צובחי פואד, מנהל כתב העת "אל-מצרי" היוצא לאור באוסטרליה, פרסם ביומון הלונדוני בשפה הערבית אל-קדס אל-ערבי, מאמר בוא קרא לבכירם במצרים לשאול את עצמם מדוע נכשלו בפיתוח ארצם וטען כי הגדרת הזהות המצרית,  ע"ח הערבית, היא הצעד הראשון בדרך למודרניזציה של מצרים

דיקן הפקולטה לשריעה ולמשפט באוניברסיטת קטר, ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, ממובילי הזרם המתון בקרב אנשי הדת המוסלמים של ימינו, פרסם בעקבות ה-11 בספטמבר, שורה של מאמרים בעיתונות הערבית והקטרית בהם קרא לערוך שינויים במערכת החינוך בעולם הערבי. בין היתר, הביע אל-אנצארי תמיכה ברפורמה בתוכניות הלימוד האסלאמיות בבתי הספר

עורך השבועון המצרי הממסדי, "אח'באר אל-יום", אבראהים סעדה, פרסם במלואו מכתב ארוך שהגיע אליו מאישה מצריה שלקחה לעצמה שם עט. במכתבה, מתחה האישה ביקורת על אנשי תקשורת מצריים שהרבו לשבח את "שחרורה של האישה האפגאנית" מן הדיכוי של שלטון הטאליבאן, אך בחרו להתעלם ממצבן של נשים מצריות רבות

נושא הפוליגמיה שב לכותרות בתקשורת הערבית מדי כמה שנים. בכל פעם, שבים אישי דת ועיתונאים בעלי נטייה דתית להציג טיעונים מטיעונים שונים המסבירים את התבונה שבפוליגמיה. הטיעון המוביל בהצדקת הפוליגמיה הוא הטיעון התיאולוגי, לפיו הקוראן מתיר את הפוליגמיה ולכן הנושא אינו עומד לוויכוח

 זוהיר אנדראוס, עורך היומון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת כתב ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-קדס אל-ערבי", תחת הכותרת "לקראת ארגון הפלסטינים של ה'פנים' כמיעוט לאומי: כך ניישם את האוטונומיה התרבותית במדינה העברית"

ערוץ אל-ג'זירה שידר תוכנית נוספת שהתמקדה באפשרות לשינוי בתוכניות הלימוד בבתי הספר הדתיים בעולם הערבי והאסלאמי. התוכנית שודרה במסגרת סדרת האירוח "המלחמה הראשונה של המאה", שהחלה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.

ראש איגוד הרופאים הירדנים לשעבר, ד"ר טארק טהבוב, כתב ב"אל-קדס אל-ערבי:"מה שדחף אותי לכתוב את המאמר הזה הוא הראיון שנערך עם קונדוליסה רייס, היועצת האמריקאית לביטחון לאומי, ברשת CNN. בדברה על מצב הנשים באפגניסטן, היא עסקה במצבן של הנשים במדינות האסלאמיות, וכיצד אמריקה לא יכולה להסכים להשפלתן, רק שהיא שכחה כי הדוגמה החיה להשפלת נשים לאחרונה היא הילרי קלינטון שבעלה ביזה אותה והשפילה

דיקן הפקולטה להלכה אסלאמית באוניברסיטת קטר, עבד אל-חמיד אל-אנצארי, פרסם מאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת" ובו מתח ביקורת על ערוצי לווין ערביים שמסיתים למען האידיאולוגיה של בן לאדן. לדבריו, החינוך, אנשי הדת והתקשורת בעולם הערבי יוצרים "תרבות של טרור" שמובילה לפיגועים

אחמד אל-בר'דאדי, פרסם מאמר בעיתון הכוויתי אל-אנבאא', תחת הכותרת "שרון טרוריסט, ואתם?". המאמר פורסם לאחר מכן בשבועון המצרי, אח'באר אל-יום. במאמרו, תוקף אל-בר'דאדי את העיתונות הערבית, שמתמקדת במעשיה של ישראל, אך מתעלמת מן הנעשה בעולם הערבי

ח'אלד מוחמד באטרפי, בעל טור סעודי ביומון הלונדוני, "אל-חיאת" מאמר תחת הכותרת "מדוע אנו שונאים את אנשי הספר?". במאמרו, מספר באטרפי על ויכוח הלכתי שהתנהל בינו לבין אחד מחבריו, בעקבות דרשה בה נשמעה הקריאה להשמיד את היהודים והנוצרים. באטרפי, המתנגד בחריפות להסתה האסלאמית הממסדית נגד הנוצרים והיהודים, מתבסס דווקא על טיעונים אסלאמיים להצדקת עמדתו

