כללי

כותבים פלסטינים: חמאס נהגה בחוסר אחריות כשפתחה במתקפת ה-7 באוקטובר, מזלזלת בקורבנות הפלסטינים ומשרתת את איראן והאחים המוסלמים

 

במהלך החודשים האחרונים התפרסמו ביומונים הפלסטיניים אל-חיאת אל-ג'דידה ואל-איאם, היוצאים לאור בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ) בגדה המערבית, מאמרי ביקורת רבים על תנועת חמאס, שהדגישו את הנזק האדיר שהיא גרמה ועודנה גורמת לעם הפלסטיני ולמאבקו הלאומי, במיוחד מאז מתקפת הטרור שביצעה נגד ישראל ב-7 באוקטובר ועד היום.[1]

 

הכותבים ובעלי הטורים טענו כי טובת המולדת לא עומדת לנגד עיני הנהגת חמאס, וכי החלטת התנועה לבצע את מתקפת הטרור נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023 המכונה "מבול אל-אקצא", הייתה החלטה שגויה ולא שקולה. לדבריהם, החלטה זו התקבלה באופן מופקר, מאולתר, על בסיס "סיסמאות מהפכניות" ריקות והנחות יסוד שגויות ולא מציאותיות, ובעיקר "ללא תכנית אסטרטגית שמתחשבת בכל השיקולים". מאמר מערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, קרא להפסיק עם השיח הפופוליסטי המנסה להצדיק את מתקפת ה-7 באוקטובר, להעמידה לביקורת, ולתבוע דין וחשבון מהאחראים.

 

כמו כן, הכותבים האשימו את חמאס בזלזול נפשע בחיי האוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה ובהפקרתה. לטענתם, חמאס מעוניינת אך ורק בשימור שלטונה ברצועת עזה והיא אינה מייחסת שום ערך לחיי האדם הפלסטיני ולא למולדת הפלסטינית, ולא איכפת לה כלל מהקורבנות הרבים. אדרבא היא רואה בהם את "הדלק" של המלחמה ואוסף של "שהידים פוטנציאליים".

 

לבסוף, הכותבים האשימו את חמאס בהשתעבדות לאג'נדות של גורמים זרים, שרק מנצלים את הסוגייה הפלסטינית לקידום האינטרסים שלהם: המשטר האיראני ותנועת האחים המוסלמים (להלן, האח"ס). לדברי הכותבים, חמאס היא למעשה שלוחה של שני גורמים אלה, ואינה תנועה לאומית פלסטינית כלל, והמלחמה שהיא יזמה נגד ישראל לא משרתת את האינטרס הלאומי הפלסטיני, אלא את האינטרסים של שני גורמים אלה.

 

יצוין כי בחודשים הראשונים למתקפה, נמנעו ברש"פ מכל גינוי של חמאס. יתרה מכך, גינוי של נשיא הרש"פ מחמוד עבאס למתקפת ה-7 באוקטובר נמחק מאתר סוכנות הידיעות הפלסטינית מקץ כמה שעות. בכירים ברש"פ ובפת"ח, בכללם מזכיר הוועדה המרכזית של התנועה, ג'יבריל רג'וב, אף הצדיקו את המתקפה.[2] רק כמה חודשים לאחר תחילת המלחמה, לאור תוצאותיה ההרסניות עבור רצועת עזה, החלה להישמע ביקורת נגד חמאס ביומונים הפלסטינים אל-איאם ואל-חיאת אל-ג'דידה.[3]

 

עוד יצוין כי הביקורת כלפי חמאס אינה משקפת עמדה פרו-ישראלית מצד הכותבים, שתקפו במאמריהם גם את ישראל.

 

דוח זה מציג דוגמאות למאמרים של כותבים פלסטינים שמתחו ביקורת על חמאס ברוח זו.

 

מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה שגויה וחסרת אחריות ונדרש שיח ביקורתי בעניין

מוטיב מרכזי שעלה במאמריהם של כותבים פלסטיניים היה הטענה כי החלטת חמאס לפתוח במלחמה ב-7.10.23 התקבלה באופן לקוי, ללא שיקול דעת ובהתבסס על הנחות יסוד לא מציאותיות, וכי הנהגת התנועה יצאה למעשה להרפתקה מסוכנת וגררה יחד איתה אל התהום את תושבי רצועת עזה ואף את העם הפלסטיני כולו. לדבריהם, חמאס הימרה על עתידו של העם הפלסטיני בכך שיזמה את המלחמה והתעקשה להמשיכה. מאמר מערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, אף דרש להעמיד את הנושא לביקורת ולתבוע מחמאס דין וחשבון.

