ספריית אלכסנדריה מציגה ספרי קודש יהודיים:

התורה והפרוטוקולים של זקני ציון

לאחרונה, נפתח מוזיאון כתבי היד בספרית אלכסנדריה החדשה, לאחר ששופץ על ידי ממשלות מצרים ואיטליה באמצעות UNESCO. כתבת השבועון המצרי "אל-אסבוע", גיהאן חוסין, דיווחה כי המוזיאון צירף את "הפרוטוקולים של זקני ציון" לחלון הראווה של ספרי הקודש של הדתות המונותאיסטיות, לצד התורה. הספר שצורף לחלון הראווה הוא התרגום הראשון של הפרוטוקולים לערבית, שנעשה על ידי מחמד ח'ליפה אל-תונסי. על כריכת הספר מופיע "מגן דוד, הסמל היהודי הבולשביקי, כשהוא מוקף בנחשים סמליים".

מנהל המוזיאון לכתבי יד, ד"ר יוסף זידאן, שהחליט להכניס את "הפרוטוקולים" לחלון הראווה של כתבי הקודש, אמר: "כאשר נפלו עיני על העותק הנדיר של הספר המסוכן הזה, החלטתי מייד לשים אותו לצד התורה. למרות שאין הוא ספר קודש מונותאיסטי, הוא הפך לאחד מקודשי היהודים, לחוקתם הראשונה, להלכה שלהם, לדרך החיים שלהם. במלים אחרות, אין זה ספר אידיאולוגי או תיאורטי ותו לא. יתכן שספר הפרוטוקולים של זקני ציון חשוב יותר מן התורה עבור יהודי העולם הציונים, משום שהם מנהלים את החיים הציוניים על פיו." זידאן הוסיף ש"אך טבעי הוא להציב את הספר במסגרת תצוגת ספרי התורה."[1]

לד"ר זידאן יש אתר אינטרנט "למורשת ולכתבי יד"[2] בו הוא מפרסם, בין היתר, מאמרים שכתב. במאמר WWW and the Informatics Plexus [כך במקור] כתב ד"ר זידאן על ההבדל בין מציאות לדיווח על המציאות:

"...אין ספק שלכל 'ידיעה' יש מקור באירוע [מסוים] אבל המרחק בין האירוע לידיעה רב... אתן דוגמא: כאשר מוזכרים מעשי הזוועה של היטלר, מציינים מיד את שריפת היהודים בתאי הגז. הדבר קורה בשל הידע העובר בנוגע לשואה. זהו ידע שהגיע לעולם באמצעות זרם מידע מגוון של דיווחים עיתונאיים, מחקרים היסטוריים, פיצויים, זמזומים בלתי פוסקים בתקשורת, וסרטי קולנוע כמו 'רשימת שינדלר' שגרם לעולם כולו לבכות ונאסר להקרנה בארצנו [מצרים] כדי שלא נבכה גם אנחנו על גורל היהודים המסכנים!

מה שחשוב הוא שהידיעה הגיעה, אך מה בנוגע למציאות? במציאות, נפלו קורבן למעשי הזוועה של הנאצים חמישים מליון איש, בהם מיליון יהודים והיתר צוענים, פולנים, ושאר האומות. במציאות, ניתוח דגימות מתאי הגז כביכול הוכיח שהיו אלה תאי עיקור שלא היה בהם כמות של ציאניד שדי בה להרוג.

במציאות, אם היטלר היה רוצה להשמיד את היהודים באירופה, הוא היה עושה זאת. היתה לו הזדמנות לעשות זאת. המרחק רב בין האירועים לבין הידע הרווח לגביהם."

ד"ר זידאן גם מחזיק בתיאוריה לפיה כל קבוצה הנתונה לרדיפות, סופה לבצע את אותם דברים נגד אחרים אם היא תגיע לשלטון, כפי שהוא הסביר בסימפוזיון בנוגע ליהודים ולישראל שהתקיים באונ' האמריקאית בקהיר. ד"ר זידאן הסביר:

 "This, in a sense, explains the persecution that the Israelis are inflicting on the Palestinians, and it also explains the delight which prevails in Israel following atrocities such as the Sabra and Shatilla massacres, the bombing of southern Lebanon and the killing of innocent civilians"[3]