במאמר ארוך שהתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, תקף האינטלקטואל הפלסטיני - אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את יאסר ערפאת וההנהגה הפלסטינית וקרא להסתלקותם והחלפתם בהנהגת השטח. היומונים הפלסטינים, שבדרך כלל מפרסמים אף הם את מאמריו של סעיד, נמנעו מכך הפעם. המאמר עורר תגובות קשות בתקשורת הערבית

ויכוח ציבורי נוקב ניטש באיראן בימים אלו בקרב אנשי דת בכירים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה בעקבות השימוש הגורף בעונשי ההצלפות הפומביות. הדיון התעורר בעקבות ביצוע פסקי דין של הרשות השופטת אשר הטילה על כמאתיים צעירים וצעירות איראנים עונשי מלקות ציבוריים בעוון שתיית אלכוהול, 'הטרדת נשים', השתתפות במסיבות והאזנה למוזיקה מערבית

במאמר ארוך המתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, מבקר האינטלקטואל הפלסטיני- אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את המדיניות שמנהיגה ישראל ביחס לפלסטינים. בהמשך המאמר, פונה סעיד לתקוף את יאסר ערפאת ולקרוא לסילוקו

מאז שזכה בשלטון בסוריה, מבקש בשאר אסד ליצור לעצמו תדמית של מי שנאבק למען שיפור זכויות האדם בארצו, כמו סגירת בית הכלא אל-מזה הידוע לשמצה. ואולם, השבועון הלונדוני בשפה הערבית, אל-קדס אל-ערבי, חושף את העינויים מהם סובלים אלפי אזרחים סוריים ואזרחי מדינות אחרות, שנאסרו, לעתים ללא כל סיבה ולעתים מסיבות טפלות

בעיתונות הערבית היוצאת לאור בלונדון, מתנהל לעתים תכופות פולמוס בנושא מעמד המיעוטים וזכויותיהם במזרח התיכון, שבו מעלים אנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט לאומיות, אתניות, ודתיות שונות - כורדים, סיריאנים, ארמנים, קופטים, מרונים, ברברים - תביעות לפתרונות שונים בנוגע למעמדם כפרטים, כמו גם למעמד קהילותיהם

תחת הכותרת "מה קורה לתרבות הערבית כיום?", מתייחס המשורר הסורי, אדוניס, החי בצרפת, לפולמוס שהתנהל לאחרונה בעולם הערבי, ובעיקר במצרים בשאלה האם מותר לתרגם ספרות עברית לשפה הערבית. אדוניס מרחיב במאמרו את היריעה ומבכה את המצב אליו הגיעו התרבות הערבית והשפה הערבית, על רקע רדיפת האינטלקטואלים הליברלים בעולם הערבי

ארגון אמנסטי מתח ביקורת על המשטר המצרי בשל מעצר ההומוסקסואלים והתייחס לכך כאל פגיעה בזכויות אדם. והתקשורת המצרית התגייסה להגיב לדו"ח אמנסטי וקבעה כי נושא ההומוסקסואליות, המכונה בתקשורת המצרית "הפרוורסיה", אינו נוגע לזכויות הפרט אלא לזכויות הכלל

נמשך הפולמוס בעיתונות הערבית בעקבות פסיקות המופתי הסעודי ושיח' אל-אזהר המצרי בדבר תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות תוך התמקדות שאלות: שיח' אל-אזהר ערער על תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות בשל הפגיעה באזרחים, ואילו המופתי הסעודי התייחס למחבל עצמו, אשר בשעת הפיגוע קיים חשש כי הוא מבצע התאבדות האסורה באיסלאם

עם התקרב יום הבחירות (8.6.01) מלמדת האווירה הציבורית באיראן על אדישות ניכרת מצד ציבור הבוחרים כלפי המועמדים והבטחותיהם. זאת, כתוצאה מאכזבה מח'אתמי, הנשיא המכהן, והתפכחות מהתקוות שתלו איראנים רבים בהבטחותיו לרפורמות ופתיחות, שהוכשלו על-ידי השמרנים ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי

ב-8 ביוני השנה יבחרו אזרחי איראן בנשיא השמיני מאז כינון המשטר האסלאמי ב- 1979. החוקה האיראנית קובעת כי הנשיא, ראש הרשות המבצעת, ייבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים ברוב מוחלט. עוד קובעת החוקה כי נשיא רשאי לכהן שתי קדנציות רצופות בלבד. מועצת המפקחים אישרה כשלושה שבועות לפני מועד הבחירות לנשיאות עשרה מועמדים מתוך 817 שנרשמו במשרד הפנים

נשיא איראן, מחמד ח'אתמי, המועמד המוביל בבחירות הקרובות לנשיאות באיראן, נשא  ב- 11 במרס נאום בפני הפרלמנט האיראני, המג'לס, בו סקר את פעולותיו והישגי ממשלתו בארבע השנים האחרונות. ח'אתמי נבחר במאי 97', ברוב של 70 אחוזים בקירוב, הודות לשורת רפורמות דמוקרטיות וחברתיות שביקש לקדם. נאומו שודר בשידור ישיר ברדיו האיראני ללא דברי הביקורת של מתנגדיו

בשל הסנקציות המוטלות על אפגניסטאן, זוכים ראשי התנועה לחשיפה מועטה בתקשורת הבינלאומית. ואולם, הסערה שהתעוררה בשל הרס פסלי בודהה בבאמיאן, זימנה לתקשורת הערבית אפשרות להתוודע אל עולמה של תנועת הטאליבאן. "נסיעה לקנדהאר מרגשת לא פחות מנסיעה לירח", כתב העיתונאי המצרי, פהמי הוידי, שצורף למשלחת חכמי הדת הערביים שנסעו לאפגניסטן

היומון הלונדוני "אל-חיאת" מפרסם מכתבו של קורא, סעוד בן מחמד אל-עקילי , מ"הספרייה הלאומית ע"ש המלך פהד", התוקף את השימוש שעושה הרשות הפלסטינית בילדים וקורא להפסיק את התופעה

עמודי המכתבים למערכת של שלושת היומונים הלונדונים החשובים בשפה הערבית - אל-חיאת, אל-שרק אל-אוסט, ואל-קדס אל-ערבי - מתפתחים לעתים קרובות דיונים שהצנזורה בארצות המוצא מונעת את פרסומם בעיתונות המקומית. פולמוס שכזה התנהל לאחרונה במדור המכתבים למערכת של היומון אל-קדס אל-ערבי, בנוגע לאופי שלטונו של בשאר אסד בסוריה

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, פרסם מאמר בגנות הלובי הפרו-עיראקי בעולם הערבי, בציינו כי לאחרונה גברה התופעה של אישים מצרים המבקרים בבגדאד, נפגשים עם נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ואח"כ מספרים בהרחבה  על חוויותיהם. על רקע זה, ביקורתו החד-משמעית של הלאל נגד הלובי הפרו-עיראקי ונגד מנהיג עראק  מהווה קול יוצא דופן

הפובליציסט הפלסטיני, זכריא מחמד, מתח ביקורת על הימנעותם של אנשי רוח פלסטינים מלגנות מעשי רצח נגד אזרחים ישראליים: "...אנשי הרוח הפלסטינים השאירו את הגינוי על מעשי הרצח לרשות הפלסטינית ולדוברים בשמה ובכך פטרו את עצמם בצביעות [מלנקוט עמדה]. הם הסתתרו מאחורי הרש"פ ונפטרו בקלות מן המבוכה הכרוכה בעימות הציבור שלהם עם האמת..."

 15 חברי "הרשות המכוננת" של "ועדות החברה האזרחית" התכנסו כדי לבחון את תגובתם להאשמות המשטר הסורי כלפיהם. הם ניסחו מסמך הכולל שמונה נקודות תחת הכותרת "הסכמות לאומיות כלליות" שמטרתו להוות בסיס כללי לפעילות האינטלקטואלים, האגודות, והמועדונים. אלא שחברי הרשות המכוננת לא הגיעו להסכמה על הנוסח הסופי ותשעה מתוכם הכריעו כי אין לפרסמו ברבים

מאז עלה בשאר אסד לנשיאות בסוריה בשנת 2000, ובעיקר בחודשים האחרונים, החלה בדמשק ובערים אחרות בסוריה פעילות ענפה של אינטלקטואלים שדנו בגלוי בפיתוח 'חברה אזרחית' בסוריה. אולם, בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט (8-2-2001), סתם הנשיא הסורי את הגולל על ההערכות בדבר תמיכתו בתהליך הרפורמה שמציעים האינטלקטואלים