 

החלטת חמאס לפתוח במלחמה הייתה מאולתרת וחסרת אחריות

במאמרו מה-2.10.24 באל-איאם, טען בעל הטור עבד אל-ר'ני סלאמה, כי החלטת חמאס לפתוח במלחמה התקבלה על ידי הנהגתה באופן לא שקול ולא אחראי. הוא כתב: "... ההחלטה לצאת למלחמה התקבלה על ידי אדם אחד [הכוונה למנהיג חמאס בעזה לשעבר, יחיא סינוואר], באופן מאולתר, ללא הנהגה קולקטיבית, ללא לימוד והכנה מוקדמת מספקת, מבלי להתייעץ אפילו עם השותפים [הפלסטינים], וללא תכנית אסטרטגית שלוקחת בחשבון את כל השיקולים, ההערכות, אמצעי ההגנה והתוכניות החלופיות. [ההחלטה התקבלה] תוך הסתמכות על סיסמאות מהפכניות, לאומיות ודתיות, על גורמים מסייעים, ועל תמיכה שתגיע מבחוץ, או ממקום לא נודע. לא גובשה הערכת מצב אסטרטגית על בסיס מדעי וצבאי. בנוסף להפרזה ב[הערכה] העצמית, היה זלזול גדול בהערכת כוחו ויכולותיו של האויב, בהבנה של אופיו, של הבריתות שלו ובחיזוי תוכניותיו. ההימור היה על מרכיבים אחרים, שהתברר כי לא ראוי להסתמך עליהם, או שהם רק אשליות ומשאלות לב..."[4]

במאמר נוסף שלו מה-7.10.24, הוסיף סלאמה כי האופי המאולתר של קבלת ההחלטות בחמאס, הפך את האבדות שנגרמו כתוצאה מהמלחמה לבלתי מוצדקות: "... לא נכון [לומר] שלעם הפלסטיני כבר אין מה להפסיד, ולכן עליו להעז לבצע מהלך גדול ואמיץ. זוהי תזה אפולוגטית ואמוציונלית, שלפעמים עשויה להיות נטולת מצפון אנושי. האדם הפלסטיני עלול לאבד את עינו, או את זרועו, את ילדיו, את הוריו, את אשתו, או את כל משפחתו ואף את שכניו, והוא עלול לאבד את ביתו, את מקור פרנסתו, את חסכונותיו ואפילו את חייו, את ההווה שלו ואת עתידו. האין אלו הפסדים כבדים מנשוא?! אלו הם הפסדים בלתי ניתנים לפיצוי. האם סך כל ההפסדים האישיים הללו אינם אבדה גדולה לחברה ולפלסטין?

למרות כובד ההפסדים הללו, הם יכולים להיות קבילים ונסבלים כאשר הם [נגרמים] כחלק ממהפכה עממית ומתוכנית מדינית שמובילה לשחרור וישועה, [חלק מ]תוכנית ריאליסטית ומחושבת, ולא חלק מפעולה בלתי שקולה המושתתת על שיקולים והימורים שגויים, שמשרתים אינטרסים של מפלגה או אג'נדות אזוריות שאינן קשורות לעם הפלסטיני, לדאגותיו ולשאיפותיו..."[5]

 

חמאס שגתה בהערכותיה כשפתחה במתקפה וממשיכה להתנהל לפי שיקולים מוטעים   

בדומה לכך, גם איש פת"ח והשר לשעבר לענייני אסירים ברש"פ, אשרף אל-עג'רמי, האשים במאמרו מה-2.10.24 באל-איאם את הנהגת חמאס בכך שאינה מסוגלת להודות כי החלטותיה לפתוח במלחמה ולהמשיך להחזיק בחטופים הישראליים היו שגויות. הוא כתב: "כשתנועת חמאס החליטה לתקוף את יישובי עוטף עזה בשבעה באוקטובר אשתקד... חמאס וחזבאללה ביצעו טעויות טקטיות ואסטרטגיות בהערכת התגובה הישראלית, ועד כמה היא יכולה להרחיק לכת בתגובתה. [הם טעו גם] בהערכת תפקידה של איראן והאם היא תתערב ישירות במלחמה. [בנוסף הם טעו] בהערכת היקף הלחצים שניתן להפעיל על ישראל כתוצאה מהסלמת תוקפנותה כלפי עזה ודרום לבנון. הדבר שיבש את שיקוליהם, אך הם ביצעו טעות נוספת, כשלא חזרו בהם בשלב כלשהו, כדי להציל את מה שניתן להציל.

 

בעזה, חמאס יכלה בשלב מסוים, בעיקר לאחר ביצוע העסקה הראשונה לחילופי [שבויים], להציג יוזמה להיפטרות מפרשת בני הערובה באופן שיסיים את המלחמה... נסיגה של צעד או שניים לאחור מצריכה אומץ וחכמה, אולי יותר מהחלטה לתקוף ולהילחם. מדובר בסופו של דבר בשיקולי רווח והפסד.

 

במלחמה הניטשת בעזה ובלבנון נגרם נזק גדול שניתן היה להימנע ממנו, או למזערו בשלב כלשהו, לפני ההליכה לעבר קו הסוף ההרסני... השמירה על הכוח, ולו באופן מעורפל, אולי כמקל שניתן לנופף בו להשגת מאזן [כוח] כלשהו, עדיפה על כניסה למערכה שבה המקל נשבר והנזק שנגרם הוא גדול."[6]

 

מערכת יומון הרש"פ: יש הכרח להעמיד לביקורת את מתקפת ה-7 באוקטובר ולתבוע דין וחשבון

מאמר המערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, מה-4.11.24, הדגיש כי הפלסטינים חייבים להעמיד את מתקפת ה-7 באוקטובר שביצעה חמאס לביקורת רציונלית ולתבוע דין וחשבון מהאחראים. כך נכתב: "בחינה מחדש, דרישת דין וחשבון וביקורת, הן אמצעים וצרכים חיוניים ביותר, לא רק כדי להצליח ולהתפתח, אלא גם כדי להתגבר על משברים, לטפל בבעיות קשות ולהסדירן לאחר שהכרנו בהן כהווייתן, בין אם מדובר באדם, בקבוצה, בשלטון, במפלגה, בבעל ברית או באופוזיציה. ללא האמצעים והצרכים הללו תהיה בהכרח התנוונות שתצמיח רק התנערות והתכחשות לאמת, דבר שיוביל לסוף טרגי!!! מי מאתנו יציב את [מתקפת] ה-7 באוקטובר על שולחן הבחינה מחדש, דרישת הדין וחשבון והביקורת?? השאלה החשובה יותר היא אולי: מתי זה יהיה אפשרי, שכן ככל שהדבר הזה ממשיך להיעדר מהשולחן, כך מעמיקה הנכבה השנייה, החמורה, שאנו חווים מזה שנה וחצי [קרי, המלחמה בעזה]...!!

 

יש להוציא את שיח 'ה-7 באוקטובר' ממשחק ההתנערות וההתכחשות לאמת ועל [השיח הזה] להפסיק לנסות להפוך את האשליה לרציונלית ולשווק אותה כמציאות נוצצת של הישג... אין טעם ברציונליזציה של מה שאינו רציונלי; טיפשי להסתמך על רטוריקה במקום על המציאות; התעלמות מהמציאות לטובת רטוריקה היא טעות ואף טירוף מדיני!! מה שאנו מתמודדים עמו היום בשלב גורלי זקוק אך ורק לבדיקה, דרישת דין וחשבון וביקורת. זאת, באמצעות [נקיטת] עמדה אחראית, לאומית, מוסרית והומנית, למען מטרה אחת והיא: לרסן את המלחמה הזו ולהציל את החיים שנותרו לנו ברצועת [עזה] שנשחטה, ובגדה [המערבית] הפצועה, כדי להמשיך להתקדם בדרך אל החירות והעצמאות, מתוך נאמנות לשהידים והאדרת הקרבותיהם העצומות".[7]

 

חמאס מזלזלת בקורבנות המלחמה ולא אכפת לה שהמלחמה תימשך לעד

כותבים פלסטיניים רבים יצאו נגד הזלזול של חמאס בחיי אדם ובאבדות שגורמת המלחמה ברצועת עזה,[8] ונגד הפקרתה את האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה.[9] לדבריהם, חמאס ותומכיה משדרים לעולם מיצג שווא לא מציאותי של "עמידה איתנה" מצד האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, שאינו הוגן כלפי האזרחים ואינו משקף את המציאות. מושא בולט לביקורת בהקשר זה, היה בכיר חמאס, ח'אלד משעל, שבראיון לניו יורק טיימס ב-17.9.24, אמר כי חמאס אינה ממהרת לחתום על הסכם הפסקת אש עם ישראל,[10] ובהתבטאות נוספת ביום השנה לפרוץ המלחמה, אמר כי האבדות של הפלסטינים במלחמה הן "טקטיות" בלבד.[11] לדברי הכותבים, אמירות אלה משקפות כשל מוסרי מצד חמאס.

 

לחמאס אין ערך לחיי אדם; רק שימור שלטונה מעניין אותה

מאמר המערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, מה-19.9.24, תקף בחריפות את דבריו של בכיר חמאס ח'אלד משעל, כי חמאס אינה ממהרת לחתום על הסכם הפסקת אש, והגדיר עמדה זו כמבישה וחסרת אחריות. כך נכתב: "... הדם של עזה ממשיך להישפך על ידי פגזי הכיבוש בכל רגע נתון. אין יום שעובר ללא עשרות שהידים, פצועים, ועקורים, רעבים וצמאים – ולמרות זאת, חמאס לא ממהרת להגיע להפסקת אש עם ישראל. זאת, על פי הצהרות ראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס בחו"ל, ח'אלד משעל, בראיון לעיתון האמריקאי ניו יורק טיימס... לאחר יותר מארבעים אלף שהידים, ויותר מתשעים וחמישה אלף פצועים, המשפט 'לא ממהרים...' – ולא משנה מה המשכו – איננו ראוי להיאמר באף הצהרה של אף בכיר פלסטיני, בין אם הוא משתייך לחמאס או [לפלג] אחר. זהו משפט מביש, פרובוקטיבי וחסר אחריות!..."[12]

 

מופק מטר, בעל טור באל-חיאת אל-ג'דידה, כתב ברוח דומה במאמרו מה-22.9.24: "... בראיון לעיתון ניו יורק טיימס, תקע משעל סכין בקדושת החירות כשאמר: 'המתקפה [ב-7 באוקטובר] גרמה להרס אדיר, אך זהו מחיר שהפלסטינים צריכים לשלם למען החירות'... השיח על חירות והקרבה בכל מחיר אינו אלא דיבורים שנועדו להצדיק את הכישלון של חבורתו 'בשלטון ובהתנגדות'. [זו] השתקפות ברורה ומדויקת של הצהרות חבורתו האח"סית, אשר לא מקדשת את חיי האדם ושבמאזני [הצדק] שלה אין שום ערך לדם הפלסטיני... מה שמעסיק את חמאס הוא לא החירות [של העם הפלסטיני], לא שחרור [האדמה] ולא המחיר [שזה גובה מהעם הפלסטיני], אלא הבטחת שלטון ההפיכה שלה ברצועת עזה, ובמקביל, הרס יסודות הרש"פ, הכשלת המפעל הלאומי הפלסטיני וקבירת גרעין המדינה הפלסטינית – בכל מחיר..."[13]

 

באידיאולוגיה של חמאס אין שום משקל למולדת ולאזרחים

גם אשרף אל-עג'רמי, השר לשעבר לענייני אסירים ברש"פ, תקף במאמרו ביומון אל-איאם ב-9.10.24, את דברי משעל על האבדות ה"טקטיות" של הפלסטינים. הוא כתב: "בהתבטאויותיו של ח'אלד משעל... לציון שנה למלחמת ההשמדה, הוא אמר כי 'אבדותינו הן טקטיות'. [דבריו אלה הם] לא רק סיבה לתרעומת וכעס, אלא הם גם חמורים ביותר. זו לא פליטת פה, אלא שיקוף אמיתי של האידיאולוגיה וההגות של חמאס ותנועת האח"ס, המבטא את השקפות התנועה בענייני המולדת והעם. מבחינת התנועות האסלאמיות והפונדמנטליסטיות – וביניהן חמאס – אין למולדת ערך. לפי הדוקטרינה שלהן, כל מקום שבו ניתן להקים את האמירות האסלאמית הוא המולדת – ולא חשוב אם מקום זה הוא פלסטין, עזה, אפגניסטן או כל שטח אחר על כדור הארץ.[14] העם הוא [רק בבחינת] שהידים פוטנציאליים, ומה שחשוב הוא הישרדותם של נושאי האידיאולוגיה...

