ספרי הלימוד הפלסטינים לשנת 2017-2018: הקצנה באינדוקטרינציה לג'יהאד ולשהאדה
מאת ב. צ'רניצקי
הקדמה
ביולי 2017 פורסמו ספרי הלימוד הפלסטינים לשנת 2017/2018. חלקם חדשים וחלקם נותרו כפי שהיו. בדיקת ספרי הלימוד במקצוע "חינוך אסלאמי" לחטיבת הביניים, אשר חלק מהם הוחלף, מעלה כי קיימת עלייה משמעותית בעיסוק באתוסים האסלאמים הקדומים של מסירת הנפש (להלן: שהאדה) והג'יהאד וכן בערכי ההקרבה ומסירוּת הנפש (להלן: פידאא').
הספרים מצביעים על ההקשר ההיסטורי של אתוסים אלה, בהציגם את הג'יהאד, השהאדה, ההקרבה והפידאא' כגורם שבזכותו השיגו המוסלמים ניצחונות על אויביהם בימי ראשית האסלאם[1] התיאורים כוללים את התגמולים שהובטחו למאמינים המוסלמים על ידי אללה בעולם הבא על הקרבתם זו. לשם כך מצטטים ספרי הלימוד פסוקים מהקוראן ומסורות מאוספי החדית' המפרטים גמולים אלה.
ואולם, תכני הלימוד אינם מסתפקים בהצגת ההקשר ההיסטורי בלבד: בסיכום הפרקים הדנים בערכי ההקרבה והפידאא' מתבקשים התלמידים להציג דוגמאות של הקרבה מימי הנביא לצד דוגמאות להקרבה של פלסטינים בימינו במסגרת המאבק הפלסטיני בישראל.
ראוי להדגיש כי לצד האדרתם של ערכי הקרבת הנפש, מצוינים גם סוגי הקרבה אחרים, כגון: הקרבה של רכוש, זמן ומאמץ. במקרים בודדים נזכרים בספרי הלימוד גם היבטים של סובלנות דתית במסורת המוסלמית.
יצוין כי בראש ועדת תוכניות הלימוד של הרשות הפלסטינית עומד שר החינוך של הרש"פ, סברי סיידם, אשר שמו מופיע על הספרים החדשים לשנה זו. כמו כן, מצוין בספרי הלימוד במקצוע "חינוך אסלאמי" כי שר ההקדשים ברש"פ, יוסוף אדעיס, בדק אותם.
דוח זה יסקור את ערכי הג'יאהד, השהאדה, ההקרבה והפידאא' כפי שהם מופיעים בספרי הלימוד הפלסטינים החדשים בנושא "חינוך אסלאמי" לחטיבת הביניים ואת היבטי הסובלנות הדתית שבספרים.[2]
1. עידוד לג'יהאד ולשהאדה על ידי הצגת הגמול המובטח בעולם הבא לשהיד –הקוראן והחדית'
בספרי "החינוך האסלאמי" לחטיבת הביניים בבתי הספר הפלסטינים מוקדש מקום מרכזי לנושא השהאדה ולגמולים להם זוכים מוסרי הנפש (להלן: השהידים), תוך התמקדות בפסוקי קוראן ובחדית'ים המתייחסים למלחמות המוסלמים בראשית האסלאם, ותוך הצגת השהאדה כערך נשגב וכמעשה הקרבה ראוי שהתגמולים בעבורו הינם מידיים:
1.1 הנביא מוחמד מעודד את המוסלמים להילחם כדי שיגיעו לגן העדן
בספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ז'- חלק 1, מתואר ניצחון המוסלמים בקרב בדר (624)[3] על מתנגדיהם, אנשי שבט קורייש, ניצחון אשר הושג בזכות נחישותם לשהאדה(אסתשהאד), קרב אשר השתרש במסורת המוסלמית כקרב של מעטים מול רבים: 300 מוסלמים נגד 900 לא מוסלמים. כך נכתב: "כאשר הלחימה הפכה קשה, אללה תמך במוסלמים באמצעות מלאכים." גם "שליח אללה [קרי, מוחמד] עודד את המוסלמים להילחם ואמר: 'קומו [הילחמו] ו[תגיעו] לגן עדן, שרוחבו כרוחב השמיים והארץ.'[4] המוסלמים תקפו את צבא הפוליתאיסטים בחוזקה, כאשר אמונתם העזה ורצונם הכן מובילים אותם למסירת הנפש (אסתשהאד). כתוצאה מכך הובסו הפוליתאיסטים, והמוסלמים השיגו ניצחון כביר..."[5]
עידוד הנביא לתומכיו להילחם ולהיכנס לגן העדן [6]
1.2 סורת מוחמד (47): מלחמה בכופרים וגמולים לשהידים למען אללה
בספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ט' חלק 1, מיוחד מקום מרכזי לג'יהאד למען אללה ולשהאדה. מופיעה בו "סורת מוחמד" (סורה מספר 47) במלואה והיא מתארת בהרחבה את ההבדל בין יחסו של אללה ל"כופרים" לבין יחסו ל"מאמינים." בסורה זו נכתב, כי אללה הורג בכופרים וקורא למאמינים להילחם בהם, ומבטיח את גן העדן למאמינים המוסרים נפשם למענו, כמו ליתר ה"מאמינים היראים."
