השרה הסורית לעניני מהגרים, ד"ר בות'יינה שעבאן, התראיינה לעיתונאי אבראהים חמידי ביומון הלונדוני "אל-חיאת" (7.1.2004), לאחר ששבה מביקור בארה"ב. לדבריה, זרם השמרנים החדשים בארה"ב, פועל כדי לשרת את האינטרס הישראלי באזור, בשעה שבישראל עולים קולות רמים נגד המדיניות של שרון וחיילים וקצינים מתמרדים ומסרבים לשרת באדמות הפלסטיניות

יו"ר התאחדות הסופרים בסוריה ומזכ"ל התאחדות הסופרים הערבים, ד"ר עלי עקלה ערסאן,  בריאיון לשבועון הישראלי כל אל ערב: "הטרוריסט הנאצי [שרון] הוא זה אשר ביצע את הטבח של סברא ושאתילא, של קיביה ואת [שאר] מעשי הטבח. לקרוא לפלסטינים 'טרוריסטים' ... זה זלזול במוסר, בחוקים ובהסכמות [הבינלאומיות]. סוריה מארחת לוחמים אצילי נפש ולא טרוריסטים..."

ד"ר מחמוד אל-אברש, יו"ר מועצת העם הסורית, התראיין ליומון הסורי הרשמי "תשרין". בין היתר הוא האשים את ישראל בכך שהיא משתמשת בשיטות של רמייה והטעיה כדי לסכסך בין הערבים לבין ארה"ב וקרא להקים לובי ערבי בארה"ב

שלושת העיתונים הרשמיים בסוריה יצאו במתקפה חריפה נגד ירדן ונגד עיתונאים ירדניים אשר מתחו ביקורת על בשאר אסד בעיתון הירדני אל-ערב אל-יום, כולל טענות כי הוא  תומך בכיבוש האמריקאי בעיראק. העיתון הסורי אל-אקתצאדיה כתב: "מי שתוקף את עמדת סוריה הם מי שחתמו על הסכמי ואדי ערבה והסכמי אוסלו, וחיפו על נוכחות כוחות ארה"ב על אדמת המדינונת ירדן

העיתונאי הסורי מתנגד המשטר צובחי חדידי, טען כי סוכנות הידיעות הסורית סאנא, שפרסמה את הגרסה הערבית של הריאיון שהעניק הנשיא בשאר אל-אסד לניו יורק טיימס, השמיטה ממנו קטעים נרחבים, חלקם מביכים. לדברי חדידי, בניו יורק טיימס כלל הריאיון יותר מ-11 אלף מילים, בעוד בסאנא רק כ-5500

יו"ר הפרלמנט הסורי, מחמוד אל-אברש, התראיין ליומון "אל-חיאת" לקראת ביקורו בלונדון ואמר בין היתר: "סוריה אינה מדינה עוינת לארה"ב. ארה"ב היא זו העוינת את סוריה. סוריה אינה חשה מבודדת בשל לחצי ארה"ב ובשל החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה, אשר מציע [הטלת] סנקציות פוליטיות וכלכליות ... הם עושים זאת [ממילא] כבר שנים..."

ג'בראן תויני, עורך היומון הלבנוני "אל-נהאר", תוקף במאמר מערכת את חימום הגזרה הדרום לבנונית ע"י החזבאללה ואת כניעתה של הממשלה לארגון. לדבריו, העם דורש מהשלטון לפרוש את הצבא הלבנוני לאורך הגבול עם ישראל, כדי להגן על כבודה של לבנון ועל ריבונותה, שכן ריבונות העם מתחילה באכיפת הריבונות של המדינה

בתחילת נובמבר 2003 בכינוס בדמשק של ועידת שרי החוץ של המדינות השכנות לעיראק, פעלה סוריה לגיבוש עמדה אנטי אמריקאית משותפת. בכנס עצמו, מתח יו"ר מועצת הממשל הזמני של עיראק, המנהיג הכורדי ג'לאל טאלבאני, ביקורת על סוריה בגין תמיכתה במשטר סדאם. לביקורת הצטרפו גם כותבים בעיתונות הערבית, שגינו את העמדות הפרו סדאמיות של משטר אסד

