שגריר סוריה המיועד בלונדון קורא לרפורמה
ולשיבת סורים גולים ומזהיר מפני פריצת אנרכיה
במאמר שכותרתו 'קריאה [לשיבה] למולדת', קורא שגריר סוריה המיועד בלונדון, ד"ר סאמי אל-ח'ימי, למהגרים הסורים לחזור למולדתם הזקוקה לרפורמה, תוך שהוא מאשים את הציונות ואת ארה"ב באחריות למצבה של סוריה[1]. אל-ח'ימי אף מזהיר מפני פריצת אנרכיה בסוריה. להלן קטעים מהמאמר, אשר התפרסם תחילה תוך השמטות קלות ביומון הלונדוני אל-חיאת ומאוחר יותר בגרסה מלאה בכתב העת האינטרנטי הדמשקאי "כֻּלְנָא שֻרַכָּאא'' (כולנו שותפים) [2]:
"[כשחזרתי מבירות לדמשק] חשתי ברטט הכיסופים שחש כל מי שחוזר אל 'ביתו הראשון'. לאורך הדרך ראיתי את מראות בנייתה של לבנון, אשר בניה ידעו כיצד להוציא אותה ממפלתה והצליחו להחזיר אותה באופן חלקי לתפקידה הכלכלי והתיירותי המוביל באזור.
לאחר שנרגעו כיסופיי, חשתי שעירי תשושה, צבעיה כהים, דרכיה חפורות, בנייניה דומים זה לזה, מנהרותיה וכיכרותיה אפלות, ולפתע חשתי בתחושת אובדן... שאלתי את עצמי – מהו שגרם לדמשק, היפה בערים, לקפוא כך במקומה?... [התשובה:] העריצות הציונית, והרשו לי להוסיף גם את העריצות האמריקאית, [ורק] אחר כך [בא] הגורם המקומי, או המשטרים הפוליטיים [בסוריה], שבאו בזה אחר זה ועמדו נבוכים מול העריצות הזו, ו[אשר] מאז שנות החמישים נקטו מהלכים כלכליים נוקשים וקצרי יד...
האם הגיעה הציונות לדרגה כזו של הגמוניה על המדיניות העולמית, שהופכת את משקלה הפוליטי, הכלכלי והצבאי לבלתי נסבל עוד? התשובה היא 'כן', בבירור. מעניין, שישראל מצאה במפלגה הרפובליקנית האמריקאית... משענת חזקה שהצטרפה ללובי הישראלי, שבעצמו הפך לחזק ביותר מבחינה כלכלית ופוליטית בתולדות ארה"ב, ולמעשה הוא שולט על מגזרים חשובים של הכלכלה העולמית, העיתונות והתקשורת...
עלינו, כאומה מדוכאת, להמשיך בדו-שיח [עם ארה"ב] ולהבדיל בין שחור לבין לבן, כשהלבן בעינינו הוא שחרור מלא של אדמתנו הכבושה. הבעיות האחרות הן כולן בתחום האפור ונתונות לדיון. רק הדו-שיח לבדו יגרום לארה"ב להבין כי היא נושאת ונותנת עם מדינה מתפתחת, משוחררת, העוינת את הטרור וחותרת באמת לשלום, מדינה הרואה את עצמה כשחקן ראשי שאין להתעלם ממנו באזור...
אנו מדינה קטנה, אשר בתחילת המאה [העשרים] חולקה כך שלא נותרה ממנה אלא פחות ממחציתה, ולכן בצורתה הנוכחית היא חייבת לשתף פעולה עם שכניה. אנחנו עם שפיגר מבחינה כלכלית, והוא חסר התמחויות רבות: בנקאים, כלכלנים, פרשנים פוליטיים, כלכליים ואדמיניסטרטיביים, בלשנים, מומחים למשפט בינלאומי, מרצים למדעים הומניים ועוד. אנו מדינה שהיכולות שלה עזבו אותה ופנו לכל עבר, ואי אפשר להחזירן...
לסוריה נותר זמן קצר לבחור את עמדתה בין הגושים העולמיים. אם העם [הסורי] רוצה להוסיף עוד אלפי שנים להיסטוריה הארוכה שלו, עליו למלא תפקיד גדול יותר בדיונים הכלכליים העולמיים...
סוריה צועדת לעבר רפורמה על כל גווניה, החל ברפורמה כלכלית, עבור ברפורמה מנהלית וכלה ברפורמה פוליטית. אלו אשר מהמרים על כך שמאמציה ייכשלו - הוזים. הם שוכחים את התקוות אשר עמנו תולה ברפורמה אשר מתנהלת עפ"י רצונו ואת הפחד מפני הרפורמה הנכפית עליו מבחוץ.
אינני מנסה להצדיק כאן את הטעויות ואת הפגמים, ומטבע הדברים אינני מנסה לחפות על מעשים אשר לא ייעשו או לגעור במישהו. אך אני מנסה להפנות קריאה [לשיבה] למולדת, קריאה לסורים באשר הם, על כל סיעותיהם, אמונותיהם או מוצאם: סוריה זקוקה למוחותיכם ולעזרתכם:
- כדי להפוך למולדת של סלחנות ושל פתיחות, מולדת של דו-שיח ושל צדק.
- כדי לקדם את החקלאות, את תעשיות המזון, הטקסטיל, התרופות, התיירות, הטכנולוגיה המכנית והדרמה הטלוויזיונית... שהם פתח של הצלחה אל עתיד מבטיח.
- כדי שנדבר בשפה מודרנית, שפת הכלכלה, שפה של עמדה פוליטית מתונה ואמיצה הבאה יחד עם ערגה אמיתית לשלום.
- כדי לחזק את תהליך הרפורמה אשר מנהיג בחוכמה ובשקט נשיא סוריה, היודע היטב את השלכותיהם של הפולמוסים האזוריים והעולמיים המשפיעים על עתיד המדינה.
הדבר המפחיד אותי יותר מכל - ואולי מפחיד אפילו את אלו אשר רוצים ברעתם של הערבים - הוא [האפשרות] שעמנו הערבי [הסורי] יתקומם נגד העושק והגזענות ונגד האפליה והשנאה, בלי קשר למשטר פוליטי מסוים, ויטביע את האזור באנרכיה שתהרוס את כל מה שנקרה בדרכה. עלינו לזכור את שמשון שהרס את הבית על ראשו וראש אויביו גם יחד".