בהקדמה לסורה נכתב כי שמה הוא גם "סורת הלחימה", בהיותה מתארת את "המלחמה בכופרים" ומצוין כי "הנושא המרכזי בסורה זו הוא "הג'יהאד למען אללה" וכי "הפסוקים בסורה מבטיחים להולכים בעקבות שליח אללה וליוצאים ג'יהאד למען [אללה], ומגנים על דתו, כל טוב בעולם הזה וחיי נצח בגן העדן."[7]
1.3 הגמולים שמקבל השהיד בגן העדן לפי חדית' של הנביא
בהמשך לסורת מוחמד נאמר בספר: "אללה יתעלה מבקש לקחת מן המאמינים שהידים כדי לכבד אותם בשהאדה על מנת לכפר על עוונותיהם ולהרים את מעלתם בגן העדן." בהמשך מובא החדית' המגדיר ששה גמולים לשהידים: " לשהיד [שמורים] אצל אללה שישה גמולים: עם טיפת [הדם] הראשונה חטאיו נמחלים; הוא רואה את מקומו בגן העדן; נחסכים ממנו חיבוטי הקבר; הוא מוגן מפני אימת יום הדין; הוא מוכתר בכתר התהילה, שאבן חן אחת מתוכו טובה מן העולם הזה וכל אשר בו; הוא נישא ל72 נשים שחורות עין; הוא מקנה זכות ל70 מקרוביו [להיכנס לגן העדן]."[8]
ציטוט חדית' של מוחמד על גמולי השהיד[9]
1.4 אללה מפצה את מי שמקריב עצמו למענו
בספר "חינוך אסלאמי לכיתה ט' – חלק 1, מביא את סיפור הקרבתו ומסירת נפשו של חברו של הנביא, ג'עפר בן אבי טאלב, מראשוני המתאסלמים ואחיו של הח'ליפה הרביעי, עלי בן אבי טאלב. הסיפור מדגיש את נכונותו להקריב את עצמו, חרף פציעותיו, מתוך רצון להגיע לגן העדן.
מסופר, בהסתמך על חדית'ים מאוסף "צחיח אל-בוח'ארי", כי ג'עפר בן אבי טאלב, פיקד על קרב מוא'תה נגד הביזנטים (בשנת 629), וכאשר הלחימה הגיעה למלוא עוצמתה הוא ירד מסוסו וקרא ללוחמים המוסלמים להגביר את לחימתם בהבטיחו כי גן העדן מחכה להם:
"מי ייתן וגן העדן קרוב. הוא טוב. השתיה בו קרה.
הביזנטים עונשם קרוב עלי להילחם בהם, כאשר אפגוש אותם."[10]
הדקלום של ג'עפר בן אבי טאלב ללוחמיו[11]
בהמשך מסופר כי ג'עפר בן אבי טאלב המשיך לפקד על המערכה ולשאת את דגל המפקד, גם לאחר שאויביו קטעו את שתי ידיו, עד אשר מסר את נפשו (אסתשהד). כך נכתב: "אללה פיצה אותו וכיבדו על אומץ ליבו והקרבתו. הוא התקין לו זוג כנפיים כדי שיוכל לעוף בגן העדן כאוות נפשו. על כן הוא כונה 'בעל שתי הכנפיים.' "[12]
הספר מדגיש כי סיפור זה מעצים את ערכי ההקרבה והשהאדה, שכן הוא מוכיח, למעשה כי "אללה מכבד את מי שמקריב למענו."[13]
2. "הקרבה ומסירוּת הנפש [פדאא']"
בדומה להאדרת ערך השהאדה, בולטים בספרי לימוד פלסטינים גם ערכי ה"הקרבה" והפידאא'. בנוסף, לצד הקרבת הנפש מצוינים גם סוגי הקרבה אחרים: של רכוש, של זמן ושל מאמץ ואולם "הקרבת הנפש" כך מדגיש ספר הלימוד לכיתה ז' היא ההקרבה "הנעלה ביותר."[14] וכדי להצביע על מעמדם ההיסטורי של ערכים אלה תוך הצבעה על הזיקה למציאות תקופתנו, נדרשים התלמידים לחבר בין מקרי הקרבה שהיו בראשית האסלאם לבין מקרי הקרבה ופידאא' שביצעו פלסטינים ופלסטיניות בימינו.
2.1 פרק שלם על "הקרבה ופידאא'" בספר לכיתה ז'
בספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ז' - חלק 1 מוקדש פרק שלם לנושא ה"הקרבה ופידאא' "[15], הכולל ציטוט פסוקי קוראן ופרשנות הקושרת אותם לנושאי הפרק, זאת תוך הדגשה כי ההקרבה מביאה כבוד לאומה המוסלמית. כמו כן, כולל הפרק דוגמאות של הקרבה על סוגיה השונים שהקריבו חברי הנביא.