את הטענה כי ארבעת העשורים האחרונים של סוריה אחראיים לכל ההיבטים השליליים יש להשוות עם השלבים שקדמו להם. אז נגלה שבארבעת העשורים שקדמו להם היו שתי תקופת עיקריות: תקופת ההפיכות ותקופת הכיבוש. נראה כי אותם אנשים מעדיפים עבור ארצם את תקופות ההפיכות והכיבוש על פני היציבות שהחלה בשנת 1963 והתחזקה ב-1970 והיא נמשכת עד היום. אסד בריאיון, חלק ג'

מאז עלה בשאר אסד [להלן הנשיא בשאר] לכס הנשיאות בסוריה ביולי 2000, התעוררה בסוריה ציפייה למשטר שיקדם פתיחות, דמוקרטיה ורפורמות בתחומים שונים. השינויים המשמעותיים ביותר המאפיינים את נשיאותו של בשאר אסד עד כה הם הגישה הסובלנית יחסית כלפי מתנגדים פוליטיים והתרת פלורליזם מבוקר בחיים הפוליטיים בסוריה

בעקבות ההוצאות להורג ברש"פ נתפרסמו ידיעות כאילו הרשות עומדת לגזור דין מוות לעוד כעשרים משתפי פעולה המצויים בידה. הרשות, מצדה, הכריזה על ארכה של ארבעים וחמישה יום, במהלכה יכולים משתפי פעולה עם ישראל להסגיר עצמם ובכך להבטיח ש"החוק הפלסטיני יתייחס אליהם כאל קורבנות של הכיבוש ולא כאל פושעים"

 חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם תנועת ה'פתח', חסאם ח'צ'ר, המרבה לבקר את השחיתות ברש"פ, מתח ביקורת קשה על תפקודה של הרש"פ באינתיפאדה. הראיון, שהוענק לשבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב", הושמט מגרסת האינטרנט של העיתון

נאומו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בפני ועידת מדינות האיסלאם שהתכנסה השבוע בקטר היה בעל אופי אסלאמי. הנשיא בשאר אל-אסד דחה את הטענות בדבר קיומו של טרור אסלאמי ותאר את מעשיה של ישראל כנאציזם-חדש

במאמר שכותרתו "אין תחליף לשלום" פותח האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר, בציטוט דברי ג'ורג' קלימנסו: "קל לעשות מלחמה מלעשות שלום".לדבריו, "[המזרח התיכון] מסובך... משום שהוא עדיין נשלט על ידי יחידים ולא על ידי מוסדות ובשלטון היחיד עליך להיות פסיכולוג רב יכולת כדי לפרש את התקפי יצריו והתלהמותו

פעיל זכויות האדם הותיק ומנהל "מרכז אבן ח'לדון למחקרים בתחום הפיתוח" פרופסור סעד אל-דין אבראהים, נעצר באחד ביולי 2000, על ידי שלטונות מצריים, יחד עם רבים מעובדי המרכז. נטען כלפיו, כי "קיים קשרים עם מדינות זרות וסיפק להן מידע הפוגע באינטרסים של מצרים

הדיון במצרים בפרשת הורשת השלטון בסוריה מחאפט' אסד לבנו בשאר התנהל בסימן השאלה, האם תופעה זו עלולה להתרחש גם במצרים. כמה פובליציסטים מצרים נזכרו בימים האחרונים בח'ליפה מעאויה בן אבי ספיאן, מושל דמשק ומייסד השושלת האומיית, שהיה למנהיג האסלאמי הראשון שהוריש את השלטון לבנו, יזיד

העורך המדיני של היומון הלבנוני "אל-חיאת", חאזם צאע'יה, מדמה את הדברים אשר, לדעתו, צריך היה שליט סוריה החדש להבטיח לבני עמו:  "אזרחים יקרים,  העולם השתנה, וכך גם אנו או שעלינו להשתנות כדי שנוכל להתפנות לבעיותינו האמיתיות ולפצות על שנים בהן עסקנו בבעיות שעיכבו את כלכלתנו ואת התקדמותנו..."