 

מה שאמר משעל, תואם לחלוטין את מה שאמר לפני כן חבר הלשכה המדינית של תנועת חמאס, מוסא אבו מרזוק, כשנשאל בראיון טלוויזיוני על מצבם של האנשים בעזה, שנותרו ללא מקלטים בטוחים. [הוא אמר אז] כי המנהרות בעזה מיועדות רק להגנה על פעילי חמאס, וכי רוב תושבי הרצועה הם פליטים שהאו"ם אחראי עליהם.[15] למרות שחמאס ראתה את עצמה כרשות השולטת בעזה, תפקידיה ביחס לאזרחים הוגבלו רק לגביית כספים [כמיסים ואגרות] והוצאתם על חבריה ופקידה – מבלי לתרום דבר לבניית תשתיות או למתן שירותים לאזרחים. הבריאות, החינוך, וכל השירותים והמיזמים החיוניים, היו באחריות הרש"פ ברמאללה או שמומנו באמצעות תרומות. מבחינת חמאס, עזה היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב, ושימור שליטתה עליה קשור לרעיון האמירות [האסלאמית] ולאינטרסים [של חמאס]...

 

הפיכת החיים לגיהינום בלתי נסבל, אינה עניין חשוב מבחינת הנהגת חמאס, ולא אכפת לה מה קורה למולדת ולעם. האסון הוא לא רק חוסר ההתעניינות במתרחש בכל רחבי המולדת, אלא הניסיון להפיק רווח מקסימלי מהתנאים הקטסטרופליים האלה..."[16]

 

מבחינת חמאס, האזרחים הם "הדלק של המלחמה, מחיר החירות והאמצעי לניצחון"

עבד אל-ר'ני סלאמה, בעל טור ביומון אל-איאם, תקף במאמרו מה-23.9.24, את ההתייחסות הלא אנושית והאכזרית של חמאס לתושבי עזה כאל חומר הגלם והדלק של המלחמה, ואת צפייתה מהם לסבול, להיהרג ולשתוק. כך כתב: ​"... מלחמה תוקפנית זו שמנהלת ישראל נגד עזה, שונה מיתר המלחמות, משום שהאזרחים הם חומר הגלם שלה והם יעד כשלעצמו. הם לבדם משלמים את המחיר, הם הלוחמים, בידיהם ובחזותיהם החשופים, הם שעומדים איתן והם הקורבנות. הם קלף הלחץ שכולם משתמשים בו, הם הדלק של המלחמה, מחיר החירות והאמצעי לניצחון...

 

לפי התקשורת המפלגתית המוּכְווֶנֶת [של חמאס], כל התהילה והשם הטוב [מגיעים] לגברים לוחמי ההתנגדות. האזרחים הם רק תופעות לוואי של הסכסוך! לוחמי ההתנגדות הם הגיבורים, הם אלה שמייצגים את ההתנגדות, ועמידתה האיתנה של עזה היא עמידתה האיתנה של ההתנגדות! האזרחים ניצבים בשולי האירוע, עליהם לגלות אורך רוח וכוח סבל, ולהמשיך להיעקר [מבתיהם]. רבים מפעילי הטיקטוק אפילו לקחו על עצמם משימה לייפות את מצב העקירה, ולהרגיע את עמי העולם שתושבי עזה הם חזקים מאוד ובעלי יכולות מופלאה להמשיך לחיות, להסתגל ולהיות יצירתיים..."[17]

 

חמאס משרתת את האג'נדות של איראן והאחים המוסלמים, ולא של הפלסטינים

רבים מהכותבים האשימו את חמאס בכך שהיא אינה מקדמת סדר יום לאומי פלסטיני, אלא משרתת את האג'נדות והאינטרסים של המשטר האיראני, שתומך בה ומפעיל אותה, ושל תנועת האח"ס שממנה היא צמחה, שלמעשה רק פוגעים בפלסטינים.