בעמוד השער לפרק זה מופיע פסוק מהקוראן המבטיח למאמינים הנלחמים למען אללה גמול בגן העדן: "אללה קנה מהמאמינים את נפשותיהם ורכושם ובתמורה הם יזכו בגן העדן. יילחמו למען אללה, ויהרגו וייהרגו." [9:111]."[16]
בעמוד זה, מוצגות גם מטרות הפרק: [התלמידים] "יתוודעו לרעיון ההקרבה והפידאא' "; "יבהירו את מעמד ההקרבה והפידאא' "; "יסיקו מסקנות לגבי חשיבות ההקרבה והפידאא' ";
"יעריכו את ערך ההקרבה והפידאא' "[17]
שער הפרק "ההקרבה והפידאא' "[18]
בעמוד הבא מוסבר, כי "האסלאם מעודד פידאא' והקרבת כל היקר למען אללה ומובהר כי המונח "הקרבה ופידאא' " כוונתו ל"השקעה בנפש, ברכוש, בזמן ובמאמץ למען אללה"[19]
2.2 "אומה אשר בניה לא מקריבים למען חירותה וכבודה היא אומה מושפלת"
תחת הכותרת "מעמד ההקרבה ופידאא' באסלאם" נכתב: "אללה הבטיח למאמיניו הנאמנים, המקריבים למענו, ניצחון והעצמה בעולם הזה וגן עדן בעולם הבא." בהמשך מופיעים פסוקי הקוראן המלמדים על כך [61:10-13] :"הוי המאמינים, הבה ואנחה אתכם אל עסקה שתפטור אתכם מייסורים קשים. האמינו באללה ובשליחו [וצאו] לג'יהאד למען אללה ברכושכם ונפשותיכם. כך ייטב לכם, אם ידוע תדעו. אז יסלח לכם [אללה] על חטאיכם ויכניסכם אל גנים שנהרות זורמים למרגלותיהם, ואל משכנות נעימים בגני עדן. זהו הרווח העצום. ועוד דבר שתחשקו בו: סעד מאללה וכיבוש קרוב. בשר זאת למאמינים."[20]
בפרשנות שבאה בעקבות פסוקים אלה מזוהה ההקרבה עם ערכים כלליים של כבוד, חירות ועוצמה: "ההקרבה היא הדרך של האומות להשיג כבוד, עוצמה וחירות. אומה אשר בניה אינם מקריבים למען חירותה ועוצמתה חיה כ[אומה] חלשה ומושפלת. לכן, האסלאם הורה להקריב למען אללה במטרה להדוף את התוקפנות מארצות האסלאם. על המוסלמי להקריב למען אללה ולשאת לשם כך את הכאב. כך הוא חי בכבוד ומת בכבוד."[21]
מעמד ההקרבה ומסירות הנפש באסלאם[22]
פעילות הסיכום לפרק זה מיועדת לקרב את התלמידים הפלסטינים רגשית לערכים של הקרבה ופידאא' תוך קישור בין תקופת הנביא מוחמד לבין המציאות הפלסטינית. כך למשל, מתבקשים התלמידים "לעסוק באחד מקרבות הנביא[23] ולכתוב ולציין אחד ממעשי ההקרבה והפידאא' הנפש שהיתה לו השפעה עליהם." במשימה אחרת מתבקשים התלמידים לתאר "סצנות של הקרבה ופידאא' מצד העם הפלסטיני."[24]
פעילות א': תיאור סצנת הקרבה מזמן הנביא; פעילות ב': תיאור סצנת הקרבה של העם הפלסטיני[25]
2.3 האדרת מעשי הקרבה על ידי נשים
הספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ח'- חלק 1 מייחד מקום לזווית הנשית של ההקרבה. הפרק על חברות הנביא,[26] מאדיר את ההקרבה של נשים שלחמו לצד הנביא, כדי להבהיר כי האסלאם מרומם את מעמד הנשים. נאמר כי "האסלאם מרומם את מעמדה של האישה ומוקירה יותר מכל דת אחרת, וכי "הנשים הן אחיותיהם של הגברים להקרבה ולאהבת הזולת."[27] בסוף הפרק ישנה שאלת סיכום על נשים פלסטיניות שביצעו מעשי הקרבה.
בפרק זה מתוארות שתי נשים כמופת נשי אסלאמי: אום עמארה ואום סלים, אשר נלחמו לצד הנביא. על אום עמארה נאמר, בין היתר, כי היא היתה "מודל לחיקוי בכל הנוגע להקרבה ולאהבתה לנביא" וכי יש לה מעמד רם בכל הנוגע ל"מעמד נשיאת הסבל באורך רוח" מאחר שבנה נהרג במשימה אליה נשלח על ידי הנביא. עוד מסופר, כי אום עמארה השתתפה לצד הנביא בקרב אוחוד (625) ואף נפצעה בו; וכי "רצונה העז [להילחם למען אללה]" לא נפגע גם לאחר שנפצעה 11 פעמים בקרב ימאמה (632), וגם לאחר שבעלה מסר בו את נפשו."[28] על אום סלים נאמר, בין השאר, כי היא נלחמה לצד הנביא בקרב אוחוד ובקרב חנין [632].[29]
בסוף הפרק ישנו קישור בין תקופת ראשית האסלאם לבין המציאות הפלסטינית בזמננו. בפעילות הראשונה נכתב כי "הנשים הפלסטיניות הפכו למופת של הקרבה ושל פידאא' " והתלמידים מתבקשים לציין שמות של כמה מהן. בפעילות השנייה מתבקשים התלמידים לסכם את תפקידה של אום עמארה ושני ילדיה בקרב אל-ימאמה.[30]
פעילות קבוצתית: התלמידים מתבקשים לציין נשים פלסטיניות שהיוו דוגמא להקרבה ולפידאא'[[31
3. טיפוח מסרים אנטישמיים- סיפור קרב ח'יבר: הצגת היהודים כערמומיים
בספר הלימוד "חינוך אסלאמי" לכיתה ט' – החלק הראשון מתואר באריכות הרקע לפשיטה של המוסלמים על ח'יבר (629) שהיתה נווה מדבר בו גרו ערבים ויהודים גם יחד. הטקסט הלימודי מצדיק את הפשיטה על ח'יבר נגד תושביה היהודים בכך שהיהודים פעלו בערמומיות נגד הנביא (לאחר שהושפעו מתככנותם של היהודים מהשבט בנו נדיר). כמו כן, מודגשת בטקסט חוכמתו הצבאית של הנביא שבזכותה הצליחו המוסלמים לנצח את היהודים, שכן מוחמד תקף בתחילה מחנה סמוך לח'יבר על מנת שיהודי ח'יבר לא יתכוננו לקרב נגדו.
הצגת היהודים כמושפלים ומובסים מחד גיסא וכערמומיים מאידך גיסא מהווה סטריאוטיפ רב השפעה בתעמולה האנטישמית הערבית בימינו ומכאן חשיבות אופן הצגת התכנים בספר הלימוד הזה.[32] זאת ועוד, כיבוש ח'יבר נחקק בהיסטוריה המוסלמית כהכנעת יהודי אל-מדינה. יודגש אמנם כי בשיעור זה העוסק בכיבוש ח'יבר, בשונה מן המופיע בפרקים אחרים בספרי הלימוד שנסקרו לעיל, לא נעשה קישור למאבק הפלסטיני כיום נגד ישראל. ואולם, בשיח האסלאמיסטי האנטי-יהודי המודרני מקובלת מאוד הקריאה "ח'יבר ח'יבר יא יהוד ג'יש מוחמד סופ יעוד" ("ח'יבר, ח'יבר, הוי יהודים, צבא מוחמד ישוב") ואין ספק שהתלמידים חשופים לה. לפיכך, אזכור מקורותיה של קריאה זו בתולדות האסלאם מחזק את יסודותיה האסלאמיים האנטישמיים.
3.1 הסיבה לקרב ח'יבר- עוינותם של היהודים
בתחילת הפרק מצוין כי ח'יבר היתה ידועה בשפע החקלאי שלה, ייתכן כדי להאדיר את הישיגיו של מוחמד לאחר הניצחון בפשיטה זו. כך נכתב: "ח'יבר נחשבה לעיר גדולה בעלת מבצרים ושדות, ששכנה כ165 ק"מ צפונית לאל-מדינה. היא התאפיינה באדמה פורייה, בשפע של מים ונודעה בעצי התמר הרבים שלה ובתוצרי תבואתה ופירותיה. לפני הכיבוש גר בה שילוב של ערבים ויהודים. יהודי ח'יבר לא הפגינו איבה כלפי המוסלמים עד אשר הגיעו מנהיגי בנו נדיר ל[ח'יבר], לאחר שהוגלו מאל-מדינה, שם סובבו את המוסלמים בכחש בחשאי לפני כן.[33]
הרקע על העיר ח'יבר[34]
בהמשך מתוארת "הסיבה" לפשיטת הנביא על ח'יבר, כאשר מודגשת עוינותם ותככנותם של היהודים מקרב בנו נדיר: "ח'יבר הפכה לקיבוץ של יהודים, אשר גילו איבה כלפי הנביא. הם רקמו נגדו מזימות, מאחר והתקבצו ב[ח'יבר] מנהיגי שבט בנו נדיר, שלהם היה תפקיד משמעותי בסכסוך בין ה"אחזאב" [פלגים שבטיים שהתנגדו למוחמד] לבין הנביא ובהסתה נגדו. [כמו כן היה לבנו נדיר תפקיד] בשכנוע בנו קוריט'ה להפר את החוזה עם [הנביא]. [כל אלה] הפכו את ח'יבר מקור לסכנה עבור המוסלמים.[35]
הסיבה לפשיטה על ח'יבר[36]
3.2. הדגשת פחדם של היהודים מצבאות המוסלמים
לאחר תיאור תכנון הפשיטה על ח'יבר על ידי הנביא, וכאשר היהודים הבינו שהנביא עומד לתקוף אותם, מתוארים היהודים כמבועתים: "כאשר היהודים ראו את צבאות המוסלמים, הם ברחו בבעתה. צבאם התפזר והם חזרו לאחור אל מבצריהם. היהודים נהגו לחפש מחסה במבצרים ולא להילחם פנים מול פנים. המוסלמים צרו עליהם והחלו לכבוש את מבצריהם, בזה אחר זה. המוסלמים נתקלו בהתנגדות חזקה ובקושי רב בכיבוש חלק מהמבצרים, ביניהם מבצר נאעם."[37]
תחילת הלחימה ונפילת המבצרים[38]
עם המשך המצור של המוסלמים על המבצרים שנותרו, מסופר כי תושבי ח'יבר ביקשו פיוס והנביא הסכים- לאחר דין ודברים- לקחת רק מחצית מרכושם, לאחר ששכנעו אותו כי הם בקיאים ממנו בניהול ממונם. לסיכום תוצאות הקרב מודגש ניצחונם של המוסלמים על פני היהודים בנפש וברכוש: "16 גברים מקרב המוסלמים מסרו את נפשם לעומת 93 הרוגים יהודים. המוסלמים לקחו שלל רב מח'יבר."[39]
4. סובלנות דתית בספרי הלימוד "חינוך אסלאמי"
לצד האדרת האתוסים של השהאדה וההקרבה ניתן למצוא בספרי הלימוד שנסקרו לעיל גם תכנים המבטאים סובלנות דתית. התכנים מתמקדים בשני נושאים: הפסוק הקוראני "אין כפייה בדת" [2:262] והתייחסות ל"הסכם אל-מדינה" שחובר על ידי הנביא מוחמד בין שנה לשלוש שנים לאחר ההג'רה לאל-מדינה (622)[40]
4.1 "אין כפייה בדת."
בספר הלימוד "חינוך אסלאמי" לכיתה ט'- חלק 1 נכתב כי אחד ממאפייני הציוויליזציה האסלאמית הוא היותה "ציוויליזציה עולמית, אנושית וסובלנית: היא לא מעדיפה עם אחד על פני עם אחר, אלא היא אימצה את כל העמים, האומות והדתות..."[41] בחלק העוסק ביסודות ההטפה [דעוה] באסלאם נאמר כי ההטפה "מתבססת על שכנוע ולא על כפייה." כהוכחה לכך מצוטט פסוק הקוראן: "אין כפייה בדת." [2:262][42]
"אין כפייה בדת." [43]
4.2. הסכם אל-מדינה- מראשית תולדות האסלאם
דוגמא נוספת לקוחה מהספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ז' , בו מוזכר "הסכם אל-מדינה," (ידוע גם בשם "הסכם האומה") מסמך מכונן שחיבר, כאמור, הנביא מוחמד לאחר שהיגר לאל-מדינה במטרה לאפשר קיום יחד של ה"מוהג'רון" לבין ה"אנסאר" ובין שתי קבוצות אלה ללא-מוסלמים בעיר, ובהם היהודים. ככל הנראה, שלושת השבטים היהודים הגדולים, בנו נד'יר, בנו קינוקאע ובנו קוריט'ה לא נכללו בהסכם זה.[44]
באחד מסעיפי המסמך נכתב כי ליהודים יש את דתם וכי הם מהווים אומה נפרדת, ומתוקף זה הם ימשיכו להחזיק בדתם. לצד סעיפי ההסכם המוזכרים בספר הלימוד של כיתה ז' שנותנים לגיטימציה לדת היהודית, נאמר גם, בהלימה לתפיסה האסלאמית, כי מאחר והיהודים לא עמדו בתנאי ההסכם, אזי המוסלמים, נלחמו בהם: "היהודים הם אומת מאמינים. ליהודים יש את דתם ולמוסלמים- דתם. זולת מי שעשק וחטא- הוא יביא כלייה רק על עצמו." עוד נכתב בספר הלימוד: " המסמך העניק זכויות לכל תושבי אל-מדינה ללא קיפוח, כולל ליהודים, ואולם היהודים לא כיבדו את הברית: נהגו בבוגדנות ובתוקפנות, מה שחייב את המוסלמים להילחם בהם."[45] יצוין כי בספר הלימוד לא מפורטים מעשי היהודים שבגינם נלחמו נגדם המוסלמים.[46]
“הסכם אל-מדינה"
העניק זכויות לכל תושבי המקום, כולל ליהודים, אך הם "הפרו את הברית"[47]
נספח 1 : העמודים מספרי הלימוד שהוזכרו בדוח
חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1
תמונה 1
תמונה 2 תמונה 3
תמונה 6 תמונה 7
תמונה 8
חינוך אסלאמי לכיתה ח'- חלק 1
תמונה 9 תמונה 10
תמונה 11 תמונה 12
תמונה 13 תמונה 14
חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1
תמונה 15 תמונה 15 א'
תמונה 16 תמונה 17
תמונה 18 תמונה 19
תמונה 20 תמונה 21
תמונה 22 תמונה 23
תמונה 24 תמונה 25
נספח 2: תרגום הסכם האומה[48]
נספח 3 : האדרת אתוס השהאדה בתקשורת הפלסטינית
ראו דוח ממרי: "פולחן השהידים בג'יהאד האסלאמי" (15.2.2000)
ראו דוח ממרי: "שמחת אימהות השהידים" (5.12.2001)
ראו דוח ממרי: "המופתי של הרש"פ בזכות פיגועי התאבדות" (30.5.2001)
ראו דוח ממרי: "שיר על הכוונה לבצע פיגוע התאבדות." (18.12.2001)
ראו דוח ממרי: "ערפאת למשפחת המחבל מהדולפינריום: 'זו פעולה הירואית של מסירת הנפש'" (13.6.2001)
ראו דוח ממרי: "אום נידאל: אני גאה בשני בניי שהפכו לשהידים" (5.3.2004)
ראו דוח ממרי: "טיפוח אהבת הג'האד וההתנגדות בגני ילדים בעזה" (13.6.2012)
ראו דוח ממרי: "שבחים ברש"פ ובחמאס לאום נידאל פרחאת שהפכה סמל להקרבת בנים בג'יאהד" (24.3.13)
ראו דוח ממרי: "הסתה ומניעת הסתה לאחר ועידת עקבה." (25.8.2003)
ראו דוח ממרי: "דברי שבח למחבלים מתאבדים בלוויותיהם וקריאות להמשך ההתנגדות." (6.2.2014)
ראו דוח ממרי: "אתרי החמאס והג'יהאד האסלאמי: 'בחודש הרמדאן גוברת הנכונות לביצוע פיגועים'" (3.7.15)
ראו דוח ממרי: "מזכ"ל נשיאות הרש"פ בשם עבאס: בהילחמו למען פלסטין, עמנו אוהב את המוות יותר מהחיים" (24.5.2016)
ראו דוח ממרי: "עיתונות הרש"פ מציינת את מותם של תלמידים דוקרים לרגל פרסום תוצאות בחינות הגמר בתיכונים: "מוות כשהיד הוא דרך של הצטיינות ועליונות"" (10.7.2017)
ראו דוח ממרי: בכירים ברשות הפלסטינית ובאש"פ: הקצבאות לאסירים יימשכו; הנושא אינו נתון לסחטנות אמריקנית-ישראלית (16.6.2017)
ראו דוח ממרי: "עבאס ובכירים ברש"פ: דבקים בתשלום קצבאות לאסירים ולמשפחות השהידים" (10.7.17)
ראו דוח ממרי: "התקשורת הפלסטינית מדגישה: נשיא הרש"פ מחמוד עבאס מסרב להפסיק את התשלומים לאסירים ולמשפחות השהידים" (28.8.2017)
ראו דוח ממרי: " מחנות קיץ 2017 ברשות הפלסטינית (ב) אימונים צבאיים, האדרת "שהידים" וזכות השיבה במחנות הקיץ של הפת"ח ומנגנוני הביטחון של הרש"פ (30.8.2017)
ראו דוח ממרי: חבר הוועד המרכזי של פת"ח מעניק אות הוקרה לאם של שלושה שהידים מן הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי ומדבר בשבח תפקידה החלוצי של משפחתה (8.9.2017)
ראו דוח ממרי: המפגע קתיבה זהראן בצוואתו: 'רוצה למות כשהיד' (12.9.2017)
ראו דוח ממרי: "טקס אזכרה למבצעי פיגועי דקירה ודריסה בנוכחות בכירים בפת"ח" (23.11.2017)
ראו דוח ממרי: מחמוד עבאס ערב נאומו בעצרת הכללית של האו"ם: אמשיך לשלם קצבאות לאסירים ולמשפחות השהידים (24.9.2017)
ראו דוח ממרי: "תנועת פת"ח בראשות מחמוד עבאס מקבלת את פניו של מחבל משוחרר שהיה אחראי לפיגועי ירי והתאבדות באינתיפאדה השנייה." (25.12.2017)
ראו דוח ממרי: יום השנה ה-53 לייסוד הפת"ח באוניברסיטת ביר זית:
צעירי פת"ח עם דגמי חגורות נפץ ואיומים ב"אש של הר געש" על ישרא ל (7.1.2018)
ראו דוח ממרי: " עמודי פת"ח ברשתות החברתיות מעלים על נס את המאבק המזוין בישראל ומסיתים לאלימות." (3.1.2018)
ראו דוח ממרי: "מתן תואר אקדמי לחבר בחולייה שרצחה את השר זאבי בטקס בחסות נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ובנוכחות בכירים מהרשות." (16.8.2017)
ראו דוח ממרי: "טקס צבאי ברשות הפלסטינית למבצע פיגוע דריסה" (14.7.2017)
ראו דוח ממרי : "המאבק הפלסטיני להנצחת זכרו של מתכנן הפיגוע בביה"ס במעלות" (5.7.2017)
ראו דוח ממרי : "טקס של תנועת פת"ח לזכרה של המחבלת דלאל אל-מוגרבי באולם אגודת הסהר האדום ברמאללה" (18.3.2016)
ראו דוח ממרי: "הסתה לטרור בארגוני חברה אזרחית פלסטינים המקבלים מימון זר" (15.3.2016)
ראו דוח ממרי: "משרד הבריאות הפלסטיני: נשאת מלחם הוא מהשהידים היקרים ביותר ודמו הטהור הרווה את אדמת ארצנו" (10.1.2016)
ראו דוח ממרי: "טקס זיכרון של משרד החינוך הפלסטיני לתלמידה שביצעה פיגוע דקירה" (16.2.2016)
ראו דוח ממרי: "הרש"פ מנציחה מבצעי פיגועי דקירה" (31.12.2015)
ראו דוח ממרי: "מזכיר פת"ח בי-םם: סיסמתו של ערפאת 'מיליוני שהידים הולכים לי-ם' נר לרגלנו" (12.11.15)
ראו דוח ממרי: "בעלת טור ביומון הרש"פ: בתי שימחה אותי כשאמרה: "אני רוצה לעשות פעולה של מסירת נפש כדי לרצוח כמה חיילים ישראלים" (9.10.2015)
ראו דוח ממרי: "שבחים ברש"פ לסגנית מפקד החוליה שפגעה באוטובוס בכביש החוף" (21.3.2013)
ראו דוח ממרי: "בעל טור ביומון המקורב לחמאס: כולנו מבקשי שהאדה" (20.12.2011)
ראו דוח ממרי: "בכיר בחמאס בשבח הסבתא הפלסטינית המתאבדת" (1.12.2006)
ראו דוח ממרי: " "אל-פאתח" - כתב העת של החמאס לילדים מעודד פיגועי התאבדות" (2.10.2007)
ראו דוח ממרי: "אמהות פלסטיניות שלחו את בניהן לפיגועי התאבדות" (1.11.2005)
ראו דוח ממרי: "דיון על פיגועי התאבדות בערוץ אל-ג'זירה" (4.7.2002) [49]
ראו דוח ממרי: "ופאא אדריס: מחבלת
מתאבדת" (11.2.2011)
See MEMRI TV Clip No. 5128, Mother Of Killed Palestinian Terrorist Pulls Out Knife In Interview, Threatens To Carry Out Attack, October 21, 2015.
see MEMRI TV clip No., 6343 Sikhh Abd AL-Qader AL-Hawajri, Spokeman For Wounded Palestinians, At Hamas Rally: May We Be Dressed In Explosive Belts, Shackled To Explosive D, evices December 22 , 2017
See MEMRI TV Clip No.2908 Hamas TV Extolls Female Palestinian Suicide Bombers and Jihad Fighters: Jihad-Fighting Mothers Urge Their Sons to Seek Martyrdom May 1, 2011
See MEMRI TV Clip No.1966, Hamas Women Vow to Become "Martyrdom-Seekers" and Blow Themselves Up among "the Apes and Pigs", December 30, 2008
See MEMRI TV Clip No. 1579, New Animated Film on Hamas TV Focuses on Child Martyrdom,October 15, 2007
See MEMRI TV Clip No.2193, Speakers At A Fatah Rally In Ramallah Under The Auspices Of Mahmoud Abbas: We Are Martyrdom-Seekers; Haifa, Acre, Jaffa - Part Of Palestine, July 26, 2009
See MEMRI TV Clip No.3703, Umm Osama, Wife Of Hamas MP Khalil AL-Hayya: A Woman’s Role Is To Instill Love Of Jihad And Martyrdom In Her Children, December 02, 2012
See MEMRI TV Clip No.4207, Hamas PM Haniya Extols Martyrdom, Says: We Shall Rock Tel Aaviv, March 23, 2014
See MEMRI TV Clip No.5577, Teenagers Train For Jihad, Martyrdom At A Hamas Summer Camp In Gaza, July 16, 2016
See MEMRI TV Clip No.2390, Glorification of Martyrdom on Al-Quds TV Children's Show: All Palestinians Suckle the Use of the Gun with Their Mother's Milk, February 21, 2010
See MEMRI TV Clip No.2426, Play Aired By PA TV Lauds Child Martyrdom, Portrays Jews Wirh Stereotypical Antisemetic Charactteristics, January 09, 2010
See MEMRI TV Clip No.1491, Palestinian MP From Hamas DR. Yunis AL-Astal On The Participation Of Women In Jihad Since The Advent Of Islam and Until The Female Suicide Bombers of Modern Times, June 17, 2007
See MEMRI TV Clip No.980, Palestinian Legislative Council Candidate And Bereaved Mother of Three Hamas Terrorist Umm Nidal Farhat: Israelis Are Not Civilians And There Are No Prohibition On Killing Them. I Am Willing to Sacrifice All My Sons, December 21, 2005
See MEMRI TV Clip No. 3801, Young Relatives of Decesed Hamas MP Umm Nidal, Mother of Four Killed Terrorists, Wish to Follow in Her Footsteps, March 29, 2013
See MEMRI TV Clip No.1840, Women in Gaza Prepare to Become Suicide Bombers, August 19, 2008
See MEMRI TV Clip No.4318, Gaza Lecturer Subhi AL-Yazji: Suicide Bombers Are Motivated by Islamic Faith, Not Financial Need or Brainwashing, June 06, 2014
