כללי

כותב פלסטיני: מדיניות חמאס גובה מתושבי עזה מחיר כבד; עליה להכיר בטעויותיה

לאחרונה החלו להישמע קולות ביקורת כנגד תנועת החמאס ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, ביניהם  באסם ברהום, בעל טור ביומון, שפרסם ב-11.1.2024 מאמר תחת הכותרת "כולם טועים, האם חמאס חסינה מטעות?". ברהום אמנם שיבח במאמרו את ההכנות והביצוע של מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, אך טען שהייתה בה מידה של התאבדות והרפתקנות שגבו מתושבי עזה מחיר כבד. ברהום האשים את חמאס בחתירה נגד אש"פ ובסיוע לאג'נדות זרות וקרא לה לבחון מחדש את מדיניותה ולהתחיל להכיר בטעויותיה אם ברצונה להיות חלק מהעתיד הפלסטיני.

 

באסם ברהום[1]

 

להלן קטעים ממאמרו של ברהום:

 

"כלי התקשורת של חמאס ובעלי בריתה מרבים לצטט דברים של בכירים ישראלים לשעבר, אנשי אופוזיציה, או אפילו מהעיתונות, או מפי כמה בכירים רשמיים, המדברים על כישלונותיה של ישראל ב-7 באוקטובר [2023], או על כישלונות במהלך הפעולה הצבאית [שלה בעזה] ומותחים ביקורת חריפה על נתניהו וממשלתו. כמו כן, התקשורת של חמאס מרבה לעסוק ב[כוונת] ישראל להקים וועדות חקירה, הגם שזוהי מסורת ישראלית בכל המלחמות. חמאס מבליטה זאת כאילו מדובר בניצחונה, מבלי ששמענו ולו פעם אחת כי חמאס גם טעתה פה או שם. דרכם של חמאס ושל כל פלגי האסלאם הפוליטי היא לבקר את האחר על כישלונותיו וטעויותיו, אך הן חמאס והן פלגי 'הג'יהאד' הללו לא ביצעו ולו פעם אחת הערכה [של פעילותם] והודו כי טעו. הם מתנהגים כאילו הם חיילי אללה החסינים מטעות.

 

נעקוב יחדיו היכן היה על חמאס לבחון ולבצע הערכה לגבי תפקודה ולומר לציבור אם טעתה או צדקה:

א.     לאחר בחירות 2006 - שבהן ניצחה חמאס והקימה את ממשלת אסמאעיל הניה ולאחר מכן, בעקבות הסכם מכה[2], עמדה בראש ממשלת אחדות לאומית - נשאלת השאלה: האם, במצב הפלסטיני, חמאס יכולה להיות בה בעת גם גורם שלטוני וגם תנועת התנגדות? האם הניסיון הזה אינו ראוי לבחינה [מחדש]? מה שמוזר הוא שחמאס  דבֵקָה בחוזקה בשלטונה, גם עכשיו, לאחר כל מה שקרה ברצועת עזה, ומקדשת את ההתנגדות שלה ואת הדם השותת כדי לשמור על שלטון זה, כאילו שהאחרון [קרי, השלטון] הפך להיות היעד, ולא שום דבר אחר.

 

ב.     ההפיכה הצבאית או מה שמכונה 'ההכרעה הצבאית' שביצעה [חמאס] בשנת 2007 [קרי, השתלטותה על רצועת עזה], ואשר הובילה לפילוג החמור ביותר בהיסטוריה של העם הפלסטיני, היא זו שהביאה אותנו אל הנכבה הנוכחית שבה אנו שרויים כעת. האם הדבר אינו מחייב הודאה בכך שכתוצאה מהפיכה זו קרתה טעות?

 

ג.      פעולת ה-7 באוקטובר [2023] - למרות ההכנה והביצוע המרשימים שלה מבחינה צבאית, הרי שנוכח מספרם הרב של השהידים (כ-30 אלף), מספרם העצום של הפצועים (60 אלף) וההרס הכולל [שנגרם לרצועת עזה], האם אין זה מן הראוי שחמאס תאמר לנו שבפעולה זו הייתה מידה של הרפתקנות והתאבדות? הבעיה הגדולה יותר היא שחמאס ממשיכה ביהירותה ומעניקה למכונת המלחמה הישראלית את מלוא הזמן להשלמת רצח העם והחרבת הרצועה, שתוביל בהכרח להגירה מאונס או מרצון [של תושביה].

 

ד.     [באשר] לעמדת חמאס כלפי אש"פ והצעתה את עצמה כתחליף לו - האם חמאס לא שמה לב למחיר שגבתה  מדיניות זו מהעם הפלסטיני ומהסוגייה הפלסטינית, בכך שהיא סיפקה לישראל ולכל חורשי רעתן של האחדות והלכידות הפלסטינית, הזדמנות לפקפק בתואר של אש"פ כנציג העם הפלסטיני? האם חמאס אינה מבינה שזהו משחק מסוכן ביותר שעלול להוביל לחיסול מוחלט של הסוגייה הפלסטינית? לו הייתה חמאס דואגת לאחדות הלאומית, לאש"פ ולאינטרסים שלו, היא הייתה מצטרפת אליו [קרי, לאש"פ] ומתחילה לפעול במסגרתו. האם עמדה זו אינה ראויה לבחינה מחדש?

 

ה.    רוב הנהגת חמאס נמצאת בחו"ל, למרות שהוכח שהדבר לא [בהכרח] מגן עליהם . מנהיגי חמאס ברחו מהרצועה - רבים מהם ברחו שבועות אחדים לפני ה-7 באוקטובר - והניחו לתושבים בעזה לספוג את האלימות והטירוף של ישראל לבדם. האם זה לא ראוי להערכה [מחדש] ושחמאס תספק הסבר לבריחת מנהיגיה יחד עם בני משפחותיהם?

 

ו.       הבריתות האזוריות של חמאס והעובדה שהציבה את עצמה בשירות אג'נדות של אחרים [קרי, איראן], גרמו לעם הפלסטיני ולסוגייה הפלסטינית לשלם על כך מחיר כבד מאוד.

 

יש סוגיות רבות שהיה על חמאס להודות בכך שטעתה בעניינן ושתוצאתן הייתה הרת אסון לעם הפלסטיני, כמו למשל, השאלה: האם כל המלחמות הללו נגד עזה היו הכרחיות? חמש מלחמות בעשור אחד! האם חמאס ביצרה את החזית הפנימית ברצועת עזה באופן המאפשר לה להתמודד עם מלחמה בהיקף כזה? או שמא מה שחשוב לה הוא לבצע פעולות ושהעם ישלם את המחיר על הרפתקאותיה? ואם נסכים לכך שאיש אינו חסין מפני טעות, מדוע חמאס אינה מודה בטעויותיה? למה שחמאס לא תישא באחריות על טעויותיה ותנסה לעצור את המלחמה באמצעות יוזמות מעשיות? אם חמאס נחושה להיות חלק מהעתיד, הרי שהצעד הראשון מתחיל בהכרה בטעויות."[3]