היומון הסורי הממשלתי תשרין פרסם מאמר ביקורת חריף, פרי עטו של עלאא' נדים ח'ליל, התוקף את ערוצי הלווין הערביים ומאשים אותם בנטייה לעבר האינטרסים של ישראל ובניהול קמפיינים נגד ההנהגות הערביות

ערוץ הטלוויזיה "אל-מנאר" של חזבאללה משדר במהלך ימי חודש הרמדאן סדרה סורית אנטישמית הנקראת "אל-שתאת", או "הגולה" ומתיימרת לגולל את סיפורה של הציונות החל משנת 1812 ועד להקמת מדינת ישראל. הסדרה הסורית עוסקת בין היתר, בעלילת "הממשלה היהודית העולמית" ברוח "הפרוטוקולים של זקני ציון"

ד"ר מחמד אל-סיד, עוזר שר ההקדשים הסורי לענייני דת, התראיין ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ופרש את משנתו בענייני אסלאם ודמוקרטיה ויחסי הגומלין ביניהם. לטענתו, הדיבור על דמוקרטיה וזכויות אדם הוא שקר שנוצר לטובת היהודים בעולם וכדי ללחוץ על המוסלמים ועל המדינות האסלאמיות כדי להכניע אותן ולהחלישן

במאמר שפורסם (ב-11.10.2003) ביומון הלבנוני "אל-נהאר", קורא העיתונאי הסורי-הנוצרי החבר בתנועת הרפורמה הסורית 'החברה האזרחית', מישל כילו, לתנועת החמאס שלא לחדש את פעילותה נגד ישראל מתוך שטח סוריה, זאת מחשש לתגובה ישראלית קשה נגד סוריה

העיתונאי הסורי ר'סאן אל-אמאם פרסם ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" (14.10.2003) מאמר הקורא לנשיא סוריה בשאר אל-אסד להגיע להסדר שלום עם ישראל ובכך לקדם את תהליך הרפורמה והדמוקרטיה בסוריה. לדבריו, יש להשתדל אצל ממשל בוש שישכנע את ממשלת שרון לחדש את השיחות עם סוריה ולהשלים את ההסדר שהושג עם ממשלת ברק

ההפצצה הישראלית על מחנה עין אל-צאחב שבשטח סוריה והתמיכה האמריקאית במעשה עוררו תגובות בתקשורת הסורית, בעיקר על רקע החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה שקיבל הקונגרס האמריקאי. תרכי צקר, בעל טור ביומון תשרין, כתב כי סוריה לא תיכנע לאיומים, הפחדות או ייאוש. התוקפנות נגדה זכתה לגינוי עולמי כולל, ואילו עמדת סוריה זכתה להערכה רבה

מזכ"ל החזבאללה, חסן נאסרללה, נשא דברים בטקס שנערך ב-10.10.2003 ליד בירות, ואמר בין היתר, כי ישראל רוצה לכפות משוואה חדשה, לפיה כל פעולה איכותית המתרחשת בפלסטין תזכה לתשובה בסוריה, אך הבריחה קדימה בלבנון ובסוריה היא בריחה לעבר התהום... אם שרון ימשיך להתקדם עם האופציה הזו, נמצא את עצמנו מול אתגר והתפתחות חדשים

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, העניק ראיון נרחב ליומון הלונדוני אל-חיאת, בו עסק ביחסי סוריה-ארה"ב, בהתחממות הגזרה בדרום לבנון, במצב בעיראק ובהסדר אפשרי עם ישראל. לדבריו איש אינו מאמין כי השלום אפשרי לנוכח הממשלה הישראלית הזו... זוהי השקפה בינלאומית ולא רק סורית

התקשורת הערבית עסקה באופן אינטנסיבי ביום השנה השלושים למלחמת 1973. בעוד שבעיתונות המצרית והסורית, כתבו עורכי העיתונים ובעלי הטורים בעיקר על פי התבניות הסטנדרטיות בהן הורגלו הקוראים בשלושת העשורים שחלפו, הרי שבעיתונות הכלל ערבית נעשו כמה ניסיונות מעניינים לחשבון נפש

שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, התראיין (יום 29.9.03) במהלך שהותו בניו יורק, לכתבת היומון הערבי – לונדוני "אל-חיאת", ראע'דה דרע'אם. לדבריו, [האמריקאים] הבינו כי סוריה  דוברת אמת ומודאגת ממצבה של עיראק, בטחונה ועצמאותה. דאגה זו משותפת גם למדינות אחרות. עיראק מתפוררת ומתפלגת תחת כובד האלימות והאנרכיה

עם החזרתו של "החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה" לדיונים במסגרת הקונגרס האמריקאי, חזרו מאמרי המערכת בתקשורת הסורית לתקוף את ארה"ב בשני היבטים עיקריים: יוזמת החוק האמיתית היא ישראל, וארה"ב תומכת בה באופן בלתי מסויג; יווזמת החוק היא ניסיון אמריקאי לחפש מוצא מהסתבכותה בעיראק

לאחר הפיצוץ במטה האו"ם בבגדאד, שהביא בין היתר למותו של שליח האו"ם סרג'יו דה-מלו, מיהרו אישים סורים, ביניהם הנשיא אסד, שר החוץ אל-שרע והנציג באו"ם פייצל אל-מקדאד, לגנות את הפיגוע בחריפות. בחלוף מספר ימים החלה התקשורת הסורית לפזר רמזים לעבר הגורם העומד, לדעת סוריה, מאחורי הפיגוע: ישראל

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט: "[עלילת] 'המצה של ציון' התרחשה בדמשק, לא המצאתי אותה, והיא מגובה במסמכים. היא מציגה כמה טקסים יהודיים. כיצד הציונים יכולים להכחיש את המציאות הזו? הם לא רוצים שמישהו יידע על המוסר העוין שלהם, וכך הם מפנים את עוינותם כלפי כל מי שחושף את פעילותם

שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, דיבר בפני עיתונאים סורים ותקף בחריפות את הממשל האמריקאי – "הממשל האמריקאי האלים והטיפש ביותר אי פעם" – לדבריו. הדברים החריפים פורסמו בעיתונות הבין ערבית היוצאת לאור בלונדון, אך רובם הושמטו מדפיה של העיתונות הסורית הרשמית והממלכתית

לאחרונה שוב נשמעים בסוריה קולות שונים המרמזים על רפורמה אפשרית קרובה או על שינויים צפויים בזירה הפוליטית, בין היתר, גם מכיוונו של הנשיא אסד עצמו. עורכו הראשי של בטאון מפלגת הבעת' השלטת, "אל-בעת'", מהדי דח'ל אללה, הקדיש לנושא התמיכה ברפורמה מאמר מערכת בעיתונו

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד התראיין ב-9.6.2003 לערוץ הלווין הערבי "אל-ערביה". בין השאר דיבר על פסגת שארם אליה סוריה לא הוזמנה, על הקריאה לרפורמות פנימיות בסוריה ועל האינתיפאדה הפלסטינית. לדבריו, "הצענו במועצת הביטחון לפרז את אזור המזרח התיכון מנשק ההשמדה ההמוני, והאמריקאים התנגדו לכך.."

287 אזרחים סורים, רובם הגדול אינטלקטואלים, מהנדסים, עורכי דין ופעילים פוליטיים, הגישו לנשיא סוריה, בשאר אסד, עצומה החתומה בשמותיהם:  "...כבוד הנשיא, לשלטון לבדו אין תרופה למחלתנו, התרופה היא הרפורמה הלאומית המקפת, אשר בה צריכים ליטול חלק אזרחינו והכוחות הלאומיים שלנו..."