See MEMRI TV Clip No. 377, Iranian TV Show Extols Palestinian Female Suicide Bombers November 8, 2004[50]
See MEMRITV clip No. 2691, Hamas PM Ismail Haniya: We Are a Nation of Jihad and Martyrdom , November, 14, 2010
See MEMRITV clip No. 1107, Palestinian Foreign Minister Mahmoud Al-Zahar Defends "Martyrdom-Seeking Operations" , April 06, 2006
ראו דוח ממרי: השיח' יוסף אל-קרדאוי קורא להתנגדות, לג'יהאד ולמסירת הנפש בעקבות הכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל (5.1.2018)
ראו דוח ממרי: "נראטיב השהאדה והמאבק בהצהרות משתתפי משט [המרמרה]" (8.6.2010)
ראו דוח ממרי: "אל-קרדאוי תומך בג'יהאד ובמסירת נפש – בעזה, ובביוגרפיה של ' יחיא עיאש" (31.5.2013)
ראו דוח ממרי: "התקשורת הערבית על משתתפים במשט: תומכים בג'יהאד; מוכנים למסור את נפשם' " (2.6.2010)
ראו דוח ממרי: "פולמוס ערבי-מוסלמי בנוגע ללגיטימיות של פגועי ההתאבדות" (4.5.2001)
ראו דוח ממרי: "המשך הפולמוס על הלגיטימיות של פיגועי ההתאבדות (ב)" (19.5.2001)
ראו דוח ממרי: "המשך הפולמוס בתקשורת הערבית על פיגועי ההתאבדות (ג')" (23.6.2001)
ראו דוח ממרי: "הפולמוס בנוגע לבתולות גן העדן באמונה המוסלמית" (30.10.2001)
See MEMRI Daily Brief No.128, They Are Neither 'Losers,' 'Nihilists,' 'Worshipers Of Death,' Nor 'Sick Cowards'– But Rather Believers And Idealists Who Commit Horrific Murders For A Cause And Sacrifice Their Lives For A Utopian Future: A World Ruled By Their Faith By: Yigal Carmon, June 5, 2017
יצוין כי כחלק מהפולמוס בנושא שהאדה בתקשורת הערבית התפרסמו גם כמה מאמרים בגנות התופעה.
ראו למשל דוח ממרי בנושא: ביקורת על האהדה למתאבדים בעולם הערבי (23.10.2003);
ראו דוח ממרי בנושא: "בעל טור ביומון הרש"פ: יש להפסיק את תופעת הילדים המתאבדים" (6.5.2002)
[1] ראוי לציין כי לאתוסים שהאדה וג'יהאד באסלאם הקדום (בקוראן ובחדית') היו כמה מובנים, לא כולם בהקשר המלחמתי. ראו: "ג'האד" מאת דניאל לב מתוך: האסלאם: היסטוריה, דת ותרבות" בעריכת מ. בר אשר ומאיר חתינה עמודים 281-293. לעומת זאת, המונח פידאא' אינו מופיע בקוראן ובחדית' אלא בהקשר של פידיון. ואולם, אנשי דת בכירים כגון: המופתי הסעודי לשעבר, עבד אל-עזיז בן עבדאללה בן באז (1912-1999) פרש את המונח פידאא' כ"התקדמות לעבר האויב מתוך השתוקקות לשהאדה למען אללה ולהרוג את האויבים." www.binbaz.org.sa
[2] יודגש כי אתוס הג'יהאד והפידאא' הופיעו לאורך השנים גם בכלי התקשורת הפלסטינים- ראו נספח 3
[3] בספר מצוין המונח "פשיטה" (ר'זוה) מראשית האסלאם.
[4] מופיע כציטוט מתוך אוסף החדית' של מוסלם, שער "אמיתות [קיומו] של גן העדן לשהיד", מספר 1901. צחיח מוסלם הינו קובץ המאגד אלפי חדית'ים (מסורות)
[5] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 56 – ר' נספח 1 , תמונה 3
[6] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 56.
[7] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 10- ר' נספח 1, תמונה 17
[8] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 12. ר' נספח 1 תמונה 18
[9] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 12
[10] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 65. ר' נספח 1, תמונה 19
[11] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 65.
[12] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 65.
[13] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 66. ר' נספח 1, תמונה 20
[14] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1 עמוד 82. ר' נספח 1, תמונה 6. יצוין כי בספר "חינוך אסלאמי" לכיתה ח' – חלק א' בעמוד 77- בפרק המוקדש לסוגי הצדקה נאמר לגבי הוצאת כספים לשם ג'יהאד כי"אללה העניק קדימות לג'יהאד באמצעות כסף ע"פ ג'יהאד בנפש." – ר' נספח 1 , תמונה 14
[15] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, ע' 80-84. ר' נספח 1 תמונות 4-8.
[16] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 80. לפסוק יש המשך שלא צוין : "זוהי הבטחת אמת המופיעה [בכל ספרי הקודש] : הקוראן, התורה והאוונגליון." המשך הפסוק מופיע בהמשך הפרק. יצוין כי פסוק זה דן בבירור בנושא השהאדה, על אף שהמונח לא נזכר בו במפורש ראו: "האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות" עמוד 291.
[17] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 80.
[18] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 80.
[19] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 81.
[20] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 81.
[21] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 81.
[22] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 81.
[23] בספר הלימוד מצוין המונח "פשיטות" [ר'זואת] מהתקופה הפרה-אסלאמית ומראשית האסלאם.
