כללי

 

נראטיב השהאדה והמאבק בהצהרות משתתפי המשט

 

להלן דיווחים נוספים מהתקשורת הערבית על פעילי המשט, בתוכם ציטוטים מדבריהם ודברי מכריהם[1].

 

דיווח באתר חמאס: נכדו של עבדאללה עזאם היה על המשט

 

הכתבה על השתתפות נכדו של עבדאללה עזאם

 

האתר www.albian.ps, המזוהה עם תנועת החמאס, דיווח כי נכדו של עבדאללה עזאם (פעיל ג'יהאד עולמי שנהרג בפקיסטן ב-1989), שיח' מוחמד בן ה-19, היה בין משתתפי המשט יחד עם אביו עבדאללה אנס (בעלה של בתו של עזאם, סומיה).

 

לדברי האתר, סומיה, בתו של עזאם, שעזבה מפקיסטן לבריטניה כמה שנים לאחר מות אביה, ביקשה ממארגני המשט הנוכחי לצרף בן אחר שלה, אחמד בן ה-17 למשט הבא עוד בטרם ידעה על גורל בעלה ובנה.

 

סומיה אמרה: "אם מוחמד הוא שהיד השבח לאל, אם הוא פצוע השבח לאל, ואם הוא ואביו בריאים השבח לאל גם כן". כמו כן היא ציינה כי היא "מוכנה להקריב את עצמה ואת חמשת בניה מוחמד, אחמד, סלאם (בן 11), עמר (בן 10) ועזאם (בן שנה) כשהידים למען אללה."

לדבריה, אביה, עבדאללה עזאם, הורה לבניו ולבנותיו "לחנך את ילדיהם על פי הוראות דת האסלאם, על קשיחות, ועל קול שאון המטוסים [המפציצים] כדי שישרתו את האסלאם ואת העניין [הפלסטיני]."[2]  

 

משתתפים במשט: התורכים חטפו שלושה חיילים

חברי המשט סיפרו כי כמה מהפעילים התורכים תקפו ושבו חיילים ישראלים. בולנט ילדרים סיפר כי "הפעילים החזיקו כמה חיילים ציונים לאחר שהכו אותם נמרצות." [3]

 

היומון התורכי חורית פרסם עדויות של משתתפים שתיארו כיצד חטפו את החיילים.

 

חברי המשלחת הכוויתית העידו גם הם על תקיפת החיילים הישראלים על ידי הפעילים התורכים. צלאח אל-ג'אראללה סיפר כי התורכים: "היכו את שלושת חיילי הקומנדו [הישראלים] מכות נמרצות באלות, דבר שגרם לכוחות הישראליים לשגר עשרות חיילים שירו בתורכים מטחי אש והרגו אותם."[4] המשתתפת סנאן אל-אחמד סיפרה עם חזרתה לכווית, כי "בתחילת המתקפה התורכים תקפו שלושה חיילים ישראלים והיכו אותם." [5]

 

חבר הפרלמנט הכוויתי, וליד אל-טבטבאי שהיה על הספינה, אמר בראיון לערוץ אל-ראי הכוויתי: "התרחשו עימותים אלימים בין התורכים לבין הצבא [הישראלי] והחברים הצליחו לחטוף שלושה חיילים ישראליים. אחד התורכים שבה חייל, הביאו אלינו ואמר: זה שליט חדש." לדבריו לתורכים "לא היה נשק, אולם הם נעזרו בברזלים ובמקלות שהיו על הספינה." 

 

בתשובה לשאלה האם חברי הספינה "עשו הכנות מסוימות לפני הגעת הישראלים" השיב: "סיכמנו שלא למסור להם את הספינה... סיכמנו להדוף כל חייל ישראלי שיתקרב אלינו. מטרתנו הייתה שלא ישתלטו עלינו."

 

בנוסף, סיפר אל-טבטבאי כי השיח' ראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל שהשתתף במשט, היה "ה'כוכב' של המסע. ונשא דברים נלהבים." [6]

 

קרובים של פעילים תורכיים: הם רצו להיות שהידים

בראיונות לעיתונות התורכית סיפרו בני משפחה וחברים של כמה מהפעילים התורכיים שנהרגו, כי האחרונים הביעו בפניהם את רצונם למות כשהידים. כך למשל יוסף בילגן, בנו של אבראהים בילגן שנהרג במשט, אמר כי אביו תמיד רצה להיות שהיד וכי הוא גאה בו על כך.[7]