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, העניק ראיון נרחב לעיתון הכוויתי "אל-אנבאא'", שבו התייחס בין השאר, להשלכות המלחמה בעיראק, לתהליך השלום המתחדש, לטרור העולמי ולרפורמות בסוריה. לדבריו, מאז הסכם אוסלו אין כל תיאום בין סוריה לבין הפלסטינים ולא נראה כי ישנו רצון בתיאום מצדם של גורמים ברש"פ

לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין בבגדאד, ועל רקע ההאשמות האמריקאיות כי סוריה מעניקה מקלט לבכירים עיראקיים, החלו להישמע בסוריה - לצד הקריאות לסילוק ה"כיבוש האמריקאי" מבגדאד - גם קולות רשמיים המתנערים משלטון הבעת' העיראקי

לאחר שנמנעה מלדווח על נפילתה המהירה של בגדאד, נפנתה העיתונות הסורית הרשמית לתקוף את ארה"ב ואת ישראל ולהאשימן בהאשמות שונות. ביזתו של המוזיאון המרכזי בבגדאד סיפקה לפובליציסטים הסורים מטרה חדשה לחציהם

העורך הראשי של היומון הכוויתי, "אל-סיאסה", אחמד אל-ג'אראללה, כתב כמה מאמרים התוקפים את המשטר הסורי, על רקע עמדותיו ביחס למלחמה בעיראק: "... החשש הוא שהמושגים של הבעת' בסוריה יובילו לאותן עמדות עיראקיות ... אנו מתפללים לאללה שהסוף יהיה טוב. איננו רוצים לראות את אנשי המשטר הסורי ... מנופפים בחרבות נוצצות כנגד העובדות הבינלאומיות..."

  מאז החלה המלחמה בעיראק, נוקטת התקשורת הסורית הממסדית קו אחיד ותקיף נגד המלחמה ונגד פעילות האמריקאית במפרץ. לטענתה:   ארה"ב פועלת בניגוד להחלטות האו"ם ומבלי לציית ללגיטימיות הבינלאומית; מטרתה לעצב מחדש את מפת המזה"ת ולהשתלט על מאגרי הנפט העיראקיים; בכך מגשימה ארה"ב את האינטרסים של ישראל

נשיא סוריה, בשאר אסד, העניק ראיון לטלאל סלמן, עורך יומון הלבנוני הפרו-סורי, "אל-ספיר". בין דבריו של אסד:  יש ליישם את הסכם ההגנה הערבי המשותף ביחס לעיראק כל עוד ישראל קיימת, היא מהווה איום; ישראל לא תהפוך למדינה לגיטימית, גם אחרי השלום

נשיא סוריה, בשאר אסד, נשא נאום ב-10.3 בפני מושב הפתיחה של הפרלמנט הסורי החדש, בו התייחס למחלוקות בתוך העולם הערבי בסוגיית עיראק, וסקר את חילוקי הדעות שקדמו לכינוס הפסגה הערבית בשארם אל-שיח'. כפי שהוא נוהג במרבית התבטאויותיו, חזר  אסד גם על הצורך לקבוע הגדרה בינלאומית למונח 'טרור'

העיתונות הסורית מרבה לתקוף את ההכנות האמריקאיות לקראת המלחמה בעיראק. העיתונים הסורים, המבטאים את דעת השלטון בדמשק, מייחסים לארה"ב כוונות להשתלט על הנפט העיראקי, לחלק מחדש את המזרח התיכון ולחזק בכך את ישראל; העיתונות  הלבנונית נמנעת מלתקוף את ארה"ב והאמרים בה מתמקדים בקריאות למנוע את המלחמה

בת'ינה שעבאן, מנהלת מחלקת הסברת החוץ במשרד החוץ הסורי חאפט' אל-אסד, כותבת בטורה האישי ביומון הסורי הרשמי תשרין: "...בשעה בה הורסים כוחות הכיבוש הגזלנים בתים פלסטינים ומגירים דם מלבנו ... יוצא מנהיג ערבי [מובארכ] לברך את ראש ממשלת הפשע, ההרג והחיסולים {שרון] על נצחונו בבחירות מגוחכות... ובכיר ערבי אחר [ערפאת] רוצה לפגשו..."