[24] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 83.
[25] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 83.
[26] בערבית: צחאביאת, חברות הנביא, אשר היו מהנשים הראשונות שהכירו במוחמד כנביא.
[27] חינוך אסלאמי לכיתה ח' חלק 1, עמוד 56-57. ר' נספח 1, תמונות 10-11.
[28] חינוך אסלאמי לכיתה ח' חלק 1, עמוד 57-58. ר' נספח 1, תמונות 11-12
[29] חינוך אסלאמי לכיתה ח' חלק 1, עמוד 59.ר' נספח 1, תמונה 13
[30] חינוך אסלאמי לכיתה ח' חלק 1, עמוד 59.
[31] חינוך אסלאמי לכיתה ח' חלק 1, עמוד 59.
[32] ראו דוח ממרי בנושא האנטישמיות הערבית בת זמננו
[33] חינוך אסלאמי לכיתה ט'- חלק 1, עמוד 54. ראו נספח 1 תמונה מספר 23
[34] חינוך אסלאמי לכיתה ט'- חלק 1, עמוד 54.
[35] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 55. ראו נספח 1 תמונה מספר 24
[36] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 55
[37] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד57. ראו נספח 1 תמונה מספר 25.
[38] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 57
[39] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 57
[40] "האסלאם: היסטוריה, דת תרבות" בעריכת מאיר בר אשר ומאיר חתינה, עמוד 49.
[41] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 86. ר' נספח 1, תמונה 21
[42] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 92. ר' נספח 1, תמונה 22. פרשנים מוסלמים מהתקופה המוסלמית הקדומה התייחסו לנסיבות בהן ירד פסוק זה כפי שנתפסו בקרב המוסלמים באותה תקופה. מסורת אחת, מקשרת את הפסוק למנהג שהיה נהוג בקרב נשות הערבים באל-מדינה: נשים שילדיהן מתו בינקות נדרו נדר שאם יוולד להן ילד וישרוד הן תשלחנה אותו לגדול אצל היהודים במטרה להבטיח לו חיים ארוכים. כאשר עמדו היהודים להיות מגורשים מאל-מדינה, מוסלמים אשר שלחו את ילדיהם לחיות אצלם ניסו למנוע את גירושם על ידי המרת דתם לאסלאם בכפייה. הם העבירו את בקשתם לנביא ואז ירד הפסוק ש"אין כפייה בדת." על כן התאפשר להם לבחור מבין השתיים: להתאסלם ולהישאר באל-מדינה או להישאר יהודים ולהיות מגורשים. מסורת אחרת גורסת כי הפסוק הנזכר ירד בהקשר של מוסלמי בשם אבו אל-חוסיין שסוחרים ביזנטיים שביקרו באל-מדינה המירו את דתם של שני בניו לנצרות. לאחר מכן עזבו שני הבנים את אל-מדינה עם הביזנטים. אבו אל-חוסיין ביקש מהנביא להשיבם, ככל הנראה במטרה לכפות עליהם להתאסלם, אך אז ירד הפסוק והורה לו שלא לעשות זאת. מסורת שלישית גורסת כי הפסוק ירד כדי למנוע ממוסלמי לאסלם את עבדו השחור. מתוך:
Yohanan Friedmann, Tolerance and Coercion in Islam (Cambridge: University of Cambridge Press, 2003), 100-101.
[43] חינוך אסלאמי לכיתה ט' חלק 1, עמוד 92.
[44] ראו "מוחמד והיהודים", מאת מיכאל לקר, עמ' 66-68. בהסכם אל-מדינה מוזכרים שבטים יהודים אחרים, ולקר מסיק כי אין מדובר בשלושת השבטים היהודים הגדולים: בנו נדיר, בנו קינוקאע ובנו קוריט'ה. ראו תרגום של הסכם אל-מדינה בנספח 2
[45] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 50. ר' נספח 1, תמונה 2
[46] ראו: "מוחמד: דמותו וציוני דרך בתולדות חייו" מאת עליזה שניצר מתוך: "האסלאם: היסטוריה, דת תרבות" בעריכת מאיר בר אשר ומאיר חתינה, עמודים 48-53: על פי הסכם אל-מדינה, "המוהאג'רון" ה"אנסאר" ויהודים המצטרפים אליהם ונלחמים לצדם מלחמת ג'יהאד- מלחמת קודש- הם כולם בגדר "אומה אחת" ומתוקף זה הם ימשיכו להחזיק בדתם. יתרה מזאת, הקרבות שניהל מוחמד עם הגיעו לאל-מדינה היו בעיקר נגד שני אויבים עיקריים: הערבים עובדי אלילים, ובראשם, בני שבט קורייש ממכה והשבטים היהודים באל-מדינה שהוזכרו לעיל. המסורת המוסלמית משרטטת קו ישיר בין הקרבות המרכזיים שניהל מוחמד נגד עובדי האלילים מקורייש לבין מלחמותיו בשבטים היהודיים. לאחר קרב בדר (624) הגלה מוחמד את בני השבט קינוקאע לסוריה; לאחר קרב אוחוד (625) הוגלו בני אל-נדיר לארץ ישראל ולח'יבר ולאחר קרב השוחה (627) נטבחו בני שבט קוריט'ה.
[47] חינוך אסלאמי לכיתה ז' חלק 1, עמוד 50.
[48] מתוך: " מוחמד והיהודים", מיכאל לקר, עמודים 213-215.
[49] דוח זה מתבסס על תוכנית שהתקיימה בערוץ הקטרי "אל-ג'זירה" שהשתתפו בו: ראש הלשכה המדינית לשעבר של חמאס, ח'אלד משעל, מחזיק תיק ירושלים ברש"פ לשעבר,פרופ' סרי נוסייבה ו"אם נידאל"- שבנה ביצע פיגוע התאבדות והיא הצטלמה לצדו כשהקליט את צוואתו