המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיראק 2003 - דיווחים מעיתוני סוריה ולבנון (6)
17/2/2003

עיראק 2003 – העיתונות הסורית והלבנונית (6)


העיתונות הסורית מרבה לתקוף את ההכנות האמריקאיות לקראת המלחמה בעיראק. העיתונים הסורים, המבטאים את דעת השלטון בדמשק, מייחסים לארה"ב כוונות להשתלט על הנפט העיראקי, לחלק מחדש את המזרח התיכון ולחזק בכך את ישראל. 

 

במאמר המערכת של היומון הסורי "אל-ת'ורה" נכתב[1]: "ארה"ב שואפת לבסס את שליטתה בעולם, בעוד שהלובי הציוני בארה"ב, ואתו הבכירים הישראלים, מחככים את ידיהם בשמחה. הם הצליחו להשתלט באופן מוחלט על קבלת ההחלטות הפוליטיות והאסטרטגיות בממשל בוש, והם יתרגשו עוד יותר כאשר תתלקח אש המלחמה. הנושא איננו עיראק, הנפט ושינוי קווי המתאר באיזור, אלא הימשכותם של מאמצי הימין הציוני בממשל בוש להשתלט על העולם ומימוש האינטרסים האמריקאיים והישראלים.

 

האירופאים חוזרים ואומרים כי ארה"ב שואפת לפלג את אירופה כדי לבסס את שליטתה על העולם.

ארה"ב, בהתעקשותה לכפות את המשטר האמריקאי על העולם כולו, בנסיונה לעודד את העימות בין המערב לבין הערבים והמוסלמים ובנסיונותיה לשחק בגורל עמי העולם, שכחה את הניסיון ההיסטורי האנושי מאז שחר הבריאה, אשר מוכיח בעקביות, כי ניסיון השווא לקדם את האנושות באופן שישרת אינטרסים צרים של קבוצות מצומצמות נועד לכישלון".

 

עורך היומון הסורי "תשרין", ח'לף אל-ג'ראד, כתב[2]: "העולם עדיין מסרב להיגרר אחרי הגיונם של קומץ אנשי ימין קיצוניים ובעלי אינטרסים, או סוכנים של חברות מונופול רב-לאומיות, השטופים בשירי הלל לישראל ופועלים להרס היישות הערבית ומגינה האסלאמי כדי להניף את נס "מלחמת אחרית הימים" והציונות בצורתה הנפשעת והגזענית ביותר.

 

המטרות האמיתיות מאחורי נחישותו של המשטר האמריקאי לפלוש לעיראק הן רבות, ובראשן [הכוונה] להשתלט על הנפט העיראקי ולקחתו כבן ערובה למשך עשרות שנים, וגרוע מכך, להטיל מצור על המדענים והחוקרים העיראקיים, לבודדם מהחברה, מהאוניברסיטאות, מהמעבדות ומהסטודנטים, לעצור את פעילותם המחקרית, ואולי אף לעוצרם ולגרשם אל מחוץ לארצם. זהו שירות לישראל, שתישאר הכוח המדעי והטכנולוגי היחיד באיזור... הרס הבסיס המדעי של הערבים יחזיר אותם מאות שנים לאחור, וישאיר אותם נזקקים ושוליים, ללא כל הרתעה או איזון אסטרטגי. ישראל תישאר עליונה ומאיימת על קיומם ועל נסיונם להתקדם.

 

ארה"ב שואפת ברצינות לחלק [מחדש] את מדינות האיזור ולהקים מדינות-ננס ויישויות לפי חלוקה לעדות, גזעים ואסכולות, כשירות לישראל הציונית, בהתאם ליוזמת פאוול להקים משטרים דמוקרטיים במקום המשטרים המאובנים הנוכחיים... הקיום הערבי כולו בסכנה ואיש לא יימלט מפני התרופה הדמוקרטית האמריקאית החמושה במקל. החלוקה מחדש [של האיזור] תהיה השלב שאחרי המלחמה בעיראק".  

 

היומון הממשלתי "אל-בעת'" כתב במאמר המערכת שלו:[3] "מאז ה-11.9 כופה ארה"ב על העולם את מדיניותה ואינה מאפשרת לו לתמרן מחוץ לרצונה. מה שכתב ג'ורג' אורוול בספר "1984" מתגשם כעת בקיסרות האמריקאית בצורה מתקדמת. היא רודפת אחרינו במחשבתנו היומיומית, בחלומותינו, בסיוטינו ובחדרי השינה שלנו. הקיסרות הזו זרעה בתוכנו אימה ופחד, עד שאנו חושדים בקרובי משפחתנו כאילו היו נשק ביולוגי אסור או מחלת הגחלת".

 

במאמר אחר באותו עיתון כתב העיתונאי חאמד חוראן[4]: "מה שקורה כעת באזור [המזה"ת] אינו אלא השלמתה של תוכנית הערכים והמטרות של המדיניות השחצנית [של ארה"ב]. מה מסוכן יותר לאיזור ולעולם – עיראק, או רצונה של ארה"ב להצית מלחמה הרסנית? עד מתי יימשך המשחק האמריקאי-ציוני תוך ניסיון לרמות את העולם במטרה להכניסו לכף ידה [של ארה"ב] באמצעות טקטיקות ושקרים? אולי ההסתמכות על התנגדותם ההולכת ומתחזקת של העמים, כולל העם הערבי, לחזרתו של האימפריאליזם החדש, תיצור מצב מתקבל על הדעת ותחזק את רוח ההתגוננות כדי לשים קץ למזימות מרושעות אלה". 

 

בניגוד לעיתונות הסורית, נמנעת העיתונות הלבנונית ככלל מלתקוף את ארה"ב. רוב הפרשנים מתייחסים בזהירות להשלכותיה של המלחמה וקוראים לנסות ולמנוע אותה.

 

העיתונאי הלבנוני סעד מחיו השווה את מניעי הנשיא ג'ורג' בוש[5] למניעיו של בן לאדן. במכתב גלוי לנשיא בוש טען מחיו: "בנאומך אמרת: 'אנו שואבים את בטחוננו מהאל האוהב [העומד] מאחורי החיים וההיסטוריה'. האם אין זה אותו מסר פוליטי ואידיאולוגי היוצא מאוסמה בן לאדן? בן לאדן נוהג לומר, כי האל הוא המנוע מאחורי ההיסטוריה, וכי האדם הוא רק הכלי. להיכן נעלמו הערכים החילוניים האמריקאיים? האם מעצמה חילונית יכולה להיות מונהגת ע"י נשיא המתנהג כמטיף בלי גלימה, פונדמנטליסט חסר זקן?

 

אחרי ה-11.9 אמרת כי אתם יוצאים למסע צלב נגד הטרור. אז נטען כי זו היתה פליטת פה, וכעת זה נראה יותר כמו פליטת פה פרוידיאנית. נראה, כבוד הנשיא, שעמוק פנימה אתה מאמין במה שאומרים בגלוי המטיף פט רוברטסון ושאר המטיפים הנוצרים הפונדומנטליסטים. האם אינך מבין כי פונדמנטליסטים מוסלמים יעוררו בעתיד את אותו האל שאתה מגייס כעת לעמוד לצדך"?

 

לעומתו, תוקף מנכ"ל היומון הלבנוני "אל-נהאר", ג'בראן תויני, בטורו האישי[6] את המשטרים הערביים. לדבריו, המלחמה היא הזדמנות להחליפם: "יש האומרים כי המלחמה הצפויה עלולה להביא לסופו של העולם הערבי... אך נכון יותר לומר כי היא עשויה להביא לסופם של המשטרים הערביים הנוכחיים. הרשו לי לשאול שאלה כנה אך מעליבה: האם סופו של המבנה הנוכחי אינו מבשר על תחילתו של דבר חדש? האם אין זה שינוי? והאם השינוי אינו יכול להיות חידוש ושיפור? האם העמים הערבים כולם אינם סובלים מהמשטרים הנוכחיים המושחתים, העריצים והעושקים? האם איננו מבקשים תמיד ממשטרים אלה כי יתפתחו, ישתנו ויתחדשו מבפנים ויפסיקו להרוג באזרחיהם?

 

אך מה קרה? רק מעט מזעיר ממדינות המפרץ, בעיקר הקטנות, שיפרו את משטריהן, ואינני מתכוון לדובאי, שכן כולם יודעים איך שגשגה דובאי ובעזרת אילו כספים. לכל זה אין שום קשר להגנה על זכויות [אדם], לדמוקרטיה או לזכויות האשה. שאר מדינות ערב נותרו על מקומן בנושא יישום הדמוקרטיה או ההגנה על חרויות.