פואד אבו חג'לה, בעל טור יומי בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, כותב:  "בשאר אל-אסד יורש את שלטון אביו בסוריה. אין אצלנו כל חדש, והעולם הערבי חי בטוב. למזלה של הערביות, גם הרפובליקות הופכות לרפובליקות דינסטיות בהחלטות קונסטיטוציוניות המתקבלות על ידי ועדות פרלמנטריות מיוחדות תוך מחצית השעה

תחת הכותרת "המדינה והשלטון בסוריה - התנהגות שרירותית כלפי החוקה, המפלגה והחברים הותיקים" מותח עדלי צאדק ביקורת חריפה על התיקון המהיר בחוקה הסורית שאפשר את מינוי של בשאר אל-אסד לנשיאות: "...לא היה זה הגיוני לשנות את החוקה תוך חצי שעה על מנת שתתאים להורשת ראשות הרפובליקה לבנו של חאפט' אל-אסד.

ראש ממשלת סוריה עד לאחרונה, מחמוד אל-זועבי, שם קץ לחייו בירייה, כאשר אנשי ביטחון סוריים באו לביתו במטרה לעוצרו במסגרת מה שתואר כ"מסע נגד השחיתות" בסוריה. רבים פירשו את המהלכים שננקטו נגד אל-זועבי כטיהור של צמרת המשטר בסוריה ממתנגדיו של בשאר אל-אסד

במהלך שנות התשעים התפתח במצרים מערך רחב של קבוצות, אישים ומוסדות פעילים במגמות של פתיחות כלפי המערב ואימוץ ערכיו המסורתיים והמודרניים. גורמים אלה עומדים תחת לחצים כבדים בתקשורת מצד החוגים האינטלקטואליים הלאומנים והאסלאמיסטיים המסורתיים המייצגים את התפיסות הנאצריסטיות והמתנגדים לישראל ולנורמליזציה עמה

ב-2באפריל 2000 הותקף השר הפלסטיני לאיכות הסביבה, יוסף אבו ספייה, במשרדו, על ידי מנכ"ל המשרד, חמדי אבו ר'רבייה, ומקורביו – כולם חברים מרכזיים בתנועת הפת"ח. הרקע לתקרית – מאבק כוח על מעמד וסמכויות. בחלוף יום, הוכה יו"ר ועדת הפיקוח על זכויות האדם במועצה המחוקקת, חבר המועצה קדורה פארס

תחת הכותרת "קריאה לאינתיפאדה פלסטינית פנימית נגד השחיתות" כותב מחמד כרישאן: במקביל לפריחה מעוררת הפליאה של התשתית, ניתן לראות את האדם, שלמענו מוקמים כל השירותים האלו, כשהוא מובס ברבות מאמונותיו בתקופת המאבק. אדם זה אובד עצות נוכח השגיאות הרבות הקופצות מול עיניו מדי יום באופן בולט ופרובוקטיבי

בטורו השבועי ביומון "אל-איאם" מותח הפובליציסט חסן ח'צ'ר, פעם נוספת,  ביקורת על הדמוקרטיה הערבית: "... הממשלות הערביות עשויות להפליג בדיבורן על הדמוקרטיה השוררת בארצותיהן מעבר למה שאומרות הדמוקרטיות המערביות הותיקות...  אולם, למרות זאת – אין דמוקרטיה בעולם הערבי

תחת הכותרת "ההתנהגות הדמוקרטית" מנתח ד"ר מאזן אבו בכר, רופא במקצועו, את נושא הדמוקרטיה בחברה הערבית: הסיבה לכישלונה של הדמוקרטיה ברוב המדינות המתפתחות נעוצה בכך שהיא מקוצצת ומצטמצמת לעניינים פורמליים בלבד הרחוקים מן המהות...

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

העיתון "אל-שרק אל-אוסט": "השמועות בדבר ניסיון ההתנקשות בשגריר ארה"ב בקאהיר, דניאל קרצר, באו בעקבות מתקפה מילולית תקשורתית שהתנהלה מעל דפי העיתונים במצרים בינו לבין כמה אנשי רוח מצריים..."

בגיליון אוגוסט 99' של הירחון 'חקוק אל-נאס' [זכויות האדם] התפרסם מאמר ביקורת חריף של ד"ר איאד אל-סראג' הידוע בפעילותו למען זכויות האדם' בו טען כי הרש"פ "גמרה אומר לנפץ את החברה האזרחית ואת הארגונים הבלתי ממשלתיים ולהרוס - במיוחד - את הארגונים הפועלים להגנת זכויות האדם"

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן