המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ג'מאל זקות: במסמך ז'נווה אין ויתור על זכות השיבה
5/12/2003

 

 

אחד ממשתתפי דיוני ז'נווה: במסמך ז'נווה אין ויתור על זכות השיבה

 

ג'מאל זקות, חבר בלשכה המדינית של האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני פד"א ואחד הבכירים הפלסטינים שהשתתפו בדיוני ז'נווה כתב מאמר בנושא זה ביומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה". בהתייחסו לסעיף הפליטים במסמך, כתב זקות כי "המסמך אינו מוותר על זכות השיבה":

 

"ברור שהפלסטינים שנטלו חלק בהכנת מסמך זה היו מעונינים, מרגע ההכרזה עליו ועד היום, להדגיש את המטרות המדיניות שלו מבלי להיכנס לדיון על הטקסטים שלו. אין הדבר רק מפני שזהו מסמך בלתי רשמי או מפני שהניסוח המדיני או החוקי שלו לא מדויק, אלא מפני שמסמך זה מהווה מודל המאפשר לממשלות ללכת בעקבותיו, לנקוט בו ולהפיק ממנו תועלת מיד כאשר יימצא שותף ישראלי רשמי - שהוא בוודאי לא שרון - שיהיה מוכן לדון בסוגיות פתרון הקבע בהן טיפל המסמך...

 

לפיכך, הטענות מצד גורמים מסוימים לפיהן במסמך יש ויתור על זכות השיבה הן טענות לא אובייקטיביות [אשר אינן מבוססות על] ידע וקריאה מדוקדקת של הטקסט. יתכן אף כי הן מראות ש[מחזיקי טענה זאת] נפלו בפח של ההצהרות של מספר אישים ישראלים שניסו להקל על הפצתו [של המסמך] בישראל וחזרו מספר פעמים על אמירה זו [לפיה המסמך כולל ויתור על זכות השיבה].

 

אף אחד לא טוען שהמסמך מבטיח באופן ישיר את תחילתה של שיבה קולקטיבית של מיליוני פליטים פלסטינים, אבל הוא [גם] אינו מוותר על זכות זו. הוא מאשר הכרה של הצד הישראלי בכך שהחלטת העצרת הכללית 194, החלטת מועצת הביטחון 242 והיוזמה הערבית לשלום ממרץ 2002 הן הבסיס החוקי והמדיני ל[מימוש] זכויות הפליטים. זאת בניגוד ליוזמת קלינטון המחשיבה את חמש האופציות [לגבי פתרון בעיית הפליטים] כיישום החלטה 194 בעוד מסמך [ז'נווה] מדגיש שהחלטה 194 היא חלק בלתי נפרד מהתנאים לפתרון [בעיית הפליטים] והיא מהווה בסיס להסכם, שכן המסמך מורה בסעיף קטן מס' א/2 בסעיף 7 [כדלהלן]:

 

'הצדדים מכירים בכך שהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194, החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 ויוזמת השלום הערבית' -סעיף 2- 'בנוגע לזכויות הפליטים הפלסטינים' – הכוונה לשיבה ולפיצויים- 'מציגות את הבסיס לפתרון נושא הפליטים, והם מסכימים שזכויות אלה יהיו ממומשות בהתאם לסעיף 7 בהסכם זה.' כלומר, סעיף א/2 לעיל הוא חלק מן הפתרון. המסמך לא הורה [שיישום החלטה 194] יהיה 'בהתאם למה שיצוין כדלהלן', שכן אז היה ניתן להחשיב זאת כצמצום [דרך יישום] החלטה 194 ל-5 האופציות. 

 

יש להכיר בכך שישנה עמימות מסוימת בסעיף זה. המסמך אינו מורה על הבטחת שיבה מלאה וקולקטיבית של מיליוני פלסטינים אבל הוא [גם] אינו מוותר על זכות זו. אדרבה, טווח הזמן המוצע לפתרון בעיית הפליטים משתרע לאורך 5 שנים בה בעת שטווח הזמן לנסיגה ישראלית מהאדמות הפלסטיניות, לפינוי ההתנחלויות ולהשלמת פריסת הריבונות הפלסטינית על אדמותיה בהתאם למה שמוגדר במפות - שהן חשובות יותר מן הטקסטים - הוא שלוש שנים...

 

המסמך הוא רק אמצעי אחד ולא יחיד להמשך המאבק של עמנו להשבת זכויותיו הלאומיות ולהשגת שלום כפי שאישרה הלגיטימיות הבינלאומית ולא יותר מכך."[1]

 



[1]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.11.2003.

תגיות