ביקורת נגד הצבעתה של סוריה במועצת הביטחון בנושא עיראק
כחברה (גם אם בלתי קבועה) במועצת הביטחון, רואות מדינות ערב את סוריה כנציגתם בארגון. לפחות בשל סיבה זו גרמה הסכמתה של סוריה לדרישת ארה"ב לחייב את עיראק לקבל את פקחי הנשק להפתעה גדולה, ואף להתמרמרות, ברחוב הערבי. בעוד קברניטי דמשק מסבירים כי בכך מנעו מעיראק סנקציות קשות ואף פעולה צבאית, תקפו בעלי טורים רבים את סוריה ואת שיתוף הפעולה שלה עם ההחלטה הפרו-אמריקאית.
עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הלונדוני הפרו-עיראקי, "אל-קדס אל-ערבי", כותב[1]:
"ההפתעה הגדולה הגיעה מצד סוריה אשר תמכה בהחלטה ונתנה "לגיטימציה ערבית" לתוצאותיה, כולל תוקפנות נגד עיראק וכיבוש אדמותיה. סמכנו מאד על סוריה, לא רק [בכך] שתתנגד להחלטה פרובוקטיבית ועושקת כזו, המאיימת על ריבונותה של מדינה ערבית אחות [ומאיימת] להשמיד מאות אלפים מבניה, אלא [סמכנו גם] על כך שתנהיג מחנה ערבי שייגן על עיראק, ויילחם למענה נגד האימפריאליזם האמריקאי הגס.
איננו יודעים מה קיבלה סוריה בתמורה להסכמתה להחלטה כזו, העומדת, בעינינו, בסתירה לכל העמדות הסוריות הלאומיות והמהפכניות, ועומדת בסתירה להיסטוריה של סוריה ושל עמה האמיץ שעזרו לבעיות הערביות והאסלאמיות הצודקות. האם קיבלה הבטחה אמריקאית כי ישראל תפורז מנשקה הגרעיני, הכימי והביולוגי, תיסוג מכל האדמות הערביות הכבושות כולל רמת הגולן היקרה, ותוציא לפועל 63 החלטות שקיבל האו"ם נגד התוקפנות הישראלית ועדיין לא יישמה אף אחת מהן?
חוששני שהויתור הפוליטי והמוסרי הגדול הזה [מצד סוריה] היה חינם אין כסף, בדיוק כפי שהיה שיתוף הפעולה "הייצוגי" הרשמי הסורי מול ארה"ב במלחמתה במה שנקרא "הטרור" או השתתפותה בברית אשר הוציאה את הכוחות העיראקיים מכווית ב-1991.
לא ציפינו מסוריה ליותר מאשר הימנעות מהצבעה והבעת עמדה ערבית מוסרית המתנגדת לכוונות האמריקאיות התוקפניות נגד הערבים והמוסלמים, אך ממשלתה [של סוריה] הקצינה בעמדתה התומכת בארה"ב כפי שהקצינה תמיד בעמדותיה כלפי מדינות ערב אשר לא ראו [את המצב] עין בעין איתה בשל עמדותיה התומכות באותה ארה"ב...
עיראק עומדת [כעת] לבדה בפני הכוח האמריקאי השחצן, ללא כל תמיכה ערבית או זרה. תמיכתה של סוריה בהחלטה מהווה עידוד למדינות ערביות אחרות לתמוך בגלוי במזימות האמריקאיות לתקוף את עיראק. עם כל הכבוד להסברים המצטדקים, החלטת מועבי"ט אינה מונעת מארה"ב מלהשתמש בכוח [נגד עיראק] מבלי לפנות למועבי"ט. הנשיא ג'ורג' בוש התנפח כטווס כאשר איים על עיראק בגלוי כי יפרז אותה מנשקה בכוח אם לא תיענה מייד לכל החלטות האו"ם... היינו מצפים כי ההנהגה [העיראקית] תענה "לא" בל' רבתי לקולוניאליזם האמריקאי, כשהיא מגובה בעמדה ערבית תקיפה, ובתמיכה איראנית אסלאמית תקיפה אף יותר, אך אנו יודעים כי עידן "העמידה האמיצה" חלף ללא שוב ואין עוד ערבים שניתן לסמוך עליהם..."