אשתו של הפעיל עלי חידר בנגי, שנהרג במשט, סיפרה לעיתון וטן התורכי, כי הוא תמיד התפלל לאללה שיהיה שהיד[8]. חברו, סאבר ג'ילאן, סיפר לעיתון מילית: "לפני [שבנגי] יצא למסע הזה הוא אמר לנו שברצונו להיות שהיד. הוא מאוד רצה למות כשהיד"[9]

 

מוחמד פארוק, חברו של עלי אכבר יאראתילמס, מייסד ה-IHH בעיר אסכנדרון שהשתתף במשט, סיפר לעיתון צבאח כי יאראתילמס "תמיד רצה להיות שהיד."[10]

 

כמו כן, במהלך עצרת תמיכה שנערכה בעקבה שבירדן, ציין המפקח הכללי לשעבר של האחים המוסלמים בירדן, סאלם אל-פלאחאת, כי ראש המשלחת התורכית, בולנט ילדרים, אמר לתורכים "חייכו! מי שמת מקרבכם מת כשהיד... או שנהיה כמו אנשי בדר או אוחוד [שנלחמו בקרב[11]] או שנהיה כמו אנשי אל-חודיביה [שקבלו עליהם הסכם משפיל[12]".[13]

 

חברי המשלחת הירדנית: קיווינו לחזור בתכריכים

במהלך קבלת פנים שנערכה בעמאן למשתתפי המשט הירדנים, אמר ראש המשלחת הירדנית, ואיל אל-סקא לנוכחים: "קיווינו לחזור אליכם בתכריכים כפי שמסרו את נפשם אחינו התורכים". אל-סקא גם שיבח את "השהידים התורכים שרשמו את המושגים הגבוהים ביותר של ג'יהאד והתנגדות".[14]

 

במהלך עצרת תמיכה אחרת שנערכה בעקבה סיפר הפעיל הירדני, ריאד אל-בסתנג'י: "התורכים מנעו מאיתנו מלהתקרב למקומות המסוכנים. הם היו בראש והתנגדו לחיילים הציונים באמצעים הפשוטים ביותר." הוא הוסיף: "קיווינו לחזור בתכריכים וקיווינו למסור את נפשנו למען אללה." הוא תיאר בנאומו את היהודים "אחי הנחשים ובני קופים וחזירים".[15]

 

חברי המשלחת הכוויתים: כתבנו צוואות

חברי המשלחת הכוויתית סיפרו כי כתבו צוואות טרם יציאתם[16]. בראיון לערוץ הכוויתי אל-ראי, בו נטלו חלק 11 ממשתתפי המשט, אמר צאלח אל-ג'ראללה: "הכנתי את הצוואה שלי בעל פה וכתבתי [אותה] במספר נקודות [לפני יציאתי]. כל המשתתפים הכוויתים הסכימו שיש לכתוב את הצוואה לפני ההשתתפות בשיירה".[17]

עו"ד מובארכ אל-מטוע אמר: "כתבתי את צוואתי ולקחתי כרטיס טיסה לכיוון אחד מפני שכל האפשרויות היו קיימות, ולא רק אני, אלא גם התורכים [עשו זאת] לפנינו"[18]

עבד אל-רחמן אל-ח'ראז אמר: "כתבתי את צוואתי לפני הצטרפותי למשט... הזכרנו זה לזה את עניין מסירת הנפש [השהאדה]. זו היתה עמדתנו מאז העלייה לספינה: או ניצחון או מסירת נפש".[19]

 

ראיד צלאח: עם היוודע דבר ההרוגים חולקו ממתקים

בראיון לערוץ אקראא אמר השיח' ראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהשתתף במשט:  "אללה העניק שלוות נפש לכל מי שהיה על סיפון המרמרה" [מה שגרם לכולם לקבל בשלווה את דבר מותם של הפעילים] צלאח הביא כדוגמא את אשתו של אחד מההרוגים על הספינה, שאמרה בתגובה לידיעה על מות בעלה: "לא אבכה עליו, כי אני רואה בו שהיד למען פלסטין". עוד סיפר צלאח כי כאשר נודע להם שיש הרבה הרוגים ופצועים, ניגש אליו אחד מהפעילים התורכים ואמר לו: "מזל טוב יא שיח'! ברכות לאלה שמסרו את נפשם למען אללה" כמו כן סיפר צלאח כי "אחד התורכים החל לחלק לאנשים ממתקים קרי, צימוקים".[20]

ציר אח"ס מצרי: משט החירות היה מסע של ג'יהאד

עוזר מזכ"ל הסיעה הפרלמנטארית של האח"ס, ד"ר מוחמד אל-בלתאג'י, אמר בראיון לאתר התנועה בשובו מהמשט: "כולם היו במצב של כוננות לכל דבר אפשרי שיתרחש. כל האופציות היו פתוחות לפנינו ולא הוצאנו אף אחת מהן מכלל אפשרות, במיוחד כשהמטרה הבסיסית של משתתפי השיירה היא או להגיע לרצועת עזה או למות למען אללה... עבור כל אחד המשתתפים שהגיעו מכארבעים מדינות, המסע היה בבחינת מסע אמונה או ג'יהאד, כנה אותו איך שתרצה..."

