו "הו אם, צהלי [על מות הבן כשהיד]" וכמו עשרות שירים דומים. מי מאמין לכך שאב או אם שמחים על מסירת הנפש של בנם? שליח אללה בכה על מות בנו אבראהים ולא שמח על מסירת נפשו של בן דודו ג'עפר אלא ציווה לנחם את משפחתו...

 

מי יתן ואללה ירחם על השהידה הגיבורה, קורבן של הכיבוש הציוני וקרבן של האידיאולוגיה הפוליטית אשר מזלזלת באופן מוגזם בתחושות האנושיות ובערכים התרבותיים העליונים של העם הפלסטיני ובראשם ערכי השריעה האסלאמית שחייבה את האישה להניק את ילדיה הקטנים. הו חכמי הדת, הרימו את קולכם! הו הכותבים האינטלקטואליים, הרימו את קולכם! אי אפשר יותר לשתוק. יש למנוע מהאנשים הללו להמשיך ולחפור תחת רגלי עצמם בסיפונה של אוניה שגלים מכים בה."[5]   

 

בעל טור לבנוני: חוסר האונים של תנועת החמאס

סאטע נור אל-דין כתב ביומון הלבנוני "אל-ספיר": "...הפעולה הזו היתה מופתית: [מעבר ארז הוא] מעבר ההשפלה והעלבון היומיומי של אלפי פלסטינים. התזמון שלה היה מדויק: [זו] תגובה להתרברבות הישראלית שהפלסטיני הוא על סף התמוטטות וכניעה תחת כובד מלחמת ההשמדה ואמצעיה. התוצאה שלה היתה אידיאלית: ארבעה הרוגים ועשרה פצועים [שהם] אנשי צבא ישראלים המתמחים בהשפלת הפועלים הפלסטינים המחפשים פת לחם. 

 

באשר לאמצעי, הרי שהוא גורם להחמצת ההישג הפלסטיני החשוב [הזה]. לא רק שמבצעת [הפעולה] היתה אישה צעירה שלא הגיעה לגיל 20 , היא גם היתה אם לילד קטן בן שלוש וחצי ולתינוקת בת שנה וחצי שאינם יכולים להביע, מלבד בצרחות ודמעות, את געגועיהם וכיסופיהם לחיק אמם שהחליטה פתאום לזנוח אותם לגורל אומלל עוד יותר.

 

יש אמהות רבות שרוצות ללכת בדרכה של השהידה  רים ריאשי, בת ה-21, שכן הן ראו לנגד עיניהן את מותם של אהוביהן... אבל, ההגיון הפוליטי הפלסטיני מנע, אסר או פשוט התנגד בעבר ובהווה לפנייה לסוג 'נשק' סופי כזה.

 

אף אחד אינו יודע מה החוכמה שבהסכמתה של הנהגת החמאס להרשות לאישה שלא עברה [אפילו] ארבע שנות אמהות להקריב עצמה ובכך לשלוח כמה מסרים שליליים [על התנועה] שאחד מהם הוא שאנשי התנועה ונעריה אינם יכולים לעבור את הביצורים ואת העמדות הצבאיות הישראליות ושלא נשאר בידיהם שום דרך מלבד לרמות את החיילים הישראלים בדרך ה'אינטילגנטית' הזו שתוצאותיה יהיו רק אלימות ישראלית רבה יותר, במיוחד נגד נשים פלסטיניות, ושהישראלים לא יירתעו מלהרוג את ילדיה של אותה רים ה'שהידה'..."[6]

 



[1] אל-גומהוריה (מצרים), 15.1.2004.

[2] אל-גומהוריה (מצרים)  16.1.2004.

[3]  אל-מסאא (מצרים), 17.1.2004.

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.1.2004.

[6] אל-ספיר (לבנון), 15.1.2004.