הסאטיריקן הסורי עלי פרזאת על הסיבה לסגירת עיתונו ע"י השלטונות

הקריקטוריסט הסורי עלי פרזאת נחשב לאחד מהמובילים בתחומו בעולם הערבי. הוא זכה בפרסים שונים על עבודותיו, ולאחרונה עלה שמו לכותרות לאחר שהוציא לאור שבועון סאטירי בשם "אל-דומרי", אשר נתקל בקשיים רבים שהוערמו עליו מצד שלטונות סוריה, עד שלבסוף נסגר. להלן ראיון שנתן פרזאת ליומון המאע"מי "אל-ביאן" (20.5.2004):

ש: אתה נחשב לאחד האמנים העקשנים ביותר אשר תמיד נמצא בהתנגשות עם הבכירים, והדוגמה הטובה ביותר היא העיתון שהוצאת, אל-דומרי. מדוע בחרת בדרך זו?

פרזאת: הדרך שאתה קורא לה 'עקשנות' או 'התנגשות' גרמה לי לשלם מחיר בכל התחומים. כאשר הוצאתי את העיתון אל-דומרי היתה הכותרת שלו סאטירה ביקורתית עצמאית. השתמשנו במאמרים ובקריקטורות, ועסקנו במספר נושאים רגישים מאוד מתוך עקרון הביקורת הבונה. לא התכווננו לפגוע או להעליל. [אולם] גילינו כי לאנשים אין אופקים רחבים או לב רחב [מספיק] כדי לקבל ביקורת, לא דרך קריקטורות ולא בדרך אחרת. פניהם החלו להתכרכם, והאחראים על הנושאים אשר עלו באל-דומרי החלו ללחוץ עלינו בדרכים שונות... אחר כך כפו עלינו צנזורה, אע"פ שחוק דברי הדפוס אינו מחייב צנזורה, וחמישה גליונות של אל-דומרי יצאו ללא צנזורה.

בהזדמנות זו אני שואל – למה צנזורה? ישנו חוק לדברי דפוס הפוסק בין הצדדים. גורם אשר נכתב עליו מאמר יכול לפנות לבית הדין ולהתלונן, בהתאם לחוק. צנזורה על עיתון מחשש שתיפול טעות או שיתפרסם דבר מה שירגיז מישהו – דינה כדין מעקב אחר אדם ברחוב ומעצרו כצעד מנע מחשש שיעשה דבר מה. במצב כזה עליך לעקוב אחרי כל האנשים ולעצור [את כולם].

אחר כך חייבו אותנו בהפצה דרך 'מוסד ההפצה'. גיליתי שפעולת 'מוסד ההפצה' אינה רק הפצה אלא פיקוח על העיתון ומעקב אחר נושא אשר הצנזורה ביטלה אותו.

ש: באל-דומרי עסקת בנושאים כאובים. מדוע התחזקה הצנזורה על עיתונך?

פרזאת: יש סיבות רבות. חשפנו באל-דומרי את השחיתות בכל המוסדות וגם את האנשים [עצמם]. מתחנו ביקורת, למשל, על אדם שמכר בשר פיגולים, וחשפנו כי מאחוריו [עמדו] מאפְיות, וכי הוא נהנה מהגנתם של אלו אשר השליטו עלינו את העיתונות ואת הטלויזיה. זכינו בתביעה משפטית נגדו, מכיוון שהיו לנו מסמכים ממחלקות ממשלתיות שסגרו את חנותו והודאות מוקלטות.

ש: מה הלקח החשוב שלמדת מהניסיון עם אל-דומרי?

פרזאת: הנקודה החשובה בביקורת שלנו היא שקיבלנו מהקוראים תמיכה שבאה לידי ביטוי בתרומות, בקניית מודעות וב[העברת] מסמכים על שחיתויות בכל המחוזות. כאשר המושחתים ראו כי הקרקע נשמטת מתחת רגליהם, וכי הם הסתמכו על השחיתות עשרות שנים ויש בינהם כאלה שלא דיברנו עליהם אך הם חששו מפני עטינו וציורינו בעתיד ומכך שתורם יגיע, גם הם החלו להילחם בנו.

ש: מה חיסל את אל-דומרי בסופו של דבר?

פרזאת: הנזק הגדול ביותר היה הפסקת הפרסומות בעיתון. כמו כן בתי הדפוס הפרטיים והציבוריים קיבלו הוראות שלא להדפיס את אל-דומרי. לבסוף יצאה החלטה לעצור את הוצאתו לאור של העיתון ולבטל את רשיונו, ביום בו יצא הגיליון האחרון אשר עסק בנושאים אמיצים בעלי אופי 'התאבדותי'.

ש: כיצד יצא הגיליון האחרון תחת הלחצים?

פרזאת: חיפשנו בית דפוס דומה לשלנו, ומצאתי אדם נלהב ואמיץ. הדפסנו והפצנו את הגליונות ביום שני בבוקר, מועד ההפצה [הרגיל]. כאשר נשאלנו ע"י הצנזורה האם יש גיליון [חדש], אמרנו שלא.

הגיליון האחרון חשף את הפעולות האחרונות [שלנו]. הוא נמלט מידי הצנזורה, אשר הופתעה [לראות אותו] בחנויות העיתונים. הגיליון הוחרם, אך עותקים רבים שלו הוברחו, ודיברו עליו ברשתות הלווין הערביות והזרות. לאחר שהופסק פרסומו, יצאו הודעות מטעם ארגונים עיתונאיים והומניטריים ומטעם משכילים המוחים על הפסקת [הוצאתו לאור של] העיתון.

ש: מהם העקרונות והדעות שלך ולאילו קבוצות אתה משתייך?

 פרזאת: אני נגד המושחתים. מדוע הגורמים הממשלתיים אינם חושפים את האנשים [המושחתים]? מדוע משקרים בעניין הפגיעה בהם? אני נגד יצירת האפלה בנוגע לבעיות עקרוניות, הפיכת האנשים לבוגדים וזלזול בשכלם. אני עצמאי. אינני משתייך לכל מפלגה פוליטית, אלא לרוב. אינני שייך לאף ארגון מקומי, ערבי או זר, פוליטי או א-פוליטי. אני אדם לאומי האוהב את מולדתי ופועל למענה.

ש: האם קיבלת הצעות עבודה מחו"ל לאחר הפסקת [הוצאתו של] אל-דומרי?

 פרזאת: הוצע לי לעבוד בשכר גבוה בצרפת, ארה"ב ובריטניה. התנצלתי ואמרתי שאני מעדיף להישאר במולדתי, שכן עבודה שאינה יוצאת מתוך המדינה, אינה [יכולה] להתפתח. הייתי יכול להיות במדינה אחרת, לגור בבית מפואר ולנהוג במכונית פאר, אך העדפתי להישאר [אדם] המעורר מהומות ועומד על המשמר כ"סדין אדום" בפני המושחתים.

ש: כיצד אתה רואה את ההבדל בין העיתונים אשר עבדת בהם?

 פרזאת: העיתונות היא השתקפות של פני החברה ומצבם של האנשים המרכיבים אותה. יש עיתונים ערבים מכובדים, ויש עיתונים רעים הפוגעים באנשים ובמולדת... בסוריה, לולא הסיוע הכספי לעיתונים הרשמיים ולרוב העיתונים הפרטיים, הם היו מפסיקים לצאת לאחר גיליון אחד.