פרשן היומון הלונדוני "אל-חיאת", אבראהים חמידי, היושב בדמשק, כותב[2]:
"סוריה ובנות בריתה, צרפת ורוסיה, הצליחו להסיר [כמה] מוקשים מתוך ההחלטה, אך עדיין נשארו בתוכה מוקשים רבים. לא ציפינו כי סוריה תצביע נגד החלטה 1441 ותעמוד לבדה נגד כל העולם, אך כן ציפינו כי תימנע וכי סגן יו"ר המשלחת הסורית יאמר כי לא קיבל כל הוראות מדמשק.
אך בחינה ממושכת של "ההפתעה הסורית", לאור המגעים של דמשק עם המעורבות ועם בעלות בריתה ולאור ה"מסרים האמריקאיים" שקיבלה, הופכת את הצבעתה למובנת יותר, בעיקר לאור ההתפתחויות האחרונות והיכולת הסורית לשלב בין עיקרון אידיאולוגי לבין פרגמטיזם תועלתי.
סוריה אינה יכולה לשים עצמה במקומו של הנשיא סדאם חוסיין. היא תמשיך להתנגד לתוקפנות על עיראק ולניסיון לשנות את המשטר [העיראקי] מבחוץ, אך היא תעשה הכל כדי "להישאר בתוך מעגל ההחלטה", שכן בעיני סוריה ה"לא" של סדאם הוא הוא שהביא מעצמה אזורית כעיראק למצבה הנוכחי, בעוד שה"כן, אבל" הסורי הרחיק אותה מ"מזימות" רבות.
העמדה הסורית לגבי ההחלטה קשורה בחשש כי דמשק היא הבאה בתור אחרי עיראק, וזאת מהסיבות הבאות: הדיון בחוק לענישת סוריה שהתנהל בקונגרס האמריקאי, נאומו של הנשיא בוש ביוני 2002 שכלל את סוריה בארגוני הטרור, דברי עוזר שר החוץ ג'ון בולטון על שיתוף פעולה גרעיני סורי-רוסי, הערתו של ויליאם ברנז באזני הנשיא אסד בדבר צינור הנפט מכרכוכ לבאניאס והברחות הנשק לעיראק, והמטוס האמריקאי שחדר "בטעות" לשטחה של סוריה".
היומון הלבנוני בשפה האנגלית, "דיילי סטאר", כתב במאמר המערכת שלו[3]:
"החלטתה של סוריה הפתיעה רק את אלה אשר נשארו מנותקים מהדיפלומטיה המורכבת של המזה"ת. ההבדל בין היום לבין 1990 [אז הצטרפה סוריה לקואליציה האנטי-עיראקית] הוא הבדל של נסיבות ולא הבדל מהותי... סוריה פועלת בדרכים בלתי ברורות. לעתים מזומנות הקריבה את האינטרסים שלה עצמה לטובת אלו של העולם הערבי, אך גם לא היססה להקריב את בני בריתה במטרה לחזק את עמדתה שלה".
באתר האינטרנט "אח'באר אל-שרק", המייצג את האופוזיציה הסורית בגלות, נאמר[4]:
"ההסכמה הסורית היתה נפילה אותה תתקשה הדיפלומטיה הסורית להסביר. ההחלטה היתה נמהרת ובמקום לשלב את סוריה בתוך הקונצנזוס הבינלאומי, כפי שרצתה ההנהגה הסורית - דחיקתה של עיראק לפינה לקראת המכה שתונחת עליה, היא היא שזכתה לקונצנזוס בינלאומי, בין אם תקבל סוריה את הפירוש שארה"ב רשאית לעשות כרצונה לאור "התוצאות החמורות" [של סירוב עיראקי] ובין אם לא תקבל אותו...
היכן היה הנציג הסורי כאשר החלטת [מועבי"ט] דרשה מעיראק להגיש את מסמכי הכניעה שלה תוך 30 יום?... אם סוריה סבורה כי עיראק חפה, וכי לא תיפגע אם תגיש את המסמכים מכיוון שאינה מפתחת את הנשק האסור, האם סוריה מוכנה לקבל על עצמה [את האחריות] למגבלות שיוצבו על עיראק בשל עבודת הפקחים הבינלאומיים...?"