 

בתשובה לשאלה האם הוא מתכוון להשתתף במשטים נוספים, השיב אל-בלתאג'י: "ללא ספק. יתרה מכך, אני בטוח כי כל אחד מאלו שהיו במשט יחזור על הניסיון משום שמטרתו להגיע לרצועה לא הושגה.. בקרוב נראה שיירות בזו אחר זו, גם אם זה יעלה בחייהם של המשתתפים בהן, שכן זוהי חובה ומצווה דתית..."[21]

ד"ר מוחמד אל-בלתאג'י

 

 המשתתפים: פעילים זרים התאסלמו במהלך המשט

המשתתפים סיפרו כי כמה פעילים זרים התאסלמו במהלך המשט. השיח' ראא'ד צלאח סיפר בראיון לערוץ אקראא כי התחבר עם פעילים לא ערבים מאירופה ומארה"ב. הוא ציין כי היו פעילים שהתאסלמו בעקבות ההתקרבות שחלה בינם לבין המוסלמים במהלך המשט. לדבריו, אחד מפעילים אלה ניגש אליו כשהוא בוכה ואמר לו: "התאסלמתי כאשר ראיתי את התנהגותכם האסלאמית האמיצה"[22]

 

עיתונים ואתרי אינטרנט רבים דיווחו כי הפעיל הבריטי, פטר ונר (בן 63), התאסלם על ספינת המרמרה עליה עלה באנטליה. נטען כי ונר סיפר שיש לו חברים מוסלמים רבים באנגליה וכי לעתים הוא הולך עמם למסגד ביום שישי. עוד נכתב כי ונר ביקר במסגד הסולטאן אחמד שבאסתנבול ואמר לעצמו כי בהכרח יתאסלם.[23] 

 ונר על סיפון האוניה

 

אתר החמאס דיווח כי הפעיל התורכי, איוב גוכהאן, אמר כי "כמה מהפעילים הזרים הלא מוסלמים התנגדו [לחיילים הישראלים] וצעקו 'אין אלוהים מבלעדי אללה' לאחר שראו את ההתקפה של הציונים ואת התנגדות הפעילים."[24]

 

חבר בחמאס: ההרוגים יחגגו את חתונתם עם בתולות גן העדן

חבר המועצה המחוקקת מטעם חמאס, ד"ר סאלם סלאמה כתב במאמר בעיתון החמאס אל-רסאלה: "הדם האסלאמי הטורקי העות'ומאני הטהור התמזג עם אדמת פלסטין באמצעות הגעת השהידים והפצועים אל אדמתנו הקדושה הכבושה בעקבות ההתקפה הפראית, הברברית, הנאצית, העושקת על ספינות משט שבירת המצור... היהודים נציגי הנאציזם במאה ה-21 לא ידעו שהם החזירו את הרכבת אל הפסים שמהם היא ירדה מאז גזלת פלסטין ע"י הציונים  בשנת 1948.

 

הנה הדם האסלאמי הטהור שב ומתמזג עם אדמת אל-אסרא ואל-מעראג' [עליית מוחמד לשמים בירושלים] בחתונה [כינוי למסירת נפש] קולקטיבית ופסטיבל בין-לאומי חסר תקדים כדי שעשרים חתנים יחגגו את חתונתם עם שחורות העין [הבתולות בגן עדן] ביום שני שעבר [1 ביוני 2010]... השהידים הגיבורים האלה, שעזבו את בתיהם ובני משפחותיהם ובאו לסייע לאחיהם החלושים בארץ המבורכת והקדושה, ידעו שבני ציון ינסו למנוע מהם [להגיע לעזה], אך הם היו נחושים לבוא אף אם הדבר הביא למסירת נפשם. הרוח המוראלית הזאת של מסירת הנפש וההתלהבות היא הביטוי הברור לאהבתם את הארץ הקדושה ותושביה."[25]