 

כדור ערבי חדש, ולא מתוך הגנה על אמריקה, עלינו לשאול את עצמנו: האם יכול להיות רע יותר מהמשטרים הערבים האלה? מה ירשנו מהם מלבד פיגור, אובדן אדמות, הצגת תבוסות כמעשי גבורה, הפיכת העולם הערבי והתרבות הערבית לנגררים ומנוונים, גירוש הפוטנציאל [האנושי], פגיעה בחברות האזרחיות, דיכוי החירויות, ביטול מובן הדמוקרטיה וההשתתפות העממית, זריעת קנאות עדתית וחיזוקה של ישראל?

 

איזו סיבה תהיה להצטער אם יוחלפו המשטרים האלה?" 

 

במאמר אחר ב"אל-נהאר" לקראת פרסום דו"ח פקחי האו"ם כתב[7] תויני: "הגדרתה של מלחמה כלשהיא נגד השלטון העיראקי כמלחמה נוצרית נגד האיסלאם או כמסע צלב היא מעשה כפירה טפשי שאין לקבלו כלל ועיקר. הדברים שפורסמו לאחרונה בשמו של בן לאדן הם מלכודת שמטרתה להצית מלחמת עדות ואסכולות באיזור ולהחזיר אותנו אל תקופת הבערות ואל הפיגור והריקנות. דברים אלו משרתים רק את אויבי הערבים והאיסלאם. הכל יודעים כי לבן לאדן הממורמר והעשוק אין כל אג'נדה מלבד הקנאה, האלימות והנקמה בכל, באמצעות מלחמות הבערות שלו, אותן הוא מנהל נגד כל סממן של תרבות וקידמה, תוך שימוש בקנאות דתית לקדם את רגשותיו...

 

המלחמה במשטרו של סדאם חוסיין... אינה מלחמת המערב במזרח. זוהי מערכה פוליטית נגד משטר פוליטי עריץ... [במטרה] לשים קץ לטירופו של סדאם חוסיין".

 

מזכ"ל החזבאללה, חסן נצר אללה, נקט עמדה מפתיעה כאשר הטיף מוסר דווקא לעיראק בדברים שנשא בטקס לציון יום השנה למהפכה האיראנית. נצר אללה קרא[8] למשטר העיראקי ולאופוזיציה העיראקית להגיע לפיוס לאומי ביניהם, "שכן סכנה ניצבת בפני מיליוני עיראקים, שעליהם מוטלת המשימה להגן על עיראק ארצם". הוא הציע לערוך "הסכם טאיף[9] עיראקי" כפי שדורשות כמה מדינות ערביות או אסלאמיות. מצד אחד הוא קרא למשטר העיראקי לוותר מעט לאופוזיציה, בהיותה מייצגת מיליוני עיראקים בתוך עיראק ומחוצה לה, ומצד שני קרא לאופוזיציה לנקוט עמדה אחראית בשל המצב.

 

"אי אפשר לומר כי כל אנשי האופוזיציה העיראקית הם סוכנים של אמריקה. ישנם מיליוני אנשי אופוזיציה שנכלאו, הומתו או הוצאו להורג, ואי אפשר להתעלם מרגשותיהם, בין אם אתה מסכים למשנתם הפוליטית או מתנגד לה. צריך להבין שמטרתה של המלחמה האמריקאית אינה להציל את העם העיראקי או להגן על העם הכוויתי אלא להפיל את סדאם חוסין". 

 

בפנייה לסדאם חוסין אמר נצר אללה: "איננו קוראים לך להיכנע בפני האמריקאים ואיננו רוצים שכך תעשה, אך עליך לדעת כי ישנה בעיה עיראקית פנימית, והיא אינה נחלתם של קומץ אנשים בלונדון או באמריקה".



[1]  אל-ת'ורה (סוריה), 9.2.2003

[2]  תשרין(סוריה), 10.2.2003

[3]  אל-בעת' (סוריה), 9.2.2003

[4]  אל-בעת' (סוריה), 12.2.2003.

 (לבנון), 6.2.2003. Daily Star[5

[6]  אל-נהאר (לבנון), 6.2.2003.

[7] אל-נהאר(לבנון), 13.2.2003.

[8]  אל-ספיר (לבנון), 8.2.2003.

[9]  הסכם פיוס בין הפלגים הלבנונים שנחתם ב-1989 בחסות סעודית, סורית ואמריקאית והביא לסיומה של מלחמת האזרחים.