 

איראן מנצלת את חמאס ואת הפלסטינים לשם קידום ביטחונה הלאומי

בעל הטור מוהנד עבד אל-חמיד, טען במאמרו מה-27.8.24 באל-איאם, כי המשטר האיראני מנצל את המלחמה ברצועת עזה כדי לקדם אג'נדה משלו. הוא כתב: "המלחמה שמרכזה ברצועת עזה, מתנהלת בין מחנה ישראלי-אמריקאי הכולל מדינות מערביות נוספות, לבין מחנה ההתנגדות שלו שותפות ארבע זירות התנגדות בהובלת איראן... מלחמת התמיכה [ברצועת עזה] מחזית לבנון, מתימן ועוד, לא מצליחה להפחית את הזוועות, את הסכנות ואת הנזקים ברצועת עזה. סיסמת אחדות הזירות הפכה לסיסמה סמלית...

 

האסטרטגיה האיראנית לא ברורה מלכתחילה... שכן, היא מציעה לחסל את ישראל ומתכוננת לכך, כשהיא יודעת יותר טוב מאחרים כי יחסי הכוחות הקונבנציונליים והגרעיניים [בינה לבין ישראל] הנגזרים  מתמיכה בלתי מוגבלת של ארה"ב ושל המערב [בישראל], אינם מאפשרים זאת. איראן מגייסת דעת קהל פלסטינית ואסלאמית בשם אפשרות מחיקת ישראל, בעוד שבפועל מטרתה היא למנוע את הפתרון הבין-לאומי לסכסוך, [קרי:] מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים [בגבולות] 67'... בשעה שמחיקתה של ישראל אינה אפשרית והפתרון לסכסוך אינו אפשרי, הופכת האסטרטגיה האיראנית ל[אסטרטגיה של] סכסוך פתוח ללא סוף או לסבלנות אסטרטגית,[18] תוך המתנה לרגע ההכרעה המובטח והפתוח, [שיגיע] בעיתוי שרק איראן יודעת מהו. המטרה הלא מוצהרת, שאין ספק שאיראן יודעת אותה היטב, היא השימוש [שלה] בגורם הפלסטיני החיוני והמשפיע [קרי, חמאס] על מנת לרקום עסקה שתבסס את מעמדה האזורי, תוך חלוקת [הכוח] יחד עם [הגורמים] החזקים באזור ובכללם ישראל. אם כן, פלסטין היא [רק] קלף שבו נעשה שימוש [במסגרת] האסטרטגיה האיראנית, שתפקידו הוא ההגנה על הביטחון הלאומי האיראני..."[19]

 

איראן מנצלת את חמאס; המלחמה בעזה היא למען אג'נדה זרה

באסם ברהום, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, האשים גם הוא את חמאס במאמר מה-13.8.24, בכך שהיא משרתת אינטרסים גאו-פוליטיים של המשטר האיראני ומקריבה למענם את הפלסטינים ואת מאבקם הלאומי. הוא כתב: "ישנה תופעה שנלוותה למאבק הפלסטיני מאז תחילת הסכסוך עם הציונות, שראוי לדון בה, והיא שרבים מן הפלסטינים חוסלו לא במסגרת מאבק לאומי ובמסגרת תוכנית לאומית מוסכמת, אלא בשירות אג'נדות חיצוניות. הנכונות להקריב את הנפש למען המולדת היא עניין חשוב ביותר והכרחי, אך עשרות אלפים מבני העם חוסלו מחוץ למסגרת הלאומית, ללא תוכנית לאומית שאוגרת באופן הנכון את מעשי ההקרבה האלה, ומתרגמת אותם להישגים לאומיים. הנכונות הלא טבעית של הצעירים הפלסטינים להקריב [את עצמם], מבלי לבחון את התועלת הלאומית שבהקרבה, נוצלה ועודנה מנוצלת בידי גורמים אזוריים רבים... למשל איראן – שבמסגרת מאמציה ללחוץ על ארה"ב, אם בנושא [תוכנית] הגרעין או כדי להקל על הסנקציות [נגדה] – מדרבנת את הפלגים שהיא מממנת [ובראשם חמאס], להתעמת עם ישראל באמצעות פלסטינים שמוכנים להקריב [את נפשם] תמיד ובכל עת, ומחוץ לכל הקשר לאומי אמיתי.

 

יצוין כי איראן מנצלת לא [רק] את הפלסטינים אלא גם את הלבנונים, את העיראקים, את התימנים ו[עמים] אחרים, אך שימושה בפלסטינים הוא הרב ביותר והמתועב ביותר. ברגע שאיראן תצליח במאמציה, הכול יירגע וההקרבה של העם הפלסטיני תרד לטמיון... השאלה היא: האם היה צורך לאומי בעשרות אלפי שהידים ופצועים בפלסטין ובהרס רצועת עזה? האם העם הפלסטיני הקריב את כל הקורבנות הללו כדי שארה"ב תערוך עם איראן מו"מ על הפסקת האש בעזה, כשהמטרה האמיתית [של איראן] היא להתמקח, כדי להקל על הסנקציות או כדי להשיג הכרה בתפקידה ובתוכניתה האזורית?..."[20]

 

חמאס איננה ארגון לאומי פלסטיני, אלא ענף של האחים המוסלמים

במאמר נוסף שלו באל-חיאת אל-ג'דידה מה-4.9.24, טען באסם ברהום כי חמאס משרתת גם את האינטרסים של האח"ס, שאף להם אין שום קשר לקידום השאיפות הלאומיות של הפלסטינים. כך כתב: "במשך שעות ארוכות חשבתי כיצד להשיב על השאלה – מתי חמאס תשתכנע כי המבול שלה [קרי, מתקפת ה-7 באוקטובר, המכונה בפי חמאס מבול אל-אקצא] החריב את העם הפלסטיני ואת משאביו, ותמהר להכריז באופן חד צדדי כי תעצור את המבול ותסיים את הטרגדיה של הציבור ואת סבלו? זאת, במיוחד מאחר שציר ההתנגדות לא הצליח לשנות את מהלך [העניינים]. אני נתקל בתשובה כי [תנועת] חמאס אינה ארגון לאומי פלסטיני, אלא ארגון השייך לארגון האח"ס, ולכן טובת ארגון [האח"ס] עומדת מעל כל שיקול [של חמאס]. השאלה היא מהו האינטרס של הארגון [האח"ס] ומה האינטרס של חמאס שמחייב את אי הפסקת המלחמה עד כה, חרף כל מה שקרה?...

 

ארגון האח"ס סבור כי המשך המלחמה יבסס את מעמדו ברחוב הערבי והאסלאמי, ויחזק את נוכחותו בקרב קהילות המהגרים הערבים והמוסלמים [בעולם]. המשך המלחמה הקל על האח"ס להפיץ את רעיונותיו בהקשר של מאבק בישראל והגנה על הסוגייה הפלסטינית... [אך] האינטרס החשוב ביותר שמהווה יסוד מרכזי בחשיבת ארגון האח"ס הוא הכסף. המשך המלחמה מניב מיליוני דולרים לקופות האח"ס מכל המוסלמים המזדהים עם הטרגדיה של הפלסטינים בעזה – בין אם מכספי הצדקה או מקרנות התרומות שקיימות באלפי מסגדים שעליהן כתוב 'עזה'. השאלה היא האם משהו מכל הכספים הללו הגיע לתושבי עזה? [21]...

 

השאלה היא מה [היה קורה] אם חמאס הייתה ארגון לאומי פלסטיני, שנאמנותו נתונה לפלסטין ולעמו בלבד? אילו חמאס הייתה כזו, כי אז לא היה שמה 'חמאס', קרי 'תנועת ההתנגדות האסלאמית'. לו הייתה [חמאס] כזו [קרי, ארגון לאומי פלסטיני], כי אז הייתה מחליטה לשים קץ לסבלם של תושבי הרצועה, ולא מעניקה לישראל תירוצים להעביר את מנגנוני המלחמה ההרסניים שלה לגדה [המערבית] לאחר שסיימו להחריב את עזה, הגם שהיא [חמאס] יודעת היטב כי מאזן הכוחות הוא לחלוטין לטובת ישראל וכי אין בכוחה לשנות את העובדה הזו, וגם שאיראן כלל לא מעוניינת בשום הרפתקה שתפגע באינטרסים שלה... מה היה קורה אילו חמאס [אכן] הייתה ארגון לאומי? היא הייתה מכריזה מיד על סיום מבצע 'מבול אל-אקצא' שלה, כדי להציל את מה שנותר מהסוגייה הפלסטינית".[22]