המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת בעיתונות הסורית על סדאם ומשטר הבעת‘ בעיראק
19/5/2003

ביקורת בעיתונות הסורית נגד משטר הבעת' העיראקי

 

לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין בבגדאד, ועל רקע ההאשמות האמריקאיות כי סוריה מעניקה מקלט לבכירים עיראקיים, החלו להישמע בסוריה - לצד הקריאות לסילוק ה"כיבוש האמריקאי" מבגדאד - גם קולות רשמיים המתנערים משלטון הבעת' העיראקי.

 

שני מאמרים ברוח זו הופיעו לאחרונה בעיתונות הרשמית בדמשק. אחראית הסברת החוץ במשרד החוץ הסורי, ד"ר בות'יינה שעבאן, פנתה בטורה האישי ביומון הרשמי "תשרין" לאזרח העיראקי: "בזמן שלום... אתה צועד בשבילים, כאשר שמש מולדתך היפה מחבקת את בשרך, ואינך שם לב למכוניות השרד ולמראות העושר והפאר, שכן בחירותיך שונות, מטרותיך שונות וערכיך שונים. אך אתה נפגע מאלו שבאים וסוללים כביש רחב בעמק הירוק והיפה שלך, בעוד שרק כמה מטרים משם ישנה אדמה שוממת. אתה נפגע מאלו אשר מתיימרים לשמור על המולדת רק מכיוון שקיבלו תארים שונים שהם אינם זכאים להם והם אינם מנסים להיות זכאים להם, גם לאחר שזכו בהם. אתה נפגע מאלו אשר אינם שמים לב לשמש היפה, לירח ולהיסטוריה של הארץ, אך מפנים מבט מסונוור כלפי המערב. הם עוקרים את עצי המשמש המקומיים ושותלים במקומם קירות בטון מכוערים. אתה נפגע מכל מה שפוגע במולדת וחש כי אין לך כח ויכולת לתת ולבנות. אינך יודע כיצד הם מפתלים את ידיהם, מנפחים את חשיבותם ומגבירים את יכולתם וערכם בעיני עצמם כדי להפוך לנטל על האומה ולאסון. אין לך ברירה אלא להמשיך ולסבול או לעזוב, שתי אפשרויות ששתיהן מרות.

 

והנה ייללו צופרי האזעקה והכריזו כי המדינה בסכנה וכי הגיעה עת מלחמה, שכן כח מסוים החליט מסיבות הקשורות לאינטרסים של בכיריו לתקוף את נכסיה של המולדת ואת שמיה ואדמתה. אתה מתקומם במקום בו אתה נמצא: בשדה, בעיר, בגולה, שב לאדמת מדינתך חמוש בנשק ונכון להגן על מולדתך ולמות למענה. כאשר אתה חש כי זרים באים לזהם את מולדתך, לגזול את רכושך, להשפיל את נשותיך ולהרוג את ילדיך, אתה מתקומם, חובש את פצעיך, עמוקים ככל שיהיו, ואתה ניתך בכור ההיתוך יחד עם האדמה, השמש, הירח, הכנסייה והמסגד והופך למגן אכזרי וללוחם בקו האש הראשון. אינך שם לב לסכנות, ואינך חושש מפני העושק. החיים השקטים והיפים שאהבת הופכים למחיר זעום שאתה משלם בגופך וברוחך כדי שעמך יישאר בריא ושלם וכדי שהדורות הבאים יישארו על אדמתם ובבתיהם. כך אתה, האזרח הפשוט בימי שלום, הופך לאחראי על המולדת בעתות מלחמה...

 

אך אתה מוכה בהלם ובתדהמה, כאשר אתה מגלה כי אלה אשר התהדרו בידיעת האל ובקנאות, קיבלו לידיהם את מושכות [השלטון] , ובמשך שנים ארוכות היו המחליטים מה יקרה ומה לא יקרה - נעלמו במרתפים או עזבו את העיר והשאירו את המדינה טרף קל בידי האויבים. אתה נשארת לבדך עם שתי ידיך וגופך לבלום את האש מאדמתך ומהמקומות הקדושים שלך בבשרך ובדמך, לאחר שהם שיבשו את כל יכולות ההגנה כפי ששיבשו את הפעילות במולדת ואת החיים בה במשך עשרות שנים. הם השלו אותך תמיד כי המולדת היא באחריותם ואז השאירוה טרף לאחרים והפכוה לאחריות שלך, עם יכולותיך הצנועות, אך עם אמונתך הבלתי מתפשרת. השאירו ילדים להילחם בטנקים, ונשים לעמוד מול צבאות הכובשים וילדים שאין להם דבר מלבד רוח ההתנגדות העיקשת עומדים מול צבאות מזוינים בנשק. נותרת אתה, בעיראק ובפלסטין, שותל את עצי הדקל והזיתים, מגן על האומה ועל המקומות הקדושים ועל העבר והווה והעתיד"[1]. 

 

המאמר השני נכתב ע"י עורך "אל-בעת'", (בטאון המפלגה), מהדי דח'ל אללה, והוא עוסק במפלגת הבעת' העיראקית: "המונח 'הבעת' הערבי הסוציאליסטי' הוא אחד הביטויים אשר נעשה בהם שימוש לרעה. כך קרה ב-1966, לאחר שקבוצה אשר התפצלה מן המפלגה השתלטה על השם והמשיכה להחזיק בו במהלך העשורים האחרונים. [כיום] העובדות והאמת ידועים לכל. מאז 1966 לא היה כל קשר או אפילו הכרה הדדית בין הבעת' [בסוריה] לבין הארגון האחר [בעיראק] אשר התהדר בשם זה. אנשי הבעת' שם אף נרדפו וחלקם הוצאו להורג או הושלכו למחשכי הכלא. במשך התקופה ההיא היתה הבעת' [בעיראק] אחת ממפלגות האופוזיציה הלאומית ומהכוחות הבולטים בה. השם לבדו אינו ערובה לדמיון או לייצוג. ישנן בעולם מפלגות רבות הנושאות את אותו השם ממש, אע"פ שלכל אחת מהן אידיאולוגיה וארגון עצמאיים. השימוש במושג אחד עבור שני מצבים שונים, האחד אמיתי והשני מזויף, אינו פוגע במושג עצמו. תמיד אפשר להבדיל בין השניים... [2]"

 

מאמר נוסף של הד"ר בת'ינה שעבאן התפרסם בשבועון הישראלי "פצל אל-מקאל", ובו היא תוקפת את המשטר העיראקי לצד משטרים ערביים נוספים וקוראת לכינון דמוקרטיה בעולם הערבי: "המשבר העיראקי, על השלכותיו ופניו השונים, היה תוצאה של משבר אחר, עמוק יותר ורחב יותר, והוא המשבר במשטר הערבי עצמו... העם העיראקי הוא אשר שילם את המחיר יחד עם ההיסטוריה של עיראק, תרבותה וזהותה התרבותית אשר נגזלה, נשדדה, נשרפה ונהרסה. המשטר הערבי כולו עמד חסר אונים, ללא יכולת להגן על העם העיראקי, אוצרותיו וביטחונו, כפי שעמד עשרות שנים ללא יכולת לסייע לעם הזה כאשר עמד מול מלחמות [שבאו] בזו אחר זו ונגזלו ממנו החירות המדינית והרווחה הכלכלית.

 

אך הנקודה העיקרית כאן היא שהמשבר העיראקי החל מייד עם נפילתו של העם העיראקי קורבן לדיקטטורת הדמים בסוף שנות השבעים [הכוונה למשטרו של סדאם], עד שהפכה למשבר אמיתי של המשטר הערבי, אותו משטר אשר ניצל את המשאבים ואת כוח האדם הפיזי והרעיוני לשירותה של קבוצת אנשים אשר אינם מייצגים בשום אופן את האינטרס של ארצם ועמם ואינם [רשאים] להשתמש באוצרות הטבע ובכח האדם האנושי של ארצם לטובת עמם ומולדתם כדי להגן על בטחונו, יציבותו ושגשוגו...

 

המשטר הפוליטי בעיראק הוכיח לפני המשבר, במהלכו ואחריו, כי ציר התעניינותו לא חרג [מן האינטרסים האישיים של] כמה אנשים... היום כמעט אי אפשר להאמין כיצד מדינה כעיראק, על יכולותיה החומריות והתרבותיות, אוצרות הטבע שלה והפוטנציאל האנושי הנפלא שלה, הפכה להיות כלא או מקום מפלט לעוני, דלות, רעב ומחלות. אין ספק שמצבו הנורא של העם העיראקי הוא הוכחה ניצחת לכשלון המשטר הפוליטי [בעיראק] ולעיוורונו והוכחה להיעדרותה המוחלטת של עשייה רצינית שתנצל את משאבי המולדת...

 

לאורך ההיסטוריה נאלצים עמים לקבל החלטות כואבות. אחת ההחלטות הראשונות של העם הערבי עשויה להיות הקמת משטרים דמוקרטיים, מודרניים שיבטאו בצורה אמיתית את הרצון העממי, ינצלו את טוב הארץ לטובת האינטרס הציבורי, יחזקו את המורשת התרבותית ויניחו את האינטרס הלאומי מעל לכל...[3]"   



[1]  תשרין (סוריה), 12.4.2003

[2]  אל-בעת' (סוריה), 15.4.2003

[3]  פצל אל-מקאל (ישראל), 25.4.2003

תגיות