בעל טור כוויתי קורא להכרה בישראל
במאמר ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" קורא בעל הטור אחמד אל-בע'דאדי לעולם הערבי להכיר בישראל. להלן קטעים ממאמרו:
"הגיעה העת שהעמים הערביים ומשטריהם יתמודדו עם האמת של חוסר יכולתם להתעמת עם הישות הציונית מבחינה מדינית וצבאית... הניחו להתחכמויות של הזרם הדתי שאין בהן שום תועלת...ושום תוקף ביחס למאבק עם ישראל. חבורות [הזרם הדתי] מרמות את העמים הערביים בסיפוריהן על עימות [עם ישראל] בעת שהן מכרכרות סביב המשטרים במצרים, בירדן, בטוניס, במרוקו ובכמה ממדינות המפרץ המקבלים את פניהן של משלחות מישראל... ומתיימרות באופן שקרי וכוזב לומר כי הן נגד ישראל... חבורות אלה מרמות את אללה ואת מאמיניו ועוסקות בצביעות פוליטית, בלי בושה ולאור היום, וקבוצותיהן ...הפושות כסרטן בכל מדינות העולם משתתפות בשתיקה בהונאה, בצביעות ובחנופה אלה. [בכווית] הכריזה תנועת הסלפיה כי היא מתנגדת לישראל לכל אורך הדרך, אבל היא תומכת בחידוש הסכמי ההגנה עם ארצות הברית הלוחמת באסלאם ותומכת בישראל... האין זו הצביעות בהתגלמותה?
האמת היא שישראל היא עובדה קיימת שאף אחד אינו יכול להתעלם ממנה. ישראל הצליחה לקבוע את נוכחותה בכוחותיה היא [ואין כל רבותא בכך] שארצות הברית עומדת לצדה. האם ארצות הברית אינה תומכת [גם] במדינות מוסלמיות רבות, ובכל זאת מדינות אלו נוחלות רק מפח נפש ואין להן שום כח הרתעה. המדינות המוסלמיות עורמות [מאגרי] נשק ואינן יודעות כיצד להילחם. הנשק שיש ברשותנו זהה לנשק המצוי בידי ישראל. אם כך, מדוע נשקה של ישראל הוא התקפי ואילו זה שלנו הוא הגנתי? זוהי רק נחישות הרצון בהגנה העצמית, לא פחות ולא יותר, ובזכותה של עוצמה זו הכירו הפלסטינים בישראל והם נושאים ונותנים עמה באופן רשמי. יתרה מכך, הפלסטינים חיים מישראל מבחינה כלכלית ואף הפקידו את כספי המהפכה שלהם בבנקים ישראליים מכיוון שהם אמינים יותר מן הבנקים הערביים שאף אדם אינו יכול לתת בהם את אמונו...
כל מדינות ערב מכירות בישראל דה יורה או דה פאקטו וכולן סבורות כי העתיד צופן בחובו הכרה בישראל ואפילו כווית הצהירה כי היא תהיה האחרונה לעלות על קטר הנורמליזציה... איננו רואים אפילו משטר ערבי אחד העומד לצד הפלסטינים מבחינה צבאית. כולם כאחד דורשים מן הפלסטינים להיכנע לממשלת ישראל... אף שר הגנה ערבי אינו מעז לאיים על ישראל, גם לא במילים, מכיוון שהוא יודע כי ישות זו היא בעלת עוצמה ויכולת תגובה צבאית... רצונו של אללה הוא שהמשטרים הערביים והמוסלמים יספגו השפלה מידיה של ישות זו כגמול להשפלה שהם מסבים לבני עמם. זהו הצדק האלוהי. אנו עומדים בפני מציאות חדשה המתגלמת בהכרה בישראל מרצון או מאונס ואף אחד אינו יכול להציע חלופה, גם לא הזרם הדתי והצעותיו הנבובות...
כבר נכתב על כך שישראל מעולם לא התקיפה ולא הזיקה לכווית, בעוד שהפלסטינים הסבו לה נזק בתמיכתם בסדאם חוסיין, בכיבוש כווית ובגירושנו ממנה. אם כך, לשם מה כל האיבה הזו [כלפי ישראל] מצדה של כווית? בעבר סירבה כווית לכך שדגל ארצות הברית יונף [על אדמתה] במטרה להגן על ספינותיה שספגו טילים מאיראן או מעיראק במימיה הטריטוריאליים. כיום כווית פתחה את גבולותיה ואדמתה בפני הכוחות האמריקניים ומייחלת לכך שיישארו... האם נחכה עד ליום שבו יכפו עלינו לקבל את המציאות [ורק אז] נכיר בישראל..? [עמדה כזו] היא כסילות בהתגלמותה.
אנו חייבים להיות אמיצים דיינו על מנת לחשוב ובקול ברור... ושהזרם הדתי וכל המשטרים הערביים ידפקו את ראשיהם בקיר... החשיבה בנושא זה צריכה להיעשות בצורה מדעית... ובידי מומחים ולא בידי האספסוף הנמנה על הזרם הדתי או הלאומי הקנאי. זאת, על מנת לדון בנושא, להתבונן בעתיד הנראה באופק ולזהות את היתרונות והחסרונות על מנת שקובעי ההחלטות, כמו מועצת העם, יוכלו [לעצב את החלטתם]. זאת, מכיוון שממשלתנו פועלת בהתאם לעקרון 'המשתוקקת אך מתביישת', בנוסף להיעדרה של אסטרטגיה עתידית ברורה כלשהי בנושא.
העם [הכוויתי] צריך להיות כן עם עצמו ולא להתרפס בפני הזרם הדתי בעבור נזיד עדשים, כמו הלוואות כספיות, והסיבה לכך היא ביטחוננו המדיני מפני מה שצופן העתיד שרק אנו וממשלתנו צריכים לשקול. הכל צריכים לדעת כי ישראל היא נוכחות [קיימת] ושארצות הברית תאכוף את נוכחותה על אפנו ועל חמתנו, אולי אפילו תחת [קורת גג אחת של] ארגון אחד, בדומה לליגה הערבית הכוללת כיום גם מדינות שהשפה המדוברת בהן אינה ערבית."[1]