נזאר ניוף, עיתונאי ופעיל זכויות אדם סורי, אמר לשבועון "אל-צנארה" (ישראל), כי המודיעין הסורי אחראי למותה של בתו הקטנה ולהיעלמותה של אשתו בתקופה בה הוחזק בכלא הסורי. הוא אף המציא לידי כתב העיתון בברלין, אחמד חאזם, מסמך בחתימת ר"מ סוריה, מוחמד מירו, ובו הוראה למחוק את פרטי בתו ממרשם התושבים בסוריה

לאחרונה מתגברת המחאה הציבורית באיראן נגד שלטונו של עלי ח'אמנאי מצד אינטלקטואלים ואנשי דת. בין המוחים: מחמד מוחסין  סזגרה, שיצא נגד שלטון העריצות של ח'אמנאי; איש האקדמיה, האשם אראג'רי, שקרא לפרוטסטנטיזם אסלאמי ואיתאללה טאהרי ששיגר מכתב התפטרות מתפקידו כנציג המשטר בדרשות יום השישי באצפאהאן

ב-20.12.02 דיווח כתב היומון "אל-חיאת" בדמשק, אבראהים חמידי, כי סוריה נערכת לקליטת מיליון פליטים עיראקיים במקרה של מלחמה ונעצר ע"י המודיעין הצבאי הסורי. מאוחר יותרן מנעה ממשלת לבנון  מערוץ NTV, לשדר תכנית הנותנת ביטוי לעמדות האופוזיציה הסעודית. אירועי אלה זכו לתגובות מינוריות בתקשורת. בלט בביקורתו הגלויה, עורך היומון "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן

מדברים שאמר נשיא סוריה, בשאר אסד, באזני עיתונאים ערבים לקראת תום ביקורו בלונדון: "לא נשתתף בכל מלחמה נגד עיראק, זהו קו שלא נחצה אותו לעולם; ... הדרך לשלום [ישראלי פלסטיני] אינה בועידה, אלא דרך החלטות הלגיטימיות הבינ"ל, עקרונות של 'שטחים תמורת שלום' וועידת מדריד... פעולותיה של ישראל נכללות בהגדרה של [מעשי טרור]..."

מקורות במפלגה הכורדית "יכיתי" (מפלגת אופוזיציה הנמצאת מחוץ לחוק בסוריה), דיווחו כי מנגנוני הביטחון הסורים ערכו מסע מעצרים בקרב חברי המפלגה, ימים ספורים בלבד אחרי הפגנה שקטה שקיימה המפלגה מול מטה הפרלמנט הסורי. מקורות במפלגה ייחסו את התזמון ליום זכויות האדם הבינלאומי (10.12) שחל באותו יום

שה"ח הסורי, פארוק אל-שרע, העניק ראיון לסנאא אל-סעיד, כתבת שבועון האופוזיציה המצרי, "אל-אסבוע". בין דבריו: "אנו מקווים שארה"ב תפעיל לחץ על ישראל כדי שהפלסטינים ישובו למולדתם ולבתיהם, בהתאם להחלטה 194...; איננו יכולים לקבל הגיון אמריקאי האומר שכאשר עיראק מתנגדת למטוסים האמריקאים באזורים האסורים בטיס, היא מפרה את החלטה 1441..."

כחברה (גם אם בלתי קבועה) במועצת הביטחון, רואות מדינות ערב את סוריה כנציגתם בארגון ולכן הסכמתה של סוריה לדרישת ארה"ב, לחייב את עיראק לקבל את פקחי הנשק גרמה להתמרמרות ברחוב הערבי. קברניטי דמשק הסבירו כי בכך מנעו מעיראק סנקציות ואף פעולה צבאית, אך בעלי טורים רבים את סוריה ראו בהחלטה שת"פ ההחלטה הפרו-אמריקאית

בעקבות "זכייתו" של סדאם חוסיין במאה אחוזי תמיכה ולאור סדרת משפטים פוליטיים שנערכו בשנה האחרונה בסוריה, כתבה בעלת הטור נהלה אל-שהאל ביומון הלונדוני "אל-חיאת": את הבחירות בעעיראק הגדירה כ"דמוקרטיה דיקטטורית"; על העברת השלטון בסוריה מאב לבן כתבה כי זו "רפובליקה תורשתית" וכינתה זאת "אם כל ההמצאות"

העיתון הסעודי אל-חיאת דיווח כי ספרו של שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, "מצת ציון", המציג את עלילת הדם של דמשק כ"עובדה היסטורית", זוכה לפופולריות רבה ביריד הספרים הבינלאומי המתקיים בדמשק.  מקור ב"הוצאת טלאס למחקרים, תרגום ופרסום" אמר ליומון כי הספר הזה הוא הפופולרי ביותר מבין 600 הספרים של ההוצאה המוצגים בתערוכה

מנהיגי האיגודים המקצועיים בירדן ערכו מסע בן 8 ימים לעיראק, סוריה, ולבנון תחת הכותרת "מסע האחדות הערבית", אליהם נלווה בסאם אל-בדארין מהיומון אל-קדס אל-ערבי.. יו"ר 'הועדה לתמיכה בעיראק' בהתאחדות המהנדסים הערביים, ריאד אבו הזים, סיכם את המסע באומרו: אני מבין כעת מדוע אין אחדות ערבית וספק אם ניתן להגשימה עם המנהיגים שפגשה המשלחת

אתר האינטרנט "אח'באר אל-שרק", הקשור לאופוזיציה הסורית בגולה, פרסם מאמר התוקף את נוקשותם וחוסר פתיחותם של המשטרים הערביים. על המאמר חתום עו"ד סורי בשם נאצר מחמד אל-מאע'וט, החי בדמשק: "...מצער מאד שאין [בינינו] קבוצות של משכילים ערביים עצמאיים, הדבר הקשור להיעדר החירות, שהיא חיונית לצמיחתם של ארגונים אזרחיים בחברה הערבית

קולונל "אבו ח'אלד" ששמו האמיתי הוא מוסא אל-עמלה דובר ארגון 'פתח-אינתיפאדה', שהוא פלג פורש מה'פתח' היושב בדמשק, העניק ריאיון לעיתון האיראני הרפורמיסטי נורוז. לדבריו, " טרתנו היא שחרור כל פלסטין ואיננו מקבלים שום דרך לפתרון ביניים עם ישראל. פלסטין מהנהר [הירדן] עד הים [התיכון] היא נחלת הפלסטינים כיוון שמלכתחילה היא היתה שלהם

בארבעה ביוני, 2002, קרס סכר זיזון במחוז חמאת בסוריה. כתוצאה מכך, הוצפו כליל חמישה כפרים ואזרחים סורים טבעו למוות. גם הנזק הכלכלי שנגרם היה כבד ביותר, וסוריה נאלצה לבקש סיוע מהאו"ם וממדינות ערב. בעקבות האסון פורסם בעיתון האינטרנט הסורי-אופוזיציוני  "אח'באר אל-שרק", מאמר התוקף בחריפות את ממשלת סוריה על רקע האסון

הספר שפרסם הגנרל מצטפא טלאס, שר ההדנה הסורי בשנת 1983 על עלילת הדם של דמשק (1840), שבמסגרתה הואשמה הקהילה היהודית ברצח פולחני של כומר נוצרי על מנת להשתמש בדמו להכנת מצות הפסח, נודעת השפעה בקרב חוגים אנטישמיים בינלאומיים, שאימצוהו כמקור לתיאור "האמת" אודות "הרצח הפולחני של היהודים"

כמה מעורכי עיתוני הממסד במצרים, רמזו בימים האחרונים לסוריה, לבנון, ומדינות ערביות נוספות הנוקטות בקו קיצוני כי אין בכוונתה של מצרים להיגרר למלחמה נגד ישראל. באחד המאמרים נכתב: "... לאלו הרוצים לסבך את מצרים, אנו אומרים: הצבא המצרי לא עבד ולא יעבוד עבור איש, משום שזהו צבא לאומי במאה אחוז היודע מהן המשימות המוטלות עליו.."

 אסמעאיל דבג', קורא סורי, שלח את המכתב הבא למערכת היומון הלונדוני, אל חיאת: "... האמת שעלינו להכיר בה היא שצורה זו של שלטון דמוקרטי ישראלי פנימי היא שהעניקה למדינה זו את מרכיבי כוחה ואת האפשרות לשלוט בסתירותיה ולקבלן. היא שהפכה את מדינת ישראל למה שהיא. מטרתנו צריכה להיות החלשת אותה דמוקרטיה ולא ביקורת